המזגן שלנו התקלקל והבית היה קר. במאמץ להסיח את דעתי מאצבעות ידיי ורגליי הקפואות, התכרבלתי במיטה עם ספר ציטטות של הוגים מפורסמים בנושאים שונים. מסתבר שזאת הייתה בחירה עלובה למדי. סקירה קצרה של האמירות המפורסמות בנושא הנישואין, גילתה המון ציניות ואכזבה. למרות שחלק מהרעיונות חכמים, הרגשות שעומדים מאחוריהם כואבים מכדי להרהר בהם.

מה קורה? למה כל הסופרים והפוליטיקאים והמחזאים והשחקנים והפילוסופים האלה לא מסוגלים לשמור על מערכת יחסים בריאה? למה הניסיון שלהם עם בני המין השני כל כך מתסכל ולא מספק? למה כל כך הרבה מקשרי הנישואין שלהם מסתיימים בטרגדיה?

למרות שלכל אחד מבעלי האמירות היו סיבות אישיות משלו, אני מרשה לעצמי לנחש שאצל רובם זה נבע מאותה פרספקטיבה שגויה. הם (והם לא היחידים) טועים בהנחה שחיי הנישואין עוסקים בהם עצמם - בסיפוק מטרותיהם, רצונותיהם, צרכיהם. ככל הנראה, אנשים מפורסמים שהאגו שלהם מלוטף ומטופח תמיד, מועדים יותר ללקות בהבנה השגויה הזאת, אבל היא לא מוגבלת אך ורק לעשירים ולמפורסמים.

רבים מאיתנו יותר מדי ממוקדים ב"אני" שבמשוואה

רבים מאיתנו לוקים באותו חיסרון. רבים מאיתנו יותר מדי ממוקדים ב"אני" שבמשוואה, וחיי הנישואין שלנו סובלים מזה.

אני זוכרת שקראתי סיפור על צעיר מוכשר שיצא להמון דייטים עם נשים אינטליגנטיות כמוהו. הוא נפגש עם בחורה אחר בחורה, אך לא הצליח למצוא את בת זוגו. אף אחת מהן לא הייתה מספיק חכמה בעיניו; אף אחת לא הצליחה להשתוות לו. לבסוף, ברגע של ייאוש או רוח שטות, העלה ידיד שם של נערה שהיו לה תכונות מצוינות, אך היא לא הייתה ידועה בכישוריה האינטלקטואליים. למרבה ההפתעה, למרות מנת המשכל הנמוכה של הנערה, הפגישות היו מוצלחות ובסופו של דבר הם התחתנו. השדכן הנבוך הסתקרן וביקש להבין את התעלומה. "היא בעצם מאוד חכמה", גילה לו החתן בפשטות - "היא מסכימה עם כל מה שאני אומר."

כמובן שהבחור הזה היה עסוק מאוד בעצמו. למזלו, הוא הצליח למצוא בת זוג שהייתה מוכנה להתמקד בו גם היא, ואנחנו יכולים רק לקוות שהוא ידע להעריך את זה תמיד. אבל אני לא אופטימית לגבי האושר העתידי שלהם, משום שנראה שהוא לא מסוגל לצאת מעצמו ולחשוב על צרכי אשתו. למעשה, לא נראה שהוא רואה אותה בכלל בתור אדם אמיתי.

אומרים שכשבני זוג מתחתנים הם הופכים להיות ישות חדשה מאוחדת, אבל זה לא אומר שאחד הצדדים אמור להדחיק את אישיותו לצורך שירות השני, אלא ששניהם אמורים ליצור מיזוג, בשותפות מלאה של שני הצדדים.

אם זה חד צדדי, לא נוצרת ישות חדשה. הנישואים לא אמורים להוות כלי לשירות עצמי, כלי לניפוח האגו. במערכת יחסים בריאה, אנו אמורים לקבל משוב חיובי מבן/בת הזוג - אבל זהו רק רווח צדדי.

אם אנו צופים בסרט על אחרים, קל לגלות בשחקנים התנהגות אגוצנטריות; אך קשה יותר להפנות זכוכית מגדלת אל עצמנו ולבחון בכנות את התנהגותנו. האם אנחנו נותנים או לוקחים? האם אנחנו מתמקדים בסיפוק ציפיותינו או שאנחנו חושבים על טיפוח בן/בת זוגנו?

כולנו מונעים על ידי האגו. רק מתוך מאמץ מודע נוכל להכיר ולהתייחס ברצינות לצורכי הזולת, בייחוד אם מדובר בבן אדם בוגר.

מה אני יכולה לעשות היום כדי לגרום לו להרגיש אהוב ומכובד?

אבל כדי שיהיו לנו חיי נישואין מוצלחים, בשביל שיהיו לנו נישואין שיהוו מקור לאושר הגדול ביותר, הפיתרון המעט פרדוקסלי הוא להתמקד בבני הזוג שלנו. מה אני יכולה לעשות היום כדי לגרום לו להרגיש אהוב ומכובד? כדי להקל מעליו את העול? לגלות את תמיכתי? מה אני יכול לעשות היום כדי שהיא תדע כמה אני מעריך את מאמציה? כדי לאפשר לה לצמוח? להקל על משאה?

אלה שאלות של בני אדם נותנים. ואלה לא השאלות שנוכל למצוא בעמודי המגזינים, ואפילו לא בספר הציטוטים של הוגים מפורסמים.

אלה שאלות של אנשים שדואגים לזולתם, לנפשות שמחוץ לעצמם; של אנשים שרואים את האחר כאדם מוחשי ואמיתי; שמזהים את צרכיהם של אלה שחשובים להם ורוצים לעזור למלא אותם.

אלה שאלות של אנשים שנכונים להשקיע את העבודה הקשה שדרושה כדי ליצור נישואין מאושרים; אנשים שטובתו האמיתית של זולתם מעניינת אותם.

אלה שאלות שאם נענה עליהן נכון, התשובות באמת יחממו אותנו בלילה - אפילו כשהחימום מקולקל.

.