אנדי היה (ועדיין) החבר הראשון שלי. 33 שנות חברות, מתוכן 25 שנות נישואין.

אז קודם כל, בואו נשים את הדברים על השולחן: גם לנו יש ויכוחים (ויכוחים ולא מריבות). יש ימים שהוא מעלה לי את הסעיף ויש ימים שאני לו. לפעמים זה נראה פשוט יותר להתחשב רק בעצמי ולא בעוד מישהו, קל וחומר במישהו ששונה ממני ולא תמיד חושב שאני צודקת ��

זוגיות מיטיבה דומה מבחינתי לניהול עסק מצליח. צריך שתהיה בה התלהבות/תשוקה, עניין ומטרות משותפות. מעורבים בה הרבה פרמטרים של ראש, רגש ורוח. ניסיתי לפשט את הדברים העיקריים בעיני ולהביא בפניכם את התורה (החלקית) שלי בנושא.

הנה 10 הדיברות שלי, לעיצוב זוגיות מיטיבה:

1. זוגיות היא ישות בפני עצמה – יש אותך, יש אותו/ה ויש את המערכת הזוגית. כל אחד מבני הזוג מגיע עם מערכת ערכים משלו, עם תחומי עניין משלו, עם כישרונות משלו, עם ציפיות משלו, עם חסמים משלו וכמה שנהיה דומים, עדיין יש פער. ולכן, חשוב מאוד להגדיר את הישות הזו ששנינו יוצרים מתוקף היותנו יחד. אם לא נעשה זאת, סביר להניח שנחיה בשבילים מקבילים, ביחד אבל לחוד. זה מאפיין אנשים רבים שחשים בדידות בתוך מערכת יחסים (אפילו אני חשתי את זה בתקופה מסוימת).

זה מתחיל קודם כל בקביעת מערכת ערכים זוגית, לאורה נחיה ולפיה נפעל.

גבשו יחד את הערכים הזוגיים שלכם ופרטו איך הם יבואו לידי ביטוי במעשים היומיומיים שלכם. זה ספתח נהדר לחיי זוגיות טובים! אצלנו למשל, מצאנו אבני דרך משותפים שחשוב לנו לכלול אותם בחיי השגרה שלנו, כמו: טבע, חיבורים אנושיים, הומור, הרפתקנות, נתינה לזולת ועוד. לכו תכירו לעומק את האדם שאתם חיים איתו.

2. שחררו קיטור, לא כלפי בן/בת הזוג - איך אתם רבים? יוצאים למלחמה? (מתעצבנים וצורחים את עצמכם לדעת), בורחים? (יוצאים מהבית/מהחדר בטריקת דלת) או קופאים? (מתעלמים, שומרים בבטן ושותקים לאורך זמן?). ברגע הכעס, לא נכון לפתור את העניינים. זה שדה קרב! חשוב למצוא איך לפרוק את הכעס בדרך לגיטימית ולא פוגענית (בך או בבן/בת הזוג שלך). תסבירו אחד לשנייה שאתם זקוקים לזמן פורקן ולכו להוציא את העצבים בדרך אחרת. הנה כמה דוגמאות: כתיבה אינטואיטיבית (לי זה עובד מצוין), הזעה ע"י ספורט (לאנדי זה עובד מצוין), נשימה סרעפתית, צעקה חופשית (לא על מישהו, אלא לתוך כרית/במקום מבודד, באמצע היער). אחרי שתפרקו, אתם מוכנים לסעיף הבא.

3. הפיקו לקחים – איך אתם משלימים? שוכחים וממשיכים בחיים/עוברים הלאה? מתקשרים רק בנושאים החיוניים (מי מקפיץ את הילדים לאן ומתי) עד שחוזרים לדבר גם על דברים אחרים? אחד הדברים שהכי חשוב לעשות אחרי כל מחלוקת, זה הפקת לקחים. ממש כמו שבצבא עושים קבו"ד (קצין בודק), אחרי כל תאונה/תקלה, כך גם כאן: לימדו מכל מקרה יחד, על עצמכם ועל הזוגיות שלכם. חשוב שהשיחה לא תהיה ביקורתית/שיפוטית ותהפוך למסכת האשמות אחד כלפי השני, אלא מכבדת! שכל צד ישקף לשני מה הוא הרגיש בסיטואציה ואיך ניתן למלא את הציפיה שלו באופן פרקטי, שאפשרי לצד השני.

4. דעו שכל קושי הוא הזמנה לצמיחה – הכי קל לקום וללכת. לשבור את הכלים. כל מערכת יחסים ובמיוחד מערכת זוגית-רומנטית, יודעת עליות ומורדות. אני מאמינה שיש ללמוד מתוך הקושי (בכל תחום, לא רק בזוגיות). ולכן, בכל פעם שקשה לי בתוך הזוגיות שלי, אני מתבוננת ושואלת את עצמי - מה זה בא ללמד אותי? מה פספסתי? מה לא הבנתי? לאיזה דבר לא הייתי ערנית מספיק? לאחר מכן, אני מבקשת ליישם וממשיכה לשאול – מה אני יכולה לעשות בקשר לזה, כדי להפסיק/להפחית את הסבל שלי ושלו? המציאות שאני רוצה ליצור תלויה רק בי!

5. תקשורת כנה ומקרבת – מרוץ החיים וריבוי המשימות שואבים אותנו לתוכם והופכים אותנו לחסרי סבלנות. תקשורת כנה היא המפתח לכל במערכות יחסים. אבל בל נשכח, שאנחנו אנשים שונים, חושבים ומרגישים אחרת. גם הג'נדר משחק פה תפקיד. כבר הוכח שגברים ממאדים ונשים מנוגה. אז מה עושים? גם אם לא ניחנתם ביכולת דברנות, פתחו פיכם והשמיעו קול, אפילו בקטנה. פעמים רבות אנו מצפים שבני הזוג שלנו יבינו לבד. זה לא קורה. אם לא תאמרו את זה, הם לעולם לא ידעו מה התחושות שלכם. תקפידו לפתח שיח גם בנושאים חיוביים ומעצימים ולא רק בנושאים הקשורים לרשימת מטלות ו/או לנושאי המחלוקת שביניכם. הרבה פעמים אני שומעת על פרק ב' מוצלח ביחס לפרק א'. ברור שפרק א' קשה יותר, זה שלב ההתפתחות וההתמודדות שלנו עם ריבוי משימות: ניהול משק בית, פיתוח קריירה, גידול ילדים. דווקא בשלב הזה אנחנו מזניחים את הזוגיות שלנו, לא מאזנים את הטרפת, לא משתפים את הצד השני במה שחשוב לנו וגם לא מפנים זמן להקשיב למה שחשוב לו/ה. להקשיב באמת, מכל הלב, בהתכווננות ובנוכחות מלאה. אם נשכיל לעשות זאת, אני מאמינה שרוב הפרקים יישארו בחלק א'.

6. חיו ותנו לחיות – כל אחד זקוק לספייס, לזמן לעצמו, למקום משלו. האם אתם יודעים לאפשר מרווח נשימה אחד לשנייה ועוד לפרגן על זה? או שאתם מתלוננים, עוקצים וממורמרים בהקשר לכך? במערכת יחסים בריאה יש את היחד וגם את הלחוד. חשוב רק לזכור את המינונים!

7. תפתחו לכם תחביב זוגי – חוץ מהזמן לעצמי, מצאו תחביב ששניכם אוהבים לעשות ותפתחו אותו יחד. רמז: זה לא קשור לילדים/למשפחה, לעבודה או לחברים �� זה משהו שהוא סוליקו לשניכם וששניכם נהנים לעשות אותו. חשוב שזו תהיה פעילות (אקטיבית) ולא שתשבו יחד לבהות בים (זה לסעיף אחר, של מנוחה נדרשת). אצלנו למשל, יש את הצילום והטיולים בטבע. נשקיע יחד בתחום הזה, בין אם מדובר בסדנאות/בקורסים, יציאה לטיולי צילום או לטיולי טבע.

8. האמינו שזוגיות היא כן גן של שושנים – עד כמה שהאמרה הזו קלישאתית. אי אפשר לצפות שהגן יפרח אם לא תשקו ותטפחו אותו. תשקיעו אחד בשנייה. תקדישו זמן לזוגיות שלכם. תכניסו את זה לשגרה ביומיום! זה יכול לבוא לידי ביטוי במחוות קטנות של תשומת לב (מכתב קטן תלוי על המראה, הכנת מאכל אהוב וכו') וזה יכול להתבטא במפגש זוגי שבועי שתצרבו ביומן ותקפידו בקנאות שלא לבטל/לדחות אותו, אחת לשבוע לפחות! חשוב שבמפגשים הללו, לא תתעסקו בנושאים ה"תפעוליים", כלומר, לא תדברו על נושאים לוגיסטיים הקשורים לילדים, ניהול משק הבית וכיוצ"ב. חשוב לדבר ולתאם ציפיות. שבו יחד וסכמו את התחומים שמעניינים כל אחד מכם ולפי זה תבנו את הפעילויות הזוגיות שלכם. זה צריך להיות מקובל על שניכם! זכרו, שהשגרה פה מחויבת. אי אפשר לריב כל היום ואז להזמין סופ"ש/טיול בחו"ל ולחשוב שזה מה שיקרב ביניכם (מזכיר לי זוגות שנפערה ביניהם תהום והם חושבים שאם יביאו ילד, זה יתקן את מערכת היחסים שלהם...)

9. יש לנו נטייה, להיות מהממים כלפי חוץ ומיני-מפלצות כלפי פנים. בבית, מול הקרובים לנו, הכי קל לנו לפרוק ולהיות, למעשה, מי שאנחנו באמת. שם יקבלו אותנו בכל מקרה. בעבודה יכולים לפטר אותנו, חברים יכולים להחליף אותנו... משפחה תקבל את החיצים שנפנה כלפיה ותסלח לנו. ובכן, זה לא תמיד נכון. לפעמים זה כמו הר געש ששותק עד שמתפרץ ואז, המצב יכול להיות בלתי הפיך. כולנו צריכים להרגיש נראים, אהובים ומכובדים. התא המשפחתי לא יכול להתפתח בצורה בריאה אם לא נרגיש ככה בתוכו ואם לא ניתן לאחרים את ההרגשה הזו בתוכו. תתחילו בזה שתשקפו לבני הזוג שלכם (וגם לילדים), את העשייה "השקופה" שלכם, לא ממקום קורבני אלא ממקום משתף ואכפתי. הם לא רואים מה אתם עושים כל היום בבית ובעבודה ולכן גם לא מעריכים את זה. אני הגעתי למצב שאפילו את הכיור אני מצלמת להם לפני ואחרי ורושמת: איזה כיף לחזור לכיור נקי... כמובן שאפשר להוסיף הומור (פעם אנדי צילם לי את עצמו בעבודה וקיטר ואני החזרתי לו תמונה שלי, בזמן אמת, מנקה את הבית עם הסחבה, המגב והבנדנה על הראש וכתבתי לו – תראו מי שמדבר...). תבינו מבני הזוג שלכם מה יגרום להם להרגיש משמעותיים. תסבירו להם, מה יגרום לכם לחוש משמעותיים.

10. תלמדו לבקש עזרה – זה נכון שכולנו חושבים שנולדנו להיות וונדר וומן וסופרמן. אבל בקשת עזרה לא מעידה על חולשה אלא על אנושיות. הרבה נשים שאלו אותי לא פעם, מה, את לא מתביישת לספר לאנדי את כל מה שאת מרגישה? גם כשזה קשור אליו? את לא חוששת שהחשיפה הזו תגרום לקרע/פרידה ממנו? אז זהו, שלא!

אם קשה לנו, נבקש עזרה. ואם בן הזוג הוא לא הכתובת הנכונה (מכל מיני סיבות – זמן, סבלנות, כישורים וכו'), אז נבקש עזרה חיצונית. אני למשל, במשך שנים פנטזתי שאנדי יהפוך לשף. מכיון שזה לא קרה, ומצאתי רק את עצמי במטבח בכל פעם מחדש, החלטתי להביא מבשלת שסייעה לי אחת לשבועיים וסגרה לי את הפינה בענק. מנקה לא הייתה לי, אבל מבשלת כן! כי זה מה שהיה חשוב לי. מה אומר לכם? בכל פעם שהגיעה, נישקתי אותה מכל הלב. עד היום אני מתגעגעת אליה.

מי ששרד עד לפה – קודם כל שאפו! וחוץ מזה, מקווה שנתתי לכם קצת רעיונות מיטיבים. אשמח לשמוע מה דעתכם וגם, תשתפו בהערות בעוד רעיונות מהניסיון שלכם ❤❤❤.