אמונה היקרה,

אשתי ואני נשואים 15 שנה ויש לנו 3 ילדים. תמיד חלמתי על משפחה גדולה. חיכינו חמש שנים בין הילד השני לשלישי שלנו, וכעת חיכינו שבע שנים נוספות לילד רביעי.

אני יודע שאני צריך להכיר תודה, כי יש זוגות רבים שאין להם ילדים. ובכל זאת, הידיעה הזו אינה מקלה על הכאב שלי. סלע המחלוקת בינינו הוא שאני רוצה ילדים נוספים אך אשתי טוענת שהיא לא מוכנה. היא קרוב לוודאי הייתה אומרת "אנחנו לא מוכנים". אני מרגיש בלהט שאני לא יכול, או אולי ליתר דיוק - שאני לא מוכן - לחכות עוד.

אני חושב שאשתי מרגישה שאם היא תסכים אז זה מצב של מנצח ומפסיד - אני אנצח והיא תפסיד. ניסיתי להסביר לה, עם דמעות בעיניי ומתוך (כך אני מקווה) מניעים טהורים, שילד נוסף יהיה מצב של win-win לשני הצדדים: חוויה נפלאה עבור המשפחה כולה. היא גם לא מתנגדת נחרצות, כי היו פעמים שבהן היא שכחה להשתמש באמצעי מניעה. היא אומרת שאם א-לוהים היה רוצה שיהיו לנו ילדים נוספים הוא היה מעניק לנו אותם. נכון שא-לוהים יחליט בסופו של דבר, אולם עדיין יש מאמץ שאנחנו יכולים לעשות מצידנו.

אני לא מתיימר להיות הבעל והאב הטוב בעולם. יש לי הרבה מה לשפר, אבל השאלה היא אם מה שאני מבקש כל כך יוצא דופן? להביא חיים נוספים לעולם? יש גברים שבורחים כל עוד נפשם בם מהאחריות של אישה ומשפחה ועסוקים בעצמם. ישנם גם זוגות שהודפים באנוכיות את האחריות של גידול ילדים. אני מרגיש שאני עושה את ההיפך… כלומר, קיבלתי על עצמי אחריות זו. פעמים רבות אני לא עומד בציפיות, אבל אני מנסה.

אני יודע שזה אולי לא רעיון טוב, אבל הגעתי לנקודה שבה אני כבר כמעט מוכן להציב בפני אשתי אולטימטום - להמשיך לבנות את המשפחה שלנו, או שדרכינו ייאלצו להיפרד. ואם אכן ניפרד, אלחם בכל כוחי לקבל משמורת על ילדיי. האם תוכלי לשפוך קצת אור על הנושא?

מתוסכל

 

מתוסכל יקר,

אני חייבת להודות שאני קצת מבולבלת מהמכתב שלך. אני מבינה שאתה רוצה ילדים נוספים (הבהרת זאת היטב!). וכמובן שילדים הם נהדרים וכל אחד מהם מביא משהו חדש ויקר ערך למשפחה. אולם העובדה שאתה מוכן להתגרש מאשתך ולהילחם בה על משמורת על הילדים מרמזת על כך שיש פה משהו שמתרחש מתחת לפני השטח. אני מתנצלת אם אני נשמעת קשוחה, אולם אני לא יכולה לומר שהצבת אולטימטום כזה בפני אשתך (או אפילו עצם המחשבה להעמיד בפניה אולטימטום כזה) משקף את טוהר המניעים אליו התייחסת קודם לכן.

באופן כללי, נכון שההחלטות בנישואין צריכות להיות משותפות, אולם את ההחלטות בנושא גידול ילדים אנו נוטים לקבל תוך העדפה לעמדתה של האם. קודם כל, היא זו שתצטרך לשאת את הילד ברחמה ולהתמודד עם כל האתגרים הפיזיים וכן, גם עם הסיכונים הכרוכים בכך. דבר שני, האם היא לעיתים קרובות האדם האחראי על גידול הילד - הסעות, ארוחות, שיעורי בית, כביסות, שלא לדבר על הצרכים הרגשיים שלו. שום דבר במה שכתבת לא מרמז על כך שאצלכם המצב שונה. לכן, לאור ההיסוס שלה, חוסר הרצון שלה הוא בעל חשיבות. לא רק שאינך יכול לכפות עליה ללדת ילד נוסף, אם אכפת לך ממנה ומהצרכים שלה, אז אל לך לרצות לכפות עליה דבר.

אין זה ברור למה אתה מתכוון כשאתה אומר שקיבלת על עצמך את האחריות. האם אתה מתכוון מבחינה כלכלית? מבחינה אחרת? אני לא מפחיתה מערך התפקיד שלך, אך נראה שאתה מפחית מערך התפקיד שלה ותופס את עצמך כמודל לדוגמה ומופת. אני מציעה לך לעשות קצת עבודה של התבוננות פנימית - אני חושבת שקצת איבדת פרספקטיבה לגבי מהו תפקידך האמיתי, לגבי הצורך שלך לתמוך באשתך במקום להציק לה או אפילו לאיים עליה כדי להשיג את מבוקשך. לאור הטון של מכתבך והאופי הדרמטי של תגובתך, אני מנחשת שיש צורך בטיפול זוגי. אם לא היה צורך כזה בעבר, עכשיו בהחלט יש צורך. נראה ששניכם צריכים כלים לתקשורת ולהקשבה כדי להבין באמת זה את עמדתו של זה ולא רק לנסות להשיג את שלכם או לכפות את עמדתכם על הצד השני.

האופן בו אתה ניגש לעניין משקף שהפוקוס בנישואין שלכם מעוות ושאתם זקוקים לעזרה. המתנה החשובה ביותר שאתה יכול להעניק לילדיך היא לא אח נוסף, אלא נישואין חזקים ובריאים. אתה יכול להציב להם דוגמה ומופת לפתרון קונפליקטים בצורה שלא מובילה לגירושין ומלחמה על הילדים. אני מקווה שהדברים לא הגיעו כבר לשלב כזה (למרות שאני מודה שהטון שלך מעורר בי חשש שהם כן) ושתיגשו לקבל עזרה בהקדם האפשרי.

בינתיים, עליך לחדול ממאמציך ולשנות כיוון. אם אתה יכול לבנות מערכת יחסים יציבה ואוהבת עם אשתך, נישואין יציבים ומלאי אכפתיות, הדבר יהיה הישג הרבה יותר משמעותי (ומאתגר) מאשר הבאת ילד נוסף לעולם. אנא שנה את צורת החשיבה, הדיבור וההתנהגות שלך (משימה מאתגרת ביותר), לפני שיהיה מאוחר מדי. זהו התחום בו אתה באמת צריך להשקיע את האנרגיות שרצית להשקיע בגידול ילד נוסף. בקש מא-לוהים לעזור לך בכך.

מנקודת המבט המוגבלת שלי, אינך מוכן להביא ילד נוסף, גם אם אשתך תיכנע באי רצון. יש לכם הרבה עבודה לעשות לפני כן.