רשימת תפוצה
האתר בעבודות תחזוקה מצטערים על אי הנוחות הזמנית, נשוב בקרוב!

נישואין

איך יכולים שני מינים שונים מטבעם להסתדר יחדיו?

י״א במרחשוון ה׳תשס״ט י״א במרחשוון ה׳תשס״ט 09/11/2008 | מאת אמונה ברוורמן

הטבע השונה של גברים ונשים יכול לרומם או לערער את מערכת הנישואין. המטרה האולטימטיבית היא להעריך את הפרספקטיבה הייחודית של בן/בת הזוג, ללמוד ממנה ועם התהליך להפוך לאדם שלם יותר.

כחלק מטקס הנישואין היהודי, מברכים את החתן והכלה בשבע ברכות. הברכה האחרונה אומרת:

"ברוך אתה ה', אלוקינו מלך העולם, אשר ברא ששון ושמחה, חתן וכלה, גילה, רינה, דיצה וחדווה, אהבה ואחווה ושלום ורעות."

תמיד 'תפס אותי' ניסוחה הייחודי של הברכה הזאת שטוען למעשה שהחתן והכלה, כמו גם שמחתם הייחודית זו בזה, הם יצירה מיוחדת שברא השם.

כשחושבים על זה, התופעה של חתן וכלה היא באמת ניסית. אין שום היגיון אמיתי, שגברים ונשים השונים כל כך במהותם, ירצו ליצור עניין משותף ולבלות יחד את יתרת ימיהם. רק בריאה ניסית היא שמביאה אותם לעשות זאת. לכן, באינטראקציה היומיומית שלנו, נדרשים מאיתנו עבודה ורצון כדי לשמר את הנס. אנחנו צריכים להבחין בהבדלים בין גברים ונשים, להבין אותם, ולשנות את ציפיותינו בהתאם.

אנחנו נישאים להפכים

גברים לא מתחתנים עם חבריהם ללימודים או בני קבוצת הספורט שלהם. נשים לא נישאות לחברה הכי טובה שלהן. אנחנו נישאים לבן המין השני, המין המנוגד.

לפני בריאתה של חוה, אמר ה': "לא טוב היות האדם לבדו, אעשה לו עזר כנגדו". ה' ברא המוני יצורים שונים, אבל אדם הראשון לא הצליח למצוא ביניהם שום עזר לעצמו. ואז ברא ה' את האישה.

אדם יכול היה לקחת לעצמו כלבלב בתור חיית שעשועים ולבנות איתו מערכת מסוימת של דאגה ונאמנות.

זה לא שאדם לא יכול היה לקחת לעצמו כלבלב בתור חיית שעשועים ולבנות איתו מערכת מסוימת של דאגה ונאמנות. זה אומר שלא היה עוד יצור שהנתינה שלו עבורו תהיה משמעותית, שנתינה לו תדרוש מן האדם רגישות ופתיחות, רמת מסירות ודאגה עמוקה כזו; שמערכת היחסים אתו תדרוש ממנו להגיע עמוק פנימה, כדי לגלות מקורות בלתי נדלים של סבלנות והבנה.

לא היה עוד יצור שיהיה "עזר – כנגדו"; יצור שידרוש את אותה מידה של צמיחה אישית - כזו שנחוצה כדי ששני הפכים יחיו יחד בהרמוניה.

פוטנציאל להרס

פוטנציאל הצמיחה עם שותף ההפוך מאיתנו, אדיר. אבל כמובן, לנוכח הבדלי הטְבעים בין גברים לנשים, ולנוכח הקִרבה של יחסיהם - הפוטנציאל לכאב והרס אדיר אף הוא. אם נהיה מודעים אפילו לחלק מאותם הבדלים מובְנים, נוכל לחסוך מעצמנו סבל רב.

יותר מהימנעות ממריבה או ויכוח, המטרה האולטימטיבית היא להעריך את הפרספקטיבה הייחודית של בן/בת זוגך וללמוד ממנה, להטמיע אותה לתוך תפיסת העולם שלך, ועם התהליך להפוך לאדם שלם יותר.

בואו נבחן כמה מנקודות החיכוך האפשרויות.

דבורה טנן טוענת בספרה אתם פשוט לא מבינים, שלעתים קרובות גברים מנהלים "שיחה דיווחית" ונשים "שיחה מקרבת". המטרות שלהם שונות מאוד. נשים מנסות ליצור ולטפח מערכות יחסים, בעוד שהגברים מנסים לעתים קרובות למסור עובדות או לפתור בעיות.

כשדוב וחיה נישאו, דוב היה יוצא לפעמים בשקט מהחדר, בסיומה של שיחה. חיה, המומה ופגועה, התלוננה בפניו. דב היה לא פחות מופתע ממנה - "יצאתי מהחדר כי לא היה לי מה להוסיף. זה מה שאני תמיד עושה בעבודה."

דב לא הבין שבשביל חיה, דיאלוג לא היווה אמצעי לקבלת מידע אלא הזדמנות להשיג קרבה נוספת.

דב לא הבין שבשביל חיה, דיאלוג לא היווה אמצעי לקבלת מידע (אנציקלופדיה ואינטרנט הרבה יותר מוצלחים), אלא הזדמנות להשיג קרבה נוספת.

דוגמא נוספת שמביאים לעתים קרובות היא, שהאישה מתבלת את השיחה בקולות 'מעודדי שיחה' ("אה-הה", "ווָאוּ" או "אני מבינה"), בעוד שגברים יושבים בשקט. נשים המצפות לתגובה הקולית הזאת, חשות כאילו לא מקשיבים להן, וכתוצאה מכך הן מרגישות גם בלתי אהובות – למרות שככל הנראה, אף אחד מהדברים האלה אינו נכון. זה פשוט עניין של הבנת הדפוסים השונים.

אבני נגף

אבן נגף נוספת שג'ון גריי מתאר בספרו המצליח נשים מנוגה, גברים ממאדים, הן אסטרטגיות ההתמודדות השונות של גברים ונשים.

גברים אוהבים להתכנס במאורותיהם, ונשים מעדיפות לדבר, וכבר יוצאת לדרכה דינמיקה בעייתית נוספת. אין דבר מתסכל יותר לאישה שרוצה לדבר, מגבר שמתחפר במאורתו (פשוטו כמשמעו או בהשאלה); ומהצד השני, גבר שזקוק לשקט, שלווה ופרטיות כדי להתמודד, לא יראה בעין טובה הפרעות חוזרות ונשנות מצד רעייתו. אולי יש לה כוונות טובות, והיא מניחה שהוא רוצה לשוחח. אבל הוא לא. הוא לא כמותה. הוא רוצה שיעזבו אותו בשקט.

רוני רוצה להתרווח בסוף היום על הספה עם עיתון סוף-השבוע. אשתו, בתיה, מתיישבת לצידו ועושה את אותו הדבר. אבל כל רעיון בעיתון מזכיר לבתיה משהו שהיא רוצה לשוחח עליו עם רוני, והיא לא מהססת להעלות כל נקודה לדיון. היא נהנית מההזדמנות לקרבה המיוחדת לפני השינה.

אבל לרוני היה יום מתיש בעבודה והוא חיכה כל היום למפלט השקט הזה בסוף היום. לאחר הפרעות חוזרות ונשנות, כשהוא כבר מבולבל לחלוטין, הוא סוגר את העיתון בתסכול. בתיה ורוני צריכים להבין את ייחודיות צרכיהם של בני זוגם, ולעבד פשרה כלשהי, לפני שניכור ופגיעה יכו שורש בליבם.

דאגה בוגרת היא מפתח

גברים חייבים לדעת שנשותיהם מכבדות אותם. נשים חייבות לדעת שבעליהן אוהבים אותן. המשותף הוא שעל שני הצדדים לבטא את תחושותיהם באופן מילולי.

אישה אולי לא תשאל לאחר 25 שנות נישואין, "האם אתה אוהב אותי?" אבל זה לא אומר שהיא לא רוצה לדעת. גבר צריך למצוא הזדמנויות לבטא את רגשותיו במלים ובמתנות, ולהבין שהאישה זקוקה לגילויי חיבה מוחשיים.

גברים צריכים לשמוע שנשותיהם חושבות שהם הכי הכי בעולם, וכל גילוי של כבוד והערכה אינו מיותר.

כולנו צריכים להיות רגישים לצרכיו של בן/בת הזוג שלנו, ולזכור שהם אינם זהים לשלנו.

כולנו צריכים להיות רגישים לצרכיו של בן/בת הזוג שלנו, ולזכור שהם אינם זהים לשלנו. רק מתוך כבוד בוגר, דרך הבנה ומודעות להבדלים שבינינו, ודרך השאיפה לצמוח מתוכם, נוכל לבנות בית הרמוני שירתום את הכוח האדיר של גבר ואישה השונים זה מזה ופועלים יחד.

מאמרים נבחרים

1 2 3 576

Donnez du pouvoir à votre voyage juif

Inscrivez-vous à l'e-mail hebdomadaire d'Aish.com

Error: Contact form not found.

הצטרפו לניוזלטר השבועי

linkedin facebook pinterest youtube rss twitter instagram facebook-blank rss-blank linkedin-blank pinterest youtube twitter instagram דילוג לתוכן