ציפיות מעצבות את ההתנסויות שלנו. אני זוכרת שלפני שנים רבות הקשבתי לפסיכולוג בתוכנית רדיו (תיכף תבינו מדוע התוכנית שלו הוסרה מלוח המשדרים!). איש אחד התקשר לשוחח על סוף שבוע מתסכל – בו לקחו חלק הוא, אשתו וילדם בן השלוש.

הם יצאו ל'חופשה חלומית' במלון יוקרה, אבל הבן שלהם כל הזמן הפריע להם ליהנות מהחוויה. הקש האחרון ששבר את האב, היה התנהגותו של הילד בארוחת הצהריים המרשימה והמפוארת. הוא לא היה מוכן לשבת בשקט והם נאלצו לעזוב את חדר האוכל לאחר 20 דקות בלבד.

הפסיכולוג, בשילוב מדהים של פסיכופטפטת וטיפשות לשמה, הסביר לאב שמדובר במאבק כוחות בינו לבין הילד שלו. ולכן הוא צריך להגיע הביתה ולעמוד על סמכותו ההורית.

ילד מסכן.

אם אתם רוצים ליהנות מסוף שבוע רומנטי, אל תיקחו איתכם את בן השלוש, ואם מסיבה כלשהי אתם מחליטים כן לקחת אותו – אז בבקשה אל תצפו לרומנטיקה!

החופשה המשפחתית

את הפילוסופיה הזאת אפשר ליישם על הקללה ההורית, המכונה במילים אחרות "החופשה המשפחתית". חופשה משפחתית אינה חוויה מרגיעה להורים (אני מחדשת משהו?). לעתים קרובות יותר היא דווקא די מלחיצה. תאמינו לי שאני יודעת על מה אני מדברת – בדיוק חזרתי מחופשה כזאת!

חופשה משפחתית כוללת אריזה ופריקה ושוב אריזה – הפרדת הבגדים המלוכלכים מהנקיים, הרטובים מהיבשים, שלה משלו. היא דורשת ארגון ותיאום של מזון, מושבים במכונית ומיטות בלילה (אבל אני כבר ישנתי אתמול במיטה המתקפלת!), ולשמור כל הזמן על הסבלנות, ובעיקר על חוש ההומור.

אם אנחנו חושבים שהילדים שלנו יהיו כל הזמן אסירי תודה ומאושרים על כל מה שאנחנו עושים למענם, סימן שהגיע זמן להתעורר.

למעשה, החופשה הזאת בלתי אפשרית! ובכל זאת, מה שבאמת עושה או הורס לנו את החוויה, אלה דווקא הציפיות שלנו. אם אנחנו חושבים שאנחנו הולכים להינפש בבריכה וללגום מרטיני עם בן/בת הזוג, נצא מזה מתוסכלים. אם אנחנו חושבים שנישן עד מאוחר ונקבל ארוחת בוקר במיטה, נתאכזב. אם אנחנו חושבים שהילדים שלנו יהיו כל הזמן אסירי תודה ומאושרים על כל מה שאנחנו עושים למענם, הגיע זמן להתעורר.

אבל, אם אנחנו מחליטים שהחופשה המשפחתית היא בשבילם, שאנחנו פועלים כדי ליצור למענם חוויה נהדרת וזיכרונות נעימים, שאנחנו עושים זאת כדי לחזק את הקשר בינינו וכדי להעמיק את הקשר בינם לבין אחיהם - אפילו כשהם צועקים, "הוא לקח לי את השוקו!" "היא משתלטת על כל המכונית!" – אז בסוף תהיו מרוצים.

כשהילדים שלנו נכנסו למכונית כדי לחזור הביתה, הם אמרו, "זה היה הטיול הכי מוצלח בחיים שלנו". ואני בלעתי מהר את מה שכבר עמד לי בקצה הלשון (הם שכחו את המריבות הרבה יותר מהר מאיתנו) וחייכתי. כשאני מתרכזת בקטע הזה - היה נפלא.

ולעומת זאת, אם אני שואלת, "מה איתי?" - אני שוקעת. בעיניי, החופשה היא בראש ובראשונה בשביל המשפחה שלי, אבל בהחלט לא בדרך שמוצגת בפרסומות לחופשות חלומיות.

ציפיות בחיי הנישואין

הזירה המשמעותית ביותר בחיינו שבה הציפיות מסכלות את החוויה, היא חיי הנישואין. ציפיות לא מציאותיות או בלתי ראויות, הורסות מערכות יחסים רבות. לא מדובר במעשים! דווקא הגישה היא זו שבגללה נישואין פורחים או קמלים.

קראתי לא מזמן מאמר מעניין, שהוביל כמה מיתוסים נפוצים אחר כבוד לבית עולמם.

המיתוס הראשון: אם תחיו קודם יחד, תדעו טוב יותר למה אתם נכנסים, וחיי הנישואין שלכם יהיו יציבים יותר.

ובכן, ככל הנראה 'אמא צדקה'. מחקרים עדכניים טוענים שסיכויי הגירושין של זוגות שחיו יחד לפני נישואיהם, גבוהים ב-50%. למה? ציפיות - הם נכנסו לתוך מערכת היחסים ללא התחייבות ארוכת טווח ובלי הציפיות של 'לַנֵצח', וזה בדיוק מה שהם קיבלו.

מי שמצפה ל-100 במבחן, אולי יקבל 80. אבל מי שמנסה בסך הכל להגיע ל-75...

מי שלא מתחייב למערכת יחסים מההתחלה, עלול להיפטר ממנה ברגע שהנסיבות ו/או הטעם ישתנו.

כשאנחנו יוצאים לקניות, אנחנו לא מצפים שהבגדים שלנו יישארו לנצח. הם יצאו מהמודה, הגוף שלנו ישתנה, הטעם שלנו יתבגר, ואנחנו נשליך את מה שקנינו, נמצא את כרטיסי האשראי שלנו, ונקנה משהו חדש. מי שלא מתחייב למערכת יחסים מההתחלה, מי שבסך הכל "מנסה", עלול להשליך את כל המערכת לפח, ברגע שהנסיבות ו/או הטעם ישתנו.

ציפיות ראויות יוצאות מנקודת ההנחה שעם הזמן המציאות תשתנה. שנינו נתבגר. המטרות שלנו והשאיפות שלנו יבשילו; האישיות תעמיק. ילדים ישנו את חיי הנישואים שלנו באופן משמעותי. המצב הכלכלי ישתפר ויתדרדר. הגופים שלנו יזדקנו ויאטו. האם אנחנו מוכנים לכל זה או שאנחנו חיים בסרט דמיוני?

המיתוס השני: צריך לעזוב מייד נישואין לא מאושרים.

האם אתם מצפים שהנישואין שלכם יחזיקו מעמד? מידת ההחלטיות שבה תשיבו על שאלה זאת, עשויה להחזיק במפתח לעתידכם. אם אתם חושבים משהו על גירושין; אם אתם מניחים לרעיון הזה להיכנס למחשבותיכם ולמילותיכם; אם אתם הופכים אותו לחלק מהדיאלוג – הסיכון גדול שבסופו של דבר תהפכו את זה למציאות.

נראה לכם שאתם באמת רוצים להיפרד? שימו לב לסטטיסטיקה הבאה: קרוב ל-80% מהזוגות שהיו 'מאוד לא מאושרים' בנישואיהם ובכל זאת הסכימו לא להתגרש, מתארים את עצמם חמש שנים לאחר מכן כזוגות מאושרים. נתון מדהים שכדאי ללמוד ממנו.

המיתוס השלישי: בנישואין מאושרים לא רבים.

כששני בני אדם בריאים וחושבים נפגשים, חייב להיות ביניהם איזשהו חוסר הסכמה. דורותי פרקר (או מישהי אחרת שנונה לא פחות), אמרה פעם: "אם שני אנשים מסכימים תמיד, אחד מהם מיותר". שהות עם אדם בעל נקודת מבט חדשה היא מרעננת, מעוררת חשיבה ושיחה. שהות עם מישהו שמסתכל על העולם באופן שונה ממך, מעודדת בחינה עצמית וצמיחה. ואילו חיים עם מישהו שתמיד מסכים אתך, עשויים להיות בתחילה נהדרים לטיפוח האגו, אך בטווח הארוך יהפכו למשעממים. בגמרא מסופר שרבי יוחנן הצטער מאוד על מותו ואובדנו של ריש לקיש - חברו ללימוד במשך שנים רבות. תלמידיו ניסו לעודד אותו, ולשם כך מצאו לו חברותא חדשה - תלמיד חכם שהסכים עם כל דבריו, ואף הוסיף וחיזק אותם בראיות מראיות שונות. רבי יוחנן לא התנחם. "ריש לקיש חסר לי כל כך", הוא המשיך לקונן. "הוא תמיד היה מצליח למצוא דברים שסותרים את מה שאמרתי."

מחקרים מסוימים טוענים שכל עוד שומרים בני הזוג על פתיחות מחשבתית במחלוקותיהם, עשויים הוויכוחים ביניהם להיטיב עם מערכת היחסים שלהם. הסוד הוא איך מתנהל המאבק שלך, ולא האם אתה נאבק. וכמובן, למה אתה מצפה.

חשוב לרכוש הערכה ריאליסטית של האדם אשר לו אנחנו נשואים. חברה ותיקה שלי אמרה לי משהו מאוד פשוט ונוגע ללב על בעלה: "אני יודעת שהוא לא מושלם, אבל הוא בעלי."

אף אחד אינו מושלם. אולי זאת הציפייה הראשונה שעלינו לסלק. אבל יש כאן הרבה יותר מזה: כשאנחנו מתחתנים אנחנו עושים עסקת חבילה. אנחנו מקבלים בן זוג בעל צירוף ייחודי של תכונות. אולי בן הזוג שלך יותר מדי שקט והיית מעדיפה מישהו יותר חברמן. אולי בת הזוג שלך פורחת בחברה והיית מעדיף מישהי יותר ביתית. בכל מקרה, אנחנו צריכים להעריך גם את החלק הזה בחבילה שבחרנו. רק נחליף חלק אחד, וכבר כל הפאזל לא יסתדר; אם לא היו לו החסרונות שלו, הוא כבר לא היה בן הזוג האהוב שלנו עם כל מעלותיו!

אף אדם אינו יכול למלא את כל דמיונותיו של השני, או לבטא במקומו את כל מה שאין לו אומץ להגיד. אל תניחו את העול על צווארו של בן/בת זוגכם. צפו לעבודה קשה, ולצמיחה והעמקה של מה שאתם. ציפיות מהסוג הזה תתגשמנה.

היהדות מעודדת ציפיות ריאליסטיות בנישואין. מצד אחד, כפי שהרב יואל שוורץ מצביע, "אלה שגדלו על חלומות שווא ייפגעו מקשיחותה של המציאות." אנחנו זקוקים לציפיות ריאליות. עלינו להכיר את השותף שלנו ולהתכונן להשקיע מאמץ.

מצד שני, יחד עם הבנת החסרונות, צריכה להיות מודעות ברורה ליופייה של הנשמה שאליה חיברנו את עצמנו. יש שיר חתונה פופולארי שמקורו בתלמוד: כיצד מרקדין לפני הכלה? [בשירת המילים:] 'כלה נאה וחסודה'."

אבל מה אם יש לה מום שפוגם ביופייה? בעיני מי שאוהב אותה, הטוב מאיר ומסתיר את כל השאר. בנישואין מוצלחים יש "מומים", ואפילו עבודת פרך, אבל ההנאה מאירה ומכסה על הכל.