נישואין יכולים להיות אחד מהשניים: או מקור להנאות הגדולות ביותר של החיים, או שורש לסבל רב - ואפילו טרגי. קיימת נוסחה בת ארבע מילים שמבטיחה חיי נישואין מאושרים: "הימנעו מלהכאיב, הסבו הנאה". במקור התנ"כי הנוסחה קצת שונה: "סור מרע ועשה טוב" (תהלים לד, טו). להישמר שלא לגרום צער מיותר לבני הזוג שלנו - בין בדיבור ובין במעשה, ולעשות ככל יכולתנו כדי לגרום להם הנאה.

הקליקו כאן לחלק הקודם.

המשך: הימנעו מלהכאיב

*** *** *** *** *** ***

4. מה נעימת הקול שלך?

הרב אליהו לופיאן זצ"ל מסביר בספרו 'לב אליהו', שהאידיאל הוא לדבר לאחרים בדרך שתגרום להם לחוש נעימוּת. טון הדיבור שלנו צריך להיות רגוע ונעים כשאנחנו מדברים עם הזולת, ועלינו לבדוק אם אנחנו מדברים בכעס או מרימים את קולנו.

לטון הדיבור שבו אנחנו משתמשים כדי לבטא משהו, תהיה השפעה על תגובתו של המאזין. יש נעימוֹת דיבור שנעים להקשיב להן, בדיוק כמו למוסיקה טובה. ויש נעימוֹת דיבור שמזכירות חריקת גיר על לוח. כל נעימת דיבור פולטת אנרגיה שונה ומשדרת מסר שונה. טון דיבור כעוס או טון רך ועדין מעבירים מסרים שונים מאוד. כולם נשמעים שונים מאוד כשהם משתמשים בנעימות הדיבור הטובות שלהם, מאשר כשהם מדברים בטונים הצורמים שלהם. נעימת הדיבור שלנו מושפעת מרגשותינו ותחושותינו. כל שינוי במצב הרוח יבוא לידי ביטוי בטון הדיבור שלנו. לעיתים קרובות נוכל להבין מה מנסה לומר מישהו שמדבר בשפה בלתי מובנת לנו, רק מתוך הקשבה לנעימת הדיבור בה הוא הוגה את המילים.

תסכול, רוגז, כעס ואכזבה, כולם יכולים להתגלות בנעימת הדיבור. יש אנשים שרגישים לזה יותר בעוד שאחרים רגישים פחות, אבל כמעט כולם מושפעים מכך. אותו מסר שקשה למאזין לשמוע כשהוא נאמר בנעימת הדיבור הלא נכונה, עשוי להתקבל אם הניסוח ונעימת הדיבור ישדרו כבוד ואהדה.

למדו להתנצל מבלי להישמע כאילו אתם מבטלים את עצמכם באופן מוגזם; לסרב - מבלי להישמע כאילו אתם מגנים, תוקפים או מאשימים; להיות שקולים - מבלי להישמע משעממים או מכאניים.

כאשר אתם מרימים את קולכם כדי לקרוא לבני הזוג שלכם מחדר אחר, היזהרו לא להישמע חסרי דרך ארץ. אם יוצא לכם לצעוק, או לדבר בכעס אל בני הזוג שלכם, כדי לעצור אותם מלעשות או להגיד משהו, שאלו את עצמכם למה אתם עושים זאת.

טון דיבור כעוס או טון רך ועדין מעבירים מסרים שונים מאוד.

יש בעלים ונשים שפותחים את בקשות העזרה שלהם בנעימת דיבור כעוסה. לדוגמא, בעל עלול להגיד: "מה הבעיה שלך?! למה לא כיבסת את החולצות שהשארתי במכונת הכביסה?" או אישה עלולה להגיד בטון כעוס: "אתה לא יכול להוריד את הצלחות מהשולחן כדי לעזור קצת בבית?!"

סיטואציה כזאת, מעוררת באופן כמעט סימולטאני שלוש תגובות. ראשית, שניהם הבחינו שבן/בת זוגם לא עשה/עשתה משהו כדי לעזור להם. ואז הם אומרים לעצמם "הוא (היא) היה צריך להבין מעצמו שצריכים לעשות את זה. לא בסדר מצידו שהוא לא עזר לי!", ואז, שניהם מבטאים את רגשות הכעס בטון הדיבור שלהם ובסוג המילים בהן הם בוחרים. כל התהליך הזה מתרחש במהירות הבזק.

מודעות לתבנית הפעולה הזאת, תאפשר לנו לנסח את בקשות העזרה שלנו בנעימת דיבור ידידותית ועליזה, או לכל הפחות בדרך רגועה יחסית. כאשר נעימת הדיבור שלנו משדרת שמחה, הערכה, אהבה או רגישות, קיים סיכוי רב שהמסר שאנחנו מנסים להעביר יתקבל מתוך רגשות דומים.

לבעל עסק שמעוניין לשמור על קהל הלקוחות שלו, דיבור נעים הוא כלי הכרחי. אם הוא לא יצליח לדבר כך, הוא יאבד לקוחות. סביר להניח שלקוחות הנהנים מהדרך בה מדבר איתם בעל החנות או העסק, יגדילו בהתאמה את רווחיו הכספיים. כלל זה חשוב עוד יותר בנישואין. בעסק, אם הדרך שבה אנחנו מדברים לא מוצאת חן בעיני קליינט, אז לכל היותר ייגרם לנו נזק כספי. בנישואין, לעומת זאת, ההפסד שנגרם מדיבור בדרך פוגעת, עלול להיות חמור בהרבה.

5. שאלה שכולנו צריכים לשאול

יש שאלה כללית שכולנו צריכים לשאול את עצמנו תמיד: "מה אני צריך/ה להפסיק להגיד או לעשות, כדי לא להכאיב לבן/בת זוגי?" האם יש תבנית התנהגותית או צורת דיבור כלשהי שבה אנחנו מצערים את בני זוגנו, וממנה אנחנו צריכים להיגמל? כל אדם יצטרך להחליט בעצמו באיזו תדירות לשאול את השאלה הזאת. אבל ברגע זה, כאשר אתם קוראים את הדברים, נסו לחשוב על כמה נקודות. אם אתם לא מסוגלים למצוא משהו בעצמכם, תוכלו לשאול את האדם אשר לו אתם נשואים.

זאת יכולה להיות גם מתנה יקרה לבן/בת הזוג שלכם. תוכלו לכתוב 'תלוש שי' האומר: 'מחזיק כרטיס זה יכול לבקש ממני להפסיק לעשות או להגיד - פריט אחד". יש זוגות שייהנו לערוך עסקות חליפין: "אני אפסיק להגיד או לעשות דבר אחד שמפריע לך, בעד פעולה דומה מצדך".

6. הרגילו עצמכם לסלק הרגלים שגורמים צער

בלתי אפשרי שאדם ייפטר באופן פתאומי מהרגלים של שנים רבות

מכיוון שאין שני בני אדם זהים, לכל אחד מאיתנו יש הרגלים שנראים, בעיני האדם שלו אנחנו נשואים, כפוגעים או מטרידים. הרגלים מסוימים עלולים להטריד את האחד אך לא את האחר. סביר מאוד שאת האנשים עמם גדלת בבית לא הטריד הרגל זה או אחר שלך, בעוד שאת בעלך או אשתך הוא מטריד מאוד. כמעט בלתי אפשרי שאדם ייפטר באופן פתאומי מהרגלים של שנים רבות, אבל, אם יש לך הרגל שגורם לבן/בת זוגך צער, הצב/הציבי את הצורך להיפטר ממנו בראש סולם העדיפויות שלך.

חשוב להזכיר, שאם אתם רוצים שבני הזוג שלכם ייגמלו מהרגל רע, בקשו זאת בעדינות ובאופן טקטי. יתכן מאוד שתצטרכו לחזור על הבקשה הזאת מספר פעמים. אנשים רבים אינם מודעים להרגלים שלהם. התייחסו למאמציכם להביא את בני הזוג שלכם לחדול מהרגליהם הרעים, כאל השקעה אישית לחיזוק מידת הסבלנות שלכם. תזכורות עדינות החוזרות על עצמן לעתים קרובות, ישנו בסופו של דבר את ההרגל. כעס וגישה אגרסיבית עלולים להזיק יותר מההרגל שאתם מנסים לסלק.

7. נקמה משפילה אותך

קיימת נטייה אנושית חזקה לרצות להשיב נקמה למי שגורם לנו עוול. אם מישהו מסרב להלוות לנו כסף או כל חפץ אחר, אנחנו נוטים לרצות לסרב לאדם זה, כגמול. אם מישהו גורם לנו צער, אנחנו רוצים בדרך כלל שאותו אדם יסבול בדרך כלשהי. אבל התורה (ויקרא יט, יח) אוסרת עלינו במיוחד לנקום או לנטור.

מהו דפוס הנקמה? "אתה דיברת אלי בדרך שלא מצאה חן בעיני, אז אני אדבר אליך בדרך שלא תמצא חן בעיניך." "את לא עשית מה שביקשתי ממך, אז אני לא אעשה מה שאת תבקשי ממני." "אתם העלבתם אותי, אז אני כבר אדאג להעליב אתכם."

למרות שלכאורה אנחנו מתכוונים 'להחזיר' למי שפגע בנו, כדי להגיע לנקודה שווה, למעשה אנחנו משפילים את עצמנו כשאנחנו מניחים לרגשות הגרועים שלנו לגרור אותנו להתנהג בדרך הנוגדת את דרך הישר והטוב. אנחנו מתעלים כאשר אנחנו מתגברים על זלזול ופגיעות אישיות, ומתייחסים בדרך ארץ וסלחנות כלפי מישהו שלא נהג בנו באותו אופן. זה חל אפילו על זרים; ויותר מכל, זה חל על האדם אשר לו אנחנו נשואים. כשמישהו מנסה "להחזיר", הוא או היא יוצרים מעגל שלילי שיחזור אליהם כמו בומרנג, ויגרום לסבל נוסף.

הרעיון הבסיסי שיעזור לנו להימנע מלנקום, הוא זה שמובא בספר החינוך (מצווה רמא):

"שידע האדם ויתן אל לבו, כי כל אשר יקרהו, מטוב עד רע, הוא... רצון ה' ברוך הוא. על כן כשיצערהו או יכאיבהו אדם, ידע בנפשו כי... ה' יתעלה גזר עליו בכך, ולא ישית [ישים] מחשבותיו לנקום ממנו כי הוא אינו סיבת רעתו..."

אם היה חותך בשר והסכין חתך בידו, יחזור ויינקום בידו [השנייה]?!"

אנחנו צריכים גם להבין שכל מה שקורה בעולם הזה הוא כל כך טריוויאלי וחסר חשיבות, שפשוט לא שווה להתנקם עבורו (רמב"ם, הלכות דעות ז, ט).

נזכור את הדימוי של התלמוד (ירושלמי, נדרים ט' הלכה ד'): "כתוב, לא תיקום ולא תיטור את בני עמך. אם היה חותך בשר והסכין חתך בידו, יחזור ויינקום בידו [השנייה]?!" זו הסיבה שבגללה אין לנקום באחרים, מכיוון שכולנו גוף אחד. ובמיוחד בני הזוג שלנו, שהאחדות שלנו איתם גדולה עוד יותר. הניחו להנאה שנובעת מהתנהגות נעלה לגבור על זאת המגיעה מהנקמה.

8. סליחה ובקשת סליחה

בדיוק כפי שמוטלת עלינו חובה לבקש סליחה מכל אדם שפגענו בו, הזקנו לו או גרמנו לו כל צער שהוא, כך אנחנו חייבים גם לבקש סליחה מבני הזוג שלנו, אם גרמנו להם סבל כלשהו.

"... אם פעמים יזדמן שחטא נגד חברו וצריך לרצות אותו, הוא יודע איך לרצות" בדרך הראויה ובמילים הנכונות. "וכשחברו רואה שהוא מתחרט בעצמו על שחטא נגדו, ולא ישוב עוד לדרך זה, גם הוא מוחל תיכף." יחד עם זה, "אבל כשהרשע [מי שלא מתכוון לשנות את דרכיו] בא לרצות את מי ש[הוא]עשה [לו] רעה או שחירף, הוא מדבר תהפוכות, כלומר, אחד בפה ואחד בלב ושקרים." ובקשת מחילה כזאת מובן שלא תתקבל (פירוש הגר"א על משלי י', לב).

אם נבקש מחילה בנעימת קול ובדרך דיבור שאינם נשמעים כנים, זה כאילו שאנחנו אומרים בפירוש: "אני לא מצטער/ת שפגעתי בך". אולי, זה שממנו אנחנו מבקשים סליחה יסלח לנו בכל זאת, אבל הכאב והסבל שגרמנו לו יהיו צורבים, מובן שבני הזוג שלנו לא יהיו פתוחים למחול לנו, אלא אם יהיה להם ברור שאנחנו מתחרטים, במלוא הכנות, על מה שעשינו או אמרנו.

כאשר מישהו אחר פונה אלינו בכנות, ומבקש מאיתנו למחול לו, אנחנו צריכים לעשות זאת. לפעמים מדובר בתהליך מחזורי ופשוט. לדוגמא, לפני יום כיפור, הבעל והאישה מבקשים אחד מהשני מחילה, ושניהם שמחים לסלוח זה לזה על כל מעידה מינורית. אבל לפעמים, מחילה יכולה להיות קשה באופן יוצא מן הכלל. יתכן שאחד הצדדים פגע בשני פגיעה כל כך עמוקה, או שפגע בו לעתים כל כך קרובות, עד שתחושות הכאב והכעס באותו שלב עזות מכדי שיהיה בכוחו למחול. במקרה כזה, מחילה תיחשב למעשה הרואי מצד הסולח. ומכיוון שה' נוקט בדרך של מידה כנגד מידה כשמדובר בסליחה, נניח לתובנה שכמו שאנחנו סולחים כך גם ה' יסלח לנו על העברות שעשינו, לשמש כגורם מסייע להקל עלינו למחול.

הקליקו כאן לחלק השלישי, הסבו הנאה.

*תורגם מתוך "נישואין" ( Marriage ) מאת הרב זליג פליסקין, הוצאת מסורה.