בעולם מושלם, גברים ונשים היו נישאים, חיים ביחד חיים ארוכים ומאושרים ועוזבים את העולם בערך באותו זמן. לא היה צורך בנישואין שניים. אולם אנו חיים בעולם שרחוק מלהיות מושלם. לעתים אנשים מתים צעירים ומשאירים מאחוריהם בני זוג אבלים, שכל חייהם עדיין לפניהם. כמו כן, נישואין רבים פשוט לא מחזיקים מעמד ומתפרקים.

לאחר 38 השנים האחרונות בהן שימשתי כרב קהילה, ראיתי הכל: נישואין שניים שפורחים, נישואין שניים שנידונו לכישלון מן ההתחלה, נישואין שניים שנהרסים בגלל הילדים, נישואין שניים בהם הילדים משתי המשפחות מתחברים והופכים ליחידה מאושרת ומשתפת פעולה, נישואין שניים שמתמוטטים תחת לחץ כלכלי ונישואין שניים שמחזיקים מעמד, אך אינם מאושרים.

אחוז הגירושין בקרב נישואין שניים גבוה יותר מאחוז הגירושין בקרב נישואין ראשונים

מעניין כי אחוז הגירושין בקרב נישואין שניים גבוה יותר מאחוז הגירושין בקרב נישואין ראשונים. הייתם חושבים שאדם שעבר גירושין "ילמד את הלקח" ולכן, לא יחזור על טעויות העבר. למרבה הצער, תכופות אין זה המצב.

אלה שנישאים כדי למלא צרכים מסוימים אך אינם מוכנים להעניק בתמורה, נישאים לרוב מתוך אותן כוונות גם בפעם השנייה. הנישואין השניים הופכים להיות פשוט מסע במורד תלול, יצירת קשר המוביל לאסון חדש (חדש רק כיוון שמדובר בבן זוג חדש!).

לעתים ישנו דפוס מפוקפק אחר שפועל. מי שעוזב נישואין בגלל חוסר יציבות כלכלית עלול, לדוגמה, לנסות למצוא בן-זוג חדש שיבטיח ביטחון כלכלי. אותו הדבר נכון לגבי נושאים מרכזיים אחרים בנישואין, כגון סיפוק אינטימי, חוסר חיבור רגשי (תקשורת), בעיות עם המחותנים וכו'. כיוון שבן הזוג עזב את הנישואין בגלל בעיה מסוימת, מובן שהוא רוצה להבטיח שלא יהיה עליו להתמודד עם אותה בעיה שוב. אולם פעמים רבות, לחיים יש תוכניות אחרות בשבילנו. הנשוי הטרי בשנית מגלה, לרוב מאוחר מדי, שבת הזוג החדשה אכן שונה מהישנה. אמנם ייתכן שלשנייה יש מה שלא היה לראשונה, אולם באותה מידה אין לה את מה שכן היה לראשונה.

לאחר הגירושין

האם זה הגיוני מצד מישהו שנכשל להינשא שוב? כמעט אף אחד לא מתייחס לשאלה זו ברצינות ולמרות שאנו יודעים מראש את התשובה, רצוי להקדיש לשאלה זו מחשבה נוספת.

האם זה הגיוני מצד מישהו שנכשל להינשא שוב?

בדרך כלל נכון שדרושים שניים לטנגו ורק אחד כדי "לפרק" את הריקוד, אבל כמעט ולא קיימים גירושין בהם הפרידה היא אשמתו הבלעדית של אחד מבני הזוג. לכן, חובה על כל אדם שהתגרש לעסוק בבחינה עצמית מעמיקה לפני הנישואין השניים ולחשוב על מה עליו לעשות באופן שונה, כדי שהנישואין השניים יחזיקו מעמד.

כל מי שאינו עושה זאת לפני הכניסה לפרק ב' מגלה חוסר אחריות ואינו בשל לנישואין שניים. מי שאינו יכול להכיר בטעויותיו וללמוד מהן - פניו מועדות לחזור עליהן. קביעה זו המבוססת על השכל הישר נכללת תחת הצו הכללי של "ואהבת לרעך כמוך" (ויקרא י"ט, י"ח), המתפרשת מבחינה תלמודית כמחויבות לפעול לשיפור סיכויי ההישרדות של נישואין קרבים.

אלמנות

נישואין שניים לאחר מותו של בן זוג מציבים אתגרים שונים. אנשים עלולים להיאבק עם מגוון רגשות סותרים בבואם לשקול נישואין שניים. אי הנוחות עלולה להשפיע על יכולתו של האדם להינשא שנית אפילו שנים רבות לאחר המוות.

מוזר שאנשים רבים נוטים להירתע מנישואין לאחר מותו של בן זוג יותר מאשר לאחר גירושין. המפתח לתגובה תמוהה זו הוא גורם הנאמנות. אין ציפייה לכך שתתקיים נאמנות כלפי הגרוש/ה, אולם יש ציפייה לכך שהנאמנות כלפי בן/בת הזוג המנוח/ה תמשיך להתקיים.

נישואין ראשונים מוצלחים מובילים באופן טבעי לנישואין שניים טובים

יש אנשים המתייחסים לנישואין שניים כאל מעשה בגידה. אולם אם נאמנות פירושה לשמור על מה שנבנה בנישואין הראשונים, גדולים הסיכויים שבן הזוג שנותר בחיים יוכל להשיג מטרה זו ביתר הצלחה עם בן זוג חדש ומבין.

תפיסה שגויה נוספת היא שנישואין שניים משליכים באופן שלילי על בן הזוג הקודם. נישואין ראשונים מוצלחים מובילים באופן טבעי לנישואין שניים טובים. אם נישואין שניים מעידים על משהו, הרי שהם מעידים על כך שהראשונים היו טובים מספיק כדי להצדיק נישואין שניים.

ילדים

לנישואין שניים, בדומה לראשונים, לא כדאי למהר. הדבר חשוב במיוחד בגלל הגורמים הרבים הקיימים בנישואין שניים שלרוב אינם קיימים בנישואין ראשונים. הברור מכל הוא ילדים.

ילדים בכל הגילאים נמצאים במצב פגיע לאחר גירושי הוריהם או מות אחד ההורים. פגיעות זו יכולה להתבטא בכך שהילד יתפוס את בן הזוג החדש - התוספת הפוטנציאלית למשפחה - כפולש, המאיים לגזול את הזמן והחיבה של ההורה שנותר לילד, ההורה שבו הוא כה תלוי.

על ההורה הנותר לעשות מאמץ אמיתי להבין ולהתייחס לדאגותיו של הילד. הדרך הטובה ביותר לעשות זאת היא להקשיב בקפידה, להרגיעו שדאגותיו אינן הרהורים חסרי שחר ולהבטיח לו שהוא תמיד יזכה לאהבה ולתשומת לב. מומלץ אף יותר שבן הזוג החדש יעשה מאמצים גדולים כדי להתיידד עם הילד וישתתף עמו ועם ההורה הביולוגי בפעילויות משותפות. למעשים שמגבים מילים יש כוח אדיר.

בן הזוג החדש מצטרף למשפחה מתוך אהבה לבן/בת הזוג - הורה הילדים - ולכן, הוא מחויב עמוקות לעשות את הטוב ביותר עבור ילדיו החורגים

מאוד לא מומלץ שבן הזוג החדש ייכנס למשפחה מתוך גישה שהוא יחליף את ההורה שאיננו. הגישה הנכונה היא שבן הזוג החדש מצטרף למשפחה מתוך אהבה לבן/בת הזוג - הורה הילדים - ולכן, הוא מחויב עמוקות לעשות את הטוב ביותר עבור ילדיו החורגים. ילדים הם מחסום אפשרי לנישואין שניים, אך הם לא חייבים להיות כאלה.

הרבה יותר קל אם הילדים מבינים שחשוב שאמם או אביהם יהיו מרוצים. ההורות תמיד טובה יותר כשההורה שבע רצון ולא שקוע במלנכוליה. הילדים יהיו הראשונים להרוויח מאושר של הוריהם; כשההורים מאושרים, הילדים יכולים לשגשג ולפרוח.

ילדים רבים מחליטים מראש, עוד לפני שפגשו את בן הזוג החדש, שהם לא יאהבו את ההורה החורג שלהם. גם אם הם יכולים להצביע על מאפיין לא רצוי של ההורה החורג, אין זה מצדיק התנהגות מלאת בוז או מתיר להם לעשות כמיטב יכולתם כדי לפגוע בקשר החדש.

ראשית, על פי ההלכה, ילדים מחויבים לחלוק כבוד לבן/בת הזוג של אמם או אביהם, כחלק מהכבוד המגיע להוריהם (1). שנית, ואולי רלוונטית יותר לענייננו, יש את המשמעות של הצו המפורסם שצוטט קודם לכן לאהוב את רעך כמוך. צו זה נחשב לאחד הבסיסיים בתורה, אם לא הבסיסי שבהם. אם אנו רציניים לגבי היותנו יהודים, איננו יכולים להתעלם משום פרט, שלא לדבר על דבר כה בסיסי.

בספרו האתי הידוע, פלא יועץ, רבי אליעזר פאפו קובע כי צו התורה לאהוב אחרים אינו חיוני כשמדובר בחברים קרובים. כשהאהבה כבר נוכחת, אין צורך בצו של התורה. הצו נחוץ כשמדובר באנשים שאיננו מחבבים. הוראת התורה לאהוב זה את זה נחוצה במיוחד במצב זה (2). עבור ילדים שמסיבה כלשהי, אינם אוהבים את ההורה החורג, הצו לאהוב אחרים הוא חיוני, מתוך הנחה שהם מספיק בוגרים להעריך מצווה זו.

אין בכך לרמוז שמדובר ביחסים חד-סטריים. גם ההורה החורג עלול שלא לחבב את הילדים; והוא בהחלט מסוגל לאהוב אותם פחות מאשר את ילדיו שלו. אולם הצו "ואהבת" פועל בשני הכיוונים, מהילדים להורה החורג ומההורה החורג לילדים.

כשהמחויבות לאהוב אחרים היא מסגרת הפעולה, נישואין שניים יכולים לא רק לשרוד, אלא לשגשג ולהועיל לכולם. כשהיא לא מסגרת הפעולה, הבעיות צצות בשפע. ולמרות שניתן למצוא פתרונות, הם לרוב שטחיים ולא מספקים.

כל המעורבים בעניין צריכים למצוא את דרך המלך: הגישה המקבלת. נעימות וקבלה תמיד פועלות טוב יותר מאשר יחס חסר כבוד ודחייה. בדרך הראשונה, כולם מרוויחים. בשנייה, כולם מפסידים.

ענייני כספים

כספים הם תכופות נושא קשה בנישואין שניים. בני הזוג הטריים מביאים את המשאבים והמחויבויות הכלכליות שלהם למציאות החדשה. באופן אידיאלי, רצוי שבני הזוג ימזגו את כל המשאבים שלהם במקום ליצור חלוקה ל: שלי, שלך ושלנו.

לעתים זה לא מעשי, בעיקר אם הכספים מיועדים מבחינה חוקית לילדי אחד מבני הזוג. הסידור השקול ביותר הוא שכל אחד מבני הזוג יסכים מרצון לא לגעת באותם כספים. אולם באותה מידה לא רצוי להתעקש על חלוקה נוקשה לשלי-שלך, בה הבעל החדש, לדוגמה, מסרב לקחת כל חלק בהוצאות של ילדי אשתו החדשה. מצב כזה יוביל קרוב לוודאי למערכת יחסים מרוחקת ולא מעורבת עם הילדים החורגים וזהו הצעד הראשון לקראת נישואין שהם אסון. אנשים נישאים מחדש בשלמותם, לא בחלקים.

בן הזוג לשעבר (הגרוש/ה)

בן הזוג לשעבר הוא תכופות נקודה כואבת בנישואין החדשים. פעמים רבות הדבר נובע ממערכת היחסים של בן הזוג שנישא מחדש עם הגרוש/ה שלו. זה אולי מוגזם לצפות שהיחסים עם האקס יהיו מצוינים, אולם אין זה מוגזם לצפות שהם יהיו סבירים ומתפקדים. אין זה הוגן עבור המצטרף החדש והתמים למשפחה להיגרר לתוך תסבוכות ישנות.

בחשיבה היהודית, היחסים עם בן/בת הזוג לשעבר נתונים לדרישות ספציפיות, תחת הצו של "ומבשרך לא תתעלם" (ישעיהו, נ"ח, ז') (3).

נישואין הם מחויבות לנצח, גם אחרי גירושין. והמחויבות להישאר בן-אדם תקפה גם אחרי הגירושין.

הדבר נכון גם אם לבני הזוג שהתגרש אין ילדים ונכון אף יותר כשיש ילדים בתמונה. ההיגיון ההלכתי הבסיסי הוא: בני זוג שלא מסתדרים זה עם זה (אחרי גירושין או במהלך הנישואין) מעמידים באופן בלתי נמנע את הילדים במצב הלא נוח של הצורך לבחור באחד מן הצדדים. הילדים אז חייבים להפר את המחויבות שלהם לכבד את שני ההורים. בני הזוג לשעבר המתקוטטים זה עם זה עוברים על האיסור המוסרי המקיף שלא להניח מכשול לפני עיוור (אלה שאינם מודעים) (4). השאיפה להסתדר זה עם זה אחרי הגירושין אינה רק הגיונית, זוהי דרישה הלכתית.

בן הזוג הקודם (המנוח)

ברור שבן הזוג החדש צריך לכבד את זכרו של בן הזוג שנפטר. מצד שני, חשוב שהאלמן/ה יכיר בכך שאחריותו הראשונית היא כעת לבן/בת הזוג החדש/ה. איש לא רוצה להיות "במקום השני" וחשוב לגלות רגישות לכך.

לא הבעל ולא האישה צריכים לעסוק באבל גלוי שמעביר את המסר כי בן הזוג המנוח עדיין נוכח באופן פעיל בלבו של בן/בת הזוג שנותר. קיימת מחלוקת דעות במסורת היהודית לגבי מידת שימור זכרו של בן הזוג שנפטר, והסיבוכים כאן מתבטאים בצורה הטובה ביותר בדבריו של רבי יחיאל יעקב וינברג (5), המתייחס לכך שבה בעת שעלינו לקחת בחשבון את רגשותיו של בן הזוג השני, עלינו גם להעריך את רגשות הילדים, שירגישו כאב אם יראו כיצד אביהם או אמם שכחו לחלוטין את המנוח/ה.

כפי שצוין קודם לכן, הבחירה ב"דרכי נועם" היא הדרך הטובה ביותר להתמודד עם כל האתגרים הייחודיים של נישואין שניים או של כל נישואין. גישה זו מוציאה מהזוג את המיטב. השמחה והסיפוק שביחסי הנישואין ימלאו אז את כל המשפחה.

הפגנת רגישות והתעלות מעל עצמנו בנסיבות מאתגרות, במקום להיות אנוכיים ומרוכזים בעצמנו, היא המרכיב החיוני ביותר להבטחת חיי נישואין מוצלחים.

מקורות:
1. יורה דעה ר"מ:כ"א.
2. פלא יועץ, תחת הקטגוריה "שנאה".
3. להלן תלמוד ירושלמי מסכת כתובות י"א:ג', המציין שפסוק זה חל על בן הזוג הגרוש; לפיכך בני זוג גרושים אינם זרים גמורים לאחר התפרקות הנישואין.
4. ויקרא י"ט:י"ד; תורת כוהנים מועד קטן י"ז ויורה דעה של"ד:מ"ז.
5. לקראת סוף התשובה המצוטטת לעיל. נישואין הם לנצח, אפילו אחרי הגירושין. והמחויבות להישאר מענטש תקפה גם אחרי הגירושין.

*מובא ברשות מתוך Jewish Action, כתב העת הרשמי של Orthodox Union.