בן הזוג מעצבן אותי!

מה קורה שהבעל ליפעמיפ יוצא עם חברים וביכלל לא מתנהג כמו בעל אלא כמו תינוק אבל זה מעצבן ומגעיל

מוגש בצורה יפה ומעניינת

מה קורה כשבעלך בוגד בך בזמן שחלית בסרטן ואת הכי זקוקה לתמיכה

מה עושים כאשר בן הזוג קצר רוח רגזן אינו אמפטי וגם לעיתים מתבטא לא יפה כלפי ובחוסר הערכה

כדאי לקרוא ולהפנים ממליצה בחום ,יש מספר טיפים שכדאי ליישם. אהבתי!!!

השלום והברכה !
קראתי בעיון רב.כל מילה שקראתי הזדהתי עם הכתוב.כדאי שכתבה זו יגיעה להרבה זוגות ובעיקר לזוגות הצעירים של ימינו.
כי היום הם לא יודעים להיתמודד עם הבעיות או אפילו לנסות להיתמודד,ישר רצים לרבנות.....

התוכן נכון, אבל מה קורה שאחד מבני הזוג מסיר מעצמו את האחריות (מטעמי נוחות!!!) ובן הזוג האחר לוקח על עצמו את האחריות בשביל שלום בית? מגיעים למצב שצד אחד מנוצל יותר, אז איפה ההגינות והנתינה ?

אני מוכרחה לציין , יערה , שקראתי את המאמר בשיטוטי באתר וחשבתי בליבי מי כתבה את הכתבה הזו? זה המחשבות של יערה , והנה אני רואה את שמך מתנוסס למעלה ...נהניתי מהמאמר מאוד מאוד ואני מסכימה אתו בכל מילה,
וביחס לתגובות במיוחד למס'1.אנירוצה לומר שאי אפשר לבוז להגיון שבדברים הללו ,לא צריך 'להתרגז' כאילו : אם אני מתכופפת אני המפסידה ,
צריך להבין שיש דברים מרגיזים גם בנו , אנו גם כן לא מושלמות ומצפות שבן הזוג יאהב אותנו כמו שאנחנו .אז 'כמים הפנים לפנים כן לב האדם לאדם'
וחוץ מזה נדמה לי שכשיש אהבה והערכה בין בני הזוג , וכמובן שיש גם דברים מרגיזים אז צריך לעשות חשבון בלב : נכון שאני אוהבת אותו וטוב לי איתו,אבל מרגיז שככה וככה וכו ' , אבל לא אוכל לשנות אותו בגיל ... לכן אחליט להתעלם מהדברים המרגיזים .פשוט אשתדל לקבל אותם בשלווה , כמה שזה קשה , אבל זה בסוף מצליח ואז יש תחושה טובה של נצחון ,כמובן שיש דברים שעליהם צריך לדבר ברגע של שלווה ולסכם אותם בצורה שיהיה לשנינו טוב ,
העיקר לא לעשות איקס על הכל וזהו ,

כל כך יפה וכל כך נכון,יישר כח.

נשאתי לפני שנה + בגיל נדיר לחתונה ראשונה 46(למרות שתקווה היתה שם) זוגיות אינה פשרה כי מה שבא מאהבה זו רק הרצון לתת ולא לחפש את השינוי אצל האחר. זכיתי בבעל עם נפש נדירה של איכפתיות ועוד המון תכונות נעצלות ומאכלת לכולם בעל בעל תכונות כבעלי. גם שלא ידעתי על סיפור חכמינו אין לי ספק שזה נכון, וכל נתינה היא רק תוספת לאהבה. אין כאן מלחמות יש רק רצון לשפר וכל יום הוא אהבה חדשה. אהבתי לקרא את הסיפור וכמה הוא משקף נכון את המציאות והתוספות הן מוסר ההשכל והן למידה מחכמינו רק מחכימים אותנו. והרווח שלנו הוא בחיי זוגיות של הנאה לנצח.

להתפשר אינו להתגמד ולהיכנע. להתפשר זה ערך חברתי חשוב במיוחד, שעליו מושתתת אושיות החברה האנושית, וגם כל מהלכי הטבע. תראו איזה יופי היום מסתדר עם הלילה, איזה פשרות הם עושים במקום להיאבק.
לקבל חסרונות זה לא להפחית את ערכי או להשפיל את המקבל, אלא זו הדרך בה אנו נוהגים בילדינו, משום שאנו אוהבים אותם!
למעשה, זו הדרך הטבעית שבה נוהג אדם בעצמו, כדי לחיות בצורה מאושרת, ולא סביר שבבן זוגו הוא אמור לנהוג בדרך אחרת - בדרך שלא היה רוצה שינהגו בו עצמו!

לעומת זאת, כאשר יש בעיות קשות בחיי הנישואין, והתנהגותו של בן הזוג היא מהסוג שאסור לנו להשלים איתה - עדיין זה לא סותר את העובדה שכל בעיה וכל ניסיון נשלחו לנו מהשמיים ומהווים תפקיד עבורנו.
לא במקרה שאנו נדרשים להתמודד עם משהו קשה - בעבודה, בחינוך הילדים ובזוגיות - אלא זה קושי שנחוץ עבור מבנה האישיות שלנו, עבור תיקון הנשמה שלנו וכו'.
אלא שלכל דבר ההתמודדות המתאימה לו, ואדם בר דעת צריך להבחין. לכל אדם צריכים להיות גבולות ברורים לטווח ההתנהגות שאותו הוא מקבל (גם אם לא נוח לו), וכל אדם צריך לדעת איך ללמד את זולתו מה הטווח המכסימלי שמקובל עליו.

השורה התחתונה היא שבין בני זוג צריכה להיות הדדיות אינטרסים, כי לפרק את החבילה על גבולות צרים מידי אינה משרתת את האינטרס של אף אחד מהם, משום שהיא גוזרת על כל אחד חיים קשים בפני עצמם, שהוא בלאו הכי יהיה חייב לקבל ולהשלים עם קשייהם. כך שעליו להבין שכדאי לו לעשות את ההשלמה עם הקשיים במסגרת חיי הנישואין, מתוך אהבה הדדית לו, לבן זוגו ולילדיו, ולא לקפוץ לגורל הפירוד והדחייה לפני שבחן את כל ההיבטים הרחבים של האפשרות לשנות זווית מבט כדי לקבל את בן הזוג ולחיות במחיצתו מתוך שמחה.

שהרי אם מבינים את תכלית הנישואין נכונה, מבינים שזו הטכניקה הנכונה. תכלית הנישואין היא לא לעשות חיים ביחד, אלא ללמוד לשנות ולחנך את השקפת המבט האישית באמצעות הדו-שיח הזוגי של שני סוגי אנשים שונים במהותם - גבר ואשה.

ברוב המקרים נכון, צריך להשקיע בזוגיות ולא לחשוב שבן הזוג "עושה את הדברים כדי להרגיז אותי". אבל מה עושים כשבן הזוג נוהג להכניס כדורים באוכל של השני ומתייחס אליו ברשעות, גם אז צריך לחשוב שהוא נשלח אלי מהשמיים?
מה שאני רוצה לומר שלא לכל דבר צריך להתייחס בסלחנות ולקבל כמי שיועד לנו.
יתכןושום דבר שהאשה תעשה לא יוכל לשנות את בן הזוג ולכן היא לא צריכה לקחת את האשמה עליה.

המאמר נכתב לשני בני הזוג - לפעמים גם האישה מעצבנת את הבעל והוא זה שצריך להשלים עם המציאות...

המאמר לא בא לומר להתפשר.
יש בני זוג מצויינים, ומתאימים בהמון דברים אבל בדברים מסוימים יכולים להוציא אחד את השני מהכלים -על מצבים כאלה המאמר מדבר... ונותן כלים להתמודדות.
ישנם המון זוגות שמאוד מעריכים אחד את השני, ומודים לה' כל יום על הצירוף ביניהם אך עדיין משתעגים מהנעליים שנשארות בסלון...

מה שאני מבינה מתוך התוכן שהמסר שלכם להתפשר. להתגמד להיכנע ולקבל את החסרונות ב"בדילו ורחימו" . או להפחית את ערכי ולומר - זה מה שמגיע לך כי......
לא מקבלת את דרך ההשפלה המשתקפת דרל האשה.

צריך לזכור שלריבים וויכוחים אצל זוגות טריים יש גם תפקיד חיובי למרות שלכאורה נשמע שהכל בזה רע. לא מספיק ללמוד איך ומה מפרגן לבן הזוג. צריך וחייבים ללמוד מהן היבלות של בן הזוג שמהן צריך להמנע, מהן נקודות התורפה, מהן נקודות השליטה והריבים גם משמשים בהתחלה כדרך של הזוג הטרי לסדר את שלטון הבית - מי אחראי למה ומי שולט באיזה תחום וכמובן שהריבים הראשונים מורידים מבני הזוג את המסיכות שלבשו לאחר החתונה וככה לומדים להכיר את בן הזוג לעומק ובפנימיות שלו. אגב, הפיוס זו מלאכה חשובה ביותר לקירוב לבבות.

אם כל זאת, עבודת המידות היא הכרחית וכנ"ל לימוד מלאכת הנתינה. חברה שלי אמרה פעם משהו מענין מאד שחשוב לי לציין פה גם. היא אמרה כזה דבר:

לקח לי שנתיים ללמוד לעשות את רצון בעלי, ואני מקווה שבשנתיים הבאות אלמד לעשות זאת בלב שלם.

כלומר, תהליך ההיכרות והלמידה של איך לפרגן לבן הזוג ואיך לעשות רצונו או איך לכבד לוקח שנים.

בזכות בעלי אני אדם טוב יותר.
:-)

אני לא מאמינה שבשנות האלפיים נכתב מאמר כזה.
בדיוק בגלל ההתנהגויות המוזכרות פה אין מצב שמוסד הנישואין או הזוגיות ארוכת הטוח תארך שנים.
מאיפה באה החשיבה המעוותת של "הוא/היא לקחו את הנכות/ המגבלה/ העצלנות/ הטמטום....שלי"