הרב משה אהרון שטרן, רב גדול שנפטר לפני מספר שנים, נהג תכופות לספר את הסיפור הבא: בהיותו תלמיד ישיבה, הוא נהנה מאוד מארוחתו בסוף יום הלימודים. "משה, אתה מאוד אוהב את הדג הזה, נכון?" שאל אותו המורה שלו.

"כן", השיב בין נגיסה לנגיסה. "זה טעים, אני ממש אוהב את זה."

"משה," העיר מורהו בעדינות, "את עצמך אתה אוהב. אם באמת היית אוהב את הדג, לא היית אוכל אותו!"

ניתן להחיל דוגמא משעשעת זו על מערכות יחסים חשובות יותר ובעיקר על נישואין. האם נישואיכם עוסקים בנתינה לבן/בת הזוג? או שמא הם עוסקים בסיפוק הצרכים והתשוקות שלכם? מה היו בני הזוג שלכם רוצים? למה הם זקוקים? כיצד יכולים אתם לגרום להם להרגיש יותר בנוח? כיצד יכולים אתם לתרום לאושרם?

בתורה כתוב שכשיעקב עבד שבע שנים למען רחל, נראו השנים בעיניו כימים ספורים. הדבר מעורר תמיהה. בדרך כלל, כשאנו רוצים משהו נואשות, הימים חולפים באיטיות והשעות נדמות כנצח (חשבו על גיל ההתבגרות, כשישבתם ליד הטלפון, מחכים לצלצול!). מדוע הייתה חווייתו של יעקב ההיפך המוחלט מחווייתנו?

המפרשים מסבירים כי הסיבה לכך הייתה שהוא לא חשב על עצמו. הוא לא חשב על סיפוק גופו וצרכיו. מטרותיו היו רוחניות - נעלות - והוא סמך על חכמת הבורא שיספק לו את הדרוש לו בשעת הצורך.

ייתכן שזהו אידיאל נשגב מכדי לשאוף אליו או אפילו לדמיין. לכן, להלן הצעה פשוטה הרבה יותר. בדקו את התנהגותכם עם בני הזוג שלכם ושאלו, "על מי אני חושב/ת יותר: על בן/בת זוגי או על עצמי?" כלי זה אינו מוגבל רק לנישואין. ניתן להעמיק את כל מערכות היחסים שלכם – עם הוריכם, ילדיכם, חבריכם ועמיתיכם לעבודה – על ידי יישום עיקרון זה.

היו זהירים. אל תזלזלו ביכולתנו להשתמש בתירוצים והצטדקויות.

היו זהירים. אל תזלזלו ביכולתנו להשתמש בתירוצים והצטדקויות. אנו מסוגלים להמציא סיבות מתוחכמות לכך שהדברים שאנו עושים נועדו בעצם לספק את בני הזוג שלנו. הרי נראה שהתנהגות זו תועיל להם! אחרי הכל, אם אנחנו נהיה מאושרים, גם הם יהיו מאושרים, נכון?

מתנות הן דוגמא מושלמת. באיזו תדירות אנו קונים לאחרים מתנות שאנו בעצם רוצים לעצמנו? ולהפך? (קניתְּ לי מסחטת מיץ? אה… בטח, תמיד רציתי מסחטה…). ליום ההולדת הראשון שחגגתי כאישה נשואה בעלי קנה לי את המצלמה שביקשתי. עד כאן הכל טוב ויפה. אולם, במהלך הקניה וההתנסות במצלמה הוא כל כך התלהב מצילום שעד היום לא זכיתי לצלם בה! טוב, לפחות הוא התחיל עם כוונות טובות...

מחשבה על הצרכים והרצונות של אחרים אינה קלה. אנו אנוכיים מטבענו וצריכים מאמץ ונחישות כדי להתעלות מעל נטייה זו.

לאחרונה שמעתי תוכנית רדיו שאירחה אלמנות בשנות השישים לחייהן, נשים שטענו כי נהנו מחיי נישואין טובים. המראיינים עוררו בשאלותיהם נקודה מפתיעה: רבות מהנשאלות נהנות גם עכשיו, מחייהן לבד: "אין למי לתת דין וחשבון, אין מישהו אחר שצריך להתחשב בו, אין מי שצריך לתכנן תוכניות לפיו", הן הסבירו.

למרות ההערכה של הכוח והיופי שבנישואין טובים, התשוקה לספק רק את עצמנו מתעוררת בעוצמה.

אם נשאל ללא הרף, "למען מי אני עושה זאת?", נוכל להעביר את המיקוד מעצמנו אל הזולת. "ללא הרף" זה הרבה, אז הבה ננסה פעם ביום. פעם ביום עשו משהו למען בני הזוג שלכם – משהו שידוע לכם שיגרום להם הנאה. הכינו את הארוחה האהובה עליהם (לא את הארוחה האהובה עליכם!). קנו להם ספר שהם רוצים לקרוא, הביאו להם קפה ומאפה למשרד גם כשאתם לא עוברים שם במקרה – בעיקר כשאתם לא. התקשרו לבני הזוג רק כדי לומר, "אני חושב/ת עליך" – אלא אם כן הם לא אוהבים שמפריעים להם בעבודה. במקרה זה, מעשה הנדיבות שלכם יהיה להניח להם לנפשם!

אין ערבויות לכך שבני הזוג יתגמלו אתכם על מאמציכם. אבל, יש ודאות גמורה שגישה זו תביא להתפתחות ולצמיחה אישית שלכם – וכך תחזור הנתינה לזולת אליכם!