ישנם מכשולים רבים בדרך לאושר בחיי הנישואין, אפילו לאלה מאתנו המבינים את הצורך בהשקעת מאמץ (רב).

לאחד הריקודים הנפוצים בנישואין – כזה שאינו מוביל להצלחת הנישואין – ניתן לקרוא גם משחק ה"התקפה-נסיגה". (לָרוב) הנשים רוצות אהבה וחיזוקים, אך אינן יודעות לבטא רצון זה בדרך חיובית. כתוצאה מכך, (לָרוב) הגברים מרגישים מאוימים ונסוגים; הנשים לוחצות חזק יותר; הגברים נסוגים רחוק יותר; הנשים מרגישות פגועות ומתקיפות; הגברים ממשיכים להתרחק – ומתלוננים לחברים שלהם! השליליות מעמיקה ככל שהדפוס ממשיך להתקבע.

להלן שתי גרסאות לריקוד זה.

זוג 1:

איילת ומיקי נתונים בריקוד מסורבל ונפוץ ביותר. איילת אוהבת את מיקי מאוד, אבל היא זקוקה לחיזוקים תכופים לאהבתו ולמחויבותו. מיקי פחות נוטה לבטא את רגשותיו. הוא אוהב את איילת עמוקות, אבל הוא עסוק בעבודה ובדאגות אחרות. הוא לא מתקשר לאיילת בתדירות שבה הייתה רוצה. הוא לא מספר לה על רגשותיו העמוקים (בעיקר אלה הקשורים אליה). איילת מגיבה בהתקפה על מיקי. מיקי, מבולבל מההסתערות, נסוג ומסתגר. הדבר מתסכל את איילת עוד יותר והיא מגבירה את הביקורת שלה. הוא נסוג עוד יותר. כך נוצר דפוס שלילי.

זוג 2:

ליעל ונועם יש גירסה משלהם לריקוד זה. נועם אינו מספק את הצרכים הרגשיים של יעל. הוא אינו מעניק לה את האהבה אשר לה היא כמהה, בדרך שבה היא כמהה לה. יש להם מעט מאוד זמן משותף. יעל מחפשת דרך אחרת למלא את הריקנות: היא יוצאת לקניות. היא קונה וקונה וקונה כדי לנחם את עצמה. ונועם רואה את החשבונות. הוא כועס ומתרחק ממנה עוד יותר. תחושת הבדידות והריקנות של יעל מתגברת, אז היא קונה עוד. הם תקועים, מבלי משים, בנתיב הרסני.

האם ניתן להציל את הקשר?

האם יכולים זוגות כאלה למצוא באיטיות את דרכם מחוץ לסבך? האם הם יכולים למצוא מחדש את האכפתיות? האם הם יכולים להעמיק את המחויבות? האם הם יכולים להתחבר לשמחה ולהנאה המיועדות להם?

הם יכולים. הם יעשו זאת. אבל הדבר דורש עבודה קשה וצעדים מעשיים. הוא דורש כנות ומודעות-עצמית. כנות ומודעות-עצמית אינן דבר קל, כי כולנו פוחדים להיות כנים מדי – הדבר הופך אותנו לפגיעים ואנו פוחדים להיפגע.

אבל, האין אנו נפגעים בכל מקרה? אם לא נרשה לעצמנו להיות פגיעים, לעולם לא נוכל ליצור את הקשר הקרוב שהוא חלק בלתי נפרד מנישואין יציבים ומאושרים. זהו סיכון ששווה ליטול אותו אם אנו אכן רוצים לצמוח.

הבה נשוב לזוג הראשון, איילת ומיקי. איילת צריכה להיות יותר ממוקדת: "מיקי, זה יעזור לי וישמח אותי מאוד אם תוכל להתקשר אליי לעתים תכופות יותר, אם תוכל לבטא חיבה לעתים קרובות יותר". מיקי צריך לומר, "זה קשה לי, אני מגיע ממשפחה שבה הרגשות הודחקו בדרך כלל… אבל אני אשתדל". ואיילת אמורה להעריך כל צעד קטן ולבטא את הערכתה.

הרמב"ם אומר שאם נעשה דברים מן השפה ולחוץ שוב ושוב, הם ישפיעו עלינו גם מבחינה פנימית.

לעתים אנשים מתלוננים "זה נשמע כל כך מזויף. הוא עושה את זה רק בגלל שהוא צריך. הוא לא באמת מרגיש כך". זוהי דרך שגויה ולא יעילה להתייחס לעניין. ראשית, הוא עושה זאת מכיוון שאכפת לו והוא רוצה שנישואיו יצליחו. שנית, כפי שאומר הרמב"ם (אחד המטפלים ההתנהגותיים הראשונים), אם נעשה דברים מן השפה ולחוץ שוב ושוב, הם ישפיעו עלינו גם מבחינה פנימית.

בצעדים קטנים ועקביים יכולים איילת ומיקי לשנות את נישואיהם. הרמב"ם קובע שאדם אינו משיג מידות טובות על ידי גדולת מעשהו, אלא על ידי מספר הפעמים שהוא מבצע אותו. שמרו אמירה זו בארנקכם. מעשי נדיבות והתחשבות יומיומיים וקטנים עדיפים על פני מחוות גדולות חד פעמיות.

ומה לגבי הזוג השני, יעל ונועם? מה אמור נועם לעשות לגבי כל אותם חשבונות? והכעס והתסכול המתלווים לכך? שוב, עלינו להתחיל בשיחה גלויה. כמה זמן יכול נועם להקדיש ליעל? כיצד הם יכולים להגדיל את הזמן המשותף שהם מבלים יחד? כשאתם רואים את רצון בן/בת הזוג לספק אתכם, עצם השאיפה שלהם להגיע לפתרון מספק מהווה הקלה בפני עצמה.

התמקדו בנתינה

הרב אליהו דסלר העניק עצה זו לזוגות נשואים טריים: "שימו לב, יקיריי, וחתרו ללא הרף לגרום הנאה וסיפוק זה לזו, כפי שאתם עושים ביום זה". התמקדו בנתינה לבן/בת הזוג שלכם, כדי להגדיל את הקרבה ביניכם. שינוי בגישה ובמחשבה יוביל לשינוי במעשה.

יעל ונועם צריכים להתחיל לבלות זמן רב יותר ביחד, גם אם מדובר בפרקי זמן קצרים. הם זקוקים לערבים רומנטיים מחוץ לבית, או אפילו לשתות ביחד משהו חם אחרי ארוחת הערב. חרדותיה של יעל יפחתו; הפורקן הבלתי-יעיל של תסכולה יפחת. הדבר לא יקרה בן-לילה. עליהם לקחת לידיהם את השליטה על זמנם המשותף – זמן שיהיה מוקדש להם בלבד, בלי לדבר על הילדים, החשבונות או עבודות הבית. עליהם לשמור על גישה חיובית… אבל באטיות רבה, שינוי אמיתי יתרחש והיחסים יפרחו.

זוגות רבים שעמם עבדתי לכודים במשחק זה של "קדימה-אחורה". הבה נסכם את הכלים שעשויים לעזור להם:

  1. התבוננות עצמית: מי אתם ומה אתם רוצים?

  2. חשבו על בני הזוג שלכם באותו אופן.

  3. בטאו במפורש את הצרכים שלכם.

  4. השתדלו להביע חיבה ביתר חופשיות, בכל הצורות, ותעבדו על כך. אמרו זאת או עשו זאת, גם אם אינכם מרגישים בהתאם. בבוא הזמן תרגישו כך באמת.

  5. העריכו גם שינויים קטנים.

  6. בטאו הערכה זו.

  7. צרו מרחב פרטי – בבית או הרחק מהבית (יציאה משותפת לבילוי היא דרך פופולרית ביותר היום).

  8. התמקדו זה בזו.

בעזרת רצון טוב, חברים טובים, עצה טובה, עבודה קשה ועזרתו של הקב"ה – יכולים כל הזוגות לצעוד יד ביד עם ניצוץ בעיניהם, עד מאה ועשרים.