אזכור שאני בעלך ושאני אוהב אותך. אהיה נדיב כלפייך.
אעריך אותך יותר ואבטא זאת לעתים תכופות יותר. אפגין הערכה כלפייך, הערכה שתשמש לילדינו כמודל לחיקוי.
לא אזלזל בך בכל דרך שהיא ולא אתקוף את האנשים היקרים לך.
אזכור שאמנם את מדליקה את נרות השבת, אותו סמל מופלא לשלום בית, אבל ההרמוניה בביתנו אינה באחריותך בלבד. זוהי אחריותנו; למעשה, אני זה שמכין את הנרות עבורך להדלקה.
אזכור שאת לא "אחת מהחבר'ה" ושעליי לדבר אתך ולנהוג בך בדרך שונה.
אתנצל לעתים תכופות יותר, גם אם הפגיעה לא הייתה מכוונת. אני יודע שמכיוון שאנו אנשים שונים, יהיה זה בלתי אפשרי לא לפגוע בך לעולם. אקח אחריות ואומר, "אני מצטער", ולא אאשים אותך ברגישות יתר.
אתמקד לעתים תכופות יותר בצדדים החיוביים שלך ואשתדל לא לחפש פגמים. גם לי יש את החסרונות שלי. אתמקד בצדדים החזקים שלך ואנסה שלא להשוות אותך לדימוי פנימי של איך שאני חושב שעלייך להיות. אקבל אותך ואזכור שאת, כולך, הנך מתנה שאלוקים שלח, בדיוק בשבילי.
אנסה לא לשלוט בך או להכתיב לך מה לעשות. אזכיר לך תמיד שאת אדם בוגר ולא אתנשא. את לא הבת שלי.
אנסה לא לשלוט בך או להכתיב לך מה לעשות. את לא הבת שלי.
לא אומר לך מהם רגשותייך, הם שייכים לך. אבטח ברגשותיי וארשה לעצמי להיות פגיע לעתים, גם כשזה יהיה קשה.
אחזיר את ה"הב" [שמשמעו תן] ל"אהבה" ואזכור את מילותיו היפות של הרב אליהו דסלר ז"ל, שאמר: הסוד לנישואין מאושרים הוא שכל אחד מבני הזוג יתמקד בנתינה. ככל שניתן יותר, כך תגדל אהבתנו.
לא אפחית מערכן ומכוחן של מחוות קטנות: חיוך מיוחד, פתק, מתנה קטנה, מילה אוהבת.
אתפלל למען נישואינו ואבקש מה' שייתן לנו את החוכמה לעזור זה לזו לצמוח.
אנהג בך בכבוד בכל עת. פעולותיי, טון הדיבור שלי, הבעות פניי ומילותיי ישקפו מחויבות חגיגית זו.
לא אנסה להפחיד אותך על ידי צעקות, רקיעה ברגליי, חסימת דרכך, חדירה למרחב שלך או שבירת חפצים. אשלוט בכעסי ואבטא אותו בדרך לא מאיימת ולא הרסנית. אם זה יהיה קשה מדי, אפנה לעזרה מקצועית.
אנסה לא להיות כה נוקשה באופן כללי, או כה רציני, אלא להיות קליל יותר.
אציב את נישואינו בראש סדר העדיפויות שלי. אמצא יותר זמן מדי יום כדי לבלות עמך לבד, לפחות לכמה רגעים. אעשה כל מאמץ כדי לצאת עמך, כשהדבר יתאפשר, כמה פעמים בחודש. אני יודע שכל מערכת יחסים זקוקה לשיחה ולזמן משותף. אני יודע שככל שהנישואין חזקים יותר, כך המשפחה יציבה יותר. הילדים אולי מתנהגים כאילו אינם מודעים, אבל הם רואים הכל ויודעים הכל וככל שנהיה קרובים ומאושרים יותר, כך הם ירגישו בטוחים יותר. אזכור שמאמציי הם השקעה בנצח ומקור שמחה לשכינה, השותף השלישי במשכננו.
אתייחס אלייך ברצינות. דעותייך, רגשותייך, החלטותייך יתקבלו בכובד ראש. לא אצחק עלייך וכשלא אסכים עמך, אעשה זאת בצורה ברורה ואסרטיבית ובאופן שאינו פוגע ביושרך. יושרך קדוש.
אזכור את השבריריות של הנפש האנושית ואת כוחן של מילים – מילים שיכולות לנחם ולתמוך, לחזק ולבנות, מילים שיכולות להביא קירבה ויופי. ומילים שהן לעתים גם כמו סכינים, מילים שחותכות, פוצעות והורסות.
לא אשתמש בשתיקה כנשק.
אזכור שאיני צריך לנצח בכל ויכוח. האם הניצחון כה חשוב שאתעלם מהפגיעה שאת חשה? אחפש באופן פעיל דרך לפשרה.
אחייך יותר ואצחק עמך יותר. גם כשאני עייף, כל כך עייף ומוצף מעבודה ומלחץ, אחפש דרכים לצחוק עמך ואני יודע שזה ירפא גם אותי. אזכור את חיוכו המיוחד של אבי, השמור לאמי.
אעודד אותך ואתמוך בך כשאת זקוקה לי ואתן לך מרחב, אם תבקשי ממני.
אהיה הוגן במריבות, לא ארד לפסים אישיים ואזכור תמיד שזה לא בסדר לפגוע בך אפילו אם פגעת בי.
אנסה לבקש את מה שאני זקוק לו ממך ולא אצפה ממך לקרוא את מחשבותיי. אני מקווה לאותו הדבר ממך.
אהיה הוגן במריבות, לא ארד לפסים אישיים ואזכור תמיד שזה לא בסדר לפגוע בך אפילו אם פגעת בי. אין הצדקה לאכזריות, נקודה. אנסה להישאר רגוע, אספור עד עשר ולפעמים אעזוב את החדר כדי למצוא את הרוגע בתוכי; ואנסה לזכור, אפילו בזמן הכעס, כמה את חשובה לי. האם אני רוצה לסכן את מה שבנינו ביחד?
אומר לך כשפגעת בי. לא אסתיר זאת, לא אעמיד פנים שזה בסדר, אפילו למען שלום בית, כיוון שאני יודע שזה יכרסם בי ויצוץ בדרכים אחרות. אאזור אומץ ואשוחח עמך. לא אגיב בהתקפת-נגד ואחמיר את המצב. ייתכן שלפעמים אומר "נפגעתי" ואבקש לקבל התנצלות.
אנסה להיות בבית בזמנים קדחתניים ו"מוּעדים לפורענות": שיעורי בית, לפני שהילדים הולכים לישון, השעות שלפני שבת וחג, ואעזור לך יותר באופן כללי. אארגן את לוח הזמנים שלי בעבודה ואפילו בלימודים, מתוך מחשבה על זמנים אלה.
אקבל את מכרייך וחברותייך. אני מבין שחשוב לך לשמר מערכות יחסים עם אנשים אחרים מלבדי.
אעשה את חלקי להביא יותר קדושה לביתנו, כדי להפוך אותו למקום של כבוד, אהבה, שמחה ושלמות.
*מאמר זה הופיע במקור בכתב העת Jewish Action.
(13) גלית גבאי, 30/6/2011 20:26
הלואי
הלוואי שהגברים הוי מישמים את הכתוב
(12) 'גימל', 25/3/2009 14:57
תגובה למגיב 10 -משה-
לצערי הרב,בעלי חושב כמוך,וחושב שלהתנהג כך זה נועד למלאכים ולא לבני אדם...ולדעתי שניכם טועים בגדול.אחד הדברים היותר יפים ביהדות זו האצילות והכבוד שאשה\רעיה מקבלת וכמובן גם נותנת. ברוסיה\סוריה מתיחסים לאשה כאל חפץ שממלא צרכים ורצונות וממש אין צורך ללמוד מהם.ב'ה יש לנו תורת חיים ללמוד משם איך להתנהג.
(11) טל, 31/5/2006 07:23
הלוואי
כתובים כאן דברים יפים, הלוואי ושנזכה ליחס שכזה בין בעל לאישתו ובין אישה לבעלה. הקושי הוא שלא תמיד הקשר בנוי מלכתחילה ולא תמיד יש כוחות נפש לעשות זאת. שבע"ה נזכה לכוחות בבניית אבן בבניין הבית והמקדש!!
(10) משה, 13/4/2006 14:39
כזה אוסף בדודות ושטויות מזמן לא ראיתי....
זה אומר בקיצור אני יהיה אלהים.. או יותר נכון אני אאבד את אישיותי.. ככה זה לא דרכי אבותינו.. הבעל הוא ראש הבית והאשה צריכה להתאים אליו וכל מה שכתוב במאמר.. תפקיד היחיד של הבעל זה לכבדה ולאהוב אותה.. כל עוד היא מתנהגת באופן נאותה.. לא סתם אמרו חז"ל חכמת נשים בנתה ביתה.. לא גברים. המאמר זה עוד נסיון מגוחך לנסות לחקות את הפמיניזים של תרבות המערב שגרמה וגורמת לחוסר תקשור ולאלימות בין בני הזוג.. מעניין מתי הנשים יבינו את זה.. לא סתם היום הגברים בישראל זונחים את נשותיהם למען הרוסיות.. זה לא רק היופי.. זה התרבות מהם הם באו של כבוד לגבר!!! ולא ניצול ציני של אהבות ורגשותיו למען הרצונות של האשה ואם הוא לא עושה כך הוא לא אוהב אותה.. והוא רע והוא והוא והוא..
מיכאל, 3/7/2011 12:05
יישר כח!!!!!!! הוצאת לי את המילים מהפה!
(9) דינה, 3/4/2006 12:14
אני אישה ובכל זאת חושבת...
שהמאמר הזה מקסים צודק ונכון, אבל אי אפשר לדרוש הכל מהבעל, גם אנחנו בתור נשים צריכות להקריב מעצמנו למען הזוגיות, לא להחמיץ פנים יותר מידי ולהשתדל לחייך אפלו שלא הכל ורוד, הבעל יעריך זאת והאישה תתוגמל. זוהי דעתי!
(8) רות, 27/3/2006 15:51
הבטחה של בעל
שלום.אני קוראת וקוראת ואינני שבעה.ואני מהרהרת: הרי זהו לב לבה של הצלחת הנישואין.הצרה שלא כל הגברים,לצערי, רואים בנישואין ערך עליון.לא רק חילונים.
(7) אנונימי, 10/3/2006 08:52
נורא מרגש
ואני, אפילו חצי מכל זה לא בקשתי, מאוד התרגשתי מהמאמר תודה רבה.
(6) כואבת, 5/3/2006 11:26
חבל......
הלוואי ובעלי לשעבר הי'ה מבין את הנקודות הקטנות והכי חשובות בזוגיות...
חבל שלא זכיתי שידע...
(5) אנונימי, 24/2/2006 07:23
אקרא את המכתב הזה פעם אחת בשבוע...
(4) שירה, 20/2/2006 07:27
בעל מפלסטיק
נכון שבעל צריך לכבד את אישתו וכמובן שאלימות מילולית פיסית או ריגשית לא באה בחשבון בשום צורה ואופן,נכון שבעל צריך לפנק את אשתו ולכבד אותה וחשוב להיות במודעות של נתינה לבת הזוג(וכמובן להיפך)
אבל ביננו,הבעלים שלנו לא פלסטיק וגם אנחנו לא ואף אחד עוד לא מת מלהתווכח ולטעות בהחלט מותר,ועדיף להיות בן אדם ולא פלסטיק(על משקל פרח פלסטיק).
אז לכל הרווקות שמחפשות חתן,רק אל תפנטזו על בעל שכל פעם יודה בטעות,יזכור את יום ההולדת שלכן,שיזכור להגיע הביתה לפני הזמנים הקשים של שיעורי בית מקלחות והשכבת הילדים,אל תצפו שהוא יחייך אליכן ויהיה נינוח כשהוא רעב ועייף שלא לדבר על טרוד בענייני פרנסה.
ותמיד תזכרו בעל אמיתי הוא זה שגם יחמיץ לפעמים פנים ויאחר לפעמים למקלחות של הילדים .ובזוגיות אמיתית הבעל ירשה לעצמו להיות הוא ולא הפנטזיה כי הוא יודע שהזוגיות שלכם איתנה והוא יכול להיות הוא.
(3) rjnho0, 20/2/2006 06:09
חזק מאוד.........
יפה מאוד,גם לאנשים שיודעים...אהבתי מאוד ובלי נדר אנסה לישם את ה כ ת ו ב. תודה רבה.
(2) שריתוש, 20/2/2006 05:51
להדפיס ולתלות במשרד
שכולם יקראו ויפנימו
(1) ליבנת, 20/2/2006 05:44
מדהים!!!
אהבתי את המאמר.. לפי דעתי כל הגברים צריכים להתנהג כך.
ועל ידי זה העולם יהיה עולם טוב יותר.