"ע"י הנישואין, הבעל והאישה הופכים לקרובי המשפחה הקרובים ביותר לזה לזה" (הרמב"ן, המאה ה-12).
לעיתים קרובות נאמר לי שמערכת היחסים החשובה ביותר הקיימת בחיינו, היא זו שאנו חולקים עם בני הזוג שלנו, ולא מערכת היחסים שבינינו לבין ילדינו. אני יודעת שזה נכון: אני יודעת זאת מתוך לימודי היהדות שלי; אני יודעת זאת מתוך עבודתי כמטפלת משפחתית ואני יודעת זאת מתוך הניסיון האישי שלי בחיי הנישואין. אך ההוכחה הברורה לכך הובאה בפני בנופש המשפחתי האחרון שערכנו יחד.
ברגעים מלאי מתח ואתגר, הקשר בינינו היה הדבר שהזין אותי והעניק לי את הכוח להמשיך הלאה.
ארזנו את תשעת הילדים שלנו, את הבגדים והמזון שאמורים להספיק לשבוע שלם, ואת כל שאר הדברים שחשבנו שנצטרך, ויצאנו לנסיעה הארוכה מאזור המרכז לצפון הרחוק. זו הייתה נסיעה נהדרת; למדנו הרבה, צחקנו הרבה, בכינו מעט, וצברנו הרבה חוויות מהנות; אך מדובר היה בעבודה קשה ומאומצת, שבשום פנים ואופן לא הייתי מצליחה לעמוד בה לבדי.
אני לא מדברת על המאמץ הפיזי – לא הייתי זקוקה לבעלי משום שהוא גדול או חזק ממני – אלא על המאמץ הרגשי שנדרש מאתנו להשקיע. היו כל כך הרבה רגעים מלאי מתח ואתגר, שבהם הקשר בינינו היה הדבר העיקרי שהזין אותי והעניק לי את הכוח להמשיך הלאה. כעת, כל מה שהילדים שלי זוכרים – וכל מה שהם מספרים לחבריהם – הוא כמה כיף היה להם בנופש המשפחתי.
זהו הכוח שיש למערכת נישואין חזקה ויציבה.
לסמוך האחד על השני
לדוגמא, אחד מהאתרים שרצינו לבקר בדרכינו לצפון, היה מרכז מבקרים חדש. ברגע שעשינו את הטעות ונכנסנו לשם, גילינו שזו משימה כמעט בלתי אפשרית, למצוא פעילויות שמתאימות גם לילדים צעירים וגם למתבגרים. הבכור שלי נהנה בעיקר מהמופע האור-קולי שהוקרן שם, בעוד הצעיר שבילדי צרח במשך כל הסרט. לא די בכך שסבלנו מצרחותיו, כשנכנסנו אל תוך מתחם האתר, נשבר אחד מגלגלי העגלה שלו ונאלצנו לשאת אותו על הידיים במשך כל שאר הסיור שלנו.
כשהחל הסיור השני, פתאום נזכר בני הקטן בן השלוש בכישורים החדשים שלמד לאחרונה, והכריז שהוא "צריך לשירותים". המשימה הזו דרשה מאתנו לפלס את דרכינו כנגד הזרם הצפוף של המטיילים האחרים, ולצאת בחזרה מהכניסה הראשית. טקס השירותים שלו כלל התפשטות טוטאלית מכל הבגדים שלו, וכמובן, לאחר מכן היה גם צורך להלביש אותו בחזרה; כל התהליך לקח זמן רב, ובנסיבות המיוחדות של המקום בו היינו, נדרשה כמות לא מבוטלת של סבלנות כלפיו.
איך אפשר להתגבר על זעקותיהם של תשעה ילדים הדורשים את תשומת הלב המיידית שלך, מבלי להשתגע ולצרוח עד לב השמיים?
איך אפשר להתגבר על זעקותיהם של תשעה ילדים הדורשים את תשומת הלב המיידית שלך, מבלי להשתגע ולצרוח עד לב השמיים? גיליתי שקיימים בתוכי מצבורים בלתי-מוכרים של שלווה אינסופית, משום שהייתה לי התמיכה של בעלי. נהגנו לפנות זה אל זה. הבענו את התסכולים שלנו בעזרת חילופי המבטים בינינו, ולפתע הקושי היה מתפוגג. הצלחנו לראות את ההומור ב'פאשלות' של הילדים שלנו, והיינו צוחקים עליהם ביחד. היינו נותנים זה לזה כוחות ופרספקטיבה נכונה על החיים. בסופו של דבר הפכנו להורים טובים יותר ורגועים יותר, לאחר שהראינו לעצמנו מהו הכוח המרפא והמטפח שיש במערכת הנישואין.
הנישואין נמשכים לנצח
התורה מלמדת אותנו, ש"אין אדם מת אלא לאשתו". הילדים שלנו עוד יבנו לעצמם חיים משלהם, אך מערכת היחסים שאנו חולקים עם בני הזוג תימשך הרבה אחרי שהם יעזבו. לא קיימת אף מערכת יחסים אחרת בחיינו שמעודדת צמיחה אישית גדולה כל כך, כמו זו שאנו חולקים עם בני הזוג שלנו.
ההורות אמנם דורשת מאתנו למצוא כל הזמן מאגרים חדשים של משאבים פיזיים ורגשיים, גם כאלה שחשבנו שמעולם לא היו לנו, אך יחד עם זאת, הנתינה לילדים מאד טבעית ואינסטינקטיבית. אבל להעניק לאדם בוגר, שלא גידלתם מגיל אפס, לתת לאדם שהוא כל כך שונה ממך, ועוד שייך למין השני, זהו האתגר האמיתי! המשימה הזו מאפשרת לנו להגיע לגבהים שלא הכרנו, ולמרבה הצער, גם לרדת לעומקים שלא חלמנו עליהם. לא ניתן להשוות את סוג המודעות והשליטה העצמית הנדרשות מאתנו בכדי לקיים מערכת נישואין מעניקה ותומכת. לא קיימת מתנה גדולה יותר מזו, שתוכלו להעניק לילדיכם.
להעניק לאדם בוגר, שלא גידלתם מגיל אפס, לתת לאדם שהוא כל כך שונה ממך, ועוד שייך למין השני, זהו האתגר האמיתי!
התלמוד מציין: "איש ללא אישה, חי בלא ברכה, בלא שמחה, בלא עזרה, בלא טוב, בלא שלום, בלא חיים...". במילים אחרות, חכמינו מלמדים אותנו שהנישואין משלימים כל אחד מאתנו כבני-אדם, ובעזרת האחדות הזאת, אנו יוצרים מודל של יציבות ובטחון עבור הילדים. אין מילים, רעיונות או טכניקות הוריות שיצליחו להחליף מערכת נישואין יציבה, אוהבת ומלאת מחויבות הדדית.
אנשים רבים עושים את הטעות, ומעניקים לילדיהם על חשבון חיי הנישואין שלהם. התשובה האמיתית היא להעניק למערכת הנישואין, כי בסופו של דבר, זה מה שהכי יועיל לילדינו.
(24) חנה, 6/5/2019 11:53
מקסים!
תודה רבה מאמר מחזק ומלמד מאד!
(23) מירב הקרל, 25/3/2019 14:50
מסכימה עם כל מילה!
:)
(22) אורית, 24/3/2019 15:33
תודה על האתר הנפלא והמאמר המחזק לשמירת על הזוגיות
(21) סיגלית, 12/1/2014 21:58
האושר של האדם
י פשוט שאין כמו זוגיות מוצלחת אבל לעיתים שאתה משקיע בילדים ורואה מהם נחת זה פיצוי על זוגיות לקויה לעיתים הילדים גם מושפעים מהזוגיות הלקויה בקיצור איך אנשים מביאים הרבה ילדים קיים צער גידול בנים זה מפריע וגם אדם מושפע מסביבתו ומרחם על אחרים עד שהוא בסוף נהיה מסכן
(20) אילנית, 8/1/2014 12:45
אמירות לא מקובלות ליד הילדים?
מה קורה כשבן הזוג אומר מילה לילד מסוים ליד כולם בקול? ולא סתאם מילה אלא משהו כמו טיפש או אמירה קשה לילד שכלל לא אשם והאמא שומעת ולא יכולה להתאפק וכועסת עעליו ליד כולם איך הוא יכל לומר זאת?
(19) נתה, 6/1/2014 20:58
כיף לקרוא ולקבל נקודת אור:)
וואו! כמה טוב שיש אתכם! המאמרים שלכם כ"כ מחזקים ומשמחים ומעודדים ומעניקים עוד כוח להמשיך לצמוח ולגדול יחד באושר ובדרל הנכונה! תודה!
(18) אנונימי, 30/12/2013 10:07
תודה על המאמר שנזכה ללמוד על מנת ליישם.
(17) גיגי, 29/12/2013 13:15
חבל
חבל שלא ידעתי עליכם כאשר גידלתי את ילדי, מאמר צודק. נכון .ולענין . מאחלת לכולם לקרוא ולשנן
(16) עבאס עבאס, 5/11/2012 18:09
קודם כול ולפני עצמי וכל מה שאני חושב
שהוא חשוב האמונה באין עוד מלבדו והייתר יסתדר במינון הנכון לפי הכללים של היכול הכול,.
א., 29/12/2013 19:32
חילוקי דעות בחינוך הילדים
מה עושים כשיש חילוקי דעות בין בני הזוגחגבי חינוך הילדים? איך בכל זאת שומרים על הזוגיות?
(15) שיג, 14/6/2009 09:29
זה מאמר שחייבים להעביר ל-YNET
מאמר כ"כ חיובי.
ישר כוח.
(14) מ.ג, 10/6/2009 15:10
נכון מאוד...
ההשקעה הכי טובה בחיים היא בזוגיות...
וממש שימח לקרוא את תגובה 12....
(13) od301, 8/6/2009 08:31
תגובה עניינית למאמר
מאמר נכון מאוד! הלואי וכולם יחיו לפי תפיסת עולם זו. למרות שילדים הם הסיפוק שלנו, אך כדי לטפח אותם צריך את בן הזוג הכי קרוב שאפשר!
בהצלחה רבה לכולם,
(12) תרצה, 8/6/2009 04:35
תודה
יצאתי עם בעלי אתמול בערב בזכות המאמר שלך......
תבורכי
(11) גלית, 7/6/2009 14:03
צודקת!!! אך מה אם חינוך הילדים בעל חילוקי דעות.
את ממש אומרת את משנתי, בדיוק מה שאני מאמינה ופועלת על פיו, אך בני הגדול חינוכו הוא משימה לא פשוטה, והרבה פעמים אנחנו חלוקים בדעותינו, איך לא לתת לזה לפגוע בנשואים?
(10) אנונימי, 7/6/2009 13:28
תגובה למאמר בנושא שמירה על הנישואין עם גידול ילדים
ברצוני לציין שהחשיבה/תפיסה לשמור ,לטפח וכו'..על חיי הנישואין ולא להזניח למען גידול הילדים -החשיבה שהילדים גודלים למערכת חזקה ,יציבה ,בריאה -חשיבה בריאה וכן גם חשוב לשמור כי הילדים פורחים מהקן ובני הזוג נשארים ביחד ..
(9) רותי, 23/12/2007 13:33
ישר כח על המאמר
וישר כח על צורת החיים הנעלה והמרומם שבו בחרת !! בחרת להיות מהחושבים והמתוכננים "סוף מעשה במחשבה תחילה!" תודה שאת משתפת אותנו באורות אלו ויהי רצון שא/נזכה ללמוד וללמד לשמור ולעשות ולקיים...
(8) יהודי, 12/7/2007 16:24
האמנם? האם הרמב"ן חי כנוצרי?
בראש המאמר כתבת, גב' אמונה, שהרמב"ן חי במאה ה-12. ולפי זה, אנחנו חיים במאה העשרים ואחת. זאת אומרת שלפני 21 מאות שנים (בערך) - החיים התחילו. ואכן, כך סבורים הנוצרים, כך הם מנסים להחדיר לראשינו, ואת, כשאת משתמשת בביטוי הנוצרי הזה, מחזקת את הנוצרים. את אלה שהאפיפיור שלהם הורה בימים אלה להכניס מחדש לתפילותיהם את הבוגדנות של היהודים.
לטעמי - הרמב"ן חי כמו יהודי, לא במאה השתים-עשרה לאותו האיש, אלא בתחילת האלף החמישי לבריאת העולם. ואני משוכנע שאם היית שואלת אותו איך לציין את תקופת חייו, הוא לא היה שמח לציין זאת על פי ראשית הנצרות.
ואם אמרת זאת כדי למצוא שפה משותפת עם הקוראים הפוטנציאליים, לכך יש הרבה דרכים נאות ומועילות (וכך אפשר להרוויח רווחים צדדיים בהעברת מסרים לציבור הקוראים). משהו כמו "נולד בשנת 4954 לבריאת העולם, לפני כשמונה מאות שנים" - כך הרווחת אמירת אגב לגבי בריאת העולם, מיקמת את האדם בתקופה המתאימה, ונמנעת מלתת חשיבות לעולם הנוצרי, ועוד).
אנונימי, 30/12/2013 10:38
לא שאני מצדיקה את הספירה אבל
הספירה מתחילה בהולדת ישו לא בהולדת האנושות..
(7) , 28/1/2007 17:24
המאמר הזה נגע לליבי עד מאוד
הוריי עשו את הטעות הזאת ונתנו לי ולאחותי מעל ומעבר על חשבון הזוגיות שלהם
היום כשיצאנו מהבית ופרשנו כנפיים הוריי נישארו בודדים ומתוסכלים לא מצליחים לתקשר בינהם ללא מריבה כי כל בעיה שצצה בחיינו הופכת אוטומטית למסכת האשמות הלוואי והם היו מבינים שהפיתרון האמיתי נעוץ בקשר שלהם
(6) אנונימי, 25/12/2006 00:07
נישואין פעם שניה עם שני ילדים לכל צד
בעלי ואני התחתנו כאשר לשנינו יש שני ילדים אשר גרים איתנו.
נושא המאמר מאוד קשה כאשר הילדים לא משותפים, האם יש עצות במצב כזה??
אודה לתשובה.
איריס
(5) אתי, 9/9/2006 07:17
בן זוג אחר
האם הרעיון במאמר יכול להתאים גם לזוג שהאב הוא אינו האב הביולוגי של הילדים אלא בן זוגה של האם
(4) פנחס שאול, 28/12/2004 11:54
שאלה
בראש ובראשונה אני רוצה להודות לכם על המאמרים הטובים והמועילים יהי רצון שהשם יתן לכן כל טוב ותמשיכו הלאה.רציתי לשאול האם זה נכון לשאול את הילדים בבוקר מה הם היו מעונינים לאכול (עוד לא הכנו כלום) רק רוצים לדעת במה מעונינים אחד רוצה ביצה והשני דבר אחר האם זה חינוכי או להחליט להם מה הם יאכלו יש לציין שהם בגילאים 7.6.5.4
(3) מיה, 27/12/2004 03:17
תגובה למאמר בנושא חשיבות בן הזוג
ראשית,יישר כח על הבאת 9 ילדים לעולם,אני מברכת אותך שהקב"ה ימלא אותף בכוחות נפשיים ופיסיים ע"מ לגדלם בנחת ובסיפוק.
אני אמא לשני ילדים,הקטן בן שנתיים,מאוד רוצה להמשיך ולהביא ילדים אך מאוד חוששת,חוששת בדיוק בשל הסיבות המתוארות כאן במאמר,שכשיש תמיכה מבן הזוג מקבלים כוחות ואני לא חושבת שתהיה לי התמיכה הזאת. הייתי שמחה לקבל עצה.
(2) אנונימי, 27/12/2004 03:00
ליעל, את צודקת, אבל:
גם המבוגרים זקוקים זה לזה!
לפעמים אף יותר מהילדים!
תחושת הבדידות האיומה של בוגר/ת החולק/ת, לכאורה, את מיטתו/ה וחייו/ה עם השני/ה, אך למעשה שניהם חיים בנפרד, ללא כל תמיכה נפשית, בתקופה כה קשה לעם ולפרט, עלולה לגרום להרס טוטאלי של המסגרת המשפחתית, דברשיזיק גם לילדים, יותר מכל!
(1) יעל, 27/12/2004 00:00
זה נכון אבל...
ילדים הם דם מדמך. כשאחד מהם נפגע, מקבל מכה בראש, או נופל, האמא ממש מרגישה את המכה.
נכון שהבעל הוא שותף, עזר שבלעדיו אי אפשר
ונכון שיש מקרים שצריך להזיז את הילדים הצידה אבל .. האדם במיטבו כשזקוקים לו-כך אני מאמינה . והילדים זקוקים לנו.