מיכאל ושרה נשואים כבר קרוב ל-40 שנה. מיכאל הוא איש עסקים שאפתן וחסר פשרות. שרה היא עקרת בית, רעייה ואם. במשך שנים רבות כשהילדים היו קטנים, מיכאל השקיע שעות רבות בעסק וכשלבסוף הגיע הביתה, היה ממשיך לעסוק בענייני עבודה. לאחר שנים, כאשר הגיעו להצלחה וליציבות כלכלית, החליט מיכאל להאט קצת את קצב העבודה המטורף שלו.

 

"כעת נוכל לבלות מעט זמן זה עם זו", הוא אמר לשרה, אשתו.

"מאוחר מדי בשביל זה", היא ענתה לו. "כבר המשכתי הלאה ובניתי חיים שלמים בלעדיך".

 

אנחנו מתפתים להקדיש את כל חיינו לקראת העתיד – לחופשות ולפרישה לגמלאות – עד שאנו למעשה מוותרים על ההווה שלנו.

אנו מנהלים לעצמנו חיים מאד אינטנסיביים, עמוסים וכמעט מטורפים – ואז, מדי פעם, בשביל להירגע קצת, אנחנו הולכים לקבל איזה מסז' מפנק, או סתם לוקחים לנו יום חופשי מהעבודה. האם זה באמת כל כך מרענן, כפי שמבטיחות לנו הפרסומות בעיתונים?

מסתבר שלא. מחקרים מוכיחים, ששיטות ה"השהיה" הללו אינן יעילות כלל. חוקרת, שפרסמה מאמר בעיתון אמריקאי, יוצאת כנגד שיטת ה"הוללות-והיטהרות", שאמורה לעזור לנו להתמודד עם המתחים הנפשיים שלנו. היא טוענת, שהשיטה הזו איננה יעילה וגם איננה טובה לבריאות שלנו. איננו מסוגלים למשוך את הגוף והנפש שלנו עד לקצה גבול היכולת ולצפות שהחופשות שנבלה על חוף הים "ירפאו" את השחיקה הממושכת.

נשיקה על "הפצע", כבר לא עוזרת!

בדומה לכך, השיטה הזו אינה עוזרת בגידול הילדים וגם אינה תורמת לחיי הנישואין.

 

בני הוא גבר שמכור באופן אובססיבי לעבודה שלו. שרון, אשתו, הפכה להיות אישה בודדה ואומללה. בכדי להקל מעט על הסבל שלה, בני לוקח אותה לחופשות מדהימות ולאתרי נופש מפוארים ויוקרתיים. הם מבלים ונהנים ביחד, אך מערכת הנישואין שלהם שרויה בסכנה מתמדת של גירושים, סכנה שמרחפת עליהם כבר שנים רבות.

 

אינכם יכולים להתעלם מבני הזוג שלכם למשך שבועות רצופים ואז לצפות שחופשה חלומית אחת תשפר את המצב ביניכם! (בעולם המבוגרים, נשיקה קטנה על הפצע המדמם והכואב, כבר לא עוזרת!) איזו תחושה רומנטית כבר יכולה להיות לבן הזוג, כאשר מתעלמים ממנו לתקופות כל כך ארוכות?

יתכן שאפילו נקנא בחברים שלנו, שיוצאים לחופשות של שיט יוקרתי או לאתרים אקזוטיים.

חופשות משותפות יכולות להיות כיף של ממש. יתכן שאפילו נקנא בחברים שלנו, שיוצאים לחופשות של שיט יוקרתי או לאתרים אקזוטיים. אבל חיי הנישואין אינם נבנים ממחוות ראוותניות וחד-פעמיות, אלא גם – ובעיקר – מתשומת הלב הקטנה והיומיומית, שאנו מעניקים לבני הזוג שלנו.

האם קמת מהמיטה בכדי לסגור את החלון, למרות עייפותך הרבה? האם חיכית ערה עד שהוא ישוב מיום העבודה המתיש שהיה לו, למרות שבעצמך היית גמורה לגמרי? האם עָשית איזו מטלה מעיקה היום, רק כדי לפטור אותה מהעול הזה? האם קנית לו את הגלידה האהובה עליו? האם התקשרת אליה במשך היום, רק כדי לראות מה נשמע? האם כיביתם את מכשיר הטלוויזיה בשביל לשוחח זה עם זו?

חזרה מתמדת על מחווה קטנה

ברור שמדובר בפעולות הרבה יותר שגרתיות ומשעממות מאשר איזו חופשה אקזוטית באיים הקריביים, אבל השפעתם של המעשים הללו גדולה הרבה יותר!

כפי שכתב זאת החכם היהודי, הרמב"ם: "אדם אינו נעשה גדול יותר בעקבות גודלו של המעשה, אלא רק בהתאם למספר הפעמים שביצע אותו." חזרה מתמדת על מעשה טוב, משאירה רושם הרבה יותר חזק, מאשר הרושם, שמשאיר מעשה אחד עצום ומיוחד (מתוך פירוש הרמב"ם על פרקי אבות, פרק ג, משנה טו). מעשה גרנדיוזי וחד פעמי הוא בוודאי פשוט יותר. מדובר בפעולה שדורשת מאתנו פחות ונעשית לעיתים רחוקות מאד. יתכן שהיא תהיה יקרה יותר, אך בשביל לבצע אותה, לא נדרשת כל צמיחה אישית, או העמקה אל תוך האני האמיתי של עצמנו. במושגים של מאמצים יומיומיים, אין כאן כל מקום להשוואה.

הגישה השניה והיותר יעילה, דורשת מאתנו עבודה קשה ורבה יותר.

הגישה השניה והיעילה יותר, דורשת מאתנו עבודה קשה ורבה יותר. במקרה הזה מוצבת בפנינו הדרישה, לחשוב על הצרכים של בני הזוג שלנו, אפילו כאשר לא מתחשק לנו לעשות זאת. דרישה, שנתעלה אל מעבר לרצון שלנו להגיע לנוחות מרבית (למשל, לשבת לבד מול הטלוויזיה עם בקבוק משקה קר ביד) ושנקדיש תשומת לב מיוחדת לרצונותיו, לצרכיו ולתחומי העניין של בן הזוג שלנו. רק לחשוב על זה כבר מעייף, נכון?

עדיין, זוהי הדרך היחידה שבסופו של דבר נושאת פירות! אין בעיה, צאו לחופשה נהדרת – זה ודאי יועיל לחיי הנישואין שלכם – אך רק כתוספת למאמצים היומיומיים שלכם ולא במקומם.