אופנת הגירושין התופסת תאוצה משנה לשנה, גורמת לרבים מאתנו לנסות להבין מה עומד בבסיס תופעה זו. מהי הסיבה לכך שבשונה מהעבר, אין זה נדיר כל כך לפגוש אנשים אשר נשואים בשניה או בשלישית. מציאות חיים עגומה זו רווחת בכל הציבור כולו.

גידול במספר המתגרשים

למרות שלעיתים הסקרים מראים שהגידול במספר המתגרשים נעצר, למרבה הצער תופעה זו אינה מבשרת על שינוי מהותי. אנשי המקצוע, אשר דעתם מתפרסמת יחד אם פרסום הסקרים מסבירים, שהסיבה לירידה במספרי הגירושין אינה נובעת משיפור חיי המשפחה. לדבריהם ירידה זו אינה אלא תוצר לוואי של המצב הכלכלי הקשה בו נתונים אזרחי ישראל. שבעקבותיו מתגרשים פחות מפני ש"נשים חוששות להישאר ללא גב כלכלי".

כדי להיות בטוח שבאופן כללי אכן אנשים כיום מתגרשים יותר מבעבר הצצתי לנתוני ה"לשכה המרכזית לסטטיסטיקה". ואמנם, קצב הגירושין גדל באופן דרסטי בעשור האחרון.

 

האם ה"חיים בשניים" באמת כל כך גרועים?

מהו הדבר הגורם בימינו לחוסר היציבות בחיי המשפחה? מהי הסיבה לכך? האם ה"חיים בשניים" היו תמיד כה גרועים, והפתיחות של תקופתנו, מעניקה לבני האדם את האומץ לחלץ את עצמם מהמצוקה? או שמא חל איזשהו שינוי באורח החשיבה ובצורת החיים של בני תקופתנו, המכשיל את חיי הנישואין?

עסקה גמישה!

מתברר, שתפיסת העולם הרווחת כיום לגבי גירושין, ומתייחסת לפירוק המסגרת המשפחתית כאל אפשרות זמינה ונוחה, מהווה את אחד הגורמים המרכזיים לאי היציבות בחיי הנישואין. כאשר ניגשים מתחילה לחיי הנישואין מתוך מחשבה שניתן לברוח מהנישואין, במקרה שייווצרו קשיים. אזי, חיי הנישואין אינם יציבים מלכתחילה וזאת בשני מישורים:

 

א. במישור הנפשי, האפשרות להחליף את בן/ת הזוג בכל עת, מונעת מאתנו במידה מסויימת להתמקד בהנאה ובשמחה של מה שיש לנו ומובילה אותנו לפזילה ובחינת מצב מחודשת בכל יום. היא גורמת לנו לעיתים לחשוב "כמה היה טוב, אילו הייתי נשוי/אה למישהו/י בעל/ת תכונות/מראה אחר", או להרהורים בסגנון "חבל שבחרתי בה/ו". מחשבות אלו גורמות לאי שביעות רצון מהנישואין, להתמקדות בנקודות החולשה של בן/ת הזוג, ולנטייה לגירושין.

 

 

ב. במישור המעשי, האפשרות להתגרש בכל רגע ללא מאמץ רב, נוטע בקרב בני הזוג חוסר רצון להתמודד עם קשיים. זאת משום, שהטקטיקה של הבריחה מהמערכה – הגירושין, נראית לפחות בטווח הקצר כקלה יותר, מההתמודדות היום יומית עם השוני באופיו של בן/ת הזוג.

 

מחקרו של דניאל גילברט 

מה גורם לאנשים להיות מאושרים? שאלה טובה!

דניאל גילברט מאוניברסיטת הרווארד, מצא לו עיסוק מעניין. הוא חוקר, לא פחות מאשר את השאלה: "מה גורם לנו לאושר". במסגרת מחקרו ערך גילברט את הניסוי הבא:

גילברט ביקש מקבוצת סטודנטים בכיתת הצילום בהרווארד, שכל אחד יבחר מתוך כלל התמונות שצילם את שתי התמונות האהובות עליו ביותר. מבין שתי התמונות הנבחרות, הוטל על כל תלמיד לבחור את התמונה הטובה ביותר, ולמסור אותה למרצה.

התברר, כי אלו שהייתה להם את האפשרות לשנות את החלטתם, לא היו מרוצים מהחלטתם.

לחלק מחברי הקבוצה נאמר שבחירתם היא סופית ובלתי ניתנת לשינוי. לאחרים נאמר, שבעוד חודש ימים יוכלו –אם ירצו- לשנות את בחירתם ולהחליף בין התמונות.

במחקרו, בדק גילברט את רמת שביעות הרצון של הסטודנטים מבחירתם, והנה התברר, כי אלו שהייתה להם את האפשרות לשנות את החלטתם, לא היו מרוצים מהחלטתם. לעומתם שאר הסטודנטים אשר לא ניתנה להם הזכות לחזור ולשנות את בחירתם היו שלמים עם החלטתם ומרוצים מהתמונה אותה בחרו. [הובא ב"הארץ" (10.10.03) מתוך כתבה שהתפרסמה ב"ניו יורק טיימס"].

הניסוי של גילברט מטיל אור על תופעה המוכרת לרבים מאתנו: "האדם ניחון במנגנונים פסיכולוגיים, הגורמים לו להיות מרוצה אחרי שעשה צעד כלשהו, דווקא אם הוא יודע שמהלך זה סופי ומוחלט, הוא נוטה לקבל אותו ולהחליט כי נהג בדרך הנכונה. לעומת זאת, היכולת לשנות בכל עת את המצב גורמת לאדם לשגות בחלומות של 'יכול להיות יותר טוב', ולכן הוא אינו מרוצה".

ניתן להקיש ממסקנה זו לשאלת הגירושין: כאשר אנו מתחתנים תוך ידיעה מתמדת המקננת בלבנו שיש באפשרותנו לשנות את מעמדנו בכל עת, מתלווה לנישואין אלו חוסר שביעות רצון ונטייה לחשוב שוב ושוב, שאולי אם נשנה את החלטתנו יהיה לנו טוב יותר. מצב זה מונע מאתנו להיות מאושרים ומרוצים מהחלטתנו בבחירת בן/ת זוג הנוכחי/ת. וכאשר איננו מאושרים מנישואינו אך טבעי הוא שננסה לשפר את מצבנו, ועל כן אחוזי הגירושין עולים.

יותר זול לקנות חדש

בקניית רכב, נדל"ן וכדומה, אחד הנתונים אותו אנו משקללים בעת הקנייה הוא: כמה אפסיד/ארוויח כאשר אמכור את הנכס, מה יהיה שווי הנכס אם לא אהיה מרוצה ממנו וארצה למוכרו וכדומה. אולם בנישואין -מה לעשות- זה קצת שונה.

כאשר אנו נכנסים לקשר נישואין כשבלבנו מנקרת בדל מחשבה ש"אני מתחתן, אבל אם לא אהיה מרוצה, תמיד יש אופציה לצאת מזה", אזי אפילו אם מתחתנים ברצינות, מאחר שאנו מלווים בהרגשה שניתן לפרק את החבילה בכל רגע נתון, לא ניתן לבנות קשר מהותי.

זאת מפני, שבניית כל קשר(!) כרוכה בהתגמשות ושיפור תכונות. אפילו 'מלאך' ו'מלאכית', יפהפיים ומושלמים, לא יוכלו להיות מאושרים בחיי נישואין אם לא יתאימו את עצמם אחד/ת לשני/ה, וכמובן שההתגמשות וההתאמה לבן/ת הזוג דורשים השקעה ומאמץ. כאשר האפשרות לברוח מהעסקה-קרי להתגרש קיימת וזמינה אנו בוחרים לא להתאמץ ולבוא לקראת בן/בת הזוג, משום שבתודעתנו מונחת אפשרות קלה יותר לפתרון הבעיה.

אם מתחתנים מתוך מחשבה ש"אם יש קשיים מפרקים את החבילה", אזי החבילה מעולם לא נקשרת

לעיתים, תופעה זו מזכירה לי את חברי העומד לרכוש דירה, ובינתיים גר בשכירות. כבכל דירה גם בדירתו יש אי אלו ליקויים או דברים שאינם מתאימים לו. ולמרות שאלו בעיות אשר ניתן לפותרם ללא מאמץ רב, הוא מזניח אותם. בגלל שבלבו מקננת המחשבה "מילא אני עומד להחליף דירה בעוד זמן מה, חבל להשקיע". כך, בינתיים הוא לא מרוצה מהדירה בה הוא חי. גם הרואה את אפשרות הגירושין כמוצא זמין, אינו מתמקד בהשקעה ואינו בונה את קשר הנישואין.

אם מתחתנים מתוך מחשבה ש"אם יש קשיים מפרקים את החבילה", אזי החבילה מעולם לא נקשרת, שהרי, במקום להשקיע בלהתאים את עצמנו זה לזו, נוח וקל יותר להתגרש ולהתחתן מחדש. וכפי שאומר המוכר בחנות: "יותר זול לקנות חדש מאשר לתקן".

אישה אינה מכונית, ואיש אינו מחשב. במחשב ומכונית מהות הקשר שלנו היא שימוש במכשיר גרידא. לעומת זאת קשר נישואין הוא חיבור והתקשרות נפשית הדדית. קשר זה נבנה אך ורק על ידי החיכוך המתמיד בין בעלי אופי שונה, ועל ידי היכולת של בני הזוג להתאים את עצמם. דווקא ההקרבה והנתינה ההדדית הם אלו שנותנים את העוצמה של "חיים בשניים". ואם נברח מההקרבה ההדדית ומההתמודדות, לעולם לא נחווה קשר נישואין אמיתי.

איכות חיים

הפתרון פשוט מאד, להחליט להתחתן עם בן זוג אחד, לתמיד! אז נהיה יותר שלמים עם עצמנו, נראה בצורה ברורה יותר את הטוב שקיבלנו, וגם נהייה נכונים להשקיע להתאים את עצמנו זה/ו לזו/ה, ולהסכים לשנות את עצמנו בתמורה לאיכות חיים: "חיי נישואין מאושרים".

לסיום, סיפור מהעיירה. "בני זוג באו לבית הדין להתגרש, היא אינה יכולה לסבול אותו, וכנראה שההתייחסות שלו היתה הדדית. ערך הרב את הגירושין, והבעל והאשה נפרדו לדרכיהם. חולפות מספר דקות ושני הגרושים הטריים חוזרים לבית הדין. "מה קרה שוב" שואל הרב. והאשה עונה לו: "דיברנו, וראיתי שבתור בעל בנישואין שניים, הוא לא כל כך גרוע".

אולי במקום להגיע לבית הדין ולצאת למסע חיפושים חדש, שיגרור מסעי חיפוש נוספים, משתלם לבחור בדרך טובה בהרבה. במקום לחפש מעלות ותכונות טובות במישהו אחר. פשוט להחליט שאנחנו חיים לעולם יחד, ולהתמקד בחיפוש מעלותיו של בן/ת הזוג.