אנשים נוטים לשחזר חוויות מוקדמות במערכות היחסים האינטימיות שלהם, בין השאר משום שהם מאמינים שיש שתי צורות מקובלות של מערכות יחסים: ילד במשפחתו הגרעינית או מבוגר כחלק מזוג. למרות "המגוון הרחב של האפשרויות" הפתוחות בימינו אנו, כמו: לגור לבד, להצטרף לקהילת פנויים, לגור עם שותף/חבר אחד או יותר, לא נס ליחה של התפישה כי אלו תחליפים לדבר האמיתי שהיא – מערכת יחסים של נישואין בין איש ואישה דהיינו, החיים בזוגיות. אלא שבעוד החלום על השמלה הלבנה או האביר על הסוס הלבן מלווה אותנו כל תקופת הילדות וההתבגרות, המציאות מתחילה בסיום הטקס המרהיב עם קולות השופרות והפרחת היונים וזיקוקי הדי-נור לאויר והיא לא תמיד כל-כך קלה, פשוטה וכייפית.

אז לפני חיי היומיום השוחקים והמשברים הבלתי נמנעים, בואו נדבר על הפנטזיות איתם אנו מגיעים לזוגיות שלנו. לעיתים מדובר בפנטזיה מודעת ולעיתים לא. לפעמים אנחנו מודעים לכך שאנו מתעקשים להמשיך ולקבל את אותם תחושות ביטחון וחיבור שמהם נהנינו כילדים, בתבנית של מערכת יחסים רומנטית בוגרת ולעיתים אנחנו לא עושים את ההקשר באופן מודע ופשוט רוצים להמשיך ולזכות באותה קבלה ותמיכה כמו שהורגלנו לקבל מההורים שלנו. הבעיה מתחילה כשמערכות יחסים בוגרות אלה מתמודדות עם משברים, עם קשיים, עם חיי יומיום רגילים ושוחקים ובני-הזוג מצפים לקבל את אותה אמפתיה או מענה שזכו לו בילדותם.

אך לפני שנתמודד עם הבעיה הזו, חשוב גם להזכיר כי רבים לא חוו ו/או נהנו מתחושת ביטחון וקבלה בהיותם ילדים ממי שאמור היה לגדל ולטפח אותם ובדרך כלל אלו הם ההורים. אנשים אלו, יחפשו במערכת היחסים הזוגית פיצוי לחסכי הילדות שסביר להניח כי לא תיענה מסיבות רבות שהניסיון להסבירם, מצריך כתיבת מאמר אחר.

אז בחזרה לחיפוש אחר בן או בת – הזוג ולשאיפה למצוא אדם עם קווי דמיון לאחד ההורים, כאשר ההורה היה מיטיב ומספק. הבעיה היא שגם אם ניכר דמיון חיצוני או התנהגותי בשלב הראשון של היחסים, אין בעולם שני בני אדם זהים. לכן כאשר בן או בת-הזוג לא יעמדו בהמשך בציפיות, הדבר עלול להוביל לקושי בקבלת בני-הזוג כפי שהם. לדוגמה, אישה שבחרה אדם שדומה בחזותו החיצונית לאביה, או עוסק במקצוע זהה, או יש לו נטייה פוליטית או דעות דומות שאותם הוא מביע בעיקשות כמו שהיא מכירה מהבית המקורי שלה. אם בן-זוגה לא יצליח כלכלית כמו אביה, אצלה ההתמודדות עם משבר זה עלולה לצאת מפרופורציות רגילות בשל תחושת אכזבה מתעצמת מהתנפצות הפנטזיה כי בן-זוגה, כמו אביה, יהווה מקור כוח וביטחון תמידיים.

החיפוש אחר האבא המדהים שהיה לנו כילדים או האם האוהבת ללא תנאים מתברר כפנטזיה בלתי מוגשמת. לעיתים, רגשות קשים כמו, שנאה כעס, מרירות וכאב על חוסר הגשמת הזוגיות האידיאלית שעליה חלמנו הנם תגובה לפנטזיה לא מציאותית שהשלכנו על בני-הזוג, שלא ברצונם. הגשמת הפנטזיה, על אף שאולי צלחה בשלבים הראשונים של הקשר, כשעדיין לא היו ילדים, בעיות פרנסה או סתם שחיקה ועומס של חיי היומיום, עלולה (כמעט מכורח המציאות) להגיע לשלב שבו בן הזוג לא עומד בציפיות שלנו ומאכזב, טועה ונכשל.

עוד מערכת שיכולה להצליח היטב בתחילת דרכה נקראת "נישואים משלימים".

דוגמה נוספת של מערכת כזו שיכולה להצליח היטב בתחילת דרכה נקראת "נישואים משלימים". נישואין בין גבר שמחפש דמות אימהית ואישה הזקוקה להעניק דאגה אימהית. שני הצדדים יכולים ליהנות מסידור זה עד סוף חייהם אלא אם כן אחד מהם קם, יום אחד בהיר, ומבקש לשנות את החוזה. לדוגמא, אותה אישה מסורה בבית מבקשת לפתח קריירה או שאותו גבר כבר לא זקוק או חושק יותר באישה הטרחנית סביבו. "שינוי החוזה הבלתי כתוב" הזה יכול להוות קרש קפיצה ועליית מדרגה בזוגיות במידה ששני בני-הזוג משכילים להתגמש ולהשתנות אך מצד שני עלול להוות עילה לפרידה במידה שצד אחד לא משכיל להסתגל לשינוי.

אז מה עושים?

כשאנו נכנסים לתוך מערכת יחסים עם מישהו, אנו מצפים ומקווים שהוא/היא י/תעניק את כל מה שאנו צריכים: שותפות, בידור, גירוי אינטלקטואלי או רגשי, נחמה וסיפוק רגשי ו/או פיזי.

המשאלה הזאת היא משאלת-שווא ומבטאת בראש ובראשונה תפיסה ילדותית, לא בוגרת ולא בשלה.

על אף השיפוטיות כלפי מי שחי כך, הדבר חייב להיאמר: המשאלה הזאת היא משאלת-שווא ומבטאת בראש ובראשונה תפיסה ילדותית, לא בוגרת ולא בשלה.

אחרי הביקורת של הכותבת, אני מציעה כשלב מוקדם "לסלוח" לעצמנו על כך שיש בנו צרכים ילדותיים ולא בשלים. אך מיד אחר כך יש להבין שהגיע הזמן להתבגר ולצמוח.

אז בשלב הראשון, עלינו להיפרד מהאידיאליזציה שבה התיחסנו להורים שלנו. סביר להניח, שהם לא היו מושלמים, כי פשוט אין דבר כזה 'אדם מושלם'. גם האדם המרצה, החם והמעניק ביותר, אכזב מישהו אחר או את עצמו. (אפילו "הורה מושלם" נכשל בחינוך ילדיו בכך שלא העביר להם בצורה ברורה כיצד לחיות ולקבל גם את הפגמים שלנו ושל אחרים). כשנצליח להבין כי בני אדם הם בני-אנוש, שעלולים לטעות, שיכולים להיכשל, נבין שמותר גם לבני-הזוג שלנו להיות כאלה.

ידוע שאחת הסוגיות הפגיעות אצל בני-זוג במהלך מחלוקת היא להעליב ולפגוע בהורים ו/או במשפחה של הצד השני. כאשר תסכימו להקשיב באמת למשהו שדוקא לא ראיתם אצל ההורים או המשפחה שלכם, תראו שאתם יכולים להיפתח לחשיבה נרחבת יותר. וכאשר תרגישו שאתם לא נפגעים מביקורת עליהם, דעו כי עליתם מדרגה בהתפתחות האישית ובבגרות שלכם.

אין הצלחה אישית יותר גדולה ממודעות עצמית, מבחירה מודעת (אפילו אם זה מחדש) בבני-הזוג ומקבלה שלהם כמות שהם על הפגמים והכשרונות שבהם

בשלב הבא, נתבונן במראה בכנות ובאומץ ונודה בכך שאנחנו לא מושלמים, שגם אנחנו טועים, גם אנחנו מאכזבים ובוודאי יכולים להיות פוגעניים. כאשר נקבל את עצמנו כפי שאנחנו ונהיה מוכנים לחלוק מידע סודי זה בכנות עם בני-הזוג שלנו, עלינו מדרגה התפתחותית נוספת.

השלב הבא הוא להתבונן בבני-הזוג שלנו כמו שהם, להכיר בחסכים שלהם, בפגיעויות שלהם, בקשיים שלהם כמו ביתרונות. לראות אותם בנפרד ובלי השוואה לאף אדם אחר בסביבה, אפילו לא לאותו אדם שדמיינו שבני-הזוג שלנו יהיו. בעצם לוותר על הפנטזיה ולחיות בשמחה עם המציאות. אין הצלחה אישית יותר גדולה ממודעות עצמית, מבחירה מודעת (אפילו אם זה מחדש) בבני-הזוג ומקבלה שלהם כמות שהם על הפגמים והכשרונות שבהם.

השלב האחרון הוא ליבוי, תדלוק והזנה תמידיים מתוך התיחסות חיובית ומתוך שמחה לבני-הזוג שלנו. בילוי יומיומי של כמה דקות ביחד, של שתיית קפה בצוותא, ארוחת ערב, שיתוף אישי, התבוננות בעיניים אחד של השני (מתי עשיתם זאת לאחרונה?), ליטוף ומגע, פרגון וכל הדברים הטובים שמייצרים קשר חם, אמיתי, מבוסס על אמון שנבנה על ידי שניים, ללא משקעים ומטענים מהעבר, רק על סמך המפגש הזוגי החד פעמי שלכם.