אני בן 41, גרוש בלי ילדים, שמנסה לבנות את חייו אחרי 18 שנות נישואין. יש לי מישהי חדשה בחיים, אנחנו מסתדרים מצוין, גם לה אין ילדים והיא מגיעה מנישואין קודמים של 15 שנה. הכל מתאים, חוץ מדבר אחד: אמה האלמנה, שהיא רק בת 65, חיה חיים ברמה גבוהה, אינה עובדת ורוצה שהעולם יחוג סביבה.

ביקשתי מארוסתי לנסות בבקשה להגביל את ההוצאות - חמותי לעתיד דורשת מכונית, בית גדול, טיולים וכו'. רק כדי לסבך עוד קצת את העסק, התגלתה אצלה סכרת חמורה והיא אוהבת ממתקים, ובכל פעם שמבקשים ממנה להתחשב במצבה, היא עונה שהיא תמות עם ממתק בפה, כאילו שסכרת היא דבר כל כך פשוט.

החלטנו להציע את הבית של אם ארוסתי למכירה (הבית שייך לארוסתי), ואנחנו בונים בית מקסים וקצת קטן יותר במקום ממש קרוב, על קרקע שאני קניתי. נאלצתי לבקש מהאדריכל והמהנדס לא להקשיב לה, משום שהיא רוצה כל מיני תוספות יוקרתיות. אני אוהב את אשתי לעתיד, ואני מבין את הצורך לתמוך באמה. מה שאני לא יודע זה כיצד לגרום לאמה להודות ולהעריך את כל מה שהיא מקבלת, ולמצוא משהו מועיל לעשות במקום סתם לדרוש ולבזבז משאבים שאפילו לא שייכים לה. אין לה פנסיה, אין לה ירושה, רק רצון אחד - לבזבז ולבזבז.

אני לא רוצה שהגישה שלה תשפיע על חיי, אני רוצה לעזור, לתת לה חיים נחמדים ומהוגנים, אולם לא על חשבון ההווה והעתיד שלי.

בבקשה תעזרי לי.

הרבנית טוורסקי משיבה

קורא יקר,

איחוליי על מציאת האישה שאיתה תוכל בעזרת הא-ל לחיות חיים טובים ביחד. במאמר מוסגר, בהתחשב בעובדה ששניכם מגיעים מנישואין כושלים ממושכים, טוב ואפילו חיוני, שתפנו לייעוץ על מנת לקבל נקודת פתיחה טובה ולספק לעצמכם את הכלים להישאר יחד בהמשך.

אם לא תטפלו בנושא כבר בהתחלה, חמותך לעתיד עלולה להפוך מקור ללחץ ומתח בקשר הזוגי שלכם. אנא, חשבו לפעול על פי הנקודות הבאות:

מנות של אמפתיה

מהתיאור שלך, נראה שחמותך היא באמת טיפוס לא קל. למרות כל הקושי הייתי מבקשת ממך לעצור לרגע, ובמקום לראות בה רשימה של בעיות, לראות אותה כאדם שלם. לדוגמא, אתה כותב שהיא אלמנה. האם היא עיבדה את תחושות האבדן והנטישה שלה? האם היא סובלת מבדידות ועצב? חוסר האכפתיות וההתנהגות המזיקה שלה כלפי עצמה יכולות להיות תוצאה של דיכאון, ההרגשה שהיא, כפי שעולה בבירור מדבריך, אינה יותר מנטל גדול עליך ועל אשתך לעתיד.

אף אחד לא פורח כשהוא מרגיש מיותר. כולנו צריכים להרגיש שהחיים ייפגעו אם לא נהיה כאן יותר. בכיוון הזה, הייתי מעודדת אותך לעבוד על חיזוק הקשר איתה. בלי קשר לכספים ולסוגיות כלכליות, נסה לגלות מה מעורר אותה לחיים. האם היא מרגישה בת מזל או שמתייחסים אליה כאל דבר המובן מאליו? אנרגטית או מרוקנת? האם אתה יודע אם היא בודדה כמו רבות במצבה? מה היה גורם לה סיפוק או מימוש בעבר? איך היא רואה את עצמה עכשיו ובעתיד? על מה היא מתחרטת? על מי היא נשענת כשהיא עצובה? מה גורם לה לצחוק? להרגיש שמבינים אותה?

אולי ראיתי במכתב שלך פחות ממה שקיים במציאות, אולם על פי הרושם שמתקבל ממנו, מה שחסר כאן זה רגשות חמים ואישיים. נראה שאמפתיה, דאגה, הקשבה ושיתוף נעדרים מהתמונה.

לשנות אחרים

העיקרון הראשון באינטראקציה יעילה עם הזולת, הוא ההבנה שאנחנו לא יכולים לשנות אף אחד מלבד את עצמנו. כשאתה כותב שהיית רוצה שהיא "תודה ותעריך", אתה עולה על מסלול חסר סיכויים. הדרך היחידה לגרום לשינוי בגישה היא על ידי דוגמא אישית, שאתה בעצמך תאמץ עמדה של הכרת תודה, של חיפוש אחר דרכים חיוביות שעשויות להשפיע על חייכם (גם אם כרגע זה נשמע מאוד קשה).

חפש את הדברים החיוביים וספר עליהם לה ולאשתך. זה עשוי לפוגג את הייאוש ולסלק את רגשותיה השליליים ביחס לקיומה (כלומר, "אני אמות עם ממתק בפה"). כשתכיר אותה טוב יותר – את הכישרונות והיכולות שלה – תוכל אולי להגדיר תחום מסוים שבו היא יכולה להועיל לכם ולקהילה שלכם. אולי בית ספר באזור יסכים לקבל אותה כמתנדבת בתחומים שונים. אולי היא יכולה לשקול השתתפות במועדון קריאה (דבר שיבטיח צמיחה ושימוש מועיל בזמנה כדי לקרוא) וכדומה. במלים אחרות, אם תתחיל לראות אותה בצורה כוללת, כאדם המלא גם במעלות וגם בבעיות כמו כולנו, במקום כמו אוסף של בעיות בלבד, הדינמיקה עשויה להשתנות ולהביא לתוצאות חיוביות.

צד שלישי

יתרה על כן, אתה צריך להיות רגיש לקשר הורה-ילד. מערכת יחסים זאת גוברת על השכל הישר ועולה על ההיגיון. לכן, למרות שהחששות שלך לגיטימיים בהחלט, עליך להבין שישנו קשר עמוק ותמידי בין אם לבתה, שטוב אם לא תתעלם ממנו. בסופו של יום, מבחינתך חמותך היא בעיה שזקוקה לפתרון. אולם עבור רעייתך לעתיד, היא אמא.

מהכיוון הזה, הייתי מציעה לך למצוא גורם שלישי שיבחן את המצב באופן אוביקטיבי, ויקח אחריות על קביעת מידות, תהליכים וגבולות ביטחון סבירים, שהמצב דורש כדי לא לצאת משליטה. אדם נאמן זה יהיה מי שיבהיר לה למה היא יכולה לצפות, ומה לא יקרה בשום פנים ואופן. האדם הזה – רב, רבנית או חבר מוערך – ולא אתה או אשתך יהיה מי ש'יחזיק אותה קצר' מבחינה כלכלית. הוא יהיה זה שיבחן איתה את האפשרות לחפש אחר עבודה כלשהי (אם זה בכלל מציאותי בימינו עבור אישה בת 65).

לסיכום, קורא יקר, אף אחד אינו יכול לומר שתיתן לחמותך או לכל אדם אחר לנצל אותך. אולם בכל אופן, זכור שכל מה שאתה עושה על מנת ליצור סביבה הוגנת וסובלנית, חייב להיעשות בכבוד. האנשים מופיעים על זירת חיינו כשמאחוריהם עומד נתח גדול של עבר, שאנחנו כלל לא מודעים אליו. לכן, התקדם בזהירות רבה וברגישות. למרות שכסף ופרנסה הם דבר מאוד חשוב, רגישות והתנהגות אנושית, גם בנסיבות לא פשוטות, הם בסופו של דבר מה שהופך אותנו לבני אדם ראויים. בהצלחה.