כשאני חושב על כל הזוגות להם יעצתי במשך השנים, אני מבין שסודה הגדול של ההצלחה תלוי בגורם אחד: מחויבות. למעשה, מחקרים מעידים על כך שהגורם העיקרי לגירושין אינו כסף או חוסר נאמנות, אלא חוסר מחויבות. הזוגות שמצליחים לצלוח בהצלחה משברים הם אלה שמחויבים לנישואין שלהם.

בסגנון החיים ה"חד-פעמי" שלנו, הנישואין ניתנים להחלפה כמו טלפון נייד, שאנחנו קונים מתוך ידיעה שנצטרך להחליף אותו בתוך כמה שנים (או חודשים). אבל נישואין אינם טלפון נייד. הם התחייבות רצינית שדורשת עבודה. ולמרות שנראה שהרבה יותר קל לעזוב את מערכת היחסים כשמתחיל להיות קשה, האמת רחוקה מאוד מסברה זו.

רובנו כבר מודעים לנזקים שגירושין עלולים לגרום לילדים, לבריאות ולמצב הכלכלי שלנו, ובשל כך רבים מחליטים לשמור על הנישואין אפילו רק מתוך השיקולים הללו, כולל זוגות שלא רואים כל סיכוי לשיפור. הם מאמינים שהם התחתנו עם האדם הלא נכון, ושאם הם היו יכולים להתחתן עם מישהו אחר אז היה להם טוב יותר. יתכן שהם אינם מתכוונים לפרק את הקשר הזוגי שלהם, אולם המחשבה בכל זאת עולה בראשם.

כדי שהמערכת הזוגית תשתפר, אנחנו צריכים קודם כל לשנות את צורת החשיבה שלנו. אנחנו מוכרחים להתחייב להצלחה במקום לחפש משהו או מישהו מוצלח יותר במקומות אחרים. מי שהמחשבה על גירושין מרחפת כל הזמן בירכתי מחשבתו, חסר את המחויבות הדרושה כדי לפעול להצלחת נישואיו, והוא לא יוכל להשקיע את כל כולו במערכת היחסים.

צריך שניים לטנגו

חלק מהמחויבות לנישואין שלנו או לפחות מהניסיון להביא להצלחתם, טמון בהבנה שלא הכל קשור לבן הזוג שלנו, ובהבנה של הדברים שאנחנו מביאים איתנו למערכת היחסים.

רוב הדברים שבאמת מטרידים אותנו בבני הזוג שלנו, קשורים הרבה יותר בנו מאשר בהם

במערכת יחסים צריכים שניים לטנגו - אף פעם אין מצב שבו אחד הצדדים מושלם וחסר דופי. מהי מידת האחריות שאנחנו לוקחים על מערכת היחסים שלנו? האם בני הזוג שלנו הם מפלצות מרושעות עם בעיות פסיכולוגיות או שמא אנחנו מעוררים התנהגויות לא רצויות שכאלה? רוב הדברים שבאמת מטרידים אותנו בבני הזוג שלנו, קשורים בהם רק במידה חלקית והרבה יותר בנו. מדוע מקרה מסוים מטריד אותנו במיוחד אך נראה חסר משמעות בעיני חברינו? לכל אחד מאיתנו יש עבר משלו וכן נטיות טבעיות משלו.

יתכן, למשל, שבילדותנו הרגשנו שההורים מתעלמים מאיתנו או לא ממש מקשיבים לנו. אין פלא שכאשר אנחנו מנסים למשוך את תשומת הלב של בני זוגנו בשעה שהם בודקים את האימייל שלהם ולא מגיבים, מתעוררים בנו רגשות עזים. אולי בני הזוג שלנו היו באמצע משהו חשוב והם לא מתעלמים מאיתנו בכוונה, אולם המקרה מעורר בנו מטענים רגשיים.

הטריגרים החיצוניים שלנו, מוחשיים ככל שיהיו, הם רק סימפטומים המעידים על קיומה של בעיה גדולה יותר. הבעיה היא הרקע שלנו ואנחנו עצמנו. אם נעבוד על עצמנו ונפתח מודעות רבה יותר לסיבות שבגללן אנחנו מגיבים בצורה זו ולא אחרת, נוכל ללמוד כיצד להיות אפקטיביים יותר במערכת הזוגית ולהתייחס לבן הזוג שלנו בסלחנות רבה יותר. התחילו לבחון כמה אחריות אישית אתם יכולים לקחת על הרגשות/ התגובות שלכם, וחשבו כיצד הקונפליקט הזה מעודד את צמיחתכם האישית?

יתר על כן, מסתבר שנקודות המחלוקת האלה הן למעשה קללה שמתגלה כברכה. בסופו של דבר, הנישואים הם הזדמנות לצמיחה ולשיפור אישי. האתגרים שמולם אנחנו מתמודדים נועדו בדיוק לשם כך, לאתגר אותנו להיות בני אדם טובים יותר ומאוזנים יותר. אישה שמקפידה ומדקדקת בענייני נימוסים והליכות נישאת לגבר סרקאסטי וקולני, שנהנה למתוח את גבולות הטאקט החברתי. בעוד שהנושאים האלה גורמים לחיכוכים במערכת היחסים שלהם, תסכוליהם ההדדיים אינם אלא פעמון המעורר אותם להפוך לאנשים שלמים יותר. הוא צריך לעבוד על התנהגות קצת יותר מקובלת והיא יכולה להרוויח קצת יותר גמישות.

זוגות במשבר שרוצים שהנישואים שלהם יצליחו ושמוכנים להשקיע בקשר הזוגי שלהם, כמעט תמיד מצליחים

מניסיוני, זוגות במשבר שרוצים שהנישואים שלהם יצליחו ושמוכנים להשקיע בקשר הזוגי שלהם, כמעט תמיד מצליחים. הדבר נכון גם במקרים של הפרות בוטות ביותר של הקשר הזוגי. מדהים לראות כיצד ניתן להציל נישואים אפילו במקרים קיצוניים כאלה, דרך ההתחייבות לעשות הכל למען הצלחתם. אלה שחסרה להם המחויבות, הם אלה שלא תמיד מצליחים.

אפילו במקרים שבהם רק אחד מבני הזוג לוקח על עצמו את מלוא האחריות להצלחת המערכת הזוגית, השינויים שהוא או היא יכולים לעשות בעצמם עשויים לעורר תגובת שרשרת, ולשנות את כיוון ההתקדמות של הנישואים. למרות שזה הרבה יותר קשה מאשר כששני בני הזוג מחויבים, בכל זאת, כשאחד מבני הזוג משנה את הגישה ומתחיל ליצור תחושת ביטחון בנישואים, זה הרבה פעמים מאפשר לבן הזוג השני להסיר את חומות ההגנה ולהתקדם לכיוון קשר חזק יותר.

בעוד שמחויבות עלולה להרתיע אנשים רבים, ברגע שתחליטו על כך כבר תרגישו הקלה משמעותית. קראתי פעם ציטוט שרלוונטי למאמר זה: "האירוניה שבמחויבות היא, שהיא מאוד משחררת - בעבודה, בשעשועים, באהבה. המחויבות משחררת אותך מרודנותה של הביקורת העצמית, מהפחד שאוהב להתחפש ולהעמיד פנים שהוא הססנות רציונלית. להתחייב זה לא לתת לראש שלך להיות המחסום לחייך". פעמים רבות אכן ההססנות היא שגורמת להרגשה הלא נוחה ולתחושת השעבוד. ברגע שאנחנו מגייסים את האומץ להחליט להתחייב, האנרגיה שנחסמה בנו יכולה לזרום קדימה ולדחוף אותנו לכיוון החיובי.