האם בנישואין שלך (או של אחד מחבריך) אחד מבני הזוג שופע יותר מבחינה רגשית מאשר השני, והצורך שלו לבטא או לקבל גילויי חיבה מילוליים או פיזיים גדול משל השני?

אל תפחדו. אתם לא לבד. למעשה, המצב הזה נפוץ למדי, והוא לא אמור להיות מתכון לאסון.

כמו בכל תחום אחר בו אנחנו עשויים להתחתן עם ההפכים שלנו, גם כאן יכולה להיות הזדמנות נפלאה לצמיחה, כל עוד נבחר בזאת.

רוב הסיכויים - אפילו אם אנחנו לא מודעים לזה - שחיפשנו מישהו שונה מאיתנו, מישהו שאישיותו מאזנת את שלנו, מישהו שיוסיף לחיים שלנו פרספקטיבה שונה. רוב הסיכויים שאנחנו רוצים וצריכים את זה.

לפעמים בדיוק אותם דברים שמשכו אותנו בתחילה, מעוררים בנו תסכול.

ובכל אופן, לפעמים בדיוק אותם דברים שמשכו אותנו בתחילה, מעוררים בנו תסכול. יתכן שנשכח מ"ההזדמנות ללמוד" ונתמקד רק באותם הצרכים שלנו שאינם ממולאים. אנחנו צריכים ללמד את בני הזוג שלנו מה אנחנו צריכים, ולנסות להיפגש באמצע הדרך.

מהשיעור הזה ירוויח כל היבט בחיי נישואין שלנו. במאמר שקראתי בנושא, מציגה הכתבת את משפחת מילר - אדון מילר גלוי מאוד, הן מבחינה רגשית והן מבחינה גופנית. "הוא אוהב להחזיק ידיים כשאנחנו הולכים, להתכרבל יחד כשאנחנו רואים טלוויזיה, ולהתחבק – הרבה." לגברת מילר לעומתו יש גישה שונה. למרות שהיא "למדה לחבב את זה", זה עדיין לא בדיוק הסגנון שלה. "אני לא אוהבת לשבת על הספה ולהתחבק במשך שעתיים", אומרת גב' מילר... הדרך שלה להביע אהבה היא דרך הבית שהיא יוצרת עבורם, הטיולים שהם מתכננים ביחד.

יש לנו חברים שהזוגיות שלהם מזכירה מאוד את הזוג מהכתבה. גם אצלם הבעל הוא רגשי (כן, היא יודעת שיש לה מזל ושרוב הנשים היו רוצות שהבעלים שלהם יגלו קצת יותר רגש). הוא אומר לה הרבה פעמים שהוא אוהב אותה – ומזכיר לה להגיב בצורה דומה. זה לא שהיא קרה או חסרת רגש, פשוט זאת לא הדרך הטבעית שלה להביע את העצמה. היא יצרה עבורם בית פתוח וחם, סביבה בטוחה ויציבה שבה הוא מרגיש נוח ורצוי. אבל יתכן שלא מחבקים אותו מספיק כמו שהוא אולי היה רוצה!

הבעיה היותר נפוצה היא, כמובן, המצב ההפוך. בדרך כלל האישה מגלה הרבה יותר את רגשותיה כלפי הבעל המסויג והמרוחק יותר. גם הם ייפגשו כנראה איפשהו באמצע. אבל מכיוון שאי אפשר לשנות את הטבע האנושי, כל אחד מהם צריך גם ללמוד לקבל את סגנונו השונה של בן זוגו. האם הוא מבטא את אהבתו דרך עבודתו לפרנס את המשפחה בכבוד? בהחלפת הנורה או שחרור הסתימה בכיור (אני יודעת שזה לא נשמע רומנטי במיוחד, אבל לפעמים הפעולות האלה באמת יותר חשובות!)?

כמו בכל ההבדלים, הסוד הוא לא לדון את בן הזוג. אף סגנון או טיפוס אינו נעלה על אחר, ויש זמן ומקום לשניהם.

המאמר הנזכר לעיל מסתיים בדברי הסיכום של מר מילר, שהם אכן נפגשו באמצע. "זה מגיע מתוך תקשורת", הוא אומר. ואני מסכימה בהחלט.