אם אתן דומות לי, יש לכן רשימה ארוכה של דברים שדורשים טיפול בבית (היא בדרך כלל מתחילה ב"לסדר את כלי העבודה"). אם אתן דומות לי, אז בוודאי יש לכן עוד רשימה, של הדברים הדחופים ביותר שצריכים לעשות בבית – הנורה השרופה שבגללה הבת שלך לא יכולה לקרוא בלילה, מגירת המטבח שתמיד נתקעה ושבסוף התפרקה כשמשכת אותה בתסכול, כמה פריטים שאת צריכה מהמכולת כדי להכין את המתכון של העוף שמצאת עכשיו בעיתון.
וכמוני, את וודאי מקווה/מצפה שבעלך ירתם לרבות מהמשימות הללו.
ואם את כמוני, את ודאי עושה המון טעויות בנושא. האסטרטגיה החביבה עלי ביותר (והכי פחות יעילה) היא להתנפל על בעלי ברגע שהוא פותח את הדלת. "כבר כמה חודשים שאתה מבטיח לסדר את הארון של כלי העבודה ועוד לא עשית את זה. למה יש לך זמן רק לדברים שאתה רוצה לעשות ולא למה שאני מבקשת?!"
אחרי הטכניקה האיומה הזאת מגיעה השיטה חסרת התועלת והלא פחות גרועה של טיפול בשתיקה רועמת, שבסופה אני נשארת עם כלי עבודה פזורים בכל מקום ובעל עצוב.
הגישה הנכונה והמוצלחת יותר תהיה לא להציב את הבקשות כהתקפה או אפילו כדרישה, אלא כצורך.
"אני לא מצליחה להחליף את הנורה אפילו שאני עומדת על סולם. אני מאוד אשמח אם תעשה את זה בשבילי".
"אני מכינה את העוף שאתה אוהב למחר. יעזור לי מאוד אם תוכל לעבור דרך החנות בדרך הביתה".
"מאוד אהבתי את איך שסידרת את ארון כלי העבודה בפעם שעברה (אל תזכירי שזה היה לפני 10 שנים!). ירד לי עול ענק מהצוואר אם תוכל לעשות את זה שוב."
בכל הבקשות האלה יש תועלת רבה – לנו ולבני הזוג שלנו.
אנחנו נוכל להתגאות בהתנהגות ובאישיות שלנו - אנחנו לא צורחים. אנחנו לא משתוללים מתוך תסכול. אנחנו רגועים, מנומסים ואוהבים.
אנחנו לא נבקר את בני הזוג שלנו (מה שלא נותן אף פעם יותר מדי מוטיבציה להשתנות) והם לא ירגישו צורך לפתוח במגננה או לתקוף בתגובה.
אנחנו לא מבטאים את הבקשה שלנו במונחים של החיסרון שלהם אלא במונחים של הצורך שלנו. בני הזוג שלנו רוצים שיצטרכו אותם. הם רוצים לתת לנו. הם רוצים להועיל. אבל הם גם רוצים שיעריכו אותם על זה.
כולנו מתוסכלים לפעמים, יש כל כך הרבה דברים שהיינו רוצים שייעשו – ועדיף כבר אתמול, אבל אף אחד מהם לא שווה פגיעה בזוגיות שלנו. כל מטלות החיים חיוורות לעומת הנישואין עצמם.
רכישת סבלנות, רכישת דרכים נעימות יותר ועדינות יותר לבקש דברים, ישפרו את כל מערכות היחסים שלנו. אבל מעל לכל, כך נבנה את בני הזוג שלנו במקום להשפיל אותם. בסך הכל אנחנו מסוגלים לסבול את הבלגן הזה עוד קצת...
(9) מיכל, 8/1/2013 16:11
פשוט וטוב!
אני אנסה! תודה! אגב, אני גם עם אסטרטגיית התקיפה בדלת :)
(8) מירי, 21/12/2012 17:29
הכלללה לא נכונה, רוב הגברים יעשו צעד קדימה בדרך זו כל עוד זה מתאים להם
ניסיתי להיות נחמדה ולבקש, ולהביע זאת כצורך, לא הרבה התקדם. מה שאני יכולה לעשות לבד אני עושה בעצמי אם הדרך שלי לא מתאימה לו, שלהבא יקדים ויעשה. ואם מדובר במשהו שבאמת מעבר ליכולתי, יש אנשי מקצוע שיעשו זאת למדתי שחבל על האנרגיות... כי גם הדרך שמצויינת בכתבה לרוב תתנפנף על ידי רוב הגברים
(7) תומר, 21/12/2012 09:21
עם חיוך....
מסכים עם כל מילה ..... חיים ומוות ביד הלשון. בשביל החיוך : "כשגבר אומר שהוא יתקן משהו - הוא יתקן ! , לא צריך להזכיר לו כל שישה חודשים ..... :)
(6) רויטל, 20/12/2012 20:19
וואו
בס"ד ממש הארת את עיניי אני מאוד אשתדל לנסות את זה , נראה מתכון מצוין להצלחה
(5) אנונימי, 20/12/2012 14:57
תודה על המאמר, אשתדל ליישם בע"ה. בהצלחה לכולם.
(4) אנונימי, 18/12/2012 18:11
פשוט,אבל נכון מאוד!
(3) יעל, 18/12/2012 16:15
מזדהה עם המצב, משתדלת להיות מאד סובלנית עד שאני מתפוצצת
הלוואימתפוצצת לוואי ויהיה לי את הרוגע והסבלנות. אני מסינה שגם הוא עסוק, אני מבינה שגם לו יש צרכים ורצונות. אני שמחה שלא התחתנתי עם רובוט שעושה כל מה שאני אומרת. למרות שלפעמים מתחשק לי בעל פודל. כלב טוב וצייתן . תודה לה׳ על הבעל המקסים שלי, שעושה מה שהוא חושב שטוב ועושה הרבה טוב לפי בחירתו ומחשבתו ולא תמיד לפי רצוני.
(2) משויקו, 18/12/2012 12:28
את מתייחסת לבעל כמו אל עוד ילד בבית אני מאד מקווה שזו לא הזוגיות שלך
אנונימי, 18/12/2012 13:51
אין ברירה, כך יש להתייחס לרוב הבעלים :)
אור, 19/12/2012 04:30
בערך..יש בעלים המתנהגים כילדים..
נועה, 21/12/2012 13:28
למושיקו
בעל הוא אכן עוד ילד בבית! :P
(1) נחום, 17/12/2012 23:21
חכמה אמיתית ! עצות יעילות במיוחד, ממליץ לנסות...