שאלה שהופנתה אלי:

בעלי ואני נשואים 14 שנים, יש לנו ארבעה ילדים ואנחנו פשוט מוצפים. בין הסעת הילדים ממקום למקום לעזרה בשיעורי הבית, אני מרגישה שהנישואין שלנו פשוט לא קיימים. בעלי אומר לי שזה נורמלי בשלב הזה של החיים, אבל אמי אומרת לי לטפל בזה. איפה מתחילים?

תשובה:

  ראשית כל, הקשיבי לאמך. אמנם בעלך צודק, זה נורמלי, ובכל זאת, רוב הזוגות אינם   מאושרים, אז למרבה הצער 'נורמלי' או 'ממוצע' אינם הדרך לעבור את התקופה הזאת. "שלב" זה, שנקרא הורות, אינו עומד להסתיים בשנים הקרובות, אם בכלל. זוגות נשואים שממתינים עד שהילדים יגדלו, מגלים פעמים רבות שהם כל כך מרוחקים נפשית זה מזו כשהילדים סוף סוף מתבגרים, עד ששיקום חיי הנישואים שלהם, כבר נמצא פעמים רבות מעבר להשגתם.

בספר 'קשר האהבה' שאני עומד לפרסם, ערכתי מחקר, שמראה ששיעור השמחה והאושר אצל זוגות שמבלים 30 דקות ליום בממוצע בשיחה זה עם זה, גבוהים באופן משמעותי מאלה שמשקיעים פחות זמן מכך. אם כן ברור מהו הצעד הראשון לתיקון המצב – אתם פשוט צריכים להכניס את הקטנים למיטה, ולהסביר לגדולים יותר - אם הם עדיין ערים, מה שסביר שיקרה - שאבא ואמא מבלים קצת זמן יחד, לבד ובלי הפרעות.

זוגות מצליחים עובדים כל הזמן כדי לטפח את נישואיהם בזמן ובאהבה

אם אינכם יכולים לעשות את זה בשום שטח משותף בבית, היכנסו אל חדר השינה ונעלו את הדלת. עליכם ליצור מקום מתוכנן לזוגיות שלכם. כבו את הניידים וכל מטרד אחר למשך 45 דקות. יעדו את הזמן הזה כדי לדבר על ההתרחשויות היום, שתו תה או משהו אחר ביחד, החליפו חוויות. בתחילה, אולי תהיו לחוצים לשוחח על כמה נושאים בוערים. נסו לא למלא את הזמן בשיחה מלחיצה, וחזרו לפטפט. אל תדאגו - גם אם אינכם ממש יודעים מה להגיד בהתחלה, אחרי זמן מה תתרגלו, ואם תצליחו לשמור על 45 הדקות האלה שלוש פעמים בשבוע, כבר תמצאו את הדרך להתחבר מחדש.

אחר כך, בחרו לילה קבוע ליציאה ל"דייט" שבועי. קחו בייביסיטר קבוע לאותו לילה, שתגיע בכל מקרה, גם אם תהיו עייפים בשביל לצאת. זה יעזור לכם לעמוד מול הדחף להיות מדי עייפים ולבטל את היציאה. בליל הדייט שלכם, בלו לפחות שעתיים בלי אף זוג אחר (כשזוגות יוצאים יחד, בדרך כלל, הגברים יוצאים ביחד והנשים גם וכל זוג נפרד) ותעשו משהו. לא תמיד אותה רוטינה של אוכל  ו/או סרט. בדקו בפרסומים המקומיים ומצאו מקומות ואירועים מעניינים ללכת אליהם. התעלמו מטלפונים מהילדים.

קל להגיע למצב ש"אין זמן לנישואין", אבל מה שקורה באמת הוא שיש לנו זמן לכל דבר אחר בעל צורך דוחק, וכשהמצב הדחוף עובר, לא נותר בנו כוח לצורך הלא דוחק של הנישואין. לזוגות מוצלחים אין שום נוסחת פלאים, והם לא מתאימים זה לזה באופן גורף יותר משאר האנשים בנישואין כושלים. זוגות מוצלחים אינם מסירים את העין מהנכס היקר של מערכת יחסים אוהבת, ועובדים כל הזמן כדי לטפח את נישואיהם בזמן ובאהבה, כך שיוכלו להמשיך ולצמוח תמיד.

זוהי רק ההתחלה אולם זהו תנאי מוקדם לחזור למערכת יחסים זורמת ואוהבת.