"איך אני יכולה לשמור על הניצוץ בחיי הנישואין?" את שואלת. "הבית הפוך, שלושה ילדים מושכים לי בחצאית, הרוטב לספגטי כמעט נשרף, ואני לא יודעת איך נשלם את חשבון החשמל. למי יש בכלל זמן לחשוב על ניצוצות?"
בגישה הרווחת הזאת יש שתי טעויות בסיסיות:
-
שזה בסדר להתעלם מהצורך בניצוצות.
-
שדרוש זמן רב כדי ליצור אותם ולשמור עליהם.
מובן שאם יצירת ניצוצות דורשת השקעה מרובה, אז אין לנו זמן – אבל היא לא. הדבר הראשון הוא לא להתייאש, לא לשקוע בהוויה "נטולת ניצוץ", ולדעת באופן מציאותי מה יוצר אותם.
אם יש לך ילדים קטנים (למעשה, אם יש בבית ילדים בכל גיל שהוא!) ודאי לא תוכלי להגיש ארוחות גורמה מורכבות לאור הנר, אבל זה לא אומר שאת לא יכולה להכין ארוחה בכלל, ושאת לא יכולה לבשל את המאכלים האהובים על בעלך. לא תמיד זה: 'או ארוחת גורמה לאור נרות או פסטה עם קטשופ'. למרות שבישול המאכל האהוב על בעלך הוא פעולה פשוטה למדיי, הוא משדר לו, "אכפת לי ממך"; "הצרכים שלך חשובים לי".
אם הוא חשוב לך, חשוב לך גם מה שהוא עושה
גם גילוי עניין ביום העבודה של בעלך, יכול לשמור על חיוּת הנישואין שלכם. יתכן שאת נוטה לרחף, או לדפדף בסמארטפון, בפייסבוק וכו' כשהוא מספר לך על העבודה שלו. צאי מזה. שבי זקוף, עזבי הכל. אם הוא חשוב לך, חשוב לך גם מה שהוא עושה. אני זוכרת שלפני כמה שנים ניסיתי לארגן פעילות חברתית לקבוצת נשים שכל הבעלים שלהן עבדו באותו מקום עבודה. אחת הנשים שאליה התקשרתי כדי לבקש ממנה להשתתף, נשמעה חסרת עניין במיוחד. "למה שאני אבוא? זאת העבודה של בעלי. זה לא קשור אלי", היא אמרה. הרשו לי לחלוק עליה.
אחרי יום ארוך – בבית או בחוץ – כולנו אוהבים להשתחל לבגדים הנוחים ביותר שלנו. אולם בגדי טריקו דהויים ומהוהים בלי צורה, לא מועילים לשמירה על הניצוץ. מגיע לבעלים שלנו שנשקיע בהופעה שלנו את אותה רמת תשומת לב (לפחות), כמו שאנו משקיעות לפני יציאה עם חברות לצהריים או עם זוג נוסף לארוחת ערב. בעוד שהחלפת בגדים לא תמיד אפשרית או פרקטית (במיוחד אם יש כמה ילדים שזועקים לתשומת לב ברקע), מבט מהיר במראה כדי לסדר את הבגדים ולשים טיפה אודם, דווקא כן.
מעשים קטנים מעין אלה אומרים: "אני שמחה שאתה בבית", "חיכיתי לראות אותך".
ובדיוק כמו שאנחנו נהנות לקבל מחמאות (עייני במדריך לגבר), כך גם הבעלים שלנו. הם צריכים לדעת כמה אנחנו גאות בעבודה הקשה שלהם, באחריות שלהם, בזה שהם מוצאים זמן ללמוד ולצמוח, בנאמנותם לנו ולילדים.
למרות שאין ספק שבכל מערכת זוגית יש מקום לערבים רומנטיים – ואני בהחלט לא מזלזלת בכך – אנחנו לא חייבות להמתין לרגעים נדירים אלה כדי להשקיע בטיפוח חיי הזוגיות שלנו; או לחשוב שאין דרכים מגוונות לשמור על רחישת הגחלת. כל זוג צריך למצוא את הדרך המיוחדת לו.
הדרך הזו לא אמורה לדרוש השקעה רבה. היא לא צריכה לקחת הרבה זמן. היא לא יקרה או מסובכת. היא פשוט צריכה להיות עקבית וסדירה. לא כדאי לתת לדרישות הקיום היומיומי שלנו להציף אותנו עד לנקודה שבה נשכח ליצור קשר עם הבעלים שלנו. זהו הסוד האמיתי של שמירת הניצוץ בחיי הנישואין – להפוך את מערכת היחסים שלנו עם הבעל לראשונה במעלה.
הקליקו כאן כדי לקרא את המדריך לגבר
(11) shev, 15/1/2018 21:44
תגובה
תודה רבה על המאמר המתוק ובפרט התחברתי לנקודה לא להיות מסמורטטת בבית.
(10) אתי, 8/1/2018 22:17
מאמרים מקסימים ומחכימים
אמונה תחזקנה ידייך אני אמא ל 6 בה וקעיה לבעל מקסים..את מחזקת אותי מאירה לי בכל מאמריך יש תובנות וחכמה רבה תודה לך ותמשיכי אנחנו קוראים ולרוב לא מגיבים
(9) אנומימית, 8/1/2018 11:40
זה לא הדוגמא זה הרעיון
מאד נהנתי מהמאמר תודה! אני רק רציתי להגיד שהאוכל לבעל זה רק דוגמא אם לא מתאים לך לבשל וכו' אז לא תמצאי משו אחר שכן מתאים לך העיקר זה השימת לב לפרטים הקטנים והנושא של להראות טוב גם בבית ולא סמרטוטית הוא חשוב מאד אז נכון אין לנו כח אחרי יום עבודה לשים בגדים רצינים אבל גם עם בגדי בית חשוב לדעתי לשים לב כמו שהיא כתבה אפילו לחדש את האודם ולהציץ רגע במראה.
(8) אנונימי, 26/5/2013 21:29
השאלה היא אם הגברים ראויים. שאלי אותם. המוח להם חושב על אחרות. . .
האם יש פתרון לכפיות הטובה הגברית?
(7) לחשוב בריא, 2/4/2013 10:51
תגובה לענת
הכותבת לא התכוונה כלל לזה.את צריכה לדבר עם בעלך ולהיות ברורים בקשר למה כל אחד עושה . בנוסףהכותבת אומרת לעשות מחוות קטנות - את לא חייבת להכין דווקא את האוכל אם את כבר מכינה,אלא מחוות כמו סמסים ,טלפונים,לדבר מעט אחרי שהוא חוזר בלי להכין אוכל רק קפה קטן שמראה "שמתי לב שחזרת ואני רוצה להשקיע בך" אני משערת שהבנת את העיקרון...
(6) אנונימי, 11/11/2012 21:06
מסכימה מאוד
אני מזדהה עם כל מילה שכתבת תבורכי
(5) ורד, 11/7/2011 16:54
אין כל בעיה לשמור על הניצוץ
כשיש לך חיים משל עצמך, לא על חשבון, אלא בנוסף על תפקידייך כרעיה וכאם. לאחר חזרתך מהעבודה, ולאחר שאת מסיימת בזריזות לארגן מעט את הבית והילדים, ואת יוצאת מהבית לחוג או לחדר כושר (או לשניהם). הצפייה שלו לשובך שמחה ומחוייכת, מייצרת את הניצוצות הנחוצים. במקום ארוחה אני ממליצה על להשאיר לו ירקות שטופים על השיש, קרש חיתוך נקי וסכין. בריא,ו לא משמין, ואם גם תחמיאי לו, יש מצב שהוא יחתוך סלט גם בשבילך. בהצלחה!
אנונימי, 19/7/2011 20:06
ע ש ר !!! מסכים עם כל מילה.
זו זוגיות בריאה בשתי מילים. ואשרי הזוג שביניהם המצב הזה שורר בהבנה בלי השתלטות או שעבוד /הרגשת עבדות. זה עצמו ניצוץ והוא מוסיף ניצוצות ויסודו אמון ואמונה, יושר והסכמה ! ! !
(4) אביבית, 5/7/2011 06:59
מציאות אחרת
תיאוריה זו בהחלט מתאימה להורינו , ובאמת לפני שני עשורים או יותר, אמא היתה יכולה לקבל את אבא בסבר פנים יפות ובארוחה נעימה לאחר שניקתה וכיבסה וטיפלה בילדים. גדלתי בבית כזה ואורח חיים זה הושרש בי, אותו המשכתי גם אני בביתי עד שהתמוטטי לנגד ילדיי ובעלי. רק שאותו זה לא עניין , הרגלתי אותו לצלחת אוכל חמה במשך 20 שנה כאשר אני מגדלת את ארבעת ילדיי , עובדת במשרה מלאה, הולכת לאסיפות הורים , משמשת כפסיכולוגית לילדיי הבוגרים, וכל אשר היה עליו לעשות, הוא לעבוד מחוץ לבית ולהביא פרנסה כפי שעשו הורינו. דברייך הם יפים בלבד, אך לא מתאימים לימינו אנו, הנשים של היום עובדות הרבה יותר קשה מאי פעם , שתי משרות מלאות והיד עוד נטויה, ולבעל יש את הזכות גם להתלונן על כך שאינו מקבל יחס הולם כשהוא מגיע מהעבודה הביתה. אני חולמת על היום שאגיע הביתה מן העבודה, ומישהו יכין לי ארוחה חמה, יכבס את הבגדים, ישטוף אל הכלים,ילדך לאסיפות הורים ומסיבות בגנים, יעשה קניות ואני מבטיחה לא להתלונן כשהדברים לא יעשו מידי פעם.
אריאלה, 10/7/2011 08:22
אביבית את צודקת
אבל תמיד יש מקום לעשות עוד משהו שישמח את בעלך כשהוא חוזר הבייתה אחרי יום עבודה, נכון שהצורך שלנו זהה לזה של הגברים ( שוויון זכויות וכו') אך אנחנו הנשים בורכנו בתבונה העולה על זו של המין השני. לכן אני בעד לקבל את הבעל בחיוך ולהראות פחות סמרטוטית ושני בני הזוג יצאו נשכרים .
חן, 11/7/2011 13:02
לא רלוונטי לימינו
התיאוריה של הכותבת פשוט לא מתאימה לימינו. היום הרבה גברים לא צריכים דווקא את האוכל של הנשים שלהם. והנשים עובדות כ"כ קשה גם בבית וגם בחוץ שקשה לדרוש מהן עוד בישול "מיוחד לבעל" (ואפילו לדברייך, יש להניח שהוא ירצה אוכל -אוכל ולא לחם עם גבינה, חביתה וסלט) אני כן מסכימה שתשומת לב משמרת ניצוצות. אפילו תשומת לב קטנה. אבל בכך שמיקדת את תשומת הלב בדברים של הדור הקודם "אוכל שהוא אוהב", איפור ולבוש כמו לעבודה וכו' החמצת את הרעיון. בעיני, תשומת לב קטנה יכולה להיות גם סמס באמצע היום, יציאה משותפת למקום אהוב, אפילו בישול משותף. כל דבר שהוא ביחד וחוויתי.
ארז, 31/7/2011 19:04
אני איתך
כבעל שמפרגן ועוזר ( בעבר יותר) מצפה מבת הזוג גם אוכל אבל בכלל לא העיקר... העיקר הוא היחס והקירבה זה שאתה רצוי זה שאתה מוערך ולא נתון לביקורת יום יומית כמו שאמרת סמס אחד יכול לעשות הההמון בהצלחה
אנונימי, 19/7/2011 20:01
יחי ה"הבדל הקטן"
הכותבת הנכבדה דיברה על המצב האידיאלי. ותו לא. זאת אומרת רנו צריכים להיות חכמים/ות ולראות איך לעשות זאת במצבנו והטיב להגדיר זאת המגיב להלן: לנסות להבין את גישתו של האחר כי זה המצב מה שהאחד רואה הקרבה האחר רואה כמובן מאליו בגלל השתייכותו למרקם הבנה אחר ולפסיפס חיים אחר ועוד. ועדיין לא דברנו על מה שיש כאוס לכל אחד ממה ששייך לזן שלו ולאחר אין איתו. לכן. עלינו להיות יצירתיים ולחפש בכיוון זה שיתן מענה איכפתי אמיתי זה לזו וזו לזה. מתי נצליח? אמר הרב ב"צ אבא שאול זצ"ל לתלמידו ששאל בכגון דא: צריכים לחיות שמונים שנה ולראות וללמוד מה צריך לעשות כדי לחיות טוב אתו ולספק אותו כדבעי, כדי שנוכל לומר אנו יודעים ועושים. עכ"ל כל שכרנו הוא על כך שאנו מתאמצים ב א מ ת ! לעשות ולחשוב בטובת בן זוגנו(וכמובן בלי למחוק את עצמנו) וה' המושיב יחידים ביתה ויודע תעלומות לב יתן מסילות בלבנו אל לב בן זוגנו וממנו אלינו. אמן.
מאירת, 27/10/2011 09:12
זו אחת הבעיות שלנו הנשים
אנחנו רוצות לעשות הכל בעצמנו (סוג של שליטה )והכל באחריותנו, זה גורם לגבר להיות ראש קטן. חייבים להעביר להם אחריות מחלטת לדברים מסוימים(בלי לפקח עליהם) ותראנה שהם עושים בשמחה. הם לא "עובדים אצלינו" יש להם שותפות ואחריות. אם נקח הכל על עצמנו- אל נבוא בטענות.
(3) הרב אהוד כהן, 4/7/2011 13:24
גבר זו "מכונה מאוד פשוטה להפעלה"
ל"מכונה הזו" יש בסך הכל שתי כפתורים האחד מהם זהו כפתור שקוראים לו "כבוד". כשלוחצים עליו נכון הרבה דברים שלכאורה בכלל לא קשורים מסתדרים. אפילו אם זה לא נכון ולא צודק אבל גברים שחוזרים הביתה מרגישים שהגיעו "סוף סוף" למנוחה - מה שאין כן אשה. לאור כך בין אם זה צודק או לא תחושתו של גבר על כל ביצוע מעשה כלשהו לאחר שחזר הביתה שזה בגדר "התנדבות". האשה לעומתו חוזרת הביתה על תקן של "משרה שניה". האשה מטבעה "שותפה" ורואה בו גם כ"שותף", אם כן מה כבר צורך יש להודות ל"שותף" הלא סך הכל ביצע את חלקו בשותפות! אך היות והרגשתו היא "התנדבות" מצפה הוא בין אם בצדק ובין אם לא לתודה רבה ולשבח. כל אדם מטבעו רוצה להתבלט - אם נעודד אותו להתבלט בחלק הערכי שבו יהיה לנו יותר קל וכולנו נרוויח.
(2) ענת, 4/7/2011 04:31
להכין אוכל לבעל??
שלום לך. כתבה נכונה רק הדבר היחיד שקומם אותי הוא נושא ההאכלה של הגבר. האם אישה אחרי יום עבודה במשרה מלאה כשהיא עם הילדים כל שעות אחר הצהריים אמורה להוסיף לזה גם ארוחה לבעלה? הציפייה הזו מקוממת. האם אני צריכה ללחוץ את עצמי עוד קצת כדי לשדר לו איכפת לי ממך? למה שהוא לא ישדר לי את ה-איכפת לי ממך, ולפחות יתקין ארוחה לאחר שלא היה מעורב בכל מה שקורה בבית עד הערב?? כך גם אצל בעלי. למרות שהוא לוקח ארוחה מבושלת כל יום לעבודה עדיין יש לו את הציפייה המטומטמת הזו שאחרי כל מה שעשיתי כל היום גם אכין לו ארוחת ערב.. כי הוא ה..גבר לא?!
(1) ים, 3/7/2011 22:08
האושר שלנו
אני חושבת שלהראות התייחסות ועניין בגבר שלנו זה אומנם חשוב אבל זו לא הדרך לחדש ניצוצות. לפי דעתי הדרך היא למצוא את האושר שלנו יחד, לחייך ולהקרין אהבה גם כשקשה, לנסות שהזמן המשותף יהיה מהנה ולהבין עד כמה הוא יקר וממלא. להתייחס לכול ארוחה, ערב, רגע של עשיה יחד כאילו הוא האחרון עם אהובנו ולא לקחת דברים כמובן מעליו ואולי החשוב מכול תמיד לשתף ולדבר על הכול.