אם תתייחסי לבעלך כמו למלך, הוא יתייחס אליך כמו למלכה. עצה תלמודית נבונה זאת, אינה דבר שקל לקיים הלכה למעשה. אנחנו חוששים שירמסו אותנו, שנהפוך למשרתים, אנחנו חוששים שהצרכים שלנו לא יתמלאו, אנחנו לא רוצים להרגיש כמו סמרטוטים, ואנחנו לא רוצים שהכל יחוג סביב בן הזוג.
אולם זה מגוחך, משום שהעמדת בני הזוג שלנו בראש, היא המפתח לנישואין מוצלחים (ובסופו של דבר גם למילוי צרכינו האישיים). ההבנה שאני לא המרכז - קצת ענווה, נקודת מיקוד שונה - חיונית למערכת יחסים בריאה. לרוב זה בא לידי ביטוי בתחומים הטריוויאליים: שנינו עייפים בלילה. מי יבדוק אם הדלתות נעולות? מי יבדוק מה עם התינוק?
הדברים הקטנים האלה אינם כה זעירים - הם הדרך בה נוכל לבטא את הדאגה שלנו
בסופו של דבר, הדברים הקטנים האלה אינם כה זעירים - הם הדרך בה נוכל לבטא את הדאגה שלנו, הם האמצעי שיתרום לחוזקם ובריאותם של נישואינו, הדרך לומר לבני הזוג שלנו שהם נחשבים ושהצרכים שלהם נחשבים, הדרך בה אנו מציבים אותם בראש.
אספקט נוסף של ענווה הוא היכולת לוותר על זכויותינו, לסלוח ולשכוח. אנחנו נאבקים על כל כך הרבה דברים חסרי חשיבות (תשכחו כבר ממושב האסלה המורם), שפשוט לא שווים את זה. ובכל זאת, אנו מניחים להם לשחוק את הקשר הזוגי שלנו. פשוט תחליקו; הפכו זאת ללא קיים.
הבגדים על הרצפה, דגני הבוקר על השיש, ההודעה הטלפונית שנשכחה, הפיג'מה ההפוכה על התינוק – החליקו.
ואולי גם כמה תכונות מטרידות. אנחנו יכולים לחוש באותו רגע של בחירה, ברגע שבו התסכול מתחיל להצטבר ואנחנו כבר לא מסוגלים יותר, וביכולתנו לבחור אם לפרוק אותו בתוכחה לא נעימה או לקחת נשימה עמוקה ולהמשיך הלאה. זוהי בחירה; תנו לקושי לעבור ובחרו בחיי הנישואין, בחרו בצרכיו של בן זוגכם. מחר אפילו לא תזכרו מה הייתה הסוגיה הבוערת.
מצורפת לנ"ל ההכרה הברורה שנישואים אינם תחרות, ושלהיות צודקים זה לא מטרה. המטרה האמיתית היא לעבוד יחד, ליצור יחד ישות מאוחדת וייחודית. לאגו אין מקום בנישואין – קל מאוד להגיד, הרבה יותר קשה לבצע.
קשה מאוד לסלוח ולשכוח באמת - שבאמת לא יהיה לנו אכפת, לבלוע את המילים שבוערות על קצה הלשון - ואנחנו לא תמיד מצליחים. מה שחשוב הוא שלפחות נרצה להצליח.
ויתור הוא הצהרה חיובית של חשיבות הנישואין על פני הפרט
קיימת תפישה שגויה נפוצה, שמי שלא עומד על צרכיו וזכויותיו הוא רכרוכי. במציאות ההיפך הוא הנכון - אישיות חזקה באמת דרושה כדי לפסוע לאחור, לוותר, לדחות, לתת עדיפות לצרכיו של הזולת. יש צורך בהבנה ברורה ובביטחון עצמי, כדי שהדרך הזאת לא תאיים עלינו, וכדי שנוכל ליהנות מהנתינה.
ויתור הוא לא פסיביות ולא התנתקות. זוהי הצהרה חיובית של עליונות הנישואין על פני הפרט, הכרה ברורה בסדרי עדיפויות ומטרה. אם נתייחס לבעלים שלנו כמו למלכים, הם יתייחסו אלינו כמו למלכות. וברגע שנתחיל להתייחס לבעלים שלנו כמו למלכים, הרי כבר סיגלנו לעצמנו גינוני מלכות.
(34) Miri, 29/1/2013 05:04
זה לא תמיד נכון
תסלחו לי להגיב לא ככ בעד הכתבה, זה לא תמיד נכון אני נשואה 10 שנים ולפני שהתחתנתי קראתי את המאמר הזה שאם מתנהגים לבעל כמלך וכו׳. החלטתי להיתנהג עמו כמלך ולכן הבלגתי על הכל ומה שקרה זה שהוא ניצל מעמד זה אני הייתי הקטנה והוא הגדול והמחליט אחרי 10 שנים שמתי לב שאין לי בכלל מילה בבית ואין לי שום ערך , היתחילו לנו המון בעיות בשלום בית, הרב שהלכתי אליו אמר לי שהייתי צריכה להפסיק את זה מהתחלה שלא תמיד אפשר לה תינהג לגבר כמלך .
(33) יוסי, 21/1/2012 18:36
כמה אמיתי ונכון
פעלתי לפי ההוראות ומאז הזוגיות רק עולה ופורחת הלוואי לכולם תודה
(32) כפיר מגיד, 30/5/2011 13:01
נעמו לי מאוד מילותייך
שלום רב לך, קראתי את שכתבת, מאוד נהניתי, התעמקתי ונרגעתי בקריאתי את שורותייך. אכן כך, אני סך הכול נשוי שלוש שנים, יאמרו ויגידו "זוג צעיר" אך בטוחני כי כולנו ורובינו מזדהים עם מילותייך וחווינו כפי שציינת את אותה התעלות רגעית אשר הינה מוגדרת "הדבר הקטן" אשר הוא ועוד רבים ממנו הינם סוד גדול אחד אשר שמו - אהבה, נישואין, זוגיות . שמח להגיב ויתרה מכך שמח על שנגעת בי, כפיר
(31) עינת יפת, 22/3/2011 14:11
תגובה
גברת ברוורמן היקרה, אני מסכימה עם כל מילה שלך יישר כח, אך תמיד לא לעמוד על שלי זה קצת (הרבה )קשה כמה אפשר איך מתגברים על זה?
(30) ציפי, 22/3/2011 01:05
בדיוק להיפך:"אם אתה רוצה להיות מלך קודם תתנהג אל אישתך כאל מלכה
תרשו לי לתקו: נהוג לאמר זאתלגבר ולא לאישה שאם אתה רוצה להרגיש כמו מלך, תתייחס לאישתך כמו אל מלכה". הכל טוב ויפה בכתבה, אך רק בתנאי שזה הדדי,באופן כללי אני מתרשמת שלגברים מאד נוח שהאשה מתייחסת אליהם כמו למלך ולעתים זה גובל בניצול...אך נשים לעומת זאת מעריכות יותר כשהבעל מתייחס אלין כאל מלכה...לדעתי האישית: יש אנשים הראויים ליחס מיוחד ויש כאלה שינצלו זאת לרעה.. לכן עדיף לבחון כל מיקרה לגופו...ולא להגזים לשום כיוון...בהצלחה
(29) אנונימי, 3/2/2011 18:44
ל-26
אני משתתפת בצערך. וכאב לי לקרוא את תגובתך. עם זאת, אני חושבת שכותבת המאמר התכוונה לויתור דו-צדדי, ולא חד צדדי. צריך לזכור תמיד, שצריך לעזור, לסלוח, לוותר - גם לעצמנו...לא רק לאחר. לפי דעתי מילת המפתח היא : איזון
(28) בלהה גבעוני, 3/2/2011 00:20
השתתפות כתגובה למאמר
מאמר מעניין ונכון לזמנים רבים בחיי נישואין.בעקבות קריאתו אני רוצה להזכיר שאין שיויון בין גברים לנשים,לכן תפקיד המלכה להעמיק ולהבין את ההבדל ולפנות למלך דרך תכונת "הציד שבו" שהינה מולדת ונמצאת ב D.N.A שלו כלומר:לפנות לכוון למטרה מוגדרת מוצהרת שמבקשת שימלא,אני בטוחה שיעשה זאת על הצד הטוב ביותר...אך יש לזכור שיעשה על פי דרכו ולא על פי דרכנו "המלקטות". לעיתים מעודף רגישות וחשש להיפגע,אנחנו נמנעות דוחות "מלקטת" כמה אירועים וכאשר פונה זה כבר נשמע כטרוניה....מאחלת שנרשה לעצמנו להגיב בכל עת וזמן והקשר בין "הציד" ל"מלקטת" יהיה בשיתוף זרימה ויחסי שיויון.אהבה מנצחת! מניסיון של יותר מארבעים שנות זוגיות.
(27) רחל, 23/1/2011 16:23
"כה תאמר "...וכה תגיד....
אפילוהקב"ה פונה בצורה מעודנת תחילה לנשים ואחר כך קשים כגידים לאנשים.....זכות קדימה לנשים.....
(26) אנונימי, 22/1/2011 19:48
היה לי קשה לקרוא את המאמר הזה
אני באה מבית דתי. אימי עשתה כול דבר בשביל אבי והוא היה לפני הילדים ולפני כולם בודאי לפניה היא. יש בתוכי כעס גדול על האופציה להיות כמו אמא שלי. היא נפטרה עייפה ממורמרת כואבת וכועסת. אבא שלי ראה את נתינתה הבלתי פוסקת כברור מאליו. הוא ניצל את טוב ליבה ואת נתינתה. המאמר הזה היה לי קשה לקריאה.
(25) יוסי, 20/1/2011 18:16
ויתור כערך עליון
כן יותור הוא ערך עליון במידה ובמשקל ככתוב כל האומר הקב''ה ותרן יוותרו מעיו כלומר אנו צריכים ללכת במידותיו של הקב''ה ולא לוותר אלא לסלוח ולעשות עכשיו ולראות האם השני משתנה ובא לקראתי אבל אם הויתור מצד אחד גורם לניצור ע''י הצד האחר כמובן שלא צריך לוותר אלא לעמוד על מה שצריך
(24) אור, 17/1/2011 22:02
מלך או מלכה מי קודם.....
מנסיון רב שנים וסיבוב שני, 21 צודקת ב100% . הרי הנשים הרבה יותר פקחיות וחזקות,וכל הכח בידים שלהן, למרבה הצער רובן לא יודעות זאת.אני מבינה את התגובות של חלקכן כי בתוך השיגרה והרגלים קשה לחשוב אחרת ולהיפטר מהאגו.אבל זה הרבה יותר פשוט ממה שנידמה.פשוט צריך לשנות גישה.וכן אין מה לעשות ואין מה להתווכח זה פשוט מיותר,האישה צריכה להתחיל כי היא החכמה. כמה מהר תיהיי מלכה,לא יאומן....שווה להתאמץ בשביל זה.
(23) דויד, 17/1/2011 20:28
נשים אומרות " קודם שהוא.. אח"כ אני " וכאן בעצם פיספסו את מהות המאמר
נשים יקרות נא לשים לב שרוב התגובות כאן הן מיתגוננות ובצל הגאווה !! אתן אומרות שקודם הוא יתחיל להיתנהג אלי כמו מלכה , אבל הגדולה כאן היא לישבור את מעגל הגאווה הזו , מהשמוכיח שעיקר יצר הרע של האישה זה כבוד - תאווה לכבוד , אישה מיסודה קשה כמו הצלע שנלקחה מהאדם הראשון, וגבר הרבה פחות בקטע הזה של כבוד וגאווה למרות שזה לכאורה יותר לגיטימי , יצר הרע שלו זה התאווה , מקסימום תתחילי במחוות קטנות , אם יתנשא עליך תפסיקי ( אחרי שתשטפי אותו על האווילות שלו ..) ואם זה יעבוד רק תרוויחי , פשוט מקומם מאוד האמירה שקודם הוא יתחיל , זה ילדותי !! מהות הזוגיות זה לשים את בן הזוג קודם אז... תפנימו ! אגב אני שותף די פעיל להשקפה הזו בחיי היום יום שלי עם רעייתי והיא עקרבית - זה גאווה, ובחסדי השם כמו זוג יונים ברכות !
(22) יפה, 17/1/2011 16:36
מדוע הכתבה פונה לנשים בלבד?
אני מסכימה עם כל מילה שנאמרה בכתבה. אבל!!! לא ברור לי מדוע היא מופנית לנשים בלבד? הכתבה איבדה מכוחה והפכה למגמתית ומכעיסה ברגע שנעשתה פניה לנשים בלבד. חבל.
(21) אנונימי, 17/1/2011 01:37
מסכימה עם הנאמר מתוך ניסיון. אני בזוגיות זמן ארוך ועד ששניתי את הגישה ושמתי את בן זוגי בראש מעייני חיי נראו לגמרי אחרת. המשפט - אישה בונה אישה הורסת נכון. הכול תלוי בנו הנשים. הגבר הוא מלך ואז בהגדרה האישה מלכה.
(20) ציפי, 17/1/2011 01:09
בני הזוג בראש
זה אנטי תיזה למה שעשיתי ואני עדיין עושה אני לא מסוגלת להתרפס אולי חוששת להתאכזב ומצפה לתמורה כלשהיא. למרות זאת לאחר כ-30 שנות נישואין למרות עצמאותי ושליטתי איני נחה על הזרים ואני חשה כי הדרך המסורתית של אבותינו אולי טובה יותר אך בבית הוריי לא ספגתי זאת. כבר פיספסתי את הרכבת?
(19) דפנה אשכנזי, 16/1/2011 23:05
מלך ומלכה בזוגיות
אולי כשהבעל יתייחס לאישתו כאל מלכה היא תתייחס אליו כמלך....... מדוע תמיד מתחילים מהאישה כאילו בה הכל תלוי ועומד. לטנגו צריך שניים, בלי קשר שבעיקרון זה נכון מה שכתבו רק שצריך גם לכתוב את זה הפוך.
(18) מיכל, 16/1/2011 21:20
ההוראות הללו לא יכולות להיות נכונות עבור כולן
אני לא מסכימה עם זה בכלל.בעיקר משום שבמאמר שבאופן עקרוני כן צודק, אין שום התייחסות לצד השני. אין התייחסות למצבים שבהם הבעל לא מבין שנישואין הם המחוייבות שלו גם, או דבר שבתוכו גם הוא צריך לעבוד על עצמו או כול התייחסות למאיפה מגיעות התנהגויות של בעלים שמלבישים את התינוק בפיג'מה הפוכה תמיד ומורחים עליו את ידיהם כאילו הוא היה מגבת פושטים את בגדיהם בסלון על הרצפה או ישנים בסלון כי ככה בא להם. יש בעלים ממש גועליים וחבל שאין שום התייחסות חיבית לאיך בעל היה יכול גם להיטיב עם אישתו. כול דבר שהוא חד צדדי הוא לא נכון ומעורר התקוממות. היה אפשר לקרוא את המאמר הזה ביותר הבנה , הסכמה......ובכלל לקבל ממנו, אם היתה בו התייחסות כול שהיא גם ל"מלך" ולהתנהלויותיו.
(17) אנונימי, 16/1/2011 21:09
נישואין
קראתי בעיון את הכתבה על היחסים בחיי נישואין. אני מסכימה כמעט בכל דבר. אך שאלתי היא: מדוע שלא הגבר יתייחס לאשתו כמלכה ואז הוא יהיה המלך? אם הגבר יתן לה את הכבוד המגיע לה - הוא אר ייצא נשכר מכך. בכלל, מה זה מלך ומלכה? מי מכתיר את מי? יחסי אנוש עם כבוד לזולת באשר הוא.
(16) טל, 16/1/2011 19:24
כל אדם נורמלי מתנהג לאחר כפי שמתנהגים אליו. זה נכון גם לגבי הבוס בעבודה- אם תהיו נחמדים אליו גם הוא יהיה נחמד אליכם, וזה נכון גם לגבי הבעל/ אישה.
(15) , 16/1/2011 18:29
מערכות יחסים טובות מבוססות על הדדיות, תרומה מאוזנת לאורך זמן. לפיכך , אם המאמר היה פונה לשני בני הזוג ולא דווקא לאישה-אזי טענת המאמר המרכזית בדבר לקראות את בן/בת הזוג וצרכיו, תומכת בפיתוח קשר בריא. בנוסף למען צמיחה אישית וזוגית חשוב ששני בני הזוג יהיו מודעים ויקחו אחריות לצרכיהם, לשאיפותיהם, מאוויהם, ושמידה סבירה של מימוש אלו תתאפשר בתוך מערכת היחסים. גם כאן מימוש של מאוויו של אחד מבני הזוג על חשבון האחר לאורך זמן- תייצר תסכול, ביטול, הערכה ושביעות רצון נמוכה.
(14) מוטי, 16/1/2011 18:16
תגובה
ב''ה אני חי עם אשתי שתחיה 36 שנים ואנו שותפים מעיריכים ואוהבים זה את זה דואגים זה לזה ולא חוסכים במילים ובמעשים על מנת להוכיח זה לזאת שאנו שניים שהם אחד ויפה הגיבו קודם באומרם שהיום חייבת להיות חלוקה במלאכות הבית ובכלל על מנת להגיע לשלום אהבה ושמחה בבית . וכמובן נתינה ללא גבולות וללא חשבונות לילדים ובכלל.
(13) נעמה, 16/1/2011 18:01
מסכימה עם שירה 7
אםעושים הכל בבית הבעל מתרגל וזהו כך זה נשאר. עד שמלמדי אותו שהגיע הזמן שיפשיל שרוולים ואז הדברים יסתדרו. שכל אחד מעניק מעצמו לבית ולא אחד שמעניק את כולו והשני מתבונן ומחייך. שהגברים ידאגו גם כן לכל: טיטולים, ביביסיטר, תשלום לגנים, ניקיון, כביסה, אוכל, להלביש את הילדים, לעשות צמות לילדה, לדעת מאיפה לקחת בגדים, לדעת איפה דברים מונחים בבית. קדימה לעבודה, עברנו את ימי הביניים. כולם בבית שותפים!
(12) אנונימי, 16/1/2011 15:01
מעניין שתמיד האישה היא זאת שצריכה לוותר, למחול על זכויותיה ולהציב את בן הזוג בראש, מתי תלמדו שהאשה היא לא סוג ב'?
(11) אנונימי, 16/1/2011 14:49
אם הכל היה מתנהל ברוח המאמר,בטוח שהעלייה בכמות המתגרשים בשנים האחרונות היתה מתמתנת.
(10) מלכה, 16/1/2011 14:31
לשירה
לכבד מישהו אין הכוונה להיות עפר תחת כפות רגליו.זה איננו כבוד - זו עבדות משפילה. ותופתעי לשמוע - גם הבעלים לא רוצים שפחה אלא אישה. לכבד מישהו - הכונה היא לקבל אותו כמו שהוא, בלי ביקורת, בלי להכתיב לו. ואז גם הוא יקבל אותך כמו שאת. ודרך אגב, את הפיג'מה ההפוכה לתינוק (עליה נסוב המאמר) - הלביש הבעל, לא האישה.
(9) אנונימי, 16/1/2011 13:53
להציב את בן הזוג בראש
כך חונכתי, בן הזוג בראש, כך נהגתי, עד כדי כמעט ביטול עצמי מוחלט, בעלי העביר את המשפחה לקנדה, אחרי שנה הודיע שהוא לא עובר איתנו, כי מצא את אהבת חייו בישראל.והגיש בק4שת גירושין ברבנות על מנת לשאת אישה שניה.......אם לא הייתי מעמידה אותו בראש......היה לי היום מקצוע וכסף לפרנס את עצמי ואת ילדיי, הוא מונע מאיתנו כסף למחיה........היום אני מציעה לכל מי שאני מכירה ואוהבת, לעולם...לא לשים את בן הזוג ראשון, אלא לדאוג לעצמה לימים שחורים.
(8) רחלי דלויה, 16/1/2011 13:07
הייתי רוצה פשוט לכתוב את אותו הדבר לבעלים
בדרך כלל גם אם הם מתחייבים למשהו עד שהם באמת עושים, יוצאת הנשמה. זו כנראה הסיבה שבחתונה הבעל מתחייב עם עדים וכתובה שהוא יפרנס, ואילו היא יוצאת עם 2 שלוקים של יין. אם הוא לא היה מתחייב כל כך לזה, לכו תדעו,גם מזה הוא עוד היה משתמט... תחשבו על כך שהאישה לא התחייבה לכלום בנישואין, ובתכל'ס בלי להתחייב היא עושה הרבה יותר...
נגה שליו, 19/3/2011 21:37
לרחלי
אני לא נשואה - אבל מזדהה... אם תמצאי איזה בחור רציני תפני אלי
(7) שירה, 16/1/2011 12:43
לא להתנהג לבעל כאל מלך,כי אז יהפך לשיך סעודי ויהפוך אותך למשרתת לו, כמו בהרמון נשואין זה שוויון, כל המטלות, חינוך, קניות, נקיון, וכ' צריכים לעשות שניהם.ולהתנהג אחד לשני בכבוד ובפירגון,זה לא כמו פעם היום גם נשים עובדות ועוזרות בפרנסה,לא יתכן שהגבר לא יעזור במטלות הבית שהיו נחלתן בעבר כשאשה לא עבדה. קדימה גברים תפתחו את העינים, העולם השתנה אז משתנים
(6) מזי, 16/1/2011 12:24
להציב את בן הזוג בראש
על אף שאנני נשואה חושבת ונוהגת כפי האמור בקטע , לא מצפה שינהג כמוני .. אבל מידה של הערכה התייחסות ומילה טובה היו בהחלט מועילים . כמובן מסכימה עם יעל..
(5) שירה, 16/1/2011 12:17
נכון מאוד! אבל רק עם שני הצדדים פועלים כך.
מאמר מקסים ונכון אך מקומם שהוא פונה לנשים בלבד. שני הצדדים צריכים לנהוג בדרך זו על מנת שיהיה שוויון אמיתי ועל מנת שיהיו מלך ומלכה אמיתיים ולא מלך ושפחה..
(4) אנונימי, 16/1/2011 12:11
חזק וברוך
בס"ד שלום, חזק וברוך על המאמר. שנזכה באמת לנהוג כך ולחיות בשלום, אהבה ורעות. בתודה ובברכה שכל הבעלים יאהבו את נשיהם והנשים את בעליהן ויהיו מכבדים זה את זה באמת
(3) יעל, 16/1/2011 11:59
אם אני מתייחסת לבעלי בדיוק כפי שכתוב ואף יותר, אני מכבדת אותו, דואגת לעשות עבורו כל מה שהוא אוהב,אוכל,גיהוץ וכו',,מחזרת אחריו בSMS נחמדים, וכו'..בקיצור מלך, ובעלי לא יודע להעריך להוקיר ולכבד זאת...מה עושים אז? לעיתים אני אפילו מרגישה מנוצלת,מושפלת,ושאין לי יותר כוחות לתת לו...מה לעשות עם זה?
(2) שמחה גלעדי, 16/1/2011 11:58
כבדו את בן הזוג
שלום רב, מתוך נסיון של עשרות שנות נישואין: חשוב לזכור כי את ההתנהגויות צריך לבנות מתחילת "מסע" הנישואין. בזמני היתה טבועה בנו הדעה שהבעל הוא המלך ונהגנו בהתאם. למרות שעבדתי גם מחוץ לבית עשיתי את כל עבודות הבית והטיפול בילדים לבד, ללא סיוע מצד הבעל. נכון, הוא יצא מוקדם וחזר בשעות הערב, אך הוא הטמיע כי זהו הנוהל וכי מגיעת לו זכויות יתר, רק משום שהוא הגבר. כיום הוא לא מבין מה אני רוצה ממנו כשאני טוענת שצריך להיות שוויון ושיתוף פעולה. המשפט של הסבתות האומר : כשם שאת מסדרת את מיטתך, כך תיהני משנתך". כם רוצים חיי שוויון והתחשבות, יש לציין זאת כבר בתחילת הדרך בצורה שבן הזוג יבין, ולשלב אותו בל התפקידים. גם הבעל ירגיש בכך שהוא נוש/א חלק משמירת הבית ושיפור חיי המשפחה.
(1) זהבה שחם, 16/1/2011 11:51
להציב את בן הזוג בראש
הויתור צריך להיות של שני הצדדים ולא רק של האשה . ויתור תמידי של האשה לבעלה הוא כניעה לצורכי הבעל. נישואין זה שיוויון בין בני הזוג ואם צד אחד מקבל פחות מהצד השני הוא מקופח. יש חובות וזכויות שוות לשני בני הזוג. צריך תמיד לדעת לסלוח ולשכוח בתום ויכוח זו הגדולה וההערצה שלאחד לשנ,י הכבוד ההדדי בין בני הזוג.