אם תתייחסי לבעלך כמו למלך, הוא יתייחס אליך כמו למלכה. עצה תלמודית נבונה זאת, אינה דבר שקל לקיים הלכה למעשה. אנחנו חוששים שירמסו אותנו, שנהפוך למשרתים, אנחנו חוששים שהצרכים שלנו לא יתמלאו, אנחנו לא רוצים להרגיש כמו סמרטוטים, ואנחנו לא רוצים שהכל יחוג סביב בן הזוג.

אולם זה מגוחך, משום שהעמדת בני הזוג שלנו בראש, היא המפתח לנישואין מוצלחים (ובסופו של דבר גם למילוי צרכינו האישיים). ההבנה שאני לא המרכז - קצת ענווה, נקודת מיקוד שונה - חיונית למערכת יחסים בריאה. לרוב זה בא לידי ביטוי בתחומים הטריוויאליים: שנינו עייפים בלילה. מי יבדוק אם הדלתות נעולות? מי יבדוק מה עם התינוק?

הדברים הקטנים האלה אינם כה זעירים - הם הדרך בה נוכל לבטא את הדאגה שלנו

בסופו של דבר, הדברים הקטנים האלה אינם כה זעירים - הם הדרך בה נוכל לבטא את הדאגה שלנו, הם האמצעי שיתרום לחוזקם ובריאותם של נישואינו, הדרך לומר לבני הזוג שלנו שהם נחשבים ושהצרכים שלהם נחשבים, הדרך בה אנו מציבים אותם בראש.

אספקט נוסף של ענווה הוא היכולת לוותר על זכויותינו, לסלוח ולשכוח. אנחנו נאבקים על כל כך הרבה דברים חסרי חשיבות (תשכחו כבר ממושב האסלה המורם), שפשוט לא שווים את זה. ובכל זאת, אנו מניחים להם לשחוק את הקשר הזוגי שלנו. פשוט תחליקו; הפכו זאת ללא קיים.

הבגדים על הרצפה, דגני הבוקר על השיש, ההודעה הטלפונית שנשכחה, הפיג'מה ההפוכה על התינוק – החליקו.

ואולי גם כמה תכונות מטרידות. אנחנו יכולים לחוש באותו רגע של בחירה, ברגע שבו התסכול מתחיל להצטבר ואנחנו כבר לא מסוגלים יותר, וביכולתנו לבחור אם לפרוק אותו בתוכחה לא נעימה או לקחת נשימה עמוקה ולהמשיך הלאה. זוהי בחירה; תנו לקושי לעבור ובחרו בחיי הנישואין, בחרו בצרכיו של בן זוגכם. מחר אפילו לא תזכרו מה הייתה הסוגיה הבוערת.

מצורפת לנ"ל ההכרה הברורה שנישואים אינם תחרות, ושלהיות צודקים זה לא מטרה. המטרה האמיתית היא לעבוד יחד, ליצור יחד ישות מאוחדת וייחודית. לאגו אין מקום בנישואין – קל מאוד להגיד, הרבה יותר קשה לבצע.

קשה מאוד לסלוח ולשכוח באמת - שבאמת לא יהיה לנו אכפת, לבלוע את המילים שבוערות על קצה הלשון - ואנחנו לא תמיד מצליחים. מה שחשוב הוא שלפחות נרצה להצליח.

ויתור הוא הצהרה חיובית של חשיבות הנישואין על פני הפרט

קיימת תפישה שגויה נפוצה, שמי שלא עומד על צרכיו וזכויותיו הוא רכרוכי. במציאות ההיפך הוא הנכון - אישיות חזקה באמת דרושה כדי לפסוע לאחור, לוותר, לדחות, לתת עדיפות לצרכיו של הזולת. יש צורך בהבנה ברורה ובביטחון עצמי, כדי שהדרך הזאת לא תאיים עלינו, וכדי שנוכל ליהנות מהנתינה.

ויתור הוא לא פסיביות ולא התנתקות. זוהי הצהרה חיובית של עליונות הנישואין על פני הפרט, הכרה ברורה בסדרי עדיפויות ומטרה. אם נתייחס לבעלים שלנו כמו למלכים, הם יתייחסו אלינו כמו למלכות. וברגע שנתחיל להתייחס לבעלים שלנו כמו למלכים, הרי כבר סיגלנו לעצמנו גינוני מלכות.