יש בציבור רעב שאינו יודע שבעה לשני סוגים של ספרים: ספרי בישול, ועצות לניהול מערכות יחסים (אני משערת שאפשר גם לכלול ספרי דיאטה ורומנים בקטגוריות האלה!). אנחנו כל כך רוצים שמערכות היחסים שלנו יצליחו, ויש לנו כל כך הרבה התמודדויות בתחום הזה, שאנחנו ממש חושקים להיאחז 'בעצה האחרונה'.

מובן שלא כל הספרים הקיימים אומרים דברים מועילים. לעתים הם בכלל נכתבו על ידי אנשים חסרי ניסיון מוצלח בניהול מערכות יחסים! לכן תפסה את עיני מובאה קצרה שמצאתי בספר חדש שקראתי, מאת ליאו וגרי לידס. אין לי שום מושג מה ההסכמות או ההסמכות שלהם, להוציא המלצה אחת הטובה מכולן - הם נשואים למעלה מ-56 שנים. ואחרי 56 שנים, אני משערת שהם ודאי למדו משהו.

נישואין נבנים דרך צעדים מעשיים קטנים, שחוזרים יום אחר יום אפילו תחת הנסיבות המאתגרות ביותר

ואכן כך. מה שבני הזוג לידס יודעים בוודאות הוא, שנישואין טובים לא נבנים מתוך תובנות נשגבות וגילויים עמוקים. נישואין נבנים דרך צעדים מעשיים קטנים, שחוזרים יום אחר יום אפילו תחת הנסיבות המאתגרות ביותר.

כולם מחפשים עצות מרגשות או רעיונות מרוממים, אבל לא זה מה שעובד. להלן עצה אחת מוצלחת מבני הזוג לידס. הם ממליצים שאנשים יגידו מה הם צריכים, במקום להתלונן על מה שלא בסדר. שבו על זה כמה רגעים. זהו רעיון פשוט אבל חשוב, שאינו מתאים אך ורק לחיי נישואין, אלא מהווה פילוסופיית חיים שלמה.

אין ספק שקיטורים אינם דבר חיובי, בעוד שביטוי רצון או משאלה הוא חיובי. זה משפיע על הדרך בה אנו רואים את העולם, כיצד אנחנו חווים את הזמן, כיצד אחרים רואים אותנו ואיזה סוג של השפעה תהיה לנו על אלה שחייהם נוגעים בשלנו.

אף מנהל לא רוצה לקבל לעבודה 'קוּטר', והטיפוס הזה גם אינו חבר מוצלח במיוחד לעבודה. המתלוננים גרועים בתור הורים, לא קלים בתור ילדים, מתסכלים בתור חברים ומהווים עול רציני בתור בני זוג.

לידס מציעים שינוי חכם: במקום ההתבכיינות המוכרת, אנחנו צריכים לדבר על תקוותינו – בצורה שמחה וטובת לב. אמנם עלינו להתאמץ לשם כך מעט יותר, ולחשוב קצת יותר – אולם זה הרבה יותר יעיל.

תוצאות הדרך הזאת הרבה יותר טובות – לא רק משום שהצרכים שלנו מתמלאים בפועל, אלא גם משום שתוך כדי כך אנחנו הופכים לבני אדם הרבה יותר נחמדים, מה שכמובן משפר את חיי הנישואין שלנו, את החברויות שלנו ואת מערכות היחסים בעבודה...

כיצד אמורה צורת התקשורת הנפלאה הזאת להיראות? היא כל כך פשוטה ועם זאת מהווה עבור רבים מאיתנו דרך קיום מהפכנית לחלוטין. במקום לומר "אנחנו כבר אף פעם לא יוצאים יחד", אפשר לנסות - "מאוד ישמח אותי לשחק אתך טניס היום." במקום להתבכיין ש"נמאס לי לבשל", אפשר לנסות - "יהיה נחמד אם נצא יחד לארוחת ערב." ובמקום לצעוק "אני לא המשרת/ת שלך!" יכול להיות הרבה יותר נעים, שלא נדבר על יעיל, לומר - "אני ממש מוצפת; אולי נוכל לקחת מעט עזרה בתשלום?"

אפשר ליישם את הגישה הזאת כמעט על כל מצב. "מאוד חשוב לי שנגיע בזמן למסיבה של אחותי", יצליח כפי הנראה יותר מאשר, "את תמיד מעכבת אותנו; אנחנו אף פעם לא מגיעים בזמן". "הרבה יותר קל לי כשהבגדים שלך נמצאים בסל הכביסה", ודאי ישמור יותר על הסדר בבית מכל תזכורת צווחנית שהיא. ו"אני באמת נהנית להיות איתך", ודאי יבטיח יותר זמן איכות זוגי, מאשר אינספור קיטורים על כך שבעלך אוהב את העבודה/מחשב/מכונית שלו יותר מאשר אותך...

הטכניקה הזאת עדיפה גם על האסטרטגיה הרווחת השנייה, של לא לומר כלום ובו בזמן להניח לכאב להחמיר ולתסכול להצטבר, עד שהם מתפרצים במריבה רצינית באמת. זוהי טקטיקה נשית [וזכרית!] בלתי יעילה ועתיקת יומין, אולם אנחנו המשכנו להשתמש בה עקב העדר אלטרנטיבה טובה יותר. כעת יש לנו תחליף.

בני הזוג לידס פקחו את עינינו לאפשרויות אחרות – שינויים קטנים שיכולים, פשוטו כמשמעו, לשנות את החיים.

ואולי, אם נשכיל לבטא את צרכינו בצורה החיובית הזאת במקום להתלונן, אלה שסביבנו ילמדו מהדוגמה האישית שניתן, וכך המעסיקים, הקולגות, הילדים והבעלים שלנו, יחליפו אף הם את הקיטורים שלהם באמירות חיוביות.

לא קל לנהל חיי נישואין מאושרים. 56 שנים דורשות לא מעט עבודה ולא מעט מזל, כמו גם תפילה ונכונות לא רק לחשוב מחוץ לקופסא - אלא גם לפעול בהתאם.