נר ה' נשמת אדם

נריה כהן בן ה-15 היה הצעיר מבין שמונת הקרבנות. אביו הוא רב אהוב בישיבת ההסדר של אש התורה.

מכתב לאחי הקטן בר-המצווה

אחי הקטן והאהוב. הייתי רוצה שתדע שמאחורי התקליטן והצלם, האולם והמתנות, אנחנו למעשה חוגגים את האמונה שלנו בך וביכולת שלך לגדול, להתמודד, לנצח.

לרפואת הרב נח וינברג – מעודכן

לאחרונה התגלתה מחלה קשה בגופו של הרב נח וינברג. כל אחד מאיתנו יכול לעזור.

בחמימות הסלון הביתי שלנו

לחתן שלוש בנות בתוך 14 חודשים זה בדיוק מה שהביא אותנו לאותה סיומת נפלאה.

אב חורג

לא תמיד ההורים הטובים ביותר הם אלו שהולידו אותנו.

העגלה הבלתי-נראית שלי

בעיניי נראה כאילו גיסתי ניצבת בטוחות על פסגת ההר, בעוד שאני נושאת עיניים מתחתית העמק. היא דוחפת עגלת תינוק, ואני פוסעת בידיים ריקות.

לגזור קצוות מיותרים

כשאכזבה וכאב מתערבלים בבטני, התבוננתי מן הצד כיצד בתי הקטנה משתנה מהדבר שחלמתי שתהיה, למה שהיא רצתה להיות.

סליחה, דני

אחרי 20 שנה של בדיחות, קלטנו פתאום שהן באות על חשבון מישהו אחר.

דרך ארוכה ונפתלת

סיפור דרכה המפותלת (ארה"ב, רוסיה, אינדונזיה, ישראל) של "יהודיה נודדת" אחת, שלא שכחה את שלמדה במסעה הארוך הביתה.

קריסת חפציבה: סיפור טוב על פרשה רעה

סיפורו של דוד שלי הצליח לחמם את ליבי. מסתבר שבתוך מבוך פרשיות ההונאה, השחיתות והמרמה שגודשות את העיתונים, יש גם סיפורים קטנים של עזרה, נדיבות וטוב לב שסופם ברכה והצלחה.

מילים של אבא

היא תמיד האמינה שיום אחד הוא יושיב אותה מולו ויגיד לה כמה היא חשובה לו. אך היום הזה מעולם לא הגיע.

בחורה אנליטית בעולם האמהות

תמיד התגאיתי במוח האנליטי, הכמעט גברי שלי. הייתי צופה קרירה ומנותקת מהחיים, לעולם לא היסטרית, כמעט תמיד בשליטה. כשנולד בני הבכור תהיתי אם אוכל לתפקד כמו שאר האימהות.

לפנים משורת הדין

לא הצלחתי למצוא ציירת לספר הילדים האחרון שלי, ובלית ברירה החלטתי להמר על רעות, ציירת מתחילה שעשתה עלי רושם מצוין. שיתוף הפעולה בינינו שלא הצליח, העמיד אותי בפני קונפליקט מוסרי.

סבתי הקטנטונת הגדולה מהחיים

סבתא שלי, אישה קטנה בגובה מטר וחצי, שחוללה ניסי גאולה ותקווה לשבורי-לב, בכל מקום שאליו הלכה.

קנאת הדודה: כשהנכדה והבת כמעט באותו הגיל...

במזל טוב נולדה לי נכדה. יתכן שהכל היה עובר בשלום אלמלא מלאו לבתי הצעירה רק שנתיים וחצי...

קו ההגנה האחרון שלי

איך קירב אותי חג החנוכה לשורשי אחרי שכל השאר לא הועיל.

העישון (לא?) מזיק לבריאות

"לא חבל שאתה מעשן כל-כך הרבה?" שאלתי את אחד מהאנשים המשכילים ביותר שהכרתי. "שטויות", הוא היה עונה, "אין שום הוכחה שהעישון מזיק לבריאות". "והסטטיסטיקה?" – "היא רק סטטיסטיקה". לך תתווכח.

איפה הבנים כולם?

בכל יום חמישי בערב, נעלמים באופן קבוע כמה בחורים מהישיבה ויוצאים לעיר הגדולה. גם בני יהודה היה ביניהם, עד שתפס אותם המשגיח...

מתאבלים על זיכרון אבוד

סבי מת מאלצהיימר, מחלה שכרסמה במוחו כמו עכברוש.

סליחה, בפעם השלישית – סיפור ליום כיפור

במשך 30 שנות חייו, הוא תמיד היה חייב להתנצל ראשון. במקרה האחרון, הוא כבר ביקש סליחה פעמיים – למה?! למה שהוא יבקש פעם נוספת סליחה?

ראש השנה: לפנות מקום לאלוקים

כשאנחנו שבורים, זהו הזמן שבו אנו זקוקים לאלוקים, זה הזמן שבו אנו מכירים בה' כביתנו האמיתי.

זה לא יכול לחכות

כשהבן שלי נכנס הביתה, המחשבה הראשונה שלי פונה כלפי מעלה.

מנחם אוהב את הכותל אהבת נפש

מסביבי אנשים רבים בוכים, אולי על צרתם שלהם, אולי מבקשים הם על אחרים... ואולי הם זכו, כמוני היום, להתאבל על ירושלים באמת.

הזקנה מהפיטנגו באה!

אם אתם עדיין צעירים, יש לכם הזדמנות להתנהג אחרת. לזכור שהפנים הקמוטות, וההילוך הכפוף הם רק כיסוי שהונח על נשמתו הטהורה של נער כמותכם, רק קצת יותר ותיק בעולם.

תאכל, מותק שלי, תאכל

הנישואים הוציאו לאור את גֶן היידישע-מאמע הרדום שלי. מי היה מאמין? מאישה מקצועית ועצמאית הפכתי להיות מישהי שדואגת אם הקוגל יצא פריך מלמעלה.

סינדרום "הלחץ שלאחר הבר-מצווה"

הסימפטומים של סינדרום "הלחץ-שלאחר-הבר-מצווה" מתבטאים בפרצי בכי בלתי נשלטים, בעיקר משום שלילד הקטן שלך יש החוצפה להתבגר ממש מול עינייך.

משלוח מנות משפחתי

אחווה משפחתית – קשה לקנותה ככלי זהב וקל לאבדה ככלי זכוכית, וכשהזכוכיות נשברות כולם נפצעים...

הילד בעל עיני הכוכבים

, מורה מספר ספור אמיתי על תלמיד מיוחד שלו.

לבקש סליחה בזמן

בלמתי את הרכב בפתאומיות, ועצרתי את נשימתי בזעזוע. "זיכרמן נפטר, זיכרמן נפטר!" בזיכרוני עלה וצף זכר המעשה האחרון שעוללנו לו ולעיראקי.

שורה 23, כיסא 1

בראש השנה אני מרגישה מחוברת לסבים ולסבתות, שמעולם לא זכיתי להכיר.

תן לי הזדמנות נוספת!

הקלטה תמימה מחזירה אותי שמונה שנים לאחור, אל בכיו המתיש של התינוק, פטפוטיהם הבלתי נלאים של הילדים, ואל העייפות הבלתי נגמרת.

תחת השטיח של אלוקים - לזכרו של אלי חקק ז"ל

בשבת קודש ט"ז בתמוז הלך לעולמו אלי חקק ז"ל. אחיו בלפור חקק הספיד אותו והעביר מסר נוקב לחברה על יחס החברה לחריגים.

"אני האשה של אביה של..."

עליתי לאוטובוס בתחושת התרגשות. מימי לא יצא לי להיות חלק מפגישה כזו ודי חששתי מהפעם הראשונה.

גשם ראשון – סיפור

כל שנה, אמא שלו מגיעה עם הגשם הראשון. הוא מזהה אותה מרחוק כשהיא פונה אל הרחוב שלנו, ואדי נשימתו עוד מרטיבים את הזגוגית כשהוא כבר מגיע אליה, מתנשם ומתנשף מהריצה המהירה, כדי ללוות אותה אל ביתנו.

בימים ההם... בזמן הזה! - סיפור חנוכה אישי

הסיפור, על נס החנוכה הפרטי של סבא וסבתא שלי, אותו אהבנו לשמוע בכל שנה מחדש, צף ועלה מול עיננו והעלה על פנינו חיוך...

נתינה מעומק הלב – שיעור שלמדתי מבתי בת ה-5

כיצד לימדה אותי בתי בת החמש, אודות המשמעות האמיתית של הנתינה.

קריאה אחרונה

לאורך החיים והמוות – אם צעירה מלמדת אותנו להעריך את התכנית האלוקית.

ה"ניצבת"

היא עומדת דוממת באמצע הכיכר, ודמעה קטנה של הערכה זולגת על לחייה.

גלגולה של תמונה

מכירים את התמונות הדהויות מפעם, שטומנות בחובן את ההיסטוריה המשפחתית? סיפור על גלגולה של אחת התמונות הללו.

סליחה באיחור - סיפור ליום כיפור

הם היו חברים טובים... אבל מאז זרמו מים רבים בחייהם. הוא תהה עד מתי ימשך משחק הכבוד הטיפשי הזה, ולמה, לכל הרוחות, הוא עדיין משתתף בו.

סליחה מצביקה השמן

לעיתים, רק בפרספקטיבה של שנים, כשמתפזרים מעט ענני הנגיעה העצמית מתבהרת התמונה ואתה רואה את עצמך בראי האמת ההיסטורית.

ראש השנה האחרון של ישראל פרנקל

ישראל פרנקל עסק בחסד ועשיית טוב כל ימי חייו. מה הוא עוד יכול לעשות למען אדם אחר, כשהוא שוכב על ערש דווי בערב ראש השנה?

הגיבור שלי

הגיבור שלי, לא רצה בקבר אחים גדול בעבור אמו. "בשביל אמא שלי, שלא אסתכן?" תמה.

והירח יפה מתמיד

כיממה לפני ליל הסדר, הפריע לאמי שאין 'מספיק' אורחים לחג. מחשבה קצרה וזכינו באורחת יקרה ומיוחדת.

משלוח מנות של אהבה

השנה חשבתי לשלוח בתוספת למשלוח המסורתי משהו שונה. חשבתי לצרף למשלוחים מנות קטנות של חסד, פרגון, התחשבות ואהבה.

על ילדה מיוחדת ודאגה של אמא

הכל שווה בשביל לחסוך לאמא רגע אחד של דאגה.

הכל ולא כלום

היה לנו הכל, ולא היה לנו כלום. זוג צעיר מצליח ו'מושלם' נתקל בקשיים בהשגת הדבר אליו הוא משתוקק ביותר.

חנוכה מנותק

בשנה שעברה זהרו נרות החנוכה שלנו במיוחד – משום שהם היו האורות היחידים בבית.

רוצים לדעת יותר?

הרשמו עכשיו לניוזלטר הדו-שבועי שלנו

מדיניות פרטיות