אחד הזיכרונות המוקדמים ביותר שלי – מגיל שלוש בערך – הוא של אבי משכיב אותי לישון. הוא נהג ללטף את גבי ולשיר לי שירי ערש. אחרי שהוא סיים לשיר, היה לנו טקס קבוע, בו הוא היה שואל אותי, "מי אוהב אותך?" ואני הייתי עונה, "אהה... שכחתי!". ואז הוא היה עובר על רשימת האנשים שאוהבים אותי: "אני אוהב אותך. אימא אוהבת אותך ואחותך אוהבת אותך. סבא וסבתא אוהבים אותך..." ואני הייתי צוחקת באושר.
לאחר מכן, הוא היה מחבק אותי עוד פעם אחת ולוחש באוזניי, "את יודעת, אימא ואני תמיד, תמיד נאהב אותך".
במשך שנים, זה היה הטקס הקבוע שלנו לפני השינה. כמובן שאבא שינה אותו ככל שהתבגרתי. כשגדלתי, רק לעתים רחוקות הוא היה שר לי שיר ערש ובסופו של דבר, פסקו גם השאלות הרטוריות.
אולם, דבר אחד הוא מעולם לא הפסיק לעשות. הוא תמיד המשיך להזכיר לי שהוא ואימא שלי תמיד יאהבו אותי.
זיכרון נוסף שיש לי, הוא הזיכרון של הוריי הנכנסים לחדרי לאחר שהתנהגתי לא יפה לאחותי הקטנה. ידעתי שאני בצרות צרורות. עדיין משכתי באפי, כיוון שהייתי נבוכה מכך שהוריי כעסו עליי ובכיתי מאוד.
"לא משנה מה תעשי, תמיד נאהב אותך!"
הוריי התיישבו על מיטתי. אימא ליטפה את שערי ואמרה "מה שעשית לא היה בסדר. את יודעת שזה לא בסדר לקחת את הצעצועים של אחותך. אבל עכשיו זה נגמר. אני אוהבת אותך מאוד ואבא אוהב אותך מאוד. ולא משנה מה תעשי, תמיד נאהב אותך. אז בבקשה, מספיק לבכות ובואי, נאכל ארוחת ערב".
לא משנה מה עוללתי, לא משנה כמה הם כעסו עליי, הם תמיד אמרו לי שהם לעולם לא יפסיקו לאהוב אותי, ויהי מה. כשעשיתי טעות, תמיד יכולתי לבוא ולספר להם. הם אמרו שאני יכולה לבטוח בהם, כיוון שלא משנה מה אספר להם, הם תמיד יאהבו אותי. והם אמרו לי זאת לפחות פעם ביום.
אהבה ללא תנאים זו הייתה הבסיס ליחסיי עם הוריי. היא יצרה בינינו קשר בריא, בו לא רציתי לאכזב אותם. אהבתם עזרה לי להתגבר ולא לבחור בחירות מוטעות, בייחוד כשנתקלתי במכשולים הרגילים העומדים בפני כל בן עשרה.
הכבוד והאמון שהוריי רחשו כלפי הפכו ליתרונות רבי ערך.
כשנכנסתי לבית הספר התיכון ונתקלתי במבחנים ובשאר התלאות הכרוכות בגיל ההתבגרות, הכבוד והאמון שהוריי רחשו כלפי הפכו ליתרונות רבי ערך. לכל מקום לקחתי עמי את המסר רב העוצמה של הוריי: "אנחנו אוהבים אותך. אנחנו בוטחים בך. את תעשי טעויות, אבל זה לא ישפיע על אהבתנו כלפייך, כיוון שלעולם לא נפסיק לאהוב אותך".
אני זוכרת שבגיל 12, כשהייתי במסיבת פיג'מות ביום ההולדת של חברה, עמד בפניי אתגר משמעותי. הסרט "אישה יפה" עם ג'וליה רוברטס יצא אז בווידאו. מספר חודשים קודם לכן, הוריי ואני ניהלנו מאבקים על הסרט, כיוון שכל חברותיי הורשו לראות אותו בבתי הקולנוע, אך אני לא. במשך שבועות הרגשתי אומללה כשכל חברותיי הלכו לראות את הסרט. לטענת הוריי, הסרט היה מוגבל לצפייה לילדים מעל גיל 13 ואני עדיין לא הייתי בת 13. לא הורשיתי לראות את הסרט והיה זה סוף פסוק.
באותה מסיבה, כשחברתי הכניסה את הקלטת לווידאו, התנהל בתוכי מאבק איתנים. ידעתי שלא אהיה מסוגלת ללכת הביתה בבוקר המחרת, לאחר שראיתי את הסרט. לכן, אזרתי את כל האומץ שהיה לי, אמרתי שיש לי כאב בטן והתקשרתי להוריי, שיבואו לקחת אותי.
אבי ענה לטלפון וסיפרתי לו מה העניין. הוא אמר, "אימא ואני מעדיפים שלא תראי את הסרט ואם זה בסדר מצדך, אז עדיף שתבואי הביתה. אבל אם זה יהיה ממש מביך עבורך ללכת, את יכולה להישאר." אבי בא לקחת אותי והיה לנו ערב מיוחד. נשארנו ערים עד מאוחר, אכלנו גלידה וראינו סרט אחר בווידאו.
זה לא שהייתי "ילדה טובה ירושלים". פשוט אהבתי, ואני עדיין אוהבת את הוריי ולא רציתי לעשות שום דבר שיפגע בקשר בינינו. למרות שבגיל 12 לא יכולתי להבין למה הם עשו כזה סיפור גדול מלראות את "אישה יפה", הרגשתי בלבי שהוריי יודעים משהו שאני פשוט לא מבינה, ובטחתי בהם.
בתור אדם מבוגר, הדילמות העומדות בפניי מסובכות הרבה יותר מאשר השאלה אם לצפות או לא לצפות בסרטה החדש של ג'וליה רוברטס.
בתור אדם מבוגר, הדילמות העומדות בפניי מסובכות הרבה יותר מאשר השאלה אם לצפות או לא לצפות בסרטה החדש של ג'וליה רוברטס. ככל שאני חושבת יותר על החיים שהייתי רוצה לחיות, כך אני חושבת יותר על החשיבות של בניית מערכת יחסים עם אלוקים. וככל שאני מבינה יותר את יחסיי עם אלוקים, כך אני מבינה יותר ויותר כיצד הם מקבילים ליחסיי עם הוריי.
חכמינו ז"ל מלמדים אותנו שעשרת הדיברות מחולקות לשתי קטגוריות: חמש הדיברות הראשונות כוללות מצוות שבין אדם למקום וחמש הדיברות האחרונות כוללות מצוות שבין אדם לחברו. אם כך, מדוע המצווה החמישית, "כבד את אביך ואת אמך", נמצאת בקטגוריה הראשונה, של מצוות שבין אדם למקום?
כיוון שללא קשר חזק והערכה עמוקה להוריכם, יהיה לכם קשה לבנות מערכת יחסים עם אלוקים. ההורים הם הביטוי הראשון של אלוקים בעיני ילדיהם. אחרי הכל, ההורים נמצאים שם מהרגע שהילדים מגיחים לאוויר העולם ותפקידם לספק לילדיהם את כל צורכיהם.
אם אוכל להבין עד כמה הוריי אוהבים אותי – והם רק בני אדם, בני תמותה – כך ארצה יותר להבין עד כמה ההורה של כולנו, הקב"ה, אוהב אותי.
כפי שהוריי תמכו בי בשעה שלא יכולתי לתמוך בעצמי, הקב"ה תומך בכולנו.
כפי שהוריי תמכו בי בשעה שלא יכולתי לתמוך בעצמי, הקב"ה תומך בכולנו. כשאני מעריכה את האהבה הבלתי מותנית והנתינה השופעת שהוריי העניקו לי, קל לי הרבה יותר להבין את דרך פעולתו של הקב"ה בעולמנו. כמו הורה, הוא נותן ונותן ללא הרף, יוצר קשר חזק ועמוק יותר עם כל ילדיו. הוא רוצה את הטוב ביותר עבורי; הוא תומך בי; הוא אוהב אותי ללא תנאי ועד בלי די.
בדיוק כמו ההורים שלי.
(21) שרון, 26/1/2014 19:26
המשך
הייתי רוצה לשמוע כיצד התמיכה והערכה הניבו תוצאות המשתקפים בחייך כהורה או כבת זוג, האם את מרגישה שהאהבת הורייך הנביטה ניצנים חזקים ואיתנים שעזרו לך לבנות מערכת יחסים הריאה עם בן זוגך ולאחר מכן השפיעו על האופן האמהי שלך, אודה לך אם תסכימי לשתף בכבוד רב שרון
(20) אנונימי, 27/3/2012 13:12
תגובה לאהבה ללא תנאי
הורייך מיוחדים ,ואת גם ! כשדברים נאמרים בהבנה הדברים נעשים באהבה!!!
(19) פסיה אליצור, 28/8/2011 19:19
תודה
המאמר היפה הוסיף רעיון נפלא להורות שלי, תודה.
(18) שולה קסם שירן, 28/8/2011 11:04
אהבה ללא תנאים
כיועצת למערכות יחסים ומאמנת אישית הזדהיתי עם הכתבה המרתקת שהופיעה בנושא אהבה ללא תנאים. גם הכתבה על הזוגיות שמתנהלת כעסק מדוייקת והיא חלק מחומר לימודים שאני מעבירה לתלמידי. כמי שהנושאים הללו הם חלק מעבודתה, התרשמתי מאוד והזדהיתי. תודה שולה קסם שירן, יועצת לזוגיות, מאמנת אישית ומומחית לאהבה ומערכות יחסים
(17) אסתר שפרון, 23/8/2011 16:10
אהבה ללא תנאים
שלום רב, הלואי שהרבה אנשים היו מבינים את שלושת המילים "אהבה ללא תנאים" ברגע שמצפים למשהו חזרה, כלום לא שווה. אחד התפקידים שלנו בתור הורים הוא לתת להעניק לאהוב ולחנך לערכים טובים להורים לסביבה ולמדינה. אני היום, סבתא, ממש בהלם כשאני רואה נערות יפות וצעירות וחתיכות הלובשות חולצות בטן, מכנסיים צמודים המבליטים ה כ ל ואת צורת ההלבשה התחתונה, ואם אני מעיזה לומר שזה פרובוקטיבי, מיד אומרים לי שאני לא צודקת. לכל אחת יש זכות להתלבש כמו שצריך וכו'. לדעתי היום ממש לא מעמידים גבולות לילדים, מסתכלים על יתר הילדים ולרוב התשובות הן " כולם הולכים או כולם קונים או אני יכול לא לקנות או לתת כשלכל הכיתה יש" כן בהחלט אפשר, אני אמרתי הרבה פעמים לא לילדים שלי לא מרוע אלא כי פשוט לא היה לי, אז מה לעשות? לגנוב כדי לתת? לא לשלם משכנתא כדי לתת? לא לקנות אוכל כדי לקנות נעלי התעמלות ב-600-700 שקל? וכאן נכנסים היחסים הטובים והאמינים בין ההורים לילדים,] כשהם שותפים לנעשה קל להם יותר להבין ולקבל. אני מקוה שמי שיקרא שורות אלה יזדהה איתי.
(16) מינץ עדנה, 22/8/2011 20:07
אשריך שזכית
אשריך שזכית בזוג הורים נפלאים, שהאמינו בך תמכו בך ועודדו אותך וכך נבנתה גם מערכת היחסים עם הקדוש ברוך הוא החכמה הגדולה היא לשאוב כוח זה ולהאמין גם בלי הורים נפלאים כאלה ובאמת איך
(15) א., 21/8/2011 11:20
עם הורים כמו שלך
קל יותר לקיים את המצווה "כבד את אביך ואת אימך". האתגר הוא עבור אלו שהוריהם העניקו להם אהבה על תנאי, או שלא העניקו בכלל. תתפלאי- יש כאלה. אשרייך שנולדת לזוג הורים כאלה
(14) אנונימי, 21/8/2011 11:07
ממש נהניתי,תודה.
(13) עינבר, 31/5/2008 10:43
אני חשבתי שאני מאומצת
ביום אחד הלכתי לבית אנימחשבתי אני מאומצתאבל לבסוף אני לא הבנתי על מה הם מדברים אבל אני חשבתי שאני מאומצת מספיק בשביל לא לגלות לי את זה אני רצתי ללכת למרפסתאני גם רצתי לברוח מבית שלי אני שראיתי את זה אני חשבתי אל הורים המיתים שלי !אבל אני בסוף גילתי שהם הורים אמיתים שלי אמא ואבא לא משנה מה לחשוב אני תמיד ידע הכל על ההורים אמיתים שלי ולבסוף הורים שלי נורית ואבי הלו שגידלו אותי ואני לא מאומצת בכלל אני מאמינה לאמא שלי ואבא שלי אוהבת אותכם אני התן לכן אצות עם אתם תירצו
(12) אנונימי, 10/3/2008 01:24
זכרונות כנערה מתבגרת
בס"ד
גם אני כילדה זוכרת שתמיד ההורים שלי אהבו אותי, לא משנה מה הייתה הסיטואציה תמיד הם הדגישו שההתנהגות לא מתאימה לי ,ושמרו אותי כמה שיותר.
בהיותי בת 16 או 17 אחד מבני המחזור שלי בבני עקיבא הזמין את כל החבר'ה לצפייה בסרט.
אני גם הצטרפתי היה מאוד נחמד העלנו זכרונות ילדות, דיברנו על מה נעשה בחיים והיה ממש נחמד.
עד שהחליטו להוציא משחקי קלפים !
כולם צחקו ונהנו ואני התחלתי להריח שמשהו מתחיל להשתבש.
אני הגעתי מבית מאוד פתוח ואבא ואמא נתנו לי תמיד הרגשה שהם סומכים עליי, באותו מפגש ברגע שהם התחילו לשחק הם הוציאו גם בקבוקים של שתיה חריפה וסיגריות, אני בבית רגילה לשתות אבל בחוץ אף פעם לא שתיתי, כי אני יודעת שזה לא מתאים לאישה.
באותו מפגש היו גם עוד כמה חברות, ניסו לשדל אותי לשתות ולזרום, ולא הסכמתי כי אני ידעתי שזה עלול להוביל אותי לחוסר שפיות, ולכן בחרתי גם להתקשר לאבא שלי שיצא לכיוון שלי שאני חוזרת הבייתה,
תמיד החברים זכרו אותי כילדה שלא יכולה לעשות מה שרוצה ושההורים מגבילים אותה.
אבל כיום אני מודה להם שהם ידעו לשים את הגבולות במקומות הנכונים. אני חזרתי באותו לילה וסיפרתי להורים שלי כל מה שקרה.
יום למחרת קיבלתי טלפונים, הבנים העריכו מה שעשיתי, ואילו הבנות הסתלבטו עליי שאני לא זורמת ואני מקובעת.
אני הראשונה שהתחתנה ויש לי כבר ילדה, יש לי גם חברה שהתחתנה ועוד אחד מהבנים. יתר החברים במירוץ אחרי עצמם אחרי הביטחון העצמי שלהם, בתקווה למצוא איזו ישועה כיום אנו בני 26 , לצערי קשה לי לראות אותם כך אבל מה עוד אפשר לצפות הרי המשענת החשובה ביותר זה לתת לילד עצמאות וחופש שהתבגר ויהיה אחראי על עצמו כשהוא יוצא לחיים האמיתיים.
עופרה, 21/8/2011 16:19
כל כך קולע
עלי והצליחי! בתקוה שתעניקי לילדיך את אותו הדבר.
(11) יעל, 13/3/2007 08:18
גרעין הביטחון
בתור ילדה גם אני סבלתי ממחסור אדיר של הקשבה.ידעתי שהורי אוהבים אותי אך מעולם לא ידעתי מה היא אהבה ללא תנאי. הכל היה תמיד מותנה במשהו. כאמא אני משנה דרך זו ועמוד התווך בחינוך ילדי הוא שאני תמיד כאן ותמיד אוהבת גם כשאני אומרת לא או כועסת. תודה על כתבה אמיתי וחשובה
(10) רובי, 12/3/2007 12:34
אהבת הורים
שלום
הכתבה ממש ריגשה אותי עד לדמעות, אני שהיום אמא נוהגת כך עם ילדיי ,אבל אני בתור ילדה לעולם לא זכיתי לשמוע מהוריי מילךים אלו ולא כל מלה טובה אחרת . אמי הייתה הנוקשה למרות שבלי מילים ידעתי שבי אוהב אותי בדרכו שלו/
(9) דליה, 11/3/2007 13:41
לא בטחתי בהורי
המסר העיקרי בחינוכי היה את אשמה במה שקרה.
הורי היו אנשים טובים אבל החיים החינוך... יצר אותם הורים שאינם מאזינים לא למילים (לא דיברתי) ולא לרחשי הלב.
חששתי מהורי כשם שחששתי שאענש ע"י בורא עולם על מעשה לא טוב שעשיתי.
כשאני שומעת ויודעת שניתן היה לגדול אחרת אני נצבטת בתוכי, עד היום אני לא מסוגלת לספר להם את אשר על לבי.
(8) שני, 13/3/2005 08:28
:(
אוףגם אני מאמינה באמונה חזקה ושלמה בקב"ה ... אז למה רע לי כ"כ ?
אני מבינה שעשיתי טעויות , שפגעתי בבנאדם שאהב אותי יותר מכל דבר אחר שקיים ... אבל עכשיו אני לומדת מהטעויות שלי ... למה הוא לא נותן לי הזדמנות נוספת לתקן אותם ? למה אני כ"כ סובלת עכשיו ?
(7) אדוה, 16/2/2005 11:33
וואוו
מאמר ממש מש יפה ומרגש...
(6) דור משיח, 1/10/2004 07:50
אני מבין אותך... אבל לא כמו שאני אמור להבין.
אני בן 12, ואני מכור לסרטי קולנוע.
ההורים שלי לא מרשים לי להיחשף לכל הסרטים...
אני לא יודע מה הייתי עושה במקומך, אבל אני חושב שהייתי נשאר.
אשה יפה זה סרט רומנטי, ואני לא מבין למה לא הורשית לראות את זה.
(5) א., 5/2/2004 07:58
הקשר עם ההורים
שלום וברכה,
נהנתי מאוד לקרוא את סיפורך האישי, והלוואי וכולם יזכו לקשר בו זכית. לצערנו הרב, הרב מאוד חיי הנישואין של היום והסמכות ההורית, תפקידי גבר אשה - כאוס אחד גדול, יש בילבול מערכות תפקידים ואני מניחה שגם את ערה להם.
מבחינתי האישית התרגשתי מאוד מהקשר שעשית בין מערכת יחסים עם הורים לבין הקשר עם הקב"ה.
למרות גילי הלא צעיר, לא זכיתי לקשר כזה,
להורי רוב השנים לא הייתה מערכת יחסים מי יודע מה ולאחר גירושיהם (אני הייתי בזמן זה בת 38) אבי ניתק את הקשר עם כל המשפחה, למרות שנודלו לו נכדים, והוא ידע מזה הוא לא רצה להגיע לאף ארוע משמח לפחות.
אני חושבת המון על אבי, לחדש איתו את הקשר אני לא בדיוק בטוחה שאני רוצה מסיבות שונות.
ובקשר לקשר עם בורא עולם, זה קרה לי לא מזמן ממש, ביום שבת בתפילת שחרית כשהוציאו את ספר התורה, פתאום הבנתי בעצם שהקבה בשבילי הוא כמו אבא ואמא, הוא רוצה בטובתי, לכן הוא מנחה אותי ללכת בדרכיו.
בקשר לענין שכתבת שהקשר שלנו עם בורא עולם הוא כמו הקשר שלנו עם הורינו, אני לא בטוחה שאני יוכל להסביר את עצמי כמו שאני רוצה, אבל אנסה.
ככל שעוברות להן השנים, אני חשה בהרגשת בדידות שאני טובעת בה, יש תקופות שאני ממש טובעת, עד כדי כך שאני מרגישה כבדות גופנית עצומה (וזה לא משומן), הקשר עם ההורים כל הזמן ברקע, החסרון של אבא גדול ומעורר מחשבות רבות, אני הולכת ברחוב ופוחדת/חוששת/רגשותמעורבים שאני אפגוש אותו. (הוא לא אדם אלים כעקרון, אבל אדם מדוכא ממורמר חושב שכולם חייבים לו וצריכים להתנהג ולחשוב כמוהו, אבי לצערי הרב לא הצליח לקבל את ילדיו כל אחד כפי שהוא - מסר קשה מאוד, שמביא אותי בהרפב תקופות בחיים למשבירם קשרים שכמובן משפיעים על חיי הנישואין שלי.
אני אובדת עצות בקשר לכך ולא יודעת כיצד להחלץ מזה.
נחזור שוב לאחד לבורא עולם - שאני בלעדיו אין לי חיים, אין לי משמעות אין לי חשק לכלום, ואני גם מרגישה שאני לא מבינה מה החיים רוצים ממני.
וללא אמונה בה' באמת אני לא ידועת מה ואיך הייתי יכולה לחוית.
וכן אני חושבת שאפשר לעשות את הקשר שעשית, אולי יותר קל לך. אני עם מסלול חיי חשה שה' מנסה לתת לי מסר, ואולי בגלל שכל כך קשה לי לקבל את העובדה הזו של הלבדיות הזו של הבדידות הזו של לסמוך רק על עצמי, לאורך כל חיי אני מרגישה, שאיזה הגבר הבוטח בה', אמי ואבי עזבוני וה' יאספני (לא בטוח שציטטי במדיוק) , ובכל זאת למרות כל זה ולמרות שאני מנסה להאחז בכך, חסרון של הורים של קשר עם הורים הוא אדיר ואין יכולת להשלים למלא לתקן את כל החסר העצום הזה שמשאיר אותך תלוש, חסר בטחון, חסר בטחון בעצמך, בעל רגשי נחיתות
ועוד.
ובזה החלטתי לסיים, המחשבות והרגשות אין סופיות
אשמח אם תוכלי להגיב.
א.
(4) שרון בניאן, 4/2/2004 08:04
את כל כך צודקת!!!
זה פשוט מדהים כמה שאת צודקת!
כאשר את מפנימה שההורים שלך זה מה שנשאר לך בסוף ושתמיד הם יאהבו אותך זה מדהים!
חבל שלא אצל כולם זה ככה למשל לי מאוד קשה לבוא לדבר עם אמא על הכל כי לא מזמן סבא שלי נפטר ונורא נורא התרחקנו וכעת קשה לי להתגבר על זה מאוד
אני ממש צריכה אותה!!! בקיצור כיף לך שזכית בכאלה הורים נהדרים!
(3) מאיר, 1/2/2004 11:14
אהבה ללא תנאים
המאמר הנ"ל נותן מושגים חדשים על אהבה בין הורים לילדיהם אני אישית נורא נהניתי ממנו והחלטתי לישמו הלכה למעשה עם ילדי שיחי', בהקשר למה שציינת את אהבת הקב"ה לנו אני מזדהה עם הגברת מרת שושנה שציינה שאהבת ה' היא הרבה יותר מאהבת הורה לבניו, אהבת הורים נכון שהיא אהבה עמוקה אך כשהיא עומדת במבחן כשהילד עשה מעשה חמור ביותר מתעמעמת לה האהבה, לא כן הקב"ה אף כשישראל חוטאים נקראים בניו ולא כאן המקום להאריך, בברכת יישר כח על המאמר הנפלא
(2) אלמונית, 1/2/2004 02:15
וואלה שושנה את צודקת....
אני מסכימה איתך ב-100 אחוז!
(1) שושנה וסרשטיין, 29/1/2004 04:31
ה' אוהב אותנו
לא כמו הורים אלא הרבה הרבה יותר !!!
אהבת ההורים היא תנאי להבנת אהבת ה' אותנו. המאמר שלך נפלא יש הרבה הורים שלא ידעו לתת את זה וכל הבעיות החברתיות יוצאות מזה