כשאבי נפטר לפני מספר שנים, בגיל 92, הייתי בעיצומם של גירושין ובסכסוך כואב בענייני המשמורת על בנותיי. כמו אבות רבים במצבי, פחדתי לאבד את הקשר היקר שלי איתן. בגירושין – וגם במשפחות רגילות, לצורך העניין – האב עלול בקלות יתר להידחק לתפקיד של ספק-הכסף ותו לא. מזמן כבר הבחנתי בכך, שכאשר הילדים מקבלים רק כסף מאביהם, הם הופכים להיות אלה ששומרים הכי הרבה טינה כלפיו.

אבא שלי לא היה אדם עשיר מבחינה חומרית, אך לא היה חסר לי דבר ממנו. הצטערתי שלא ביליתי איתו יותר זמן בשיחה או בלימוד אודות חייו. הבנתי שמה שהכי חסר לי אצל אבי, זה בדיוק מה שהכי חשוב לי להעניק לבנותיי.

אבא שלי איבד את הוריו כשהיה צעיר. אביו נפטר ממחלת השפעת במגיפה של שנת 1919, כשאבי היה בן 12. כשהוא היה בן 16, אמו נפטרה. בגיל 22, הוא היגר לבדו לקנדה, חודש לפני שהחל השפל הכלכלי של שנת 1929. הוא עבד קשה, הקים עסק קטן ופרנס את אמי ואת ארבעת ילדיו. הצטערתי שלא שאלתי אותו, כיצד התגבר על האתגרים שעמדו בפניו. הצטערתי שלא למדתי ממנו יותר על החוכמה שרכש במהלך חייו.

אני מקווה שזה ייתן להן יתרון בתהליך הלמידה שלהן על החיים

התחלתי לשתף את בנותיי בסיפורים אודות חיי וחוויות שחוויתי. סיפרתי להן על חלומותיי – חלק מהם הפכו למטרות שכבר הגשמתי, חלקם עדיין בתהליך ואחרים נשכחו והוחלפו במילוי צרכים מיידיים. לימדתי אותן את חלק מהלקחים שאני עדיין לומד, בדרך הקשה, בעיצומם של חיי הבוגרים – על הצורך לקחת אחריות, על לא לצפות שהחיים תמיד "ילכו חלק", ועל להרגיל את עצמי לראות את האתגרים כהזדמנויות. אני מקווה שזה ייתן להן יתרון בתהליך הלמידה שלהן על החיים.

תהיתי אם הן באמת תהיינה מעוניינות בדבריי. ברגע שהתחלנו, הן אהבו מאוד לשמוע את הסיפורים הללו. הן רצו לדעת עוד אודותיי, בדיוק כפי שאני רציתי לדעת עוד על אבי.

תוצאה בלתי צפויה היתה, שככל שיותר שיתפתי את בנותיי בלקחים של חיי, הרגשתי דחף חזק יותר לגדול ולצמוח כאבא. הייתי חייב להיות מודל לחיקוי, המתאים למה שאני מנסה ללמד.

השיחות הללו הביאו לקרבה גדולה יותר בינינו. בנותיי החלו לשתף אותי באירועים שהן חוו בחייהן, וביקשו את עצתי. התרגשתי כאשר בתי הצעירה, כעת בשנות העשרה, סיפרה לי שהיא פתחה פרק חדש ביומן האישי שלה, וקראה לו "שיעורים מאבא". חשבתי על אבא שלי – הוא היה מתגאה בי.

בין אם אתה אב נשוי או חד-הורי, ביכולתך לטפח יחסים קרובים יותר עם ילדיך, בעזרת שיתופם בחוויות שעיצבו את חייך. אם את אמא, עודדי את בעלך לעשות כן. ואם אתם מצטערים שאביכם לא שוחח עמכם יותר אודות חייו, והוא עדיין בחיים, בקשו ממנו לעשות זאת והקשיבו.

הדברים שאתם קונים לילדיכם יכולים להחזיק מעמד למשך חודשים או שנים. אולם מה שתלמדו אותם, יישאר בליבם עד סוף חייהם.