לאמא באהבה

למרות שהיו בילדותי מכות רצח וקללות כל יום בחיי כילדה, כאישה בוגרת כן רציתי וניסיתי לחדש את היחסים ביננו. אבל כל פעם שקצת השתפר והתחלנו לדבר - היא היתה מתחילה לבקש ממני כספים, הלוואות וטובות הנאה ומעולם לא החזירה שקל. יותר מזאת, אמי טענה שמעולם לא הרביצה לי ושאני ממציאה דברים. בקיצור - לא כל אמא שווה את המאמץ.

שלום, מדובר בבני הבוגר בן ה55 ובת הזקונים שלי היחס עם הבן קרה לפנ כ 6 שנים הוא פשוט לא מתקשר חסר סבלנות אלי לא דורש בשלומי לא ראיתי שנה למרות שאנחנו במרחק נסיעה של שעה וחצי גם הבת שלו נכדתי בת ה23 נעלמה מחיי. אני הייתי אמא יותר מדי טובה ,כנראה שזאת הסיבה והבת שלי שהיא בת 42 כנראה שלא אוהבת אותתי שנים היא מצאה את בן זוגה שהייתה בת 17 ולא הייתה צריכה אותי יותר, הייתה ילדה מאד טובה אבל לא רצתה להיות חברה למרות שניסיתי להיות חברה ואוזן קשבת, וככה עברו השנים היינו בקשר באתי אליה ולנכדים כולל עזרה אבל שנים שאני מרגישה את הניכור שלה , אבל בשנים האחרונות זה ממש בולט ,הפסיקה לקרוא לי אמא לא משתפת אותי בכלום אני חולה וקשה לי להגיע אליה, אבל היא אלי לא מגיעה למרות שהיא מגיעה להורים של בעלה שהם במרחק חצי שעה ממני אסור לי להתקשר אליה כי היא לא עונה לי בקושי עונה להודעה בדרך כלל במלה אחת אני אלמנה חולה ,ובעקר מחלות שהגיעו אלי בעקבות היחס שאני חווה זה בהחלט לא ברור לי ,כי הייתי תמיד כשהיו צריכים אותי אני גמורה מזה בקשתי לשוחח אתה בארבע עיניים על הנושא והיא דוחה את זה הצעתי ללכת לטיפול יחד והיא מסרבת ,לציין שהא בחורה מאד משכילה ומציינת שהיא אוהבת אדם, אבל לא את אמא שלה.

בול היחסים שלי עם אמא שלי! רק שלנו באמת אין סיכוי להשלים...

אחרי מעל עשרים שנה של קשר קרוב, אמיץ וחברי בינינו, הבת היפה והמוצלחת שגידלתי לבד אחרי הגירושים במסירות עד אין קץ, אם כי בתנאים כלכליים לא פשוטים, "ברחה" מהבית כשהכירה בחור ממשפחה מבוססת מאוד ומאז היא מתנכרת אלי ואל אחיה. לא רוצה שיכירו אותנו.. אנחנו לא עומדים בסטנדרטים החברתיים הגבוהים שהיא שואפת אליהם.. וכבר הודיעה לי שלא אוזמן לחתונה ולא אכיר את הנכדים. כמובן שהיא מאשימה אותי שלא אהבתי אותה מספיק ולא התייחסתי אליה מספיק. בדיחה עצובה. עברו שנתיים ואין מרפא לשברון הלב הזה, אין לי מושג אם אצליח להמשיך ואיך אצליח להמשיך לשאת את זה.

אנחנו כבר לא מדברים- כי אני כועסת עליו, על מה שהוא עשה לנו ומה שהוא עשה לאמא שלי. אך בפרט בגלל שלא ממש אכפת לו מהילדים שלו- לא ממש, לא באמת. בעיניו הוא קודם לילדיו, קודם שיהיה לו טוב ואח"כ הוא ידאג שגם למשפחה שלו יהיה טוב.

מדהיייייייייייייייייייייייייייייים פשוט יפהפה

יש תופעה פסיכולגית הנקראת "אמהות נרקסיסטיות" זה נושא ארוך ומורכב, עם סוג אמהות כזה קצת בעיתי להגיע למערכת יחסים נורמטיבית. האמא של הכותבת איננה שיכת לקטגוריה זו כי מאפיני התופעה קשים ולא נעימים ולעיתים הבת לא תמיד מודעת קיום הבעיה העמוקה (סטטיסיטית זו אחת מתוך ארבע מאות אמהות) מדובר באמהות אנוכיות לחלוטין שלא "רואות" את צרכי הבת ומבקשות להפוך את ביתם לאמם כביכול (ככל הנראה בעקבות חסך אימהי שיש להם מילדותם) . כמובן שאין לתייג אמא לא טובה כשיכת לקטגוריה זו (כי יש לך סימנים ספציפיים) אך כדאי להיות מודעים שיש דבר כזה

הסיפור ששיתפת כאן באומץ מקסים ומעורר השראה. אבל צריכים לזכור שלא לכל בת מחכה בצד השני אמא כמו שלך שבאמת אוהבת ומעוניינת בקשר מזין אוהב ואמיתי. יש אמהות שפשוט לא מסוגלות , והדרך היחידה להיות איתן בקשר זה בבחינת 'כבדהו וחשדהו' , כי כל התקרבות היא עבורה הזדמנות להכאיב שוב. אז שומרים על קשר, ומכבדים ככל הניתן, אבל גם זוכרים שאם את לא תגני על עצמך, אמא שלך בטוח לא תעשה את זה, לא עבורך ולא עבור הילדים שלך.

אני מסכימה עם כל מילה שנאמרה מהמגיבה ממס' 13 ולוקחת על עצמי לחשוב על כך ברצינות, אבל אצלי עם כל מה שנכתב התאמה בין ההורים בד"כ, סבל וכו' אמא מאלצת אותי להתערב בינהם לצדד בה היא מספרת כמה אבי גרוע ועוד הרבה יותר, כאבי על כך שאינני יכולה לשמוע אותה מדברת עליו כך, והיא מצידה חושבת שזה תפקידי כבת לעזור לה מולו. איתה קשה לדבר על חסרונותיה היא מטיחה בי שאני מצדדת בו ואוהבת אותו אך מה לעשות שאני מכירה את השתלטנותה וגם לא יכולה להתערב בינהם. דבר כזה גורם לריחוק למקום כואב וכמעט בלתי אפשרי, אני לא רוצה להתחרט אח"כ אבל זה קשה קשה.... לשלוח ליעוץ הם לא מעוניינים ואולי גם כספית זה מקשה, היא בטוחה שאין לה מה ללכת כי היא בסדר והוא אבי לא מעוניין גם הוא בסדר, אלליי מה עושים? ד"א הם לא תמיד כך אבל הרבה.

הסיפור של הכותבת שונה, היא מספרת על אמא שלדעתה לא עשה מספיק טוב ויש חוסר בקשר אבל לא נשמע שיש סוג של רוע מצד האם (מקסימום בקשות חוזרות ונשנות לסדר את החדר... ומריבות חסרות בסיס) לדעתי, יש הבדל בין אמא כזו לבין אמא שמנצלת רגשית ושמה את ילדיה בינה לבין בעלה. לפעמים בחיים צריך להשלים שאי אפשר לשנות את ההורים!!!!! במיוחד אם הם לא מסכימים / רוצים לפנות לטיפול, מי שצריך יעוץ זה את - כדי לדעת איך להתמודד במציאות כזו, מה שבטוח שאמא שלך עושה מעשה אסור לחלוטין גם כלפי אביך וגם כלפיך! אם קשה לך (וזה ממש לגיטימי) הניחי לשניהם ופשוט תשתקי, אל תתערבי לו לטובתו ולא נגדה (אחרי הכל כנראה לא למדת טיפול זוגי וזה לא תפקידך, זה שאמא שלך מנתה אותך לכך זו בעיתה, אבל את לא צריכה לזרום עם זה) הרבה שלוה ורוגע! אל תקחי ללב, את לא אשמה, פשוט נולדת לאמא כזו וזהו, אין סיבה שיהיה לך יסורי מצפון! בהצלחה רבה!

אין באפשרותו של הילד להתערב ביחסים בין הורים ולטפל בהם. את צריכה להתרחק מזה ולהבהיר שאת לא מוכנה להכנס ביניהם. את לא מוכנה לשמוע השמצות על אבא. תסבירי להם שהדבר פוגע בך ותעמדי על זה. יותר מזה את לא יכולה.

שמחה איתך שהצלחת לשבור את הקרח ולשקם את מערכת היחסים עם אמך.

חבל חבל שזה קורה? אבל רבים רבים נופלים בזה. גם אנחנו כמוך שומרים . (לפחות משתדלים מאד) תורה ומצוות שבת לימוד גינבה אין מה לדבר עשרת הדיברות בימלואן. חוץ מ....... למה?

ב"ה אפשר להבחין בין המילים שהניתוק מהוריך קשה לך.אני רוצה להגיד לך שגם הבת שלי ניתקה איתי את הקשר למשך שנים רבות בעקבות גרושין שלי מאביה. עד היום הקשר הוא בעיתי אבל אמי עושה הכל כדי שלא לנתק את הקשר בתקווה שבעתיד ימצא פתרון וגם למען הנכדים.תדעי לך שהרבה פעמים דברים יוצאים מהקשרם ויכול להיות שההורים שלך התכוונו למשהו אחר ממה שזה הובן בצורה לא נכונה.לי זה קרה הרבה שאמרתי משהו וזה הובן בצורה הפוכה ממה שהתכוונתי. כל זמן שהנר דולק אפשר לתקן.כל זמן שהוריך בחיים תנצלי את זה,אח"כ כבר לא תהיה לך הזדמנות. אנני מקווה בשבילך שתצליחי מישהי שמשתדלת למצוא חוט של תקווה

כאשר אנו כועסים על ההורים שלנו, אנו בעצם דנים אותם עפ"י ההבנה שלנו ומה שעברנו איתם בחיים, ולעיתים גם לא סולחים ולא רוצים לסלוח להם. אבל אם נחליט להסתכל עליהם בראיה רוחנית, של מי יודע מה הם עברו בחיים שלהם , כלומר, לנסות לא לדון אותם, ואז היחס אליהם יכל להשתנות. אני מסתכלת על ההורים שלי , שני אנשים שונים זה מזה באו לעולם הזה לתיקון מסוים, ובתוך התיקון הזה ישנם גם ילדים שסובלים איתם ביחד את התיקון , וזה כמובן לא פשוט בכלל. לפעמים אני שואלת את עצמי, איך בכלל התחברו שני אנשים שונים בתכלית שצריכים לחיות את חייהם ביחד ולפעמים מתוך כורח המציאות ובתוך כל הבלאגן יש ילדים שסובלים. אי אפשר להבין את זה , רק בראיה רוחנית ואמונה שאכן כך היה צריך להיות, כי יש כאן תיקון משמים ולפעמים התיקון הזה הוא נורא ואיום כמו קריעת ים סוף. ולכן לדעתי , ככל שאדם מתבגר, ומבין שחבל לו להתייסר על העבר ושכדאי לשחרר את הכעסים, לוותר למחול ולסלוח, כי יש דברים חשובים יותר בחיים, וחבל להתמקד בסבל ולקחת ללב, כי גם ככה הכל זמני בעולם הזה, ויש יד מכוונת מלמעלה על מה שקורה לנו בעולם הזה. ועוד משהו , שמתי לב שכאשר אנו לא סולחים על העבר , אנו נשארים תקועים בחיים שלנו עם הקושי לסלוח ולהמשיך הלאה, ולעיתים קרובות אנו מפסידים המון בדרך לבניית החיים שלנו.הן הרוחניים והן הגשמיים. וחבל. ולסיום , שחרור קל ונעים. ומי שסולח רק מרוויח.

לפי דעתי כל השינאה וחוסר אהבה אם זה מצד הבת או האמא או הבן זה מחלה אבל המחלה הזו לא מוכרת וברגע שאתה מתרפא ממנה אתה מרגיש יותר טוב לכן חברה החיים הם רק לאהוב ככה אתה תשאר בריא

אכן מאוד עצוב , אך הסוף הוא חם ונעים , הבעייה שהבת שלי החליטה להיפרד מהקשר בעקבות נישואין כושלים , וזוגיות חדשה , אבל הקשר עם אמא שלה עדיין רחוק ומנותק , חבל אבל זה מה שיש הכל תלוי לדעתי בקדוש ברוך הוא ,

מזה שנים רבות אני מתמודדת עם הורים אשר טוענים שרוצים להיות בקשר ואוהבים אך מאז ומתמיד מבקרים כל צעד ומחפשים עלבונות. מאז בגרתי יש ביננו חילוקי דעות ומאז שלדעתם חזרתי בתשובה או השתגעתי כדברם חילוקי הדעות הלכו ותפחו. שברון הלב שעברתי הקשה על חיי המשפחה שלי. ילדי הגדולים זוכרים אותי בוכה אחרי המריבות עם הורי. עם כל המערכת העקורה הזו המשכתי עד היום בו הורי ניסו לשכנע את בתי הבכורה שאני מרחיקה אותה ואת אחיה מהם בכוונה תחילה. הכאב שמלווה אותי שנים, חוסר היכולת שלי לרצות את הורי למרות אין ספור מאמצים והבלגות , הכל הפך במחי יד לכעס עצום. ניתקתי עמם כל קשר והוקל לי. שהרי את כל השקרים והעלבונות ידעתי ויכולתי לשאת אך ברגע שניסו לשכנע את ביתי נגדי ונגד אביה על לא כלום החלטתי שזהו זה. אז לפעמים עדיף לסגור את הדלת ולנעול את הכאב מאחור. לאחר כשנה חזרו הגעגועים אך איני נותנת להם פתח. אני מכירה בכך כי אינני מתגעגעת להורים של חיי הבוגרים. אני מתגעגעת להורי של חיי הצעירים, כשהביקורת שלהם עוד לא הייתה כה בולטת ונוקבת והאהבה שלהם אלי עוד היתה קיימת. אני יודעת שהורים אלה אינם קיימים עוד גם אם בעולם זה חיים הם. אני שמחה בשבילך שהצלחת לגשר ולמצוא את אימך שוב. אני יודעת שהורי אינם כבר.

אמא יש רק אחת. כדאי לך מאוד לשקם את היחסים ביניכן. רק את תרוויחי מכך.

ב"ה כל מי שהגיב/ה היו מצד הבנות.אני רוצה להביא את נקודת המבט של האמהות.ואני יכולה להביא את המקרה שלי שבו לצערי התגרשתי מאבא של ביתי כשהיא היתה עדיין ילדה קטנה.ומאז היא לא מחשיבה שום דבר שעשיתי ושנתתי לה ומצד שני מעצימה כל פיפס שאבא שלה ואשתו נתנו לה. עד היום זה כך כשעברו יותר מ 30 שנה מאז.גם אמא היא בן אדם שרוצה לקבל יחס למרות שבכל מקרה אמא אף פעם לא תרצה או תפגע בילדה למרות כל מה שהוא יעשה.

אני שמחה בשבילך בת השלושים שיכולת להתרחק קצת ולראות בפרספקטיבה אחרת את מצב אמך החזקה והאמהית והחמה שלך ועוד יותר שמחה שאימך כמו כל אמא אוהבת חבקה אותך במהירות כמו שרק אמא יכולה. כל הכבוד לשתיכן. הגעתן לי בלב.

גם לי יש סיפור דומה כמעט לחלוטין אבל , אני מהצד של האמא, שזאת אני, כשילדיי היו קטנים הם נלקחו ממני ע"י הגרוש, כי הוא החליט שזאת הנקמה הכי מתוקה בי על כך שהחלטתי להתגרש ממנו, והרעיל אותם נגדי עם עזרה רבה מצד משפחתו , סיפור ארוך של בתי משפט והאשמות ללא תכלית, דיכאון עמוק שניכנסתי אליו ואי יכולת לבקש עזרה מאף אחד הובילו אותי לאיבוד ילדיי ואיבוד הקשר איתם. נפגשנו מידי פעם אבל התחושה היתה שכל מה שחיפשו היה "אמא תקני לי, אמא תביאי לי" נתתי כמה שיכולתי ומעבר אבל לא היה מספיק, כשלא היה לי לא הייתי שומעת מהם. לימים ביתי הגדולה התחתנה וכמובן הזמינה אותי לחתונה אבל התקבלית כאורחת, עד היום זכורה לי הצריבה העמוקה כמו סכין בזמן שקרו לה לחופה , אז הוזמנה אמא של גרושי ללוות אותה ואני עמדתי בשביל בהלם, ופשוט התפללתי שההוא שם למעלה יקח אותי מהר ויעלים אותי מהאכזבה והבושה שחשתי. לימים נולדה נכדתי, כמעט ואין לנו קשר, ולא מכירה אותה, המזל היחיד הוא שיש פייסבוק אז רואה כמה היא גדלה בתמונות... וזה כואב, ואין יום שעובר בלי לחשוב... שמחה שהצלחת לגשר על הפערים עם אימך כי י כמוני יודע כמה לה זה כאב...

לילי יקרה , אני מאמינה כי גם לבת שלך כואב שהקשר ביניכם לא קרוב , כי בעצם את אמא שלה ואת זה אין לשנות, יכל להיות שהיא גם כועסת עליך שלא היית שם בשבילה כל יום וכל רגע , למרות שאת לא אשמה בכך. אבל כדאי לך לא לוותר ולהמשיך להיות בקשר למרות ולקנות מתנות לנכדים ולהתעניין ואם אפשר גם להזמין אליך וכו' , וגם לנסות לדבר על העבר ולהציג את הצד שלך , אבל בלי ויכוחים רק באהבה ובלי להטיל רפש על אביה , ולהסביר לה כמה היה לך קשה ולומר את האמת, ואם צריך לבקש סליחה , אז גם כן לא לפחד וכן לבקש סליחה , שיהיה בהצלחה , ולא לוותר בקלות , כי ככל שעובר הזמן , ככה הצער הולך איתך תמיד ולא משתחרר וחבל החיים קצרים וצריך להספיק עוד ועוד. וכמובן לפני שאת מתחילה את כל התהליך , תתפללי ותבקשי מהשם שירכך את ליבה אליך, פשוט תבקשי הכל מהשם יתברך , תפרטי הכל, כי הוא הכל יכל , ואין עוד מלבדו. בהצלחה רבה.

גם בת אמצעית וגם ההעדפה של אמי לאורך השנים את אחי הבכור (היותו הוא בן ) על פני, דבר הנמשך50 שנה. לאורך השנים שתקתי, קיבלתי ואמרתי "זה מה יש". אך כאשר בגרו בנותיי ואו, ושמעו עמדו על 2 רגלים ודרשו "שאעשה מעשה" , אך לא עשית . אך לצערי לפני שנה שחליתי בהפתעה במחלה הארורה ( שממנה יצאתי בשלום) היה "פיצוץ" בלתי נמנע בשל התייחסותה המעליבה אף ניתוק קר זמני עם אחי ואחותי שכמובן "חגגו משמחה" . אך לא מכבר היא נפלה ואני כמו שאמרתי "הורים לא בוחרים" שמתי הכל בצד והלכתי לראות אותה. קשה להגדיר את היחסים בנינו חמים אבל לפחות על פני השטח יש שקט כאשר אני מקפידה פעם בשבוע להגיע לביקור , להתקשר 3 פעמים בשבוע לדרוש בשלומה ולעשות כל מאמץ כדי לא להיכנס לשיחה שתוביל "לפיצוץ" זאת ההשתדלות לי מתוך בחירה למי שמצווה לכבד לפי ההלכה את אמה.

תודה לך, סיפורך דומה להפליא לסיפו חיי עם אימי . בדיוק הבוקר שאלתי את עצמי מה לעשות הלאה? איך לתקן את הנתק והריחוק רב השנים? והינה בא סיפורך ומאיר את עייני. זהו נס ממש. בורא עולם שומע שוועתם של הקוראים אליו באמת. שוב תודה

ב"ה אשרייכם.

גם לי יש מערכת יחסים מורכבת עם אימי כבר למעלה מ20 שנה. אני לא מסוגלת להיות לידה (ואני עוד גרה איתה בבית עדיין) מבלי להרגיש צורך להתרחק ו/או לעקוץ. אני יודעת שהיו לה חיים מורכבים מאוד ויחסים מורכבים עם סבתי, אבל אני גדלתי מוקפת באהבת סבתא מבלי לדעת אם אמא שלי אוהבת אותי, אבל עם הידיעה שהיא שונאת את סבתא שלי- אמה. רק עכשיו, כשסבתא מזדקנת וסיעודית, אני רואה את אימי מתנהגת כלפיה ברוך ובמסירות, כנ"ל היה לגבי סבי ז"ל. ואני בוכה מבפנים- כי אני יודעת שאני לא רוצה סוף הוליוודי של חיבוקים ופתירת בעיות, אני רק רוצה להתרחק ממנה, אבל אני לא רוצה להתחתן וללדת ילדים שיגדלו בתחושה שאמא שלהם לא סובלת את סבתא שלהם. אני כברלא נמצאת במקום של שנאה כמו שהיתה לפנים, אך המצב לא הרבה יותר טוב- אני מוצאת את עצמי מתנהגת כמו ילדה שבוחנת את גבולות הוריה כשהרגש העיקרי שלי כלפיה אמא הוא רחמים כמו שיש כאלה שמרחמים על נכה. אולי כשאתחתן אוכל לגשר על הפערים האלו. כרגע זה נראה לא אפשרי. אפילו בלב שלי קשה לי לכבד אותה.