כשביקשתי רעיונות למאמר בנושא המשפחה, "מערכת היחסים עם החותנים (החם והחמות)" כיכב בראש הרשימה. עובדה זו מצביעה על אופייה האוניברסלי של ההתמודדות הזו עם הקרובים החדשים. אבל זה לא חייב להיות כל כך מסובך.
נתחיל בהורים עצמם. חשוב לדעת אם קיימים כללים כלשהם לחותנים, ונראה שיש מעט מאוד ספרים והדרכה בנושא. אז החלטנו להתייעץ עם הרב המקומי (וחותן רב ניסיון) לגבי תפקידם של החם והחמות. המילים שלו היו ברורות ותמציתיות: החותנים צריכים לתת תמיכה כלכלית ולשמור על פה סגור.
עצה ברורה-עד-בוטה, שקשה מאוד לקבל – וקשה עוד יותר לפעול על פיה.
קשה מאוד לתת בלי שום כבל מחייב. קשה מאוד לתת בלי שום ציפיות.
עזרה כלכלית לילדים הנשואים היא אתגר לא קל לחלק מהחותנים, אבל מה שמכשיל את רובנו הוא דווקא חלקה השני של העצה. זאת, בייחוד כאשר ההורים ממלאים את חלקה הראשון! קשה מאוד לתת בלי שום כבל מחייב. קשה מאוד לתת בלי שום ציפיות. קשה מאוד לתת בלי לצרף שום עצה. קשה מאוד לשבת בידיים שלובות ולהניח לילד (או לילדה) שזה עתה נישא להסתדר בעצמו. אבל זה מה שאנחנו מוכרחים לעשות (אלא אם כן הם פונים אלינו בבקשה לעזרה).
לא רק שאנחנו עלולים להזיק לנישואין הרעננים, חלילה, אלא שאם נתערב יותר מדי אנחנו עלולים גם להרוס את מערכת היחסים האישית עם הילד שלנו. מתוך ניסיון כושל לקחת חלק בחייהם, אנחנו עלולים ליצור ריחוק רב יותר.
"תגיד לאשתך להכין בשבילך את העוף כמו שאמרתי לך", ביקש אביו של רפאל. "תגיד לה לשלוח תמונות. למה היא לא מנסה ליצור איתנו יותר קשר? מה הבעיה שלה?"
כל מה שהוריו של רפאל רוצים הוא להיות קרובים לכלתם החדשה. אבל האסטרטגיה שלהם תשפיע בצורה ההפוכה. לא רק שהם לוחצים אותו בביקורתם על אשתו החדשה, הם מכניסים את בנם למצב של חוסר אונים.
הוא יכול לקבל את עמדת הוריו ולהעמיד את נישואיו בסיכון רציני; או שהוא יכול לעמוד לצִדה של אשתו וליצור חיץ בינו לבין הוריו. איזו אפשרות מבין השתיים תשמח אותם?
התורה מלמדת אותנו שבן עוזב את הוריו ודבק באשתו. זה אומר שמערכת הנישואין קודמת בחשיבותה; אחריותו הראשונית של הגבר היא כלפי בת זוגו. אבל גם אם הוא אינו יודע זאת, אנחנו לא רוצים להכריח את הילדים שלנו לבחור; שהרי בכל מקרה, תוצאות הבחירה יזיקו להם.
לא פחות משאנחנו רוצים לקבל את 'הילד החדש' שלנו ללא ביקורת, אנחנו רוצים להימנע מביקורת גם על הצאצא הטבעי שלנו. ממש לא יעזור לזוג הצעיר אם נצביע לעיתים קרובות על חסרונותיהם של ילדינו בפני בני זוגם. התפקיד שלנו הוא לגלות תשומת לב לתכונות החיוביות שלהם. "היא לא נראית מקסים?"; "נכון שהעוגיות שהיא אפתה משהו-משהו?"; "הוא כל כך חביב ומתחשב"; "מאוד יפה מצדו שהוא הביא לך פרחים לשבת".
שלום הבית צומח כאשר משבחים בקביעות את בן הזוג האחד באזני השני. חוץ מחיי הנישואין האישיים שלנו, אושרו של מי חשוב לנו יותר מזה של ילדינו?
בדרך כלל, אנו ההורים זקוקים לתזכורת, שכאן לא אנחנו המרכז. כאן לא מדובר בצרכים שלנו, באמביציות או במטרות שלנו. לא מדובר אפילו במערכת היחסים שלנו עם ילדינו. מדובר כאן ביצירת בני אדם בוגרים שלמים ובריאים בנפשם, שמסוגלים לבחור בצורה אחראית. זה נכון בגיל הרך, בילדות, בהתבגרות (שם זה באמת עומד למבחן), בבחרות וזה בעיקר נכון כאשר הילדים שלנו נישאים.
אז אנחנו צריכים לתמוך ולסגור את הפה. אלא אם כן, כמובן, יש לנו משהו נחמד להגיד.
(9) אנונימי, 22/12/2013 20:16
כלתי מסוייגת ומרוחקת
כלי אשה יפה וטובה, אך איתנו היא מאד קרה, מרוחקת ועצורה. זה בא לידי ביטוי שהיא לא אוהבת שאנחנו באים לקחת את הילדים אפילו אם הילדים לבד וזה רק לעזר שנהיה איתם. עשינ קבוצה משפחתית באחד מקלי התקשורת והיא התנתקה בהפגנתיות. על פניו אנחנו לא רבים מעולם אך גם לא מביעים יותר מדי קירבה. הם קיבלו מאיתנו מגרש ועוד היו לה טענות שאין חשיבות למגרש ללא בית. הקשר הזה מאד גורם לכאב וריחוק מהילדים.
(8) פסיה, 28/10/2012 19:08
מצד החותנת...
אני רוצה לדבר מצד החותנת:כל הזמן אני שולחת כסף ואוכל ןכו'.ואילו הצד השני שתומך פחות ,באים אליו יותר לשבתות וכו' זה פשוט מעליב... ולא, אני לא מתערבת.בכלל רק כואבת.שהקשר עם בני לא כמו שהיה פעם... אני בטוחה שזה לא היתה הכוונה בפסוק" ...יעזוב את.אביו ואמו ודבבאשתו"
(7) הכלה, 8/6/2012 14:50
ואם הבעיה הפוכה באופן מוחלט?
חמותי היא ההפך הגמור, בצורה כבר לא נעימה שאני זועקת לקצת יחס ורצון לחיבור. היא אדישה וקרה, את בנה היא אוהבת מאוד כמובן, אך אלי היא מתנהגת כזרה. חשבתי שאחרי החתונה זה השתנה, אך ממש לא. וזה גם כואב מאוד להרגיש שחמותך לא רואה אותך בכלל, וכאילו רק בנה קיים, ממש לא מרגיש לי שאנו כאחד כשהיא בסביבה
(6) אני, 3/6/2012 20:05
בינתיים מתמודדת יפה עם חמותי בשל המרחק הרב...
אבל היא אמורה לעבור לגור אוטוטו מולי עוד פחות משנה... ומזה אני חוששת נוראאאא... אני עם 3 ילדים, ודואגת מאוד מצורת החינוך שלה שהיא מאוד שונה משלי... אתפלל לה' שייתן לי ולה עצה טובה איך להסתדר אחת עם השנייה בלי לעלות לעצבים באופן הדדי... אשמח אם תתפללו גם עליי :) (בעילום שם כמובן...)
(5) שלום שטרית, 5/7/2007 16:57
תודה
שלום רב
נתקלתי במאמר אחד שלך למדתי
ומקריאה בעוד ממאמריך גיליתי חכמת חיים
כתיבה ברורה ועם הומור
אז תודה רבה
(4) אנונימי, 28/5/2007 00:49
בהמשך לתגובות הנ"ל
אני לצערי סובלת מאוד מהתערבותה של חמותי, למרות שהם גרים יחסית רחוק מאיתנו. זה כבר הגיע לפסים של הטחות אשמה מצדה ואני ממש אובדת עצות. כולם מייעצים לי "לזרום" ולהעביר הלאה אבל זה קשה. מה לעשות?!?
אלמוני, 3/6/2012 12:21
תגובה
בס"ד סובלת יקרה! כולנו (כמעט) באותה סירה. העצה הכי חשובה לדעתי, שאת ובעלך תהיו כחומה בצורה ואז ההורים יראו שאתם "אחד". הם יבינו שאתם קובעים ואתם מחליטים ולא אף אחד אחר... בהצלחה!!!
(3) אנונימי, 25/5/2007 16:44
נכון מאוד
אני מסכים, שילחו זאת לחמותי...
(2) אנונימי, 23/5/2007 17:20
כל כך נכון
ואני מדפיסה את זה עבור בעלי שיקרא גם הוא. הוריו מתערבים ורוצים שכל הזמן נהיה "דבק" איתם וגם הוריי לפעמים, אבל הפסוק שחייב להדריך זוגות כמונו הוא "ויעזוב איש את אביו ואת אמו ודבק באשתו" ורק כך יוכלו להגיע להיות "והיו לבשר אחד".
ב"הצלחה לכולם.
(1) אנונימי, 21/5/2007 00:57
יך להיות חותן טוב
הכתבה מרתקת.אמנם אני ורעיתי מעולם לא התערבנו בחיי הילדים הנשואים .וב''ה היום אחרי שנים רבות של היותנו חותן וחותננת או חם וחמות הרי יכול אני לומר בפה מלא.ב''ה אין הרבה אנשים שחיים בהרמוניה עם החתנים והכלות כמונו.ולמה? מפני שמעולם לא התערבנו בחיי הזוג אלא מלה טובה או עיצה , וגם זאת בזמן ובמקום הנכון.
יישר כח למכיני הכתבה.