רוב הילדות הקטנות (והרבה ילדות גדולות) אוהבות מגזינים של חתונות וכתבי-עת של כלות. הן אוהבות להתבונן בתמונות ולדמיין. הפנטזיות שלהן כוללות את השמלה המושלמת, הצבעים המושלמים, הפרחים המושלמים – ולפעמים גם את הגבר המושלם.
כשמגיע היום האמיתי, עברו עליהן שנים של הכנה. סגנונות השמלות נבחנו והתחלפו. הטבעות נבדקו ועודכנו. התסרוקות האופנתיות ביותר נשקלו ודורגו. החתן בר המזל צריך רק להיכנס לאמצע התמונה; משימה קלה בעידן המצלמות הדיגיטליות!
מעולם לא הייתי אחת מהבנות האלה. לא התעניינתי במגזינים של כלות. למעשה, התייחסתי אליהם בבוז. למרות שהייתי בהחלט להוטה להתחתן, כל מה שרציתי היה הגבר.
קניתי את השמלה הראשונה שהתאימה לי (בהנחה), בחרתי תפריט פשוט, תזמורת סבירה והטלתי וטו על עוגה. אוקיי, שמתי לב שהיהלום בטבעת היה קצת קטן, אבל נדמה לי שחלפו כמה שנים עד שהבחנתי בכך.
כעת, תודה לא–ל, בתי מתחתנת, ובכל הנושא הזה היא לא כמוני בשום צורה – ההפך הוא הנכון. בתי רוצה טבעת יוקרתית, שמלת פאר ואת כל הרעש וההמולה הכרוכים בעניין. היא רוצה צלם נהדר, כי היא מדמיינת את עצמה מתבוננת באותן תמונות במשך השנים שיבואו לאחר מכן. אם הייתי אומרת לה שאותם שני אנשים בתמונות החתונה שלי נראים לי כעת כמו זרים, היא הייתה מביטה בי בחוסר הבנה גמור. אם הייתי מנסה להסביר שהאתגרים והשמחות המשמעותיים ביותר בחיי היומיום אינם כוללים ישיבה על הספה והעלאת זיכרונות, הייתי מאבדת את כל האמינות שעוד נותרה לי.
לכן, אני שומרת את דעותיי לעצמי, לגבי נושא זה ולגבי שאר הפרטים. אני מבינה, שזה לא קשור אליי. על טעם ועל ריח אין להתווכח. לי כבר הייתה החתונה שלי, זו החתונה שלה.
זה לא קשור אליי. זה קשור לילדים שלי, ורק הם יכולים לחיות את חייהם.
אולי יש כמה דברים שהייתי עושה אחרת, אבל זה לא הזמן. אם בתי שמחה, אני אהיה שמחה. אני לא אחיה מחדש את החתונה שלי ולא אנסה לחוות דרכה את מה שהחמצתי. למרות שאני בטוחה שעדיין יהיה מתח ועוד כמה קשיים (והמון דברים לעשות!), אני אופטימית ומקווה שנקודת המבט שלי תרכך את המתח סביב ההכנות.
זוהי תובנה מכרעת ורבת עוצמה: זה לא קשור אליי. זה לא קשור לכבוד או למעמד שלי, לתהילה או לתדמית שלי. זה קשור לילדים שלי, ורק הם יכולים לחיות את חייהם.
בילדותו של בעלי, אביו שימש סגן נשיא של חברה גדולה בעלת סניפים בכל רחבי הארץ. לפעמים הוא היה מזמין את בנו להצטרף אליו לארוחת צהריים בחדר האוכל של החברה. בעלי מתכווץ כיום כשהוא מתאר איך הוא הגיע – שיער ארוך מתולתל ופרוע, ג'ינס קרוע וטי-שרט חסר צורה. "אבל," הוא אומר, "אבי מעולם לא נראה נבוך בגללי. הוא פשוט שמח שהגעתי."
לא מדובר בחיים שלי, ולכן אין צורך שאחוש חוסר נוחות לגבי הבגדים או ההתנהגות של ילדיי. אני יכולה לעודד אותם להשתנות; אני יכולה לתת להם את החינוך והכלים לעשות זאת; אני יכולה אפילו לשחד אותם כדי שישתנו, כי זה יעשה להם טוב. לא משום שאני אזכה לקרדיט, לא כדי שאנשים יחשבו שאני אמא נפלאה. הקבלה המוחלטת הזו, והאהבה שבאה עמה, יוצרת בילדינו תחושה חזקה של ביטחון עצמי.
אם זה לא קשור אליי, הם יכולים לבחור את הקריירה שלהם (בגבולות ההיגיון, כמובן!) ואת המטרות שלהם. אני לא חייבת שהם יילכו בדיוק בדרך שלי, כדי לאשש את הדימוי העצמי שלי. אנו פוגעים בילדינו כשאנו נותנים להם את הכוח לרומם או להרוס את האגו שלנו. זהו היפוך תפקידים מזיק ומבלבל. התפקיד שלנו הוא לנחם ולהזין את ילדינו. עלינו לחפש במקום אחר (או בתוכנו) מרכזים של כוח ויציבות.
עלינו לחפש במקום אחר (או בתוכנו) מרכזים של כוח ויציבות.
אם זה לא קשור אליי, (ייתכן ש)לא יהיה עליהם למרוד בי כדי להשיג עצמאות, כי זוהי מתנה שהם כבר קיבלו. אם אעניק לילדיי עצמאות, אוכל לומר להם: "אני בוטחת בכם שתקבלו את ההחלטות הנכונות עבורכם."
ואם ילדיי אינם אני, אעמוד לצדם בכל מה שיבחרו. עדיין יהיה בי כאֵב – על הזדמנויות שהוחמצו, פוטנציאל מבוזבז, בחירות מטופשות או מאבקי החיים – אבל מתחת לכל זאת, יהיה בסיס מוצק ורגוע.
אם זה לא קשור אליי, אני יכולה גם ליצור לעצמי חיים עצמאיים. אני לא חיה למען ילדיי או דרכם. אני לא כופה עליהם אשמה או תנאים מכבידים למערכת היחסים. אהבה ללא תנאי – זוהי האהבה היחידה שתחזיק מעמד, כך מלמדים חכמינו.
לא קשה לי לזכור שהחתונה הזו איננה החתונה שלי, מכיוון שההורות מעולם לא הייתה בשבילי דבר שסובב סביבי. הורות היא יצירת בני אדם בוגרים שיכולים לבחור בעצמם את ההזמנות שלהם לחתונה וליצור יחסים ייחודיים משלהם עם הבורא, יחסים שיכולים לעסוק גם בפרטים השוליים של פרחים לחופה, וגם בנושאים העמוקים יותר של כיצד לחיות חיים מוסריים. ואם הם יכולים להכיר בכך ולפעול בהתאם, הרי שעשיתי את שלי.
זה ממש לא קשור אלי, חוץ מהחלק של תשלום החשבונות כמובן...
(15) אנונימי, 25/9/2017 19:30
חשוב לשים לב לנקודה שהועלתה במאמר
מסכימה עם כל מילה. כל כך חשוב לעשות את האבחנה הזו בין האישיות של ההורים לאישיות של הילדים. ושהדרך שהילדים מתנהלים בה אינה אמורה להשפיע על יציבות וחוזק האישיות של ההורה. אם כאשר הילד בוחר בחירה שאינה לטעמו של ההורה- ההורה מרגיש לא בנוח עם זה, זה מעיד שההורה לא מספיק מופרד מהילד, ומרגיש שהוא צריך שהילד יעשה בדיוק כרצונו כדי לאשר את האישיות של ההורה.
(14) ליז, 14/8/2017 20:50
מעריצה אותך
(13) שירה, 24/7/2011 06:12
החתונה לא שלך אבל...
הכסף שלך...
(12) אנונימי, 5/1/2011 16:32
משפחה
זה נכון!!
(11) יעל, 27/12/2010 08:26
אני מסכימה עם בסיס הרעיון..
אבל לא עם כולו. בהחלט אסור לנו לחיות דרך הילדים שלנו ולנסות לשנות אותם [כל כך פשוט לכתוב כל כך קשה ליישם] אבל כשילד בא בדרישות כספיות זה כבר משהו אחר. את רוצה חתונה גדולה ומפוארת? מהיכן הכסף? חובה עלינו לחתן ולתת אבל לא מעבר ליכולות שלנו. זה כבר מותרות. והיום העיניים גדולות, והפרסומות מפתות. מה אנחנו זוכרים מהחתונות של ילידנו או קרובינו? את השמחה, הריקודים ומה שנשאר מזה - התמונות. זהו! זה מה שחשוב. מי זוכר אחרי כמה שנים איזו שמלה היתה לכלה? מי מזכיר את זה? מי זוכר איזה אוכל היה? וסידור פרחים? האם דיברו על זה אחרי כמה זמן? אבל על תזמורת דיברו! שיהיה רק בשמחות!
(10) aghv skhv, 27/12/2010 03:35
זאת לא החתונה שלי, אני מזדהה עם האמור בכתבה זו. עברתי חתונה של הבן הצעיר שלנו. החתונה לא היתה לטעמי בכלל ולא התאימה לאופי שלי. חייבה אותנו בהוצאות גדולות שהיה לנו קשה לשלם. אבל תמיד צריכים לזכור כי יש גם צד שני בחתונה ולו יש חלומות משלו וצריך לדעת לשתוק ולהתפשר. בסופו של דבר אנשים אמרו לנו כי מאוד נהנו בחתונה ואני שתקתי וקיבלתי הת המחמאות.
(9) רוני, 27/1/2008 02:44
נחמד..
מחד
(8) יעל, 30/10/2007 12:56
תגובה לכתבה
הכתבה מעניינת מאוד מחכימה ומעשירה שנזכה ללמוד מהגברת הזו וליישם יישר כח
(7) יוסף, 23/2/2007 05:24
אפשר קצת אחרת
אני אבא לילדים ששמונה מהם כבר נשואים. ב"ה ובע"ה. בדרך כלל אצלנו זה קצת אחרת. פשוט חושבים יחד עם הילדים, כך התרגלנו, ובחסדי שמיים - הילדים גם יודעים שהתייעצות היא התייעצות, אבל מכבדים מאוד את הדעה של אמא (אשתי), וגם את שלי. גם אם הם "נורא רוצים" משהו, אבל זה לא נראה לנו, הם יוותרו. מצד שני, אנחנו משתדלים מאוד לעשות את מה שהם רוצים, אם זה רק אפשרי, משתלב במסגרות העקרוניות, ונכנס לתקציב. כפוף, כמובן, להורי הצד השני. כך בחתונות, כך גם בשאר הדברים. ובכל יום אנחנו מודים לקב"ה שנתן לנו ילדים כל כך טובים!
(6) רועי, 22/2/2007 09:05
פשוט מאמר מדהים
תודה רבה על מאמר מדהים ומלא תובנות
כמעט כל משפט שני היה תובנה מעמיקה ומחכימה עבורי (על אף שאנני נשוי כלל ובטח עוד לא הורה)
ממש מרומם נפש ומחכים
אין מילים להביע את תודתי לאתר זה שפשוא מגיש לנו את מה שבאמת משמח את הנפש (וזו לדעתי החכמה ...)
(5) אנונימי, 20/2/2007 02:57
חיזוק דברים לתגובה 4
אני מחזקת מאוד את דבריה של מיכל ובל נשכח את ההורים שהם חלק בלתי נפרד מאירוע משמעותי כזה בחיי הילדים...
ואכן כן.... "בעל המאה הוא גם (ולפחות לגיטימי שיהיה) בעל הדעה"
בשורות טובות תמיד....
(4) מיכל, 19/2/2007 17:15
ביטוי קצת קשה
שלום,
נדמה לי שאני מבינה מאיפה את מגיעה ושאת באמת מנסה לעשות מה שטוב לבת שלך, אבל אולי עדיף לנסח את הדברים אחרת: הרי בוודאי שזה קשור אליך!! מאוד קשור- זאת הבת שלך. האם זה אומר שאת תקבעי דברים בשבילה? כנראה שלא. מצד שני- האם זה אומר שכל מה שנשאר הוא לחתום על הצ'קים? ממש לא. הורות בעיני היא לא רק חשיבה על הילדים אלא גדילה לצידם, וכשצריך- גם ההורה תופס מקום על הבמה. האם רוב האורחים לא יהיו של ההורים דווקא? ברוב החתונות האורחים הם בעיקר מצד ההורים, ולא בכדי. החתונה היא גם הזדמנות של ההורים לשמוח, לחגוג יחד עם המשפחה והחברים שלהם את המאורע של "שליחת הגוזל" מן הקן. לפי דעתי החתן והכלה צריכים לקחת את הנתונים האלה בחשבון, לדעת שהיום הזה הוא לא רק בשבילם ושלהם, ולכבד מאוד את הרצונות של ההורים. אוי לכלה שההורים שלה הם רק הכספומט שלה! בסופו של דבר, אפילו אם החתונה תהיה בדיוק כמו שהיא רוצה- ייתכן שהזיכרון הכי חזק שלה מהאירוע יהיה בסופו של דבר שההורים שלה לא ממש היו איתה בעניין, שהיא נכנסה לזה לבד או כמו שניסחת- "זה לא היה קשור אליהם". לכן לדעתי אפשר וצריך להיות מעורבים, להביע דעה מדי פעם (אך לא להציק) ולדאוג שהחתונה באמת תהיה שמחה ובלי מרירות מצידכם.
מזל טוב!
(3) אפרת, 19/2/2007 02:57
מה באמת חשוב
אני אמא לילדה בת 5 שמאוד חשובה לה אסטטיקה. אני משערת שבע"ה בבוא היום אף היא תתעניין בשמלה יפה ובאולם מפואר,אך אני יודעת שמה שחשוב יותר יהיה להסביר לה על מהות היום. חשוב שהיא תהיה צנועה בחתונתה ,חשוב שתזכור שזהו יום שבע"ה היא מתאחדת עם חצי נשמתה, יוהכ"פ קטן עבורה ועבור חתנה. יום שמעבר להכנות הגשמיות יהיה גדוש בתכנים רוחניים. צום אמירת תהילים ,תפילות ובקשות לבורא עולם ואם היא תזכור כל זאת אז בטוחני שגם באולם הצנוע ביותר עם המנות הפשוטות ביותר היא תהיה שלימה ומאושרת משום שאלו הם רגעיים והקשר אותו היא תקשור עם בעלה והקב"ה באותו יום הוא החשוב באמת והניצחי אותו צריכים לטפח ועליו צריכה היא לחשוב. נכון מצידך לא להציק ולא להתערב בהחלטות של ביתך אך חשובה מכל היא הדרכתך בנושאים הרוחניים. בטוחני שאם תעשי כן גם בתך בסופו של דבר (אפילו אם תחליט להמשיך בתוכניות הגרנדיוזיות שלה) תקח איתה ביום זה את הדברים שבאמת ישנו את חייה ושיתנו את המשמעות האמיתית והעמוקה ליום קדוש זה. לבסוף אני מאחלת לכם מזל טוב מכל הלב. שתרבו נחת מילדיכם ותזכו לעשות נחת לקב"ה.
(2) אמא שיודעת, 18/2/2007 12:08
פשוט תפרגני לה
אנחנו חיים בדור משוגע שכזה
(1) חן, 18/2/2007 07:05
זה דור של התלהבות..תני לה
תני לה זאת הבת שלך כל אחת רוצה את החתונה ה-כי מפוארת וה-כי יוקרתית וחתונה לא נשכחת להאמתי שגם אני רוצה זה חלום של בת בת היום תני שתהנה חתונה יש רק פעם בחיים העיקר שיהיה תיהיה בקדושה ובטהרה ואני מבינה אותה ככה זה זה התלהבות של הרגע ולי יש כבר הכל את השמלה שאני רוצה את האולם ..תכשיטים...תסרוקת ה-כ-ל אבל אני מחכה לחתן המיודע שלי ובעזרת השם מאחלת לבת שלך חתוננההה כמו שהיא רווצה!!! בעזרת הקדוש ברוך הוא כמובן =]