כשמארחים סוגרים את דלת ביתם אחרי אורחים מסויימים, מביטים זה בזו ואומרים: "אותם אנחנו לא נזמין יותר!", זה פשוט עצוב.

יש אורחים שנשארים יותר מדי זמן, ויש כאלה שעוזבים מדי מוקדם. יש אורחים תובעניים מדי, ויש אורחים פסיביים מדי. אז… איך תהיו אלה שכולם ירצו להזמין שוב?

הכלל השולט הוא: אל תעשו שום דבר שיטריד את המארח. ואם זה נראה לכם מובן מאליו, המציאות לפעמים אומרת אחרת. להלן שמונה "כללי לא-תעשה" בסיסיים, שעל כל אורח להימנע מהם.

"לא תעשה" ראשון: אל תתעלם מהמארחים שלך או מיתר האורחים. לפעמים מוזמנים ידידים שיש להם המון חדשות לספר זה לזה (הם לא נפגשו כבר לפחות יממה!). אז הם מתיישבים בקצה השולחן, פונים זה אל זה, ומתעלמים מהמשפחה המארחת. בנסיבות כאלה המארחת מרגישה כמו מלצרית, ותתפתה לשאול אם "שולחן 2 בפינה" צריך עוד משהו!

"לא תעשה" שני: בלי התלחשויות. לחישות וצחקוקים הם התנהגות שאפילו ילדים צעירים מאוד מבינים שהיא קצת אכזרית ובדלנית (וזו הסיבה שבגללה הם עושים זאת).

התלחשויות הן בדרך כלל מנת חלקם של אורחים שהם זוגות צעירים, וגם אם ההערות שלהם ממש לא מתייחסות למרק התפל או לעלייה במשקל של המארחת, זו לא התנהגות ראויה, ואעז לומר שהיא אפילו מחוצפת. אותו כלל חל גם על דיבור בשפה זרה.

"לא תעשה" שלישי: אל תעירו לילדי המארחים הערות מעליבות, חסרות סבלנות או מזלזלות (אפילו אם מגיע להם!). למרות שגם הורים מתוסכלים לפעמים מילדיהם, רגשותיהם מרוככים תמיד על ידי אהבה. בלי האהבה, זה רק מעליב וכואב. זהו ביתם של הילדים הללו, והם חולקים אותו עם האורחים, ומכיוון שכך מגיעה להם הכרת תודה.

לעומת זאת, אורחים שמעניקים תשומת לב מיוחדת לכל בני המשפחה, שנוהגים בהם בכבוד ובהתעניינות כנה, הופכים להיות מוזמנים קבועים, ולעיתים קרובות גם בני בית וחברים טובים.

"לא תעשה" רביעי: לעולם אל תעיר על הבישול של המארחת. האסטרטגיה הנכונה היא מחמאות חנפניות.

"לא תעשה" חמישי: אל תשדר תחושה שאתה מחכה בקוצר רוח לעזוב, אפילו אם הילדים שלך כל הזמן מנדנדים: "מתי הולכים כבר הביתה?"

יש אנשים שתמיד ממהרים. הם דוחסים את הארוחה בביתך בין מסיבות יום הולדת, משחקי כדורסל וסידורים דחופים אחרים. הם לא נשארים עד לסוף הארוחה. זה עלול להיות מביך וקצת פוגע במארחים.

כמארחים, מוטל עלינו לסיים את הארוחה לפני שהאורחים יאבדו את סבלנותם, ולהשאיר אותם "עם טעם של עוד". אך כאורחים, אנו צריכים להתאים את עצמנו לחברה ולהישאר עד הסוף, אלא אם כן הסוף הזה ממש מתעכב או במקרה חירום.

"לא תעשה" ששי: לא לשאול שאלות בלתי נחוצות ואישיות, כמו פרטים על הכנסת המארח ועל ענייני עסקיו. כשהיינו צעירים יותר וילדינו קטנים, אנשים היו נכנסים לביתנו ומופתעים מגודל המשפחה שלנו. לעתים קרובות (!) הייתה השאלה הראשונה שלהם: "נו, את מתכננת להביא עוד ילדים?" קצת מביך.

"לא תעשה" שביעי: חוסר הערכה על המאמצים, הזמן והכסף, שהמארח והמארחת השקיעו למענך. למרות שהמארחת תנסה לפטור את זה ב"ממילא הכנתי", האורח הנבון יודע שזה לא לגמרי מדויק. המארחים בדרך כלל נערכים לפי צרכיהם האישיים של האורחים. הם מתכוננים לפי מספר האורחים ואופי האורחים, ומנסים להתאים אורחים בעלי אופי מתאים. גם אם הם בעצמם נהנים מהבילוי (כמוני למשל), זה לא אומר שהם לא מתאמצים.

וזה אומר שביטולים של הרגע האחרון צריכים להיעשות רק במקרי חירום, עם מעט מאוד יוצאי דופן. בהחלט לא בעקבות הזמנה נוספת, כביסה שצריך לכבס, עבודה שצריך לסיים או "משהו שלא הסתדר לך".

"לא תעשה" שמיני: אל תשכחו לומר תודה! אפשר להביע תודה בהרבה צורות שונות – בפה, בכתיבה, או במתנה קטנה שמעניקים כשבאים. ביטוי הכרת הטוב חשוב לבניית אישיותו של האורח ונותן תחושה טובה למארח.

 

***

 

ביהדות, אדם צריך לקחת אחריות על מעשיו. אינטראקציה בינאישית נכונה אינה דבר טבעי. אנחנו זקוקים לאימון וללימוד כיצד לנהוג כראוי עם הזולת בכל מצב שהוא.

ואולי, אם אצליח לשדר את הרעיונות האלה לבני משפחתי, ונהפוך להיות האורחים האידיאליים, אז אולי סוף סוף מישהו אולי גם יזמין אותנו...

הקליקו כאן כדי לקרא את המאמר איך לגרום לאורחים להרגיש בבית?