לפני שלוש שנים, יצאתי עם מישהו שהכרתי בעבר. נפגשנו מספר שנים קודם לכן, כשהוא יצא עם חברה שלי. הוא היה בחור נהדר. אז כמה שנים לאחר מכן, כשמישהו הציע לקשר בינינו, הסכמתי.
יצאנו. הוא שבר את לבי.
מן הרגע הראשון היה בינינו "קליק" חזק, אך כמה חודשים לאחר מכן, בדיוק כשנראה שהדברים נהיים רציניים, הוא שינה פתאום כיוון והודיע: "אין לי רגשות כלפייך".
הרגשתי כאילו דחפו אותי במורד הר תלול.
נראה שהרגשות פשוט... נעלמו.
במשך שלושה שבועות מלאי ייסורים חיכיתי בשעה שהוא התייעץ עם עמיתים לעבודה, חברים, והבטן שלו. התשובה הסופית – שנמסרה לי דרך חבר! – הייתה שהוא פשוט לא מסוגל. לא מסוגל להמשיך.
ואז הגיעו ההסברים של באי כוחו: יש לו קושי עם אינטימיות, הוא רצה להיפרד מספר שבועות קודם לכן מרוב שהיה לו קשה, הוא פוחד ממחויבות.
ידעתי שאני לא היחידה. הוא היה מאורס בעבר והפר את האירוסין. חוץ מהעליות והירידות הדרמטיות עם חברתי לפני מספר שנים, הוא לא הצליח לבסס מערכת יחסים רצינית.
"זה לא בגללך", אמרה לי חברה שמכירה אותו. "אסור לו לצאת לדייטים. הוא סכנה לציבור".
"אבל הוא אדם טוב!" מחיתי.
כמה טוב הוא יכול להיות, אם הוא משאיר מאחוריו ערמה של לבבות שבורים?
"אולי", היא ענתה, "אבל כמה טוב הוא יכול להיות, אם הוא משאיר מאחוריו ערמה של לבבות שבורים?"
בסופו של דבר נפגשנו פעם אחת נוספת ואמרתי לו שהוא אדם נהדר ונדיב והגון וביום מן הימים הוא בוודאי יהיה בעל ואב אוהב... אבל, הוספתי, הוא חייב זאת לעצמו – שלא לדבר על הנשים שעמן ייצא בעתיד – לפתור את הקשיים המשמעותיים שיש לו לגבי אינטימיות ומחויבות. ועד שלא יעשה זאת – אסור לו לצאת לדייטים.
המשכתי הלאה בחיי, וסלחתי לו, וחשבתי עליו מדי פעם... בלי שום מרירות.
הזמן חלף ואז, בשנה שעברה, היו כמה חילופי אימיילים בינינו ולאחר מכן שיחת טלפון לעבודה ואז הרגשתי לפתע כאילו רק אתמול דיברנו. תמיד הצחקנו זה את זו, תמיד הייתה בינינו אינטימיות פשוטה, קלה וכייפית… תמיד מאוד חיבבנו זה את זו. וכהרף עין, אותה ההרגשה שבה והופיעה ושנינו היינו מודעים לכך.
"שכחתי שאתה כזה מצחיק!" אמרתי.
"אני לא שכחתי כמה את מצחיקה", השיב.
אבל אני כן. שכחתי כמה חיבבתי אותו, כמה אהבתי אותו. ושכחתי איך הוא שבר לי את הלב.
שכחתי כמה חיבבתי אותו, כמה אהבתי אותו. ושכחתי איך הוא שבר לי את הלב.
בדיוק כשחשבתי לעצמי שחבל שלא נוכל להיות ידידים, הוא הציע שניפגש לכוס קפה.
"לדייט או לסתם פגישה בין ידידים?"
"לדייט", השיב בשלווה.
"אבל למה?"
"מעולם לא התגברתי עלייך".
"מעולם לא התגברת עליי?!" צחקתי. "בפעם האחרונה שדיברנו אמרת שאין לך רגשות כלפיי! למה שהפעם זה יהיה אחרת?"
הוא הסביר שהוא זוכר את כל מה שאמרתי לו בפעם האחרונה שנפגשנו ושצדקתי. היו לו בעיות רציניות עם אינטימיות ומחויבות. הוא הלך לטיפול ועבד עליהן ועכשיו, אמר, הוא מרגיש שהוא מוכן לנסות. הייתה לו תמיכה, מודעות ומוטיבציה.
צחקתי – הצדק יצא לאור באיחור של שלוש שנים. אבל כעת נזכרתי כמה אהבתי אותו – הייתי פשוט משוגעת עליו – וזכרתי כמה נפגעתי ולא רציתי שזה יקרה שוב. לא הייתי בטוחה. סירבתי.
המשכתי לסרב למשך שבוע או שבועיים עד שהוא נפגש עם ידידה מבוגרת שלי, אישה חכמה שעל שיפוטה אני סומכת, בעוד אני ממתינה בציפייה דרוכה למוצא פיה. הוא שכנע אותה שהוא רציני ומוכן לעבוד על הקשר. הוא כבר לא היה באותו המקום.
וכך זה החל. פעם נוספת.
ה"קליק", החברות, הכיף, הכימיה – הכל היה שם, רק טוב יותר. הוא היה יותר פתוח מבחינה רגשית, יותר רגיש לצרכים שלי, סבלני ביחס לחששות שלי. במשך כמה חודשים ההרגשה הייתה ממש טובה, למרות הפחד שהכל ישתנה לפתע, כפי שקרה בעבר. הוא קרא לפחדים האלה "יבלות רגשיות" והביע תמיכה וסבלנות בכל פעם שה"יבלות" שלי כאבו.
הוא נפתח יותר מבעבר – לדבריו, יותר מכפי שהיה מסוגל אי פעם להיפתח – והבנתי מהיכן נובעים הקשיים, הפחדים, הסיבות מדוע התנהג כפי שהתנהג. הוא לקח אחריות על כך שפגע בי ועל כך שברח. הוא הבין את פחדיי והיה סבלני ביחס לחסרונותיי ולהתלבטויות שלי.
בתחילה פחדתי "לשחרר" ולהאמין שהקשר אכן אמיתי. המשכתי לחכות לרגע בו הוא יברח, אבל הוא הרגיע אותי במילים ובמעשים שהמצב שונה ושטוב לו. לאט לאט הצלחתי להשתחרר, הפסקתי לעמוד על המשמר, האמנתי שזה אכן קורה, סוף סוף. הפסקתי לתהות אם הוא ייעלם ובטחתי בו. הייתי מאושרת.
דיברנו על העתיד במונחים כלליים. בילינו זה עם חבריו של זה.
כשאנשים – חבריו יותר מאשר חבריי – לחצו עלינו ושאלו מתי, מתי, מתי – צחקתי והרגעתי אותם. ידעתי שהוא זקוק לזמן נוסף ושגם אני לא ממהרת. יכולתי לחכות, הרגשתי שהוא שווה את זה.
מרחב ועוד מרחב
ואז זה התחיל.
זה התחיל לאט. ערב שהשתבש, הוא חשף יותר מדי ונסוג. לא נורא, זה קורה, חשבתי.
אבל זה דבק בנו איכשהו. הוא לא הצליח להשתחרר מאי הנוחות שהתעוררה באותו הערב ונזקק למרחב ועוד מרחב. ניסיתי לתת לו מרחב. ניסיתי להתעלם מאי הנוחות שלי, מהפחדים שלי. ניסיתי לרכך את התגובות הדרמטיות שלי.
ההיכרות שלנו התרחבה והחלה לכלול צוות שלם של מטפלים, חברים, מומחים – כולם התגייסו והטו כתף כדי לעזור לו להסביר שהוא מתקשה לתקשר, מתקשה להתקדם.
כבר בשלב מוקדם הוא למד שאהבה מובילה לאובדן ושאם יכניס מישהו לעולמו, זה יוביל לכאב.
זה היה מקרה קלאסי: כמוני, הוא לא בדיוק הגיע ממשפחה מושלמת והוא איבד את הוריו בגיל צעיר. כבר בשלב מוקדם הוא למד שאהבה מובילה לאובדן ושאם יכניס מישהו לעולמו, זה יוביל לכאב.
אבל הוא ניסה. הוא נזקק לזמן ולמרחב. הוא היה צריך שאעזור לו להתגבר על פחדיו ובעיותיו.
המטפל שלו הסביר שזה היה מאוד מפחיד בשבילו להכניס אותי פנימה, כי הוא למד יותר מדי פעמים שאהבה מובילה לכאב ולאובדן.
אבל כבר הייתי בפנים. והאמנתי בו. האמנתי בנו והאמנתי – בכל לבי, יותר מכל דבר בו האמנתי אי פעם בעבר – שהחסרונות שלי ושלו מאזנים זה את זה, ושהיתרונות של כל אחד מאתנו הופכים את השני לאדם טוב יותר. מעולם לא הרגשתי בצורה ברורה יותר את התחושה שנוצרתי למען מישהו. זה לא היה גן של ורדים, אבל ידעתי שביחד, נוכל לבנות משהו חזק ואמיתי.
אז החזקתי מעמד ככל יכולתי. ברגע שחשבתי שלא נוכל יותר להמשיך כך, הוא היה צץ שוב – הגבר שהערצתי, הערכתי, כיבדתי – ונזכרתי מדוע אני עדיין שם.
כל מי שהקיף אותנו הסכים עם מה שראיתי: הוא עובד כל כך קשה, מתאמץ כל כך... ועם כל יום שחלף, אהבתי אותו יותר בזכות מאמציו.
אבל בסופו של דבר הפסיקו המאמצים והניסיונות וזה קרה. שוב.
הוא פשוט לא עמד בכך. הוא לא הצליח להתקדם. הוא מצטער, מצטער, מצטער...
הוא חזר על המילה שוב ושוב, כאילו יש לה משמעות כלשהי. כאילו המילה תוכל לגרום לי להרגיש שוב שלמה כשהרגשתי מפורקת, כל כך מטופשת על כך שחיכיתי, שהאמנתי בו, שנתתי לו הזדמנות נוספת, ועוד אחת, ועוד אחת...
כאילו שיש משהו שמישהו יכול היה לומר, שיכול היה להקל על כאב הנטישה של האדם שהפך להיות החבר הטוב ביותר שלי.
תובנה לאחר מעשה
סוג כזה של כאב יכול להחלים רק במשך הזמן. אבל הכאב הנוסף נובע מהקול הקטן שלוחש ללא הרף בפאתי ראשי שהייתי טיפשה, שהכנסתי ראש בריא למיטה חולה, שהייתי צריכה לדעת שזה לא יילך.
האמנם?
במבט לאחור, קל להצביע על דבר זה או אחר, על הסימנים שבישרו את הסוף. אבל באותה מידה קל להצביע על כל הדברים שהעניקו לי – ולכל האחרים – תקווה.
כלל מספר 1: הבהירו את מטרת ההיכרות
כבר בשיחת הטלפון הראשונה, המטרה צריכה להיות ברורה: מערכת היחסים הזו אמורה לבדוק אם שני הצדדים מתאימים להינשא.
הקלפים היו מונחים על השולחן כיוון שהיה לי תמרור אזהרה: הקשר הקודם שלנו שנגמר בגלל אי יכולתו להתחייב.
כלל מספר 2: נכונות מפורשת להינשא
הוא הכיר בבעיות שגרמו לו לחבל בקשר בפעם הקודמת, עבד עליהן וקיבל תמיכה. כשמישהו יוצא לפגישות רבות ולא מצליח להתחייב, אומרת רוזי איינהורן, המומחית לענייני היכרויות, חייב לקרות שינוי משמעותי לפני שאותו אדם יוכל לקחת צעד קדימה. השינוי יכול להיות התחלת טיפול, סוג של פריצת דרך פסיכולוגית (סוג של הארה) או אירוע מכונן אחר – אבל משהו חייב להשתנות. זה נחמד לחשוב שכולנו מחכים לאדם הנכון... אבל רוב הסיכויים הם שמה שצריך להשתנות נמצא בתוך האדם שלא מצליח להתקדם הלאה.
כלל מספר 3: התפתחות נורמלית של רגשות
תמרורי האזהרה האמיתיים התחילו מבחינתי כשהחלו השמיים להתקדר – כשהוא טען שאינו יכול להמשיך בשעה שאני הייתי מוכנה להתקדם. צריכה להיות הדדיות ביחסים. ברגע שאחד הצדדים מרגיש שהשני נמצא במרחק משמעותי מבחינת המוכנות הרגשית, זהו תמרור אזהרה רציני – בעיקר אם הצד שמשתרך מאחור הוא הצד שיש לו היסטוריה של קשיי מחויבות או בעיות דומות.
בכל מערכות היחסים יש מכשולים, אבל יש תמרורי אזהרה שהם צרור דאגות לגבי "לחץ" (בעיקר כשלא לוחצים), ערמה של פחדים לא מבוטאים או תסבוכת אחרת שמונעת את ההתקדמות הנורמלית של מערכת היחסים. הדברים לא צריכים להתקדם במהירות האור, אבל הם כן צריכים להתקדם.
כלל מספר 4: קבלת אחריות על הקשיים
רצתי ממטפל אחד למשנהו – בניסיון לעזור לו לעבוד על הקשיים שלו שמעכבים אותנו. שמחתי לעזור לו בכל דרך שיכולתי, להתבונן כיצד מעשיי השפיעו עליו וכו'. זהו חלק נורמלי מכל מערכת יחסים. אבל הייתי אמורה לראות יותר בבירור שהקושי הוא שלו, לא שלי.
מאוחר מדי, הבנתי שמערכת יחסים רומנטית היא קשר שברירי מכדי להתייחס אליו כאל מבחן. הקשיים שלו אמורים היו להיפתר – או לפחות היה עליו להתקדם משמעותית – לפני שאני נכנסתי לתמונה. ראשית היה עליו "לבחון את הדברים" עם חבריו, בני משפחתו, המטפל שלו... לא החברה שלו. אי אפשר לעשות עבודה כזו במערכת יחסים שבה שאלת הפרידה מונחת תמיד על השולחן, כי אז הביטחון לו זקוקים שני הצדדים אינו נמצא שם. זו הייתה ציפייה בלתי הגיונית לחלוטין מעצמו ועול לא הוגן להניח על כתפיי.
כלל מספר 5: קבעו תוכנית
בסופו של דבר, אומרת רוזי איינהורן, במקרה כזה, אין הזדמנות נוספת – התוכנית צריכה להיות מאוד ברורה: 10 פגישות ואז החלטה (לדוגמה). בדיעבד, כשהיא הציעה שזו יכולה הייתה להיות תוכנית טובה, ידעתי מיד שזה היה מלחיץ אותו מדי. הוא לעולם לא יכול היה להסכים לכך. ופה טמונה התשובה לשאלה: האם יכולתי לצפות מראש את התוצאה? אולי. יש הבדל בין לא לקפוץ מהר מדי לתוך מערכת יחסים, לבין הידיעה מראש שמוקשים אורבים על כל צעד ושעל. זו למעשה ההוכחה לכך שהוא פשוט לא יכול היה לעשות זאת.
לקחת סיכון
עכשיו, עם כל התובנה והבהירות שהשגתי בדיעבד, אולי הייתי צריכה לצפות את הכל מראש. אולי באמת הכנסתי ראש בריא למיטה חולה. אבל האם זה משנה?
כנראה שיש שיעור שעליי ללמוד ואני מקווה שאצליח לגלות מהו - ברגע שפצעיי יחלימו מעט.
לעת עתה, אני מרגישה כאילו הימרתי – והפסדתי. טעמתי את טעמו של משהו מתוק – להיות עם גבר כה ראוי לאהבה וכבוד, שגרם לי להרגיש שאני טובה יותר כשהייתי איתו – וזה נלקח ממני ללא סיבה טובה – לא סיבה שאני יכולה באמת לקבל.
אבל לפחות אני יודעת שהיה לי את האומץ לקחת את הסיכון.
ואני חייבת להיות מוכנה לקראת ההימור הבא.
(59) שי, 15/11/2020 12:50
ככ דומה
קראתי את הסיפור הזה. כאב לי הלב וזה היה ככ חזק כי ממש סיפור דומה קרה לי.. רק שאי מתי שהבחור ניסה לחזור לא הסכמתי לחזור. לא האמתי שהוא מסוגל לשוב ולהתגבר. אבל היה לי קשה להגיד לו לא לדעת שהוא רוצה ואני אומרת לו לא. בעז"ה מקווה שכל אחת תמצא את האיש שלה שנדע להקשיב ללב שלנו ולתת לשכל לשלוט עליו. ולזכור שהקב"ה מכוון את הדברים
(58) אנונימי, 6/11/2020 08:39
ווואו
באופן מדוייק מה שקרה לי. לא מאמינה שהסיפור כל כך דומה.
(57) שרון, 23/6/2020 23:14
ליבי איתך
לפי התאריך הפוסט פורסם לפני מס שנים, מקווה שהעתיד זימן לך זוגיות נפלאה
(56) אורטל, 21/3/2016 22:04
מקרה אמיתי ודומה
היי, אני חייבת לשתף במקרה שלי, יצאתי עם בחור 3.5 שנים דיברנו על חתונה, הייתה הצעת נישואים, חודש לפני החתונה ביטל. הייתי שבורה והמומה בעיקר, המשכתי הלאה. כעבור מספר חודשים ביקש לחזור אליי אחרי שהיה במערכת יחסיים חדשה. נתתי לו הזדמנות שנייה מכיון שאהבתי. אבל משהו בלב לא נתן לי ביטחון איתו בשנית. שאלתי אותו מה קורה עם התקדמות לכיוון חתונה ואמר לי מתי את רוצה. לאחר 3 חודשיים כבר היה מאוס לי והוא לא היה ישן בלילה היו לו פחדים על העתיד ואם זה יקרה לו שוב. ניסיתי להיות שם ולעזור. ויתר עליי פעם נוספת מידיעה שהוא אומר אני אוהב אותך אבל לא יכול להתקדם. מאוד קשה לי שויתר עליי לטובת הפחדים. אשמח לתגובה .
(55) אני, 2/8/2015 12:14
חבל
היה לך גבר בידיים, גבר שאהבת והערכת, אבל בראש שלך היה שיצא מזה בסוף חתונה.
(54) יעל, 2/10/2014 18:21
מה שנקרא חכמים לאחר מעשה
קשה מאוד לראות בבהירות כשנמצאים ברפש. כשאת שם תמיד יש את המחשבה מיהו האשם האמיתי ןהאם יש לך חלק באופן התנהגותו- ( כי הרי אף אחד מאיתנו לא מושלם - וכ"כ קל להכנס למקום של האשמה עצמית)
(53) אא, 12/7/2014 13:38
כואב לקרא את "התסריט של חיי" מהצד
המאמר רגש אותי מאד בגלל הדמיון המלא לקשר שהסתיים על ידי מגבר שאהבתי ועדיין אוהבת על רקע אותן בעיות. במקרה שלנו שנינו באנו לקשר פצועים מפרק א בו מעורבים ילדים (לי אחת ולו יותר) אולם הוא בנוסף סובל מבעיות רגשיות עמוקות יותר להן הוא מודע היטב (במידה מסויימת היא שגרמה להתפרקות נישואיו) ואשר להם שורשים בילדות. הקשר היה לאורך כל הדרך חזק ביותר אולם לא התקדם.... ככל שעבר הזמן זה לווה בטונים צורמים משום הפער הרגשי שלנו ביחס למחוייבות וקשירת חיי המשפחה (שהיו בסך הכל הפיכת משהו שכבר היה קיים) באופן רשמי. לא הצלחתי יותר להכיל את הכאב בהרגשה שהגבר שלי אוהב אבל לא מרגיש עדיין בשל (ואולי לא יהיה בשל לעולם) להפוך את הקשר שלנו לקשר ממוסד. כואב לקרוא את "התסריטשל החיים שלי "מהצד...
(52) גם אני, 12/12/2010 17:41
הזדמנות
גם לי זה קרה , התאהבתי למרות שלא האמנתי בכלל שאני מסוגלת לאהוב. הכרתי בחור טוב מקסים ומיוחד שאין כמותו.בהתחלה היו לי תקוות הכל הצביע על עתי ורוד אך כעבור 3 חודשים של הירהורים שאלתי מה הלאה ונוכחתי לגלות שהוא לא התאהב.לטענתו הוא אוהב בתור חברה קרובה ולא כבת זוג. אני נותרתי שבורת לב אך מוכנה לסייע לו בכל מה שיצטרך כי זיהתי שיש לו בעיה עם מחוייבות .עכשיו אני מבינה שזו הייתה אולי טעות להמשיך ולהיות בקשר כ"ידידים" כי הרגש שלי כלפיו לא השתנה. אני למדתי שצריך להעריך ולאהוב את מי שאנחנו ותמיד להאמין שה' משגיח ועוזר. שנזכה כולנו לאהבה ראויה וכנה , אמן
(51) בן, 3/2/2010 22:01
לי היה בדיוק אותו דבר אבל הפוך
הבחורה היא זו שהיתה בעייתית ואני נתתי עוד צ'אנס ועוד אחד ועוד ועוד עד שזה התפוצץ. היום אני יודע שטעיתי אבל כנראה שאם זה לא היה הולך כמו שזה הלך לא הייתי לומד את מה שהייתי צריך ללמוד.
(50) אנונימי, 19/12/2009 19:38
המוכה
תתפקחי המקרה שלך עצוב מאוד אך עלייך לקבל החלטה חותכת וברורה לבחור שלך יש תדמית של גבר נוכל משחק ברגשות משיג את המטרה ונסוג אופייני לרוב הגברים תתעוררי אל תחזרי אל הטעות ותלמדי להתגבר יש הרבה דגים בים צריך רק סבלנות ולא להתפשר על המצוי בהצלחה
(49) , 19/11/2009 12:30
יווו, מאמי שלי. שלב א' שלך קרה לי גם
גם אני הייתי עם גבר מדהים, הרגשתי שנבראתי בשבילו, היינו מתאימים בצורה אפסולוטית (כך זה היה נראה) וביררתי ושאלתי ודיברתי עלינו לאורך כל התקופה , כשהוא אומר לי שאם יהיה משהו הוא יגיד ושהוא איתי ושהוא רוצה. אחרי כמעט חודשיים של קשר מאוד אינטנסיבי הוא אמר לי שלאורך כל התקופה הזאת לא היו לו אליי רגשות.מההתחלה. הוא רצה שזה ילך וניסה כי הוא יודע שאני כל מה שהוא רוצה אבל לא הצליח. והוא שקר לי,עם חיוך לאורך כל התקופה הזאת.שקר ושקר ושקר. וגם הוא מגיע מרקע מכאיב מאוד משפחתי וחברתי. שלא נדע עוד צער בעזרת ה'.היום אני כבר בסדר גמור, נהנית מהחיים ממשיכה ללמוד, ותכלס מאחלת לו את בריאות הנפש.... שיהיה לנו רק טוב.
(48) אנונימי, 13/10/2009 09:35
איתך... תודה!
(47) אלמונית, 11/10/2009 22:20
כמה מוכר
גם אני היתי בקשר דומה, מצד אחד אהבה ודאגה וחיבה, מצד שני, תמיד שם אותי למבחן, ונתן לי את ההרגשה שאני לא מספיק טובה. אבך אם אני אשתדל- אולי הוא כן יתחייב. לקח שנה וחצי עד שבסוף- ביוזמתו- נפרדנו, וכבר כמה ימים אחרי הבנתי כמה זה היה רע לי להיות שם. חדשים אחרי הוא שוב רצה שנחזור והבטיח לי את הירח, ואחרי כמה שכנועים בסוף הסכמתי, אבל זה לא חזר אף פעם להיות באמת, עד שבסוף זה נגמר לגמרי. שאלתיא ת עצמי אם הייתי צריכה לחזור אליו, אבל אני חושבת שלא הייתי יכולה להתנתק סופית אם לא הייתי מנסה להיות שם שוב באמת, וזה מה שעזלי בסופו של דבר לנתק אותו סופית מחיי ולהבין באופן חד משמעי שהוא לא האדם בשבילי. אני מאמינה שאת תצאי מזה חזקה יותר ויודעת טוב ורת ומדוייק יותר מה את בדיוק רוצה.
(46) אנונימי, 31/8/2009 21:55
קורה לי משהו דומה
אני כל כך איתך ובנוסף לא ישנה בלילות עם מקרה דומה מאוד. רק שאני חשבתי שעם האישה המיוחדת שלפני שהוא ביטל נישואין - איתי זה יצליח כי הוא אוהב יותר ובאמת רוצה - אבל לא מספיק כדי לעשות את התיקון הזוגי איתי - ולצערי אני עדיין המומה מכאב..........אני מאחלת לך ולי "גמילה" בקלות ונדע להבחין ולאבחן במדוייק את המיועד עם עזרת הקדוש ברוך .
(45) אלכסנדר פן, 14/8/2009 08:48
לא אני הוא האיש לא אני - אל שובו משכבר מצפה את
לא אני הוא האיש מילים: אלכסנדר פן לא אני הוא האיש לא אני אל שובו משכבר מצפה את את קורות נדודי הישנים לך הבאתי במקום טבעת. במבט אל תצודי יגון הוא חלף אך לא מת עדיין התקרבי וראית בחלון על מצחי העייף אות קין. מה איכפת לך אני או הוא או אחר יתנבא ביער ובחצות תוך דממת הרהור לך ירקום אגדת הסהר. והשחר בשחוק עת יקרא ויחרוק שן מבעד לדלת אז יופיע אחר ושירה לך ישיר משכימה ונבדלת. מכולם מנת חלקך תקחי בו יגון בו הצחוק בו הכח ובמותך לא ידעו למי את הקדשת את ליבך המנוח. אל תבכי תעבורנה שנים ואחר לך יביא טבעת ואני לא אני הוא האיש אל בואו משכבר מצפה את.
(44) אנונימי, 11/8/2009 06:44
קראתי תמאמר בעיון רב ואת התגובות שוב ושוב
אני חייבת להודות שלאחר כל התגובות וקריאת המאמר וגם לאחר קריאת התגובות שוב ושוב...הזוג שמוזכר כביכול בכתבה הם תכלס כמו שתי ילדים קטנים למה בכלל הם צריכים לערב אנשים מה זה? ושניהם צריכים להתבגר ובכלל התגובות פה קורעות אותי אחת אחת....קורעות מצחוק הכוונה לפחות רוב התגובות:)..בכל אופן בהצלחה לשניכם לאן שלא תלכו
(43) אנונימי, 10/8/2009 15:31
בעלת נסיון..
מנסיוני הרב...וגם לפי קריאת המאמר הבחור פשוט בחן תבחורה יותר מידי כנראה שאין לו אמונה באנשים שקודם כל יבחן את עצמו לפני שיבחן את הבת זוג והסביביה שלו לא טוב לרוץ ולבחון ולרוץ למסקנות וזוגיות זה זוגיות זה לא ראיון עבודה הוא היה גם אמור לבוא יותר לקרתה ולהפסיק לבחון את הדברים ופשוט לזרום עם זה בלי להתחתן לתת לדברים להתגלגל מעצמם תוך כדי תקשורת אבל אם הבחור לא יודע לתקשר אז הוא לא יודע לתקשר ..
(42) , 10/8/2009 14:06
ל-41...למה מוכה...הרי זה סיפור שמראה שהדברים התחילו יפה..
אולי שניהם לא סגורים על עצמם...פשוט שניהם צריכים לעבוד על עצמם ...או שהוא יותר לא סגור על עצמו ממנה...הרי בעצם בזוגיות יש המון עליות וירידות ורגעי משבר מנסיון
(41) אנונימי, 10/8/2009 12:05
הפרידה
מתאים לתסמונת האשה המוכה. יחסים גרועים מראש נדונים לכשלון. יחסי זוגיות אמורים להיות פתוחים, זורמים וקלים ולא בעייתיים כואבים מלאי צרות כבר מהתחלה. זוגיות בעייתית שכזו תהיה סבל מתמשך לשני הצדדים.
פ, 25/10/2020 23:49
מניסיון בדברים
בס"ד
מניסיון בדברים האלה , ולא דווקא אישי, כשקשר לא זורם כבר מההתחלה, זה בדרך כלל משהו שימשיך ויטריד ואולי אפילו יתחזק.
יש משהו בלב, שהוא בעצם עיבוד נתונים ושיכלול של כל הגורמים הקיימים שנותן תחושה והרגשה מסוימת בלב, והוא שגורם להחלטה או לחוסר החלטה מסוימת. זה לא תמיד בצורה מודעת בשכל, אלא אם כן ישב מישהו וינתח את המצב לפרטיו.
מה גם שכשנמצאים בתוך המצב, זאת אומרת בתוך הניסיון, הדברים נראים אחרת, לאחר מעשה, כשמסתכלים על הדברים מבחוץ, מבינים אותם אחרת, כמו שצריך.
(40) , 8/8/2009 16:44
סיפור כואב ועצוב...אבל...
ממה שאני קוראת כראה שעדיין קצת איכפת לשינהם איכפת מהשני ולשנהם ישנם בעיות לא קלות כנראה כואב לי על הבחור שאיבד אב בגיל צעיר משתתפת בצערו...אבל אולי אם רק את בחורה רוצה לנסות באמת לקחת עוד סיכון וגם הוא ולא משנה מאיזה צד זה יגיע אז למה שהוא ילך למפטל לבד אולי תלכו יחד לא חייב שניכם ביחד לאותו מטפל תלכו גם ביחד וגם לחוד...תדברו על הבעיות בזוגיות שלכם נסו קצת להלחם במיכשולים שניצבים בפניכם...בהצלחה לך
(39) , 8/8/2009 06:21
אחלה מאמר
וואלה באמת אחלה של מאמר...אבל לפי מה שקראתי נראה שיש פה יותר מידי מעורבים וזה לא בריא לא לה ולא לבחור מנסיוני האישי ...וגם גם תמיד בזוגיות יש התלבטויות עליות ירידות בעיות שלו ובעיות שלה הם צריכים לפתור תדברים שניהם לבד ובלי יותר מידי מעורבים ולהגיע לשורה התחתונה ולהחלטה לבד בין שניהם...מקסימום תצאו עוד קצת תגורו נסיון מס' חודש מועט אפילו תעשו חוזה...תבחנו תדברים יחדיו לבד בלי מעורבים ונגמר הסיפור כבר קרו דברים מעולם ואז תראו לא מסתדר ויאלה לחתוך אף מערכת יחסים היא לא גן של ורדים תאמינו לי...וזה טוב ששניהם ככה עוברים הרבה עליות וירידות ככה כבר בפנים ככה יהיה לשניהם את נסיונם ויצברו ויבינו גם לזוגיות הבאה וגם אולי לנוכחית...
(38) , 7/8/2009 18:43
פרידה..ומערכות יחסים...
אתם יודעים לגבי התגובות והסיפור באמת נורא עצוב ומצער..סיפור מאוד מורכב ..וכל אחד מהתגובות פה עם סיפורים שנשמעים מורכבים..אבלל שתדעו לכם בנישואים ובמערכת יחסים ישנם מצבים שהיא תאשים אותו והוא יאשים אותה ומריבות ובלגנים וחברים מתערבים למה מצדיקים אותו או למה אותה?..וישנם מצבים שהוא טוען שהיא חולת נפש או הפוכו...תכלס זה בעיה בין השניים ...הוא בא בטענות היא באה בטענות צריך לשבת ולדבר על הדברים ולהבין למה הוא בורח והיא אולי צריכה לנסות לתמוך במערכת יחסים עצמה ללכת ביחד אולי למישהו לטיפול..משהו כזה לעבוד על הדברים יחדיו לפחות לנסות ואם היא נתנה הזדמנויות יותר מידי אז אולי דיי...
(37) , 7/8/2009 18:14
וואו..זה בא בדיוק בזמן בשבילי
כל מה שכתוב פה ממש עשוב אני מרגישה שאני טיפ טיפה מזדהה...רק שאצלי זה תחיל מידידות שהיתה לפני מס' שניםםם...ואחרי מס' נפגשנו למפגש שוב ופתאום נכנסתי להלם טוטאלי מהתגובה שלו לדברים מסויימים כשהיינו לבד כשנפגשנו ולקח לי זמן לקלוט דברים..וגם השיחות איתו בטלפון התחילו להכניס אותי ללחץ ולא הבנתי אותו כל כך ניסיתי להבין והייתי בשוק חשבתי שהוא פשוט רע אלי ויכוליות שהוא לא כל פעם כשהגיב בתוקפנות מילולית נכנסתי לטאומה לחרדות נזכרתי בעברי בהתפרצויות של מישהו מן העבר ונבהלתי וחשבתי שהוא מגעיל ולא בסדר ואז לא רציתי לתקשר איתו בטלפון ואז התחילו התכתבויות ונגררתי למלא התכתבויות בלי לשים לב מה אני עושה לעצמי ולו ...אבלל בזמן התכותבות היתה לו גם הזדמנות להרגיע תיצרים והיו פעמים שהרגשתי שתקשרנו דרך צד ג' ואז העברתי רמזים דרך צד ג' וגם טלפנתי פעמים מאוד מעטות באמצע אבל כמעט ולא כי יעצו גם לכתוב ולא לטלפן אבל גם אני הייתי לחוצה מההתכתבות ולא רציתי לטלפן ולא רציתי לכתוב...מבהלה..ובעצם לקחתי גם אני סיכונים לנסות לדרבן דברים שוב ושוב בכל מיני דרכים רק כדי להגיע לדברים ולהגיע לשורש הבעיה....אבל ללא הצלחה...וסטו זה סטו....ומה שהיה היה..אני הייתי מוכנה להקריב ולדבר על הדברים ויכוליות וזכור שהכרתי אדם מקסים חסר טקט אבל מקסים אבלל באמת ישנה גם דרך למסור דברים להגיד גברים וכנראה שלא ידע איך להגיד...אבל אולי זה לטובה ..לא תקשרנו נכון אם היינו מדברים והוא היה מדבר ומתקשר אולי הייתי מבינה דברים אחרת והוא היה מבין דברים אחרת אבלל לא בוכים על חלב שנשפך...ולא זה לא...
(36) , 7/8/2009 13:06
ל32 ו34
אולי שניהם בעייתיים אולי באמת יש הרבה חבילות שמעיקות עליהם ולא הוא רק הבעייתי אולי גם היא אולי שניהם חולי נפש והמחלה היא האהבה ...מחלת נפש רצינית ואולי הם מאושפזים במחלקה הפסיכאטרית של אחד של השני הם צריכים לדעת איך להגיע אחד לשני ולתקשר לא משנה באיזה דרך ומתי רק לא למרוח מידי ולשים את הקלפים על השולחן הרי הבסיס הטוב למערכת יחסים טובה היא תקשורת!!..העיקר שיהיה לשניהם בהצלחה לא משנה לאיזה כיוון
(35) , 6/8/2009 18:55
מאמר שבא בדיוק בזמן
מניסיוני האישי אולי רק אולי הבעיה עם שניהם הרי מטפלים אומרים ופסיכולוגים אומרים שאנשים אוהבים ומתאהבים באנשים שקצת דומים להם אז נכון עשתה הרבה כי היא התגברה על הטראומות מהעבר שלה כנראה ונסתה להתעמת ולהתמודד עם פחדים עם אינטימיות ומחויבות אבל הוא קצת נעצר ונתן לפחדים ולטראומות העבר להשפיע לעומתה...יכולויות שאולי שניהם באו בעצם מאותם בעיות משפחתיות בלי הורים או הורים גרושים טרומות מיחסים קודמים וכדומה והיא היתה יותר מוכנה לעבוד על זה ולהסתכן ממנו כנראה היתה טיפה יותר אמיצה...שיהיה לך בהצלחה את מזכירה לי אותי ובאמת תמשיכי ואל תתני לטראומות להשפיע עלייך אם זה יהיה הוא או אחר המשיכי כך אל תאבדי את האופטימיות קצת כואב בהתחלה אבל הזמן מרפא והפצעים מגלידים ותיהי חדשה כמו שאני לאט לאט מחלימה מפצעי...
(34) אנונימי, 6/8/2009 16:35
ל32
לפי מה שאני קוראת תאמיני לי את צודקת יש בעיה לבחור באמת תסלחי לי חולה נפש בחור טוב בחור טוב אבל צריך אישפוזזז...חייב לבחור יש בעיה והוא משליך את זה על הבחורה
(33) שבורה נוספת, 6/8/2009 15:14
מצב קצת דומה
גם לי זה קרה רק קצת אחרת...אצלי חשב שאני לוחצת ואולי לא שמתי לב ולחצתי ואיך לחצתי במיילים כי לא ידעתי איך לתקשר איתו ונגררתי למצבים שלא רציתי להגיע זה בניגוד לאופי שלי ובשבילי הודעה בכתב זה הרבה יותר מעודן מטלפון..אז גם ניסיתי בטלפון וגם דרך צד ג' אבלל לא עזר וכל שנייה טען אחרת רגע אומר כן ורגע אומר לא...וכל פעם אחרי שאמר כן ואז לא גם אמר לא בצורה מאוד לא עיניינית בכלל...קשה היה לי להבין אותו...הוא לא מתקשר בכלל רק דרך צד ג' ורק זורק רמזים ולא מדבר תכלס....כל התסכול הזה משאיר טעם מריר והכל באמת פתאום נעלם לך או את חושבת שנעלם ואז את רוצה כבר לשכוח הכל ואחרי הלא האחרון שנאמר בדרך גועלית נמאס היה לי מחקתי כל דבר שקשור אליו כל דבר שהזכיר תתקופה בו הכרנו ובו דברנו ממש ותקשרנו ממש...פשוט העלמתי כל דבר שקשור אליו מרוב שנפגעתי ונשברתי שוב...
(32) אלמונית, 6/8/2009 13:53
עוד דעה
תאמיני לי עזבי אותך הבן אדם חולה נפשששש....חוזר על אותה הטעות ומפשל....לא לעיניין
(31) אלונה, 6/8/2009 12:45
וואי מדהים קרה גם לי
קרה גם לי..וממש חיזקת אותי עכשיו, הזדהתי איתך מאוד. אמנם לא קרה לי מקרה כזה על פני חודשים רבים, אבל זה משאיר צלקת ועוגמת נפש וחוסר רצון להכיר מישהו חדש... מן פחד כזה שתיקשרי אליו קשר נפשי ממש, עם רצון להיות האדם הכי קרוב אליו, ופתאום הוא מפיל עלייך פצצה שהוא לא מרגיש כלום, שזה לא מתקדם ואין לך מושג מאיפה זה בא. אולי אצל בנים זה אחרת, בנות לא יכולות להשתיק קולות פנימיים, ותמיד הן מוציאות את זה, מראות שהן מבואסות וכו. בנים כנראה שחקנים טובים כשהם מתלבטים מבפנים... לא יודעת..אני מאחלת לכולן וגם לעצמי שבעז"ה לא נדע כאבי לב כאלה, הם משאירים צלקות, ובלי קשר, שאת נשארת עם מחשבות ורגשות לבחור שכבר ממזמן נמצא פר פר אווי... שנמצא כולנו את זיווגנו בקרוב..
(30) אנונימי, 6/8/2009 12:22
לי היה בדיוק את אותו הדבר, רק ש..
נוא טען שאין בקשר אינטמיות,שאנחנו לא משדרים על אותו גל,. בין לבין היו משפטים כמו :איך את יכולה לשים את כל הביצים בסל אחד?" "אם הייתי מכיר אותך בעוד כמה שנים..."
(29) רעות, 6/8/2009 08:25
גם זו לטובה
גם אני יצאתי עם בחור, ונפרדנו, וחזרנו ושוב נפרדנו וחזרנו אחרי שהוא שיכנע אותי שהוא השתנה, הצבתי לו תנאי שאנחנו חוזרים כדי להתחתן. הוא הסכים. אבל כל פעם שהנושא עלה הוא נסוג, ואמר שקשה לו, שהוא חסום רגשית, שהוא צריך עוד זמן ושזה לא אני זה הוא... בסוף כשהצבתי לו אולטימטום-קבלת החלטה לכאן או לכאן, ולאחר אינסוף התייעצויות עם גורמים שונים שכולם אמרו לי שהוא פשוט לא מסוגל לקבל את ההחלטה, נשברתי ונפרדנו. הפסדתי, אבל הוא הפסיד הרבה יותר. הלב שלי, עכשיו, אחרי שנה עדיין פצוע וחבול. נפגעתי ממנו כמו שלא נפגעתי מעולם. אבל אני לא כועסת עליו, רק מרחמת. ברור לי שהבעיה היא אצלו, ואין לה נגיעה לקשר שלנו, או למי שאני , זה יקרה לו עם כל אחת אחרת ועד שהוא לא יפנים את זה ויטפל בעצמו הוא לא יתחתן. לעומת זאת, אני בעז"ה אתחתן, זה ברור לי. אני רק מאחלת לו שלא ישאר הרבה זמן כצופה מן הצד בקשרים של אחרים, וביום מן הימים גם בקשר שלי עם האמיתי שלי. בהצלחה לכולנו!
(28) אנונימי, 6/8/2009 06:12
מבינה נוספת עם עצה נוספת
קשה לו להתחייב יש לו בעיה לא בעיה שלך חאלס...יאלה דיי בעיה שלו!! שילך לטיפול!!
(27) אנונימי, 6/8/2009 04:38
מזדהה נוספת
אני באמת מבינה לליבך....אבל ישנם שתי אפשרויות או לתת עוד הזדמנות אחת אחרונה וסיכוי גדול לעוד פצע נוסף ושבר לב...או לנסות להתאמץ קצת יותר ולעשות סוויץ בלב ולנסות לשכוח תבחור וזה קשה קשה קשה..קשה ביותר אבל אולי לטובה אולי בסוף תפתחי לגבר אחר שבאמת יהיה מוכן ליותר וגם הבחור ימצא את יעדו שלו עם אחרת...כמו שאת תמצאי את שלך
(26) אנונימי, 6/8/2009 04:21
מנוסה גם כן...
מניסיוני האישי כמה שיש תחושות בטן ואינטלגנציה...השמיים הם הגבול ניסית יותר מידי ומספיק...אולי הוא לא יתאמץ מידי...אם באמת יש לו רגשות שיתאמץ יותר כמוך ....
(25) , 5/8/2009 19:18
אני כל כך במצב שלך..
הוא לא מוכן להתחייב, קשה לו וכיו'. אני יודעת שאני צריכה לחתוך, כי הוא לא אוהב אותי והוא לא יכול לאהוב אותי. הוא לא יכול לאהוב אף אחת כרגע. אני רוצה לחתוך, אבל כייף לי איתו, טוב לי איתו. אוף! :-( אין מה לעשות, זה מצב שלא משנה מה בוחרים - מפסידים!
פ, 25/10/2020 23:26
אפשר להרוויח
בס"ד
מאמינה שהתגובה כבר לא אקטואלית לכותבת, אבל אולי מישהו יקרא את זה.
זה לא נכון שמפסידים.
ביציאה מקשרים כאלה אפשר בהחלט להרוויח קשר אמתי וטוב עם בחור טוב.
(24) , 5/8/2009 19:10
מאמר מעניין ביותר
עוד אחת שמזדהה...מאמר באמת נורא מעניין הרבה לקחים מיזה לוקחים..ולכל הלבובות השבורים באמת הזמן מרפא תפצעים והרבה דברים עוברים בחיים השאלה מתי אבל עוברים... ואלה עם התגובות שכל הזמן מזכירים את בורא עולם מה יש לכם ממנו..? בורא עולם בורא עולם נכון שכל אחד באמונתו יחיה וגם אני מאוד מאמינה בו אבל אני גם מאמינה שלא כל דבר צריך להיתלות בו אני מאמינה שהוא שולח לנו סימנים ונותן לנו כיוון ואנחנו בונים אותו יחד איתו.... ויאלה שהפצעים של כולנו יתרפאו עם הזמן...
(23) אנונימוס, 5/8/2009 18:17
סוף ידוע מראש.....תיכנסו
סוף צפוי. מניסיוני הרב אני יכולה לומר: גם נשים וגם גברים לא יכולים לשנות את עצמם. תקשיבו לקול הפנימי שלכם. אתם יודעים את התשובה מראש אם האדם מתאים לכם או לא , אם אתם יכולים ליסמוך עליו או לא. ואם נוכחתם בעבר שהוא יכול לאכזב אתכם היו בטוחים שזה יקרה שוב, השאלה היא רק מתי. אנשים יכולים לשנות את התנהגותם אך לא את מהותם. הדרך היחידה להישתנות היא לעבור טיפול אמיתי וארוך ויסודי. מה שנדפק בשנים רבות לא מסתדר במהירות אלה תהליכים ארוכים שדורשים אומץ רב וכוח פנימי ומודעות עצמית גבוהה וכמובן אינטליגנציה טובה. אז בנות תניחו את הרגש בצד לפעמים ותקשיבו לשכל שלכן הוא יודע מצוין את כל התשובות. תקשיבו לקול הפנימי שלכן ותאמינו ביכולת שלכן לחוש את מה שנכון לכן.
(22) אנונימי, 5/8/2009 18:14
תגובה ל 16
את מזכירה לי את נעומי מהבורר
(21) אנונימי, 5/8/2009 18:04
וואלה גם אני מרגישה שאני מזדהה קצת עם זה
כל כך מצחיק באמת שהחיים כאלה אירוניים פתאום כולנו מזדהים עם הסיפור הזה כנראה שככה זה בזוגיות ובהאהבה....ותכלס באמת חומד לא כדי להסתכן כבר יותר מידי עבור הבחור אם כבר אמר לא אז כנראה שלא אם סימן שלא אז לא....לפעמים זה כבר ממש לא לעניין כמה כבר אפשר להישבר?!?!...צריך לנסות להפתח אל הטוב יותר שמוכן להסתכן ולתת טיפה יותר ממול...גם אם הבחור מקסים וטוב אף אחד לא מושלם וגם את לא וגם אני הסתכנתי עבור בחור ונמאס לי ואני לא מוכנה יותר והבחור גם היה מקסים וחמוד אבל כנראה שלשנינו היתה איזשהי בעיה שהובילה לאיזשהו פיצוץ...אז כנראה שהוא לא טוב בשבילי עם כל הכאב אלא טוב לאחרת...
(20) חיים-בועז, 5/8/2009 12:43
אשריך על הכנות , בהירות מחשבתך והגיונך כפי שציינת ראויים להערצה
את יודעת אנחנו מחוייבים על ההשתדלות ולא על ההצלחה! שתזכי להתגבר על זה וזכרי שהזמן הוא המרפא לכל דבר. שוב, אשרייך על האומץ וצעדייך שהיו נכונים לטעמי. תבורכי ותצליחי בהמשך
(19) אנונימי, 4/8/2009 10:51
זו האמת לאמיתה!! בסוף האמת כל כך פשוטה.... מתברר...
במקרה גם לי היה אותו הדבר ולקח לי ועדיין לוקח לי להתגבר עליו...
(18) , 4/8/2009 07:03
זה הכתבה שהייתי זקוקה לה!!
אני נמצאת בדיוק בתקופה מסוג זה-המתואר בהתחלה. כתבה זו גורמת לי להרהר לטובה, להיות יותר רציונלית ופחות רגשית ולקבלת החלטות שיעזרו להתקדם הלאה ולא להשאר במקום. תודה לכם ולאל שזה בדיוק הגיע אליי בזמן.
(17) , 4/8/2009 06:20
התגובה שלך מדהימה. אני מצטרפת אליה מניסיוני בכל נימי נשמתי. בנות ישראל, ה' מגן עליכם בדרכה של תורה לבנות בית שהכי טוב לכן, כל דרך אחרת חשופה, פוגעת ולטווח רחוק בונה בית שאינו יציב! הכל מנסיון ממש.....תודה ה' שנתת לנו בנות ישראל את הכלים שנשמור ונשמר את נשמותינו וליבינו מכאב ודוואי..אם הייתי יודעת זאת לפני כמה שנים הייתי חוסכת לב שבור והקשרות נפשית שעד היום השאריות מורגשות. אף על פי כן, הכל לטובה והעיקר שזכיתי וכך תזכנה כל בנות ישראל וגם את- לבנות בית נאמן בישראל!
(16) לי, 3/8/2009 08:49
נשמה יקרה עברתי משהו דומה תקראי את הפתרון למצב
תקשיבי בת ישראל עברתי סרט דומה. כיום אני נשואה באושר לזיווג שלי המדהים שה' מצא לי וזיכה אותי. אין סיכוי שליבך יכאב אם תכירי אדם בדרך של התורה!!! כך הכרתי את בעלי כי אני בתשובה. אבא בשמיים מכיר את נפשנו ודרך חכמינו הוא הורה לנו להכיר ללא מגע פיזי!!! זה הטריק שמקשר אותנו, הנשים, רגשית אליהם. אם לא תתני, לא תפגעי נקודה!!! מקסימום הוא ימצא חן בעינייך ואם זה לא יילך אחרי חודש מפגשים אז ליבך יפגע ליום יומיים ותו לא. את הכנסת אותו לתוך התאים שלך עם כל נשימה ומגע ורק הזמן ירפא. גם אני לעיתים חושבת על הבחור ולא מבינה מדוע עדיין ה' מכניס לי אותו לשם. הבנתי כי אני צריכה עדיין לאסוף ניצוצות מכל הזיכרונות איתו כי פגמתי רבות בעצמי ונשמתי. אז אני מוכנה לשאת את העונש הזה בינתיים אבל זכיתי בבעל מופלא בזיווג שלי ברוך ה'. תודה אבא מי יתן ובזכות מה שכתבתי לא תמסרו גופכן ונשמותיכם לבחורים שלא הולכים בדרך התורה. וגם אם לא, אל תתנו להם, אפילו לא נשיקה, כי זה מוביל למקומות אחרים מהר מאוד... ואז תסתכני בלב שבור שוב.... מצאי לך בחור מתחזק שמבין את הדרך הזו רק הוא יסכים לא לגעת בך עד החתונה!!! את לא מבינה איך זכיתי, ביום החתונה להתאחד עם בעלי, מי ידע שיש עולם כשה מופלא פה לידי בקרב הדוסים, כמה צחקתי עליהם בעברי... צוחק מי שצוחק אחרון תראי איפה אני היום דוסית ישתבח שמו לעד תודה אבא!!!
(15) חגי, 3/8/2009 08:04
את לא יודעת מה עשית
אני הולך לעשות מעשה לאזור אומץ ולהפסיק חבל שהמאמר לא הגיע אלי לפני כמה שנים, למרות שיש סיכוי שאז לא הייתי מבין אותו תודה תודה
(14) אם הבנים, 3/8/2009 07:48
אני חושבת שהזמן עושה את שלו
עם הזמן תרגישי בטוב ה', שהוא חשך לך חיים לצד מישהו לא יציב. נכון, זה לא קל. חויתי קשר כזה במשך 3 שנים, חזרנו ונפרדנו ובמחשבה לאחור הבנתי שאני רדפתי אחריו, ניסיתי לעזור לו כשהוא לא ניסה לעזור לעצמו. בעצם הניסיון הכפייתי לעזור לו רק הלחצתי אותו יותר והרחקתי אותו כפליים. כעבור שנים התגברתי עליו, וחזרתי לצאת, ועם הבחור השלישי נישאתי. כשבוע לפני חתונתי הבחור צלצל ושפך את ליבו איך אני עושה לו את זה וכמובן שהוא תמיד רצה שאהיה אישתו... סערה בקרבי, מעי המו... נשמתי עמוק והכנסתי את השכל לתמונה. אמרתי לו שהיום אני מבינה שהוא כלל לא התאים לי ואי"ה, כשהוא ימצא את אשתו לעתיד הוא יבין את אותו עניין. זה היה קשה, קריעת ים סוף ממש, והרבה פעמים גם היום-כמעט עשור אחרי- יוצא לי לחשוב עליו ומה היה אם אבל כאישה מאמינה אני יודעת שה' סייע לי להתחתן עם מי שטוב לי, וכך גם את! דעי לך שה' לא יתן לך להתחתן עם מישהו שגוי! תתחזקי ותנתבי את הכוחות האדירים שלך לבנית עתידך הזוגי עם מישהו אחר! ברכת ה'!
(13) אנונימי, 3/8/2009 06:25
בעלת נסיון שהממשיכה הלאה ובנתה בית נאמן בישראל ברוך ד'!!!
אין לך מושג כמה אני מזדהה...אותו סיפור ש"נמרח" שלוש שנים, והכתובת "הייתה על הקיר". אהבה וקשר שלא אשיג במקום אחר(לכאורה...), כמה זמן וכמה הזדמנויות לאדם שלעולם לא יינשא לי חרף כל הצהרות האהבה וההבטחות באויר. וכמה כאב לב. שנה שלימה כאב לי הלב ממש פיזית! אבל, ה' שומע תפילה וצריך להאמין שהכל לטובה! ואכן, האמיני לי שבניגוד לכל המחשבות שלי (שבסופו של דבר הן רק מחשבות הבל, כי בניית הבית היא הדבר האמיתי וכל הרגשות מבלי המשכיות ובניה הן חסרות ערך) ה' הפגיש אותי עם הזיווג שלי והכל היה כ"כ פשוט וקל יותר ותוך חודשיים התארסנו. כיום יש לנו ב"ה בת מתוקה. אז באמת, "קווי ה' יחליפו כח". החליפי כח, התפללי לה' כי הוא מזווג הזיווגים ואיך רב אמר לי שמהפרידה הזו אני לא אפסיד כלל. ורק הרווחתי בכל המובנים הגשמיים והרוחניים. כל יום פתחו בתחינה לה'. והתענג על ה' ויתן לך משאלות ליבך. באהבה, בת ישראל הנשואה בשמחה!
(12) אנונימי, 3/8/2009 02:47
אוףףףף כמה שזה מוכר לי מקרוב
אני נמצאת בקשר כזה כמעט שנתיים ומבינה לליבך וכואבת את כאבך. והלוואי ויהיה לי את הכוח והרצון כבר לקום ולהמשיך הלאה. אבל אני לא מצליחה ותמיד דואגת לו ומה יהיה עליו ושוכחת בדרך את עצמי ואת חיי כי נתתי את כול כולי למערכת שכזאת עם המון הרס עצמי . חזקי ואמצי ואל תתני לדבר שכזה לחזור שנית עד שלא תהיי בטוחה שזה הוא האחד בשבילך והאחד שמוכן להיתחייב בלי עכבות מחזיקה לך אצבעות .
(11) , 2/8/2009 17:07
מוכר וכואב
גם אני עברתי כברת דרך ....מבינה אותך וכואבת את כאבך.... אנחנו נותנות צ'אנס ועוד צ'אנס לבחור,ולבסוף מתפרקות לרסיסים. הם ממשיכים להם הלאה ,להפיל שוב קורבן חדש...... והריטואל הזה משום מה חוזר על עצמו שוב ושוב..... מקוה שתצאי מזה ,אני עד היום חווה את חורבן בית -המקדש הפרטי שלי . חיזקי ואימצי !
(10) סימה שמעיה, 2/8/2009 16:28
תגובה לסיפור הפרידה
היי מתוקה, ליבי ליבי איתך על כל מה שהינך עברת ועודך עוברת. אני מאמינה באמונה שלמה שהכל לטובה ואנו צריכים לעבור שיעורים אלו לחיים על מנת לגדול ולצמוח. אין לי ספק שנהגת בחוכמה בכל הסיפור גילית אמפטיה ורגישות גבוהה ביותר לחברך..שעבר משברים בחייו שעדיין לא השתחרר מהם. את אדם מדהים לדעתי ואל לך להצטער על כלום. אין לבכות על חלב שנשפך, כל הכבוד לך על האומץ והסיכון שלקחת בחזרתך אליו שוב למרות שנפגעת. זה רק מראה ומוכיח שקורצת מחומר קשיח וחזק שלמרות שפחדת הלכת עם פחדייך והתמודדת איתם.אשרייך על כך, אצל רוב האוכולוסיה לצערי, פגיעות העבר כל כך מושרשות בראשם ובמחשבותיהם עד שהם בעצם לא ממש חיים (מהמילה חיות) אלא נותנים לחיים לעבור לידם, את למרות כל שחווית ועברת יכולה להרים ראש בגאווה ולאמר חשתי את כל מכלול סוגי הרגשות, התמודדתי נפלא, עכשיו עשי מאמצים ושחררי את כל הכאב והעצב וצאי לחיים כחדשה, כאילו לא נפגעת בעבר, תני מעצמך בקשר הבא שוב ללא מסכות ואין לי ספק שהחצי השני שלך מחכה לך ממש ברגע זה ויידע להעריך את כל הטוב שיש בך. ויש בך מעל ומעבר למצופה. אשרייך על כך. מאחלת לך את כל הטוב שבעולם ושרק שמחה, אושר,חיוכים ואור ישכנו בליבך ובביתך. שלך סימה
(9) מזור, 2/8/2009 15:56
בעל נסיון
קראתי בשקיקה את המאמר, את מה שנכתב בו, ואת מה שלא נכתב. בתור בעל נסיון של קשר מסוג כזה, "קשר מעורפל" אם קצוות, היינו, מצד אחד אהבה מטורפת זרימה שאין לה אח ורע, פשוט קשר מאוווווד כייפי ובד בבד מאוד עמוק. אבל מצידי היה חוסר פתיחות להשלים עם המראה החיצוני שלה (לדאבוני עם המון כאב) - דבר שהביא אותי להיות קרוע בין קצוות אהבה וריחוק, להיות שסוע בין השמים לארץ. לא ידעתי את נפשי. וכל אופציה של ניתוק מכל סוג שהוא העלה חרס בידנו, כי הניתוק לא היה אפשרי, פשוט אהבנו.... עד שבחסדי ה' נפל עליה איזה הארה חשוכה והיא החליטה שאני אדם "רע במהותי" ואני אדם פסול אדם אכזרי שמגמד לה את האישיות... וכו' והניתוק מצידה היה משו כגאולה עצמית. מצאתי את עצמי זב דם אחרי הניתוק, אבל היום אחרי שנה אנ י אחד האנשים המאושרים עלי אדמות, אין שמחה כהתרת הספקות... היום אני לא ניגש לקשרים אם אין בהירות מוחלטת באיכות הסיכוי לחתונה... זו התובנה שנתן לי רבונו של עולם, לא לגשת לקשר אם אין הסתברות ברורה שמזה יצא נשואין, ובודאי לא למתוח קשר ולא לסחוב רגשות אם אין ידיעה כלפי המשך חיובי. (אגב אחר זמן שמשתחררים מהרגשות - מביטים על הקשר שהיה ,מלמעלה בעין יותר פקחית. ואז מגלים את החרונות האמיתיים שכנראה הם הם היו לעכוב הקשר, כמו משפחה בעיתית ,השקפות שונות, רמת משכל, רמה רוחנית וכו' וכו'
(8) רות, 2/8/2009 15:20
כל מילה בסלע
כמי שעברה נסיון דומה לפני מספר שנים, אני מזדהה עם דברייך ועם התוכנית, וגם עם המסקנה החשובה שהלקח איננו לא לקחת סיכון בפעם/מים הבאה/ות. לדעתי, לקיחת סיכון מבוקר, שיודע לעצור כאשר דברים משתבשים הוא "מחדד אינטואיציות" מהדרגה הראשונה, ומנסיון כזה רוב הסיכויים שיוצאים מחוזקים מבחינת היכרות עם עצמך, עם נקודות התורפה שלך, הרגישויות, ולא פחות מכך, עם נקודות החוזק וגם - מדריך מצויין לאי אילו קיצורי דרך שיחסכו מעט מן הכאב בעתיד (: אהבתי, ומאחלת מזל והצלחה בהמשך הדרך רות
(7) , 2/8/2009 14:24
בדיוק מה שקורה לי כבר 4 שנים .....
היי מתוקה , קורה לי ואפילו יותר חמור ממך אני כבר 4 שנים בקשר עם האקס שלי שהוא אדם טוב מקסים מדהים שאיבד אבא בגיל צעיר וכנראה שזאת הסיבה שהוא חושש מלהתחייב , ביום הולדתי הוא קנה לי טבעת ומרוב פחד הוא פחד להשתמש במילים "התנשאי לי".. פחד להתחייב זה הלחיץ אותו ... הגברים האלה הם אנשים לא בריאים הם באים והולכים מתי שבא להם וזה לא בריא לנו הנשים לוותר על חיינו בשביל אדם שמנסים בשבילו לשנות עולמות נמצאים בשבילו תמיד מוכנים להוריד מעצמנו הכול מהכול בשביל לא לפספס את הבחור הזה.. ממקום מאמין שלי " הכול כתוב לנו ".. מה שבורא עולם רוצה ככה יהיה תהיי בטוחה .. מחזקת אותך מכאן !!!! יהיה טוב אני בטוחה ... כאבי הוא כאבך אני עדיין חייה את זה ומקווה להפנים את מה שאני מנסה להעביר לך !!
(6) אנונימוס, 2/8/2009 14:21
מאמר יפה... בדיעבד הכל פשוט... אך יש לי שתי שאלות:
1. מה עושים אם גם הצד השני נסוג מידי פעם? את כותבת: "צריכה להיות הדדיות ביחסים. ברגע שאחד הצדדים מרגיש שהשני נמצא במרחק משמעותי מבחינת המוכנות הרגשית, זהו תמרור אזהרה רציני – בעיקר אם הצד שמשתרך מאחור הוא הצד שיש לו היסטוריה של קשיי מחויבות או בעיות דומות". מה קורה אם שני הצדדים משתרכים.. פעם הוא... פעם היא? 2. מה קורה כשיש ילד באמצע? הרי אי-אפשר להיפטר לעולם מהצד השני, הוא תמיד יהיה ליד איפשהו. איך יכולים לשכוח מישהו שכ"כ אוהבים אם הוא לעולם לא נעלם מחייך (גם אם לשניכם יש מערכות יחסים חדשות)? אני כ"כ מזדהה עם הכותבת וחבל שרק עכשיו הגיע לידיי המאמר ולא לפני ...... שנים....!!!! גם הוא לא מצליח להיפטר ממני. אני רוצה להיות זו שתצליח. כבר שנים אנחנו מבטיחים לעצמנו שזו הפעם האחרונה ושאנחנו צריכים להיות חברים אחד של השנייה למען הילד אך אנחנו שוב ושוב מוצאים את עצמנו יחד - למען האחד לשנייה ולא למען איש! נהנים ופוגעים, נהנים ופוגעים.... ואני ממש לא רואה את הסוף.!. אנא, מישהו/י - תנו לי תשובה/ייעוץ/סיוע, כיצד אפשר לצאת מהדבר הזה???!!! תודה, יום קסום :))
(5) , 2/8/2009 13:13
לתגובה מס' 4
אי אפשר להשוות מציאות פתרון בתוך המערכת לעומת קשר ללא מחויבות כשכל הזמן מרחפת אפשרות הפרידה אומר זאת מתוך נסיון
(4) אנונימי, 2/8/2009 13:11
קל לדבר לפני נישואין, ומה אחרי הנישואין ????
כשרוצים להפרד ולהתגרש כי שום דבר כבר לא מצליח וזה צורך אז פתאום אומרים לא מה פתאום תתמודד איזהו גיבור הכובש את יצרו ולא תתורו אחרי עינכם אז למה כל כך קל לדבר לפני נישואין ואחרי נישואין אין לאף אחד תשובות איך להתמודד עם השגרה והשחיקה??
(3) אנונימי, 2/8/2009 12:04
תודה
מצטערת בשבילך ומתחברת מאוד לכאב שלך גם לי היה סיפור (דומה אבל לא דומה) עם בחור, יצאנו במשך שנתיים, הוא היה בן אדם נפלא וטוב, אבל בלי שהוא התכוון הוא פשוט לא הפסיק להתעלל בי ריגשית, יכול להיות שזה גם בגלל שהוא לא בא ממשפחה אידיאלית. הוא לא היה יציב, לא בטוח בעצמו וזה גרם לו להפרד ממני ולחזור, לחשוב על חתונה ולהתחרט, כל כך נפגעתי אבל לא היה לי את האומץ להפסיק את הקשר כי אהבתי אותו והאמנתי בו, היום כשזה מאחורי למדתי להתחשב גם בעצמי, ולאהוב גם את עצמי. בע"ה הכל לטובה. שיהיה לך המון בהצלחה.
(2) אנונימי, 2/8/2009 12:00
בדיוק מה שקרה לי...
לפני כחודש התחלתי לצאת עם בחור פשוט מקסים. טוב לב, עדין, רגיש, עמוק...היו בו את כל התכונות שחיפשתי.. התחלנו לצאת וכבר על ההתחלה הרגשתי שאני אוהבת אותו. יצאנו כך מספר שבועות, אבל כבר מההתחלה ראיתי דברים בעייתיים...הוא לא כל כך היה מתקשר, לא היה משקיע, לא היה מראה מאמצים...אבל כשניפגשנו היה מאוד כיף וחיבור חזק בינינו. לא הבנתי מה קורה ודיברתי איתו על הדברים שמפריעים לי.. הוא ניסה להסביר לי שזה הוא, שהוא לא רגיל בכלל לדבר בטלפון ושהוא לא מרגיש את הצורך הזה.. שהוא איטי ולוקח לו זמן להכניס מישהו אחר לחיים שלו...כל מיני דברים בסגנון הזה. ראיתי שהוא מתחיל להילחץ מהציפיות שלי (שהיו נורמליות לגמרי בסך הכל..) והחלטתי שאני לא מתכוונת יותר לצפות ממנו לשום דבר ושאני מוכנה לקבל אותו כמו שהוא...כל כך רציתי שנישאר ביחד..בסופו של דבר הוא החליט לחשוב על זה, והגיע למסקנה שהוא לא בנוי לקשר.. שמה שהוא הרגיש בהתחלה נעלם.... בדיוק כמו מה שהיה מתואר כאן בסיפור למעלה. הרגשתי אכזבה גדולה ושהלב שלי נשבר....הייתי מוכנה להקריב את עצמי ואת הציפיות שלי רק בשבילו, בגלל שבאמת רציתי אותו... אבל זה היה טעות אם הייתי עושה זאת, אפילו הוא אמר כך בעצמו ואמר בעצמו שזה לא יהיה הוגן כלפיי אם אני אוותר על הציפיות שלי.... בסופו של דבר נפרדנו 'כידידים'... גם זה עדיין קשה לי, להיות איתו בקשר כידידה...כי זה קשר לא מחייב של פעם ב...ואני כמובן רוצה יותר מזה....אני לא יודעת אם להמשיך להיות איתו בכלל בקשר או לנתק... בקיצור, כל הסיפורים האלה דיי עצובים. לא חשבתי שאני אי פעם 'אזכה' להתנסות בקשר מסוג כזה...אבל אני מניחה שגם מזה לומדים...
(1) , 2/8/2009 10:04
תודה על המאמר
הגיע בדיוק בזמן בשבילי מקווה להפנים