יצאתי לכמה וכמה פגישות לא מוצלחות במהלך הקריירה הארוכה והלא-מהוללת שלי בתחום ההיכרויות...

נפגשתי עם בחורה שדיברה כל כך הרבה, שהיא אפילו לא עצרה כדי לנשום. היא המשיכה לספר את הסיפורים הארוכים שלה אפילו בשעה שלקחה אוויר, מה שגרם לקולה להישמע כמו שילוב של תן-ביצות וכלב-ערבות.

יצאתי עם בחורה אוסטרית שהייתה די נחמדה, אבל המבטא שלה היה כל כך כבד שכל דבר שהיא אמרה נשמע כאילו היא צועקת עליי בגרמנית. בשלב מסוים היה לי דחף עז לרוץ לעליית הגג ולהצטנף במחבוא הסודי שלי מתחת למיטה.

ובכן, לא קל לשמור על אופטימיות במהלך המסע האינסופי, לכאורה, של היכרויות. לכן הייתי ספקני לשמע הצעת ההיכרות האחרונה שקיבלתי.

נסעתי לאדמונטון, קנדה, לחתונתו של בן-דודי ונשארתי לבלות את השבת אצל הרב המקומי. כשעזבתי את ביתו, הוא הציע שאצור קשר עם בחורה שהוא מכיר בקנדה, ששמה טליה, והיא בילתה זמן מה בלימוד שפת הסימנים באדמונטון.

"למה לדעתך כדאי לי להיפגש איתה?" שאלתי.

תשובתו היתה: "אתה לובש מכנסיים והיא לובשת חצאית, אז למה לא לנסות?"

עם כל הכבוד לרב, אם זה היה הקריטריון שלי במהלך ההיכרויות, הייתי מתחתן כבר לפני הרבה שנים.

רק כשחזרתי הביתה שקלתי שוב את הצעתו של הרב. כשהגעתי לדירתי, הפעלתי את המחשב וראיתי דואר אלקטרוני מידידתי מלכי (שדכנית חובבת במשרה חלקית), שרצתה לסדר לי פגישה עם בחורה בשם... טליה שהיא מתורגמנית של שפת סימנים. צירוף המקרים סיקרן אותי, אז החלטתי להתקשר לטליה וקבענו להיפגש.

"בעצם, היא קצת דומה לך". נהדר! עכשיו הייתי ממש מודאג. הפגישה האחרונה שלי עם גבר גדל-גוף בגובה 1.83 מ' הייתה קטסטרופה.

כמה ימים לפני פגישתנו, החלו לעלות בי הרהורי חרטה. מה אני באמת יודע על הבחורה הזו? כשחושבים על זה: שום דבר. לא ידעתי אפילו איך היא נראית! התקשרתי למלכי וסיפרתי לה על דאגותיי: בעיקר זו שאינני יודע איך היא נראית. נושא שעבור בחורים מסוימים עשוי להיות הנושא העיקרי.

"טוב..." אמרה מלכי, "בעצם, היא קצת דומה לך".

נהדר! עכשיו הייתי ממש מודאג. הפגישה האחרונה שלי עם גבר גדל-גוף בגובה 1.83 מ' הייתה קטסטרופה.

נסעתי לביתה של טליה כשאני מצפה לגרוע מכל. התקרבתי לדלת מלא במחשבות-של-הרגע-האחרון שמתרוצצות במוחך כשאתה יוצא לפגישה עיוורת: אם הבחורה שתפתח את הדלת תיראה כמו שחקן רוגבי, תגיד שאתה מתרים עבור ברווזים בסכנת הכחדה, תראה איך הדלת נטרקת בפניך ותברח כל עוד נפשך בך.

טליה פתחה את הדלת ופחדיי התפוגגו כהרף עין. מלכי טעתה לגמרי: טליה הייתה יפהפייה!

הלכנו לבית קפה נחמד והייתה זו הפגישה הטובה ביותר בחיי. תוך מספר ימים ידעתי שטליה היא האחת בשבילי. היא הייתה אכפתית וחמה, נדיבה, מתחשבת וכייפית. היו לנו ערכים דומים ומטרות משותפות, הן מבחינה רוחנית והן מבחינות אחרות ופשוט נהנינו לבלות ביחד. הדברים התנהלו ממש טוב... כמעט יותר מדי טוב. הגיע הזמן לבדוק מה קורה: הזמן לפגוש את ההורים.

הוריה של טליה הזמינו אותי לארוחת ערב. בתור מישהו שאינו ביישן בחברת אנשים, הייתי בטוח שאוכל להתמודד עם זה. בארוחת הערב ניסה אביה של טליה, יוסי, לקשור שיחה. "אז, ביקרתי באתר האינטרנט שלך", אמר, כשהוא מתכוון לכתב העת הווירטואלי עבורו כתבתי באותה עת. התרשמתי שאביה של טליה מתעניין בי. זה גרם לי להרגיש רצוי.

יוסי המשיך, "לא אהבתי אותו".

טליה ואמה מיד נזפו ביוסי. "מה," הוא השיב בתמימות, "אני לא אוהב את אתר האינטרנט שלו. זה לא כל כך מצחיק. הוא חושב שהוא מצחיק, אבל הוא לא כל כך מצחיק. אני רוצה להגיד לך משהו: יש אנשים שכותבים ממש מצחיק. אתה ? לא כל כך מצחיק".

גם הפגישה הראשונה שלנו עם אבא שלי לא התנהלה כמתוכנן. לאבי היו עסקים בטורונטו והוא הציע להזמין את שנינו לארוחת ערב במסעדה. אחרי חמש דקות בערך של שיחה על דא ועל הא, החליט אבי משום מה להעלות קצת את מפלס המתח. "אז טליה", הוא פתח, "מהי האוריינטציה הפוליטית שלך?"

טליה, שפוליטיקה אינה בדיוק בראש מעייניה, הופתעה מהשאלה, ויותר הסמיקה מאשר הצליחה לענות.

בתום הערב, טליה הייתה מוטרדת מאוד ורצתה לדעת כיצד תוכל להתכונן טוב יותר לביקורו הבא של אבי. אמרתי לה שבמידת האפשר, עליה להראות לו שהיא אדם תרבותי הבקי בענייני העולם הגדול. לכן, כהכנה לביקורו הבא של אבי בטורונטו, הלכה טליה ועשתה מניקור צרפתי. לא בדיוק הכיוון שחשבתי עליו.

ביקורה הראשון של אמי בטורונטו היה שונה לחלוטין. בשלב זה טליה ואני היינו עדיין בתהליך של פגישות, אבל אמי צעדה הלוך ושוב ברחובות טורונטו, מודיעה לכולם שטליה היא כלתה לעתיד. היא הגיעה למשרד שלי וסיפרה לכל עמיתיי לעבודה; היא סיפרה למתדלק בתחנת הדלק, היא אפילו סיפרה לשכנתי הסלובקית בלה, שטליה תהיה כלתה.

אז מה קרה בסופו של דבר אתי ועם טליה? אתם בטח יכולים לנחש, אבל יהיה עליכם לקרוא את החלק הבא בסדרה זו כדי להיות בטוחים.

בדבר אחד אתם יכולים להיות בטוחים ? היכרויות אינן קלות. רבים מאיתנו מרגישים לפעמים שהם רוצים לוותר על החיפוש ולקנות חצי תריסר חתולים במקום (שותפי לדירה ואני שקלנו לאמץ ילד אתיופי ולגדלו כשלנו, אבל כשהגענו למסקנה שקנדה תהיה קרה מדי בשבילו, ירדנו מהרעיון). אבל אתם חייבים להאמין שהנפש התאומה שלכם נמצאת שם היכן שהוא, כי זהו המצב! זה רק עניין של זמן עד שתמצאו זה את זו. אם לא הייתי מאמין בכך, לעולם לא הייתי מוצא את טליה, הנפש התאומה שלי.

***

לחצו כאן כדי לקרוא את הפרק השני - ההצעה