בתגובה לכמה שאלות שנתקבלו בעקבות המאמר גם אני רוצה ממעמקים - חלק א'

אז מה בעצם הייתה הבעיה שלי?

הכל בגלל פמלה מקלפלין.

מי היא אותה עלמה?

ובכן, פמלה מקלפלין די דומה לג'סיקה רביט (אשתו של רוג'ר רביט). אבל שלא תבינו לא נכון, היא פשוט כלואה בגוף הזה. היא בעצם רוצה להיות עקרת בית למופת ולדאוג לבעלה ולילדים, ומעבר לכך, היא למעשה בזה לכל אותן נשים שהולכות למכוני כושר ומבלות שעות מדי שבוע במספרה בכדי להראות כמוה. מה לעשות שאצלה זה פשוט טבעי. תמיד יש לה את כל הזמן שבעולם לבעלה ולילדיה. היא תמיד מבינה ואימהית, מרגיעה כשצריך, מלטפת ואוהבת ומעל לכל, היא תמיד שם כשצריך אותה.

בנוסף להיותה עקרת בית למופת, היא גם אחת מהמתמטיקאיות המבטיחות בעולם בתחום הטופולוגיה, והעבודה האחרונה שלה על תיאוריית המיתרים, פרצה מרחבים חדשים במחקר תורת הקוונטים. היא מרוויחה משכורת חודשית בת 6 ספרות (בדולרים), ולמרות שכסף לא ממש מעניין אותה, היא כנראה תיענה לחברה החדשה, שהציעה לשכור את שירותיה תמורת משכורת כפולה.

בנוסף להיותה עקרת בית-קרייריסטית-דוגמנית-מתנדבת, היא גם מפליאה לשיר ולפרוט על גיטרה ופסנתר.

בנוסף להיותה עקרת בית למופת, אשת קריירה מזהירה, ודוגמנית צמרת פוטנציאלית (אם היא לא הייתה דוחה בשאט-נפש את ציידי הכשרונות, שכל הזמן מנסים להחתים אותה...) היא גם אחת מהמתנדבות המסורות ביותר בקהילה שלה. תמיד יש לה זמן לעזור לשכנים ולאנשים הנזקקים בסביבתה, והיא מארגנת באופן קבוע נשפי צדקה לגיוס תרומות.

בנוסף להיותה עקרת בית-קרייריסטית-דוגמנית-מתנדבת, היא גם מפליאה לשיר ולפרוט על גיטרה ופסנתר (נורא רומנטי לבעלה ונורא משמח לילדים), היא נוהגת לצייר בצבעי שמן ומים ומדי פעם אף לחטוא ברישום. היא מבשלת חבל-על-הזמן, רק אוכל טרי ובריא, אצלה למטבח לא נכנס ג'אנק פוד או חומרים משמרים (מה יש? חייבים לקנות חומוס? אי אפשר כבר לעשות לבד?).

ו... עוד לא הזכרנו עד כמה נקי הבית שלה ועד כמה היא עיצבה אותו לבדה בטוב טעם. לא דיברנו על הווילונות שהיא רקמה בעצמה, ועל השידה העתיקה שהיא שחזרה בעצמה...

ו... היא גם נראית נפלא כשהיא קמה בבוקר.

אישה ממוצעת לא? אולי לא – אבל היא הייתה המודל ה"צנוע", שהיה לי בראש כאשר חשבתי על קשר זוגי. כל דבר פחות מכך היה התפשרות והתחמקות, והרי האהבה היא הכל בחיים אז למה להתפשר? שווה לחכות ולחכות לדבר האמיתי. וכשהוא יבוא לא יהיה סוף לאושר.

ואל תחשבו שפמלה מקלפלין היא אישה סטטית. היא כל הזמן התעדכנה. אם הייתי רואה ברחוב איזה זוג והאישה חייכה אל הגבר (את החיוך החודשי שלה – בדרך כלל היא נורא מרירה), מיד הייתי שואל את עצמי למה אלי לא מחייכים כך. אני גם רוצה כזה חיוך כל יום...

***

המודל שלי למערכת יחסים היה הקשר בין פמלה לאנדי מקלפלין בעלה היקר.

מהרגע הראשון הייתה ביניהם כימיה מדהימה. זו הייתה אהבה ממבט ראשון, או יותר נכון ממבט אפס, כי הם פשוט חיכו זו לזה. הם חיו את חייהם בידיעה, שבן הזוג שלהם קיים וברגע שהם ראו אחד את השנייה, הם ידעו שזה זה לנצח. הם תמיד מבינים אחד את השניה ותמיד תומכים ומפרגנים. הם מטיילים המון והילדים שלהם אף פעם לא מעצבנים או בוכים.

לפעמים הם רבים, אבל כשזה קורה זה כל-כך יפה וזורם. הוא טורק דלת והיא צועקת והם עדיין נראים כל כך יפים – את המריבות שלהם לעולם לא מלווה הרגשת ריקנות, חרטה או צער.

להתבלבל מהעובדות

אבל, דמיונות לחוד ועובדות לחוד. לא מצאתי אותה, ולא הצלחתי ליצור מערכת יחסים שכזו.

כמובן שהאשמה נפלה על בת הזוג – עדיין לא מצאתי את הנכונה... היא לא מספיק... כנראה שזה לא זה... זה לא הקשר הנכון... זה לא מרגיש נכון... עדיף לחכות ולא להתפשר... ועוד פנינים בסגנון זה.

אם הייתי בקשר, הייתי משווה כל הזמן את הקשר לאותו זוג דמיוני שהמצאתי. ואם הייתי פוגש מישהי, מיד הייתי בוחן האם אני אוכל להרגיש כלפיה, כמו שמרגישים אחד כלפי השני ידידי האמיצים אנדי ופמלה.

מתאכזבים עם הלב ולא עם השכל

אם היו שואלים אותי, בוודאי שהייתי מודה שהכל סתם הוליווד, וברור שאין כזה דבר – אבל מתאכזבים עם הלב ולא עם השכל. בלב, זה מה שרציתי והאכזבות התמידיות לא איחרו לבוא, אפילו שידעתי בשכל את האמת.

הלוואי עלי לדאוג לשפר את עצמי כיום, כמו שדאגתי לטפח את המודל שלי לזוג האידיאלי, פרי דמיוני.

מספיק זווית חיוך לא נכונה. מספיק עלבון קטן שהורס את הזרימה וכבר ידעתי שזה לא זה. הרי בדבר האמיתי הכל אמור לזרום ללא כל מכשול... אמורים להרגיש כל הזמן בכל רמ"ח איברינו ושס"ה גידנו כי זה הדבר האמיתי...

***

בחיים האמיתיים, אי אפשר לאכול את העוגה ולהשאיר אותה שלימה.

אי אפשר לרצות בן זוג מאוד שקול ורציני, אבל גם נורא ספונטני, קופצני ושמח. מדובר בתכונות מנוגדות. אין דבר שהוא גם הוא וגם ההפך באותו הזמן.

אי אפשר לרצות מישהי שנראית כמו נערת שער, אך מצד שני, שהמראה שלה לא יעסיק אותה ושהיא לא תבלה חלק ניכר מזמנה תחת הפן ומכחול האיפור.

אי אפשר לרצות מישהו נורא רגיש, שחש בניואנסים הקטנים, אבל גם נורא יציב בנפשו. רגישות באה בעסקת חבילה עם תסבוך ומצבי רוח.

אי אפשר לרצות מישהי, שגם יהיה אפשר להתגאות בכישורים המקצועיים שלה, אך גם שתהיה אישה שתעדיף להישאר בבית ולגדל את הילדים.

כל תכונה באה על חשבון תכונה אחרת.

השילוב של דבר והיפוכו קיים רק אצל בני הזוג מקלפלין ולא במציאות.

אז מה הפתרון?

אם הייתי צריך לבחור, מה הדבר הכי כייף בעיני במערכת יחסים, הייתי בוחר בהרגשה של "להיות בבית".

הכיף של חוסר פוזה מוחלט. מכירים אחד את השני בלי כל השטיקים, ועם כל היתרונות והחסרונות, התאוות ואצילות הנפש. אתם יכולים להרשות לעצמכם להתמוטט (אין על מי לעשות רושם), או להתעלות באמת (שוב, אין על מי לעשות רושם). אתם חבילה אחת. כל בעיה תמיד תיפטר בתוך החבילה. כל אופציה עתידית תיבחן כלפי החבילה שלכם. זה אתם. זה הבית שלכם. זו היחידה שלכם. משפחה.

"אתה יודע איך אפשר להרגיש אחד כלפי השנייה כאילו אתם נשואים כבר 10 שנים?"

פעם, לפני שהתחתנו שאל אותי מישהו שהכיר אותי ואת ציפיותיי היטב: "אתה יודע איך אפשר להרגיש אחד כלפי השנייה כאילו אתם נשואים כבר 10 שנים?"

"נו... איך?" שאלתי בצפייה לקיצור דרך מדהים.

"צריך להיות נשואים 10 שנים". וכמה הוא צדק.

אין תחליף למה שהזמן ביחד עושה. אין דין קשר בן שנה, כדין קשר בן שנתיים. אין דין קשר בן 5 שנים, כדין קשר בן 10 שנים. וככל שהזמן עובר, עם נכונות והשקעה, הקשר מעמיק והרגשת האינטימיות גוברת. הרי זה הבית שלכם וככל שנמצאים בו יותר זמן, מרגישים יותר בבית.

תמיד אנחנו מחפשים למצוא את האדם, אתו תהיה לנו את האינטימיות הזו, אבל מה שיוצר אותה הוא הזמן.

כאשר באים לבחון שותף לחיים, כדאי לשים דגש על התכונות העקרוניות כמו טוב לב, פתיחות, יכולת הקשבה, נכונות להשקעה. האינטימיות והקרבה יגיעו עם הזמן. צריך רק קצת (או המון) אומץ לקפוץ למים. ואם בחרתם אדם טוב (ולאו דווקא אחד שעונה על רשימת התכונות ה"מקלפליניות" שלכם), עם נכונות להשקיע, מובטח לכם שתצליחו לבנות את החבילה שלכם, ושהקרבה ותחושת השותפות לחיים, אכן תשרה במעונכם.

זכרו. האהבה האמיתית והקרבה נוצרות לאחר יצירת ה"חבילה" ולא לפני. את מה שמחפשים אף פעם לא מוצאים – את מה שמחפשים יוצרים בעבודה קשה. הזיקוקים יבואו אחר כך – אבל הם אף פעם לא יהיו זורמים כמו בשיר של עידן רייכל או אצל מיודעינו פמלה ואנדי - אלה החיים! וטוב שכך!