"לא נעים לי לכתוב, אבל חשוב לי מאוד שהבחור/ה ת/יהיה רזה, גבוה/ה ויפה."

בתור שדכנית אני נתקלת, לא אחת, בהצהרות מעין אלו. ולומר לכם את האמת, למרות שאני מבינה שצריכה להיות משיכה חיצונית, משפטים כאלו תמיד היו מעוררים בי אנטי, ומורידים לי את החשק לעזור לרווק/ה המדובר/ת. עד שהחלטתי לעשות מעשה.

פעם נפגשתי עם בחורה חמודה שרצתה שאעזור לה למצוא בחור טוב. התחלתי לחפש, ומצאתי מישהו חמוד ומתוק שמאוד התאים לה, על פי השקפת עולמו. אמנם הוא לא היה מלך היופי, אבל היה לו הרבה חן. ובכל זאת, כנראה שעל טעם וריח אין מה להתווכח. קורות חייו נשלחו אליה, ולבקשתה – גם התמונה שלו, ולהפתעתי הרבה, הבחורה סירבה לפגוש אותו מסיבה חיצונית גרידה. לאחר שראתה את תמונתו היא אמרה לי חד וחלק: תשמעי זיוה, הכל טוב ויפה אבל לא נעים לי לומר לך, אני רוצה בחור חתיך!

ככה אמרה לי ישר ולענין. לא פחות ולא יותר.

לא היה לי טעם טוב בפה, ובמקרה הזה, גם היה כאן פער עצום בתיאום הציפיות. במילים יותר ברורות, הבחורה היתה רחוקה מלהיות בעמדה לבקש בקשה כזו. רוב הבחורים שנראים טוב לא ממש יסתכלו עליה בכלל, מבחינת היופי או הגזרה. איך בכלל אוכל להציע לה בחור יפה תואר שאחר כך יגיד לה לא? לא נעים. חוץ מזה, מה זה פה? איך היא מדברת? ועל מה היא מתמקדת? היכן חיפוש המידות, מטרות חיים, ערכים משותפים?

חשבתי, מה להגיד לה? בסוף החלטתי ללמד אותה לקח. כמו שאומרים: הפוך על הפוך. אני אשלח לה את הבחור הכי מוצלח מבחינה חיצונית שיש לי במאגר, והוא ודאי יוריד את ההצעה, וכך היא תסיק את מסקנותיה לבד. כן, ככה. בלי שאני אגיד לה משהו באופן ישיר.

את חטאי אני מזכירה היום, והשם הטוב יסלח לי, אבל חשבתי ועשיתי.

חיפשתי במחשב שלי תמונה של הבחור הכי 'חתיך' שהיה לי, ושלחתי לה את תמונתו בצירוף קורות חייו, שבכלל לא התאמצתי לקראם. לא ידעתי מה הוא עושה, מה הוא לומד, מה ערכיו ואפילו לא מטרות חייו. שום כלום! פשוט שלחתי!

ומיודעתנו, הבחורה מהעבר השני, אומרת לי בהתרגשות: 'אל הנער הזה התפללתי', וכמובן אישרה מיד את ההצעה. אחרי הכל, הוא היה בחור בדיוק כמו שרצתה. עכשיו הכדור עבר למגרש של הבחור. אני כבר אומרת לעצמי: נו טוב, ככה לומדים בחיים. גם היא תלמד וגם אני אלמד. הבחור ששלחתי לו את קורות חייה בטח תיכף יתקשר אליי יתחיל לצרוח, איך העזתי לשלוח לו את הבחורה הזאת. וואיי לי, וואיי לי. כבר היו לי כמה פשלות לא מכוונות כאלו. אבל עכשיו זה מכוון. השתמשתי בו ככלי ללמד אותה לקח! אויי...איך שתפס אותי יצר הרע.

וככה אני חוששת לענות לכל טלפון שמצלצל, עד ש... הבחור צילצל. להגיד את האמת? הלב שלי דפק חזק. התחלתי לעשות תשובה על כל חטאיי, ובמקביל חשבתי לעצמי, מה אני הולכת להגיד לו. איך אסביר למה לא שלחתי לו את מה שביקש? האשמתי את עצמי ברוע לב, ואיך שרציתי לחנך את הבחורה בדרך לא דרך. רגשי אשמה וייסורי מצפון התערבבו לי בלב. בקיצור, בלאגן שלם.

ואז אני שומעת אותו מהעבר השני של הקו צוהל ומברך אותי שכיוונתי לדעתו.

ואני, בהלם מוחלט! לא האמנתי למה שאני שומעת. אני בשתיקה מוחלטת. לא יודעת אם זאת בדיחה או אמת.

מה אגיד לכם? הבחור והבחורה התחתנו בתוך כמה חודשים. ולהפתעתי הרבה, למרות שלא טרחתי לקרא את קורות חייו של הבחור, היתה כאן התאמה מושלמת.

ועדיין לא נגמר הסיפור שלנו.

הלכתי לחתונה. והסתובבתי שם כמו טווס מנופח. ובאולם, השמחה בעיצומה וכולם באים אליי להגיד לי מזל טוב, ואיזה תותחית אני, ואיך שאני ממש יודעת לזווג זיווגים... אף אחד בכלל לא ידע שלא כיוונתי ולא ידעתי, ושאפילו רציתי לעשות הפוך. רק השם ידע! ועכשיו גם אתם יודעים!

נשמע הזוי. נכון? אבל זה אמיתי!

אני לא יכולה לסיים את הסיפור לפני שאסכם את עיקרי הדברים: אני חשבתי ללמד את הבחורה לקח ושפטתי אותה על פי העיניים שלי, אבל הקדוש ברוך הוא אמר לי: בואי הנה זיוה, לא יפה מה שאת עושה. עכשיו את תלמדי שהאדם יראה לעיניים והשם יראה ללבב. וכך, ברחמנותו הרבה, בלי להעליב אותי, לימד אותי השם, השדכן האמיתי, מוסר חשוב בחיים.

חשבתי לשתף אתכם כדי לתת לכם קצת חומר למחשבה. למשפחות הרווקים שהרבה פעמים שופטים את ילדיהם שעדיין לא נשואים. ולחברים ולשדכנים שמנסים לעזור לרווקים, שימו לב לפרטים הבאים:

1. בורא עולם הוא השדכן האמיתי.

2. יופי הוא עניין של טעם.

3. רצונו של האדם – כבודו.

4. חשוב לדון לכף זכות כל אדם ואדם.

5. תפילות תמיד תמיד עוזרות.

ואם לכם, הקוראים את הסיפור הזה, יש עוד מה להציע, אשמח לשמוע תגובות.