רבנית טוורסקי יקרה,

אני רווקה, בת שלושים פלוס שמחפשת בן זוג, ופשוט לא מצליחה למצוא בחור יציב שהוא מספיק (לא נעים לומר זאת) בוגר מבחינה רגשית, בעל אמביציה ומוכנות להתמסד ולהתחייב לבניית מערכת נישואין אוהבת. אני מרגישה שאני מתחילה להישבר, ולמען האמת, אני מאבדת את הכח לגרש כל מיני מחשבות אלטרנטיביות של היכרויות מסוג שונה....

הרבנית טוורסקי משיבה

קוראת יקרה,

הכאב והתסכול שלך מובנים בהחלט. נראה שיש לך המון מה להציע: את איכותית וחכמה, ורוצה בחור שיתאים לך, וזה רצון לגיטימי ושאיפה ראויה. למרות שזה לא יעזור לך ושאין בדברים כל נחמה עבורך, נשים רבות מוצאות את עצמן היום במצב דומה, ואני בהחלט מבינה את רגשות הייאוש שלך.

הייתי רוצה להעלות כמה נקודות לשיקולך האישי.

למרות שנישואין הם דבר חשוב וחיוני, מערכת היחסים העיקרית בחיינו היא הקשר שלנו עם בורא העולם, שברא ומשגיח על כולנו, כל היצורים החיים, כולל אלה שלך. אנחנו אף פעם לא לבד. באותה מידה שבה אנחנו מפתחים מערכת יחסים משמעותית עם הקב"ה, כך אנחנו הופכים להיות פחות פגיעים בתור רווקים.

למרות כל האכזבות שלנו בחיים, אנחנו חייבים להודות לאלוקים על הזכות להתעורר בבוקר ולקבל את היום החדש שמפציע, על כל הברכות שבו. אנחנו מפרטים את הדברים בהם התברכנו ומעריכים אותם, למרות שאנחנו יודעים שהחיים שלנו, או של כל אדם אחר, אינם מושלמים או אידיאליים. באמת, כולנו עומדים מול ניסיונות ואתגרים באמונה, ומבינים שעיקר המבחן שלנו הוא לא כשאנחנו בזמנים רגועים ושלווים, אלא באומץ ובגבורה שאנו מגלים אל מול פני הקושי.

רבים מאיתנו אוחזים בתפיסה השגויה, שהקשר שלנו עם אלוקים הוא כמו מכונת פחיות. אנחנו מכניסים מטבע, כלומר ממלאים את רצונו (במקרה שלך, ממשיכים להיפגש עם בחורים בדרכים "רגילות", ולא אלטרנטיביות), והופ... אמורה לצאת לנו פחית כבקשתנו. מובן שהחיים אינם פשוטים כל כך. אילו היתה התאמה ברורה וישירה בין מעשינו לשכר או לעונש, לא היה נותר מקום לבחירה חופשית. אם בכל פעם בה הייתי מבקרת אצל חמותי בבית האבות הייתי זוכה בלוטו, ודאי שהייתי מבקרת אותה יום - יום. לא רק שזה היה מובן מאליו, אלא מעבר לכך, זה היה הופך למעשה נטול כל בחירה, לפעולה רובוטית חסרת בינה.

בתוכנית שהקב"ה החליט לנהל את עולמו, מובטח לנו שכר על ביקור אצל החמות, או על כל מעשה טוב אחר, רק שאין לנו שום מושג איך או מתי. נוסף על כך, אנחנו למדים שככל שהניסיון קשה יותר, כך גדל השכר. דרכי הא-ל תמיד נסתרות מאיתנו, עיני בשר ודם אינן יכולות לאמוד את עומקן. ולכן, נדרש מאיתנו בינתיים לפעול על פי האמונה. אנחנו צריכים להחזיק מעמד מכוח הידיעה - למרות שהמצב כל כך כואב ברגע זה - שאלוקים מודע לסבל שלנו, שהוא אוהב אותנו, ושכל מה שקורה לנו הוא חלק מהכוריאוגרפיה האוהבת שלו, ושבטווח הארוך - הכל לטובתנו.

השכר הטוב ביותר על עשיית הטוב, למרות הקשיים קורעי הלב שמגיעים לעתים קרובות, הוא שלנו. אנחנו הזוכים. מעבר לגמול, עשיית הטוב תואמת את שלמותן של נשמותינו. לא יתכן סיפוק עמוק יותר מאשר התאמה וסנכרון מוחלט למימד הנצחי של עצמנו.

מובן שההשלמה עם מצבנו לא פוטרת אותנו מלעשות השתדלות ולנסות לשנות מצבים כואבים או לא רצויים. גם השתדלות רוחנית, וגם השתדלות מעשית. השתדלות רוחנית כוללת, ברמה פרקטית יום יומית, תפילות, ועוד תפילות, ועוד תפילות. הגבירי את תפילותייך, "הפציצי את השמים" כביכול. ספרי לאלוקים על הכאב והתסכול שלך. בקשי את עזרתו. הפכי אותו לבן בריתך.

בנוסף, צריך לעשות גם השתדלות מעשית. לנסות לברר על מועמדים בעלי פוטנציאל. לעשות עליהם בירור זהיר: בקשי מקורות לבירורים, ומלאי את חובתך בשקדנות. זהו תהליך מפרך וגוזל זמן, אבל הוא יכול להוביל לתוצאות מוצלחות. נִראוּת ויצירת רשתות הן דרך פעולה אפשרית נוספת. אני משערת שכבר ניסית את האופציות האלה והן לא הועילו לך, אולם אל תוותרי. צאי לאירועים קהילתיים, שיעורים רוחניים, פגשי אנשים. חפשי הזמנות לאירוח בסעודות חג ושבת, אצל אנשים שהם או אורחיהם עשויים לחשוב על שידוך מתאים עבורך. דברים מוזרים יותר כבר קרו בעבר.

אל תהססי להתקשר לרב או למדריך הרוחני שלך באופן שגרתי, ולשאול אותם אם עלתה בלבם הצעה בשבילך, אפילו אם תרגישי בגלל זה קצת נודניקית. זו התמדה אמיתית, השקעת מלוא המאמצים. הסטטיסטיקות אולי לא מעודדות, אבל את צריכה רק חתן אחד! וחוסר המוכנות שלך להיכנע לייאוש ודאי תועיל לך למצוא את זיווגך.

ולסיום, קוראת יקרה, שמירה על גישה חיובית. התנהגות שמחה וזורמת, ממש חיונית, משום שאופי קורן מושך אליו דברים טובים.

בסופו של כל יום, כולנו, ולא משנה מהן נסיבות חיינו, צריכים לומר שהיום שלנו היה פורה, שמעשינו היו ראויים, ושניצלנו את הזמן היקר שלנו בחוכמה.

בהצלחה רבה ויהי רצון שאלוקים יברך אותך!