יותר מדי אפשרויות

מחקרים סטטיסטיים מערביים מראים באופן עקבי שהגיל בו רווקים מתחתנים עולה בעוד שאחוז המתחתנים הולך ויורד. בארה"ב לדוגמא, בשנת 1960, כמעט 60% מהאנשים בגילאי 18-29 היו נשואים. היום מדובר רק ב-20%. גיל הנישואין הממוצע עומד על 26.5 לנשים ו-28.7 לגברים, בהשוואה ל-20.3 ו-22.8 ב-1960.

מה קרה?

האמת הפשוטה היא שאנשים לא מוכנים להחליט

יש התולים את הרתיעה מנישואים במצב הכלכלי. הם טוענים שאלו הן חלק מהשלכותיו הכואבות של השפל הכלכלי הגדול ברחבי העולם. אולם המגמות שבאות לידי ביטוי היום החלו לפני עשרות שנים, ומגמת הירידה לא השתנתה גם במעלות וגם במורדות הכלכליים.

נראה שהאמת הפשוטה היא שאנשים לא מוכנים להחליט. ולי יש תאוריה אישית על מצבו העגום של הנושא בימינו.

אני יודע שהמחקר שלי מבוסס על התרשמותי האישית בלבד, ושאין לי הוכחות כדי לגבות בהן את טענתי, אבל אני חושב שלא מדובר ברתיעה תרבותית חדשה ממצב הנישואין, אלא במשהו אחר. נישואין מאושרים הם עדיין אידיאל. גברים ונשים עדיין חולמים על משפחה ועל בן (בת) הזוג המושלם שהם ימצאו ושאתו הם יחיו באושר ועושר עד עולם. אבל מה שאנחנו רואים הוא תוצאה של יותר מדי אפשרויות – עיקרון שנגזר מממצאי מחקרה החשוב של פרופסור שינה איינגר מקולומביה, במחקר ששמו "כשהאפשרות מפחיתה מוטיבציה".

במשך 10 שנים, בחנה פרופסור איינגר את נושא קבלת ההחלטות. עבור מחקרה, היא והצוות שלה ערכו מבחן שבו הם הקימו בסופר דוכן טעימות, ובו 6 ריבות שונות. 40% מהצרכנים עצרו לטעום. 30% מהם קנו משהו.

עודף האפשרויות הקטין את הסיכויים שהם יקנו פי 10

שבוע לאחר מכן, הם הקימו את אותו הדוכן באותה החנות, אולם הפעם עם 24 סוגי ריבה שונים. 60% מהקונים עצרו לטעום. אבל רק 3% קנו משהו.

עודף האפשרויות הקטין את הסיכוי שהם יקנו פי 10.

למרות שבחברת הצריכה בה אנו חיים, כבר ברור לכולם שאין כזה דבר "יותר מדי אפשרויות", ככל שהפסיכולוגים והכלכלנים חוקרים את הנושא הם מסיקים שעודף אפשרויות עלול למעשה לשתק את האנשים או לדחוף אותם להחלטות המנוגדות לטובתם האישית. עודף אפשרויות גורם לנו לחשוש מלהגיע להחלטה שמא נצטרך להמשיך לחיות עם הידיעה שלא קיבלנו את ההחלטה הנכונה.

אחרי שאנחנו מחליטים ומתחייבים, אנחנו מאבדים את היכולת להתחשב בשיקולים נוספים – ויכולים רק לראות כמה אפשרויות השארנו על השולחן, שהיו יכולות להיות טובות יותר.

עודף האפשרויות משתק אותנו מתוך פחד, ושולל מאתנו את הביטחון בחוכמת הבחירה שלנו. בסופו של דבר אנחנו מעדיפים לא לעשות כלום, והעיקר לא לחיות עם נקיפות החרטה על החלטה שאולי הייתה שגויה. פרופסור איינגר מסכמת זאת כך: "האפשרות לבחור מתוך מבחר גדול אולי מושכת באופן תיאורטי, אולם במציאות אנשים עשויים לגלות שיותר ויותר אפשרויות למעשה מתישות".

אם הדבר נכון לדבר מינורי יחסית כמו בחירת סוג הריבה הרצוי, חשבו עד כמה זה עלול לפגוע ביכולת הבחירה בבן זוג לחיים. בעידן בו הנישואין היו נערכים על ידי שדכן, למועמד היו מוצעות אולי 6 אפשרויות מתאימות שנבחרו על בסיס התאמה בתחומי אופי המשפחה, רקע, השכלה ורמה דתית. בקהילות קרובות וסגורות, צעירים וצעירות יכלו לבחור מתוך אלה שהם הכירו מהשכונה. הנער או הנערה מהדירה ממול היו נראים כמועמד סביר מתוך מה שנחשב כשוק מוגבל.

היום, לטוב ולמוטב, העולם שונה. עידן הגלובליזציה, האינטרנט, שירותי ההיכרויות שמציעים גישה לאנשים מכל העולם – פשוטו כמשמעו – מציבים בפני הפנויים והפנויות אפשרויות בלתי מוגבלות. אנחנו לא מדברים רק על 24 סוגים שונים של ריבה; אנחנו מתמודדים עם האפשרות למצוא בסופו של דבר מישהו, מתוך מאות אלפי אנשים, שיכול להיות האדם המושלם שאנחנו מחפשים.

לורי גוטליב, מחברת רב המכר "הינשאי לו" שקוראת לנשים להפסיק לתור אחר גבר חלומותיהן ולהתפשר על הבחור ה“טוב מספיק“, מסכמת שנשים רבות מדי (הספר שלה עוסק בנשים אבל הדבר נכון באותה המידה גם לגברים) "חושבות, שהן צריכות לבחור בדיוק את האדם הנכון. במקום לשאול את עצמן, 'האם אני מאושרת' הן שואלות, 'האם זה הטוב ביותר שאני יכולה להשיג?' " ומכיוון שהן עדיין לא בדקו את כל שאר ה"ריבות" שאפשר להשיג, הן מרגישות שכדי להיות הוגנות עם עצמן הן חייבות לדחות כל החלטה. וכך הן ממשיכות לחכות ולחכות ולחכות, ולמשוך את החיפוש שלהן אחר הריבה המושלמת בה' הידיעה לפני שהן מרשות לעצמן להתחייב.

גישה שכזאת בוודאי תשאיר את הדוגלים בה מתוסכלים לנצח, משום שכמו שחכמת ההמונים אומרת "אין אנשים מושלמים".

הפחד להתחייב לבחירה מסוימת בשל האפשרויות הרבות האחרות, אינו רק בעל כוח פגיעה עצמית, אלא מנקודת מבט רוחנית מתעלם מאמת בסיסית ביחס למעורבות הא-לוהית במעשי האדם.

המסורת מלמדת אותנו שא-לוהים הוא השדכן הגדול בעולם. חכמים שואלים: במה עוסק א-לוהים מאז בריאת העולם? ועונים: הוא עוסק במשימה הקדושה של זיווג זיווגים. האושר האנושי הוא מטרה א-לוהית. התורה מלמדת אותנו שא-לוהים התכוון שהכל יהיה טוב, ו"לא טוב היות האדם לבדו."

ולכן התלמוד אומר שארבעים יום לפני יצירת הוולד יוצאת בת קול ומכריזה "בת פלוני לפלוני". קשרי נישואין נוצרים באמת בשמים. א-לוהים ברא מישהו מתאים לכל אדם בעולם.

ביידיש יש מילה נפלאה שמבטאת את המושג הזה של בן זוג שנועד משמים. המילה היא "באשערט". לכל אחד מאתנו יש באשערט, וא-לוהים בטובו האין סופי, ידאג להעמיד את האדם הזה בדרכנו בנקודה מתאימה כלשהי בחיינו.

והפרספקטיבה הזאת יכולה לעשות את כל השינוי בעולם כשאנחנו מתמודדים עם השיתוק שנובע מעודף אפשרויות.

בלי באשערט, הספק שמא אין אף אחד/ת שמתאים עבורי מפריע לנו לבחור. אנחנו מתפתים להמשיך לחפש בלי שום הבטחה שנמצא מישהו שאין טוב ממנו. יתכן שכבר פגשנו את הגבר או האישה שמתאימים לנו מבחינה שמימית, והתעלמנו מהם בגלל שבמקומם חיפשנו את מר או גברת מושלמים – וכמובן שהם לא קיימים (ואפילו אם הם קיימים מבחינה תיאורטית, למה שכל אחד מאתנו הבלתי-מושלמים נהייה ראויים עבורם?).

הידיעה שיש לנו באשערט מרגיעה אותנו שאנחנו בסך הכל אמורים להחליט, משום שא-לוהים כבר בחר את הבחירה הזאת עבורנו עוד לפני שנולדנו. חיפוש ההיכרויות שלנו אמור להדגיש את מציאת האחד שכבר יועד לנו, במקום למצוא סיבות לפסול את כל אלה שאינם עומדים בסטנדרטים הבלתי אפשריים שהמצאנו. במקום לדחות שוב ושוב את ההחלטה, אנחנו יכולים להיות בטוחים בידיעה שיש מישהו מושלם עבורנו, למרות העובדה שהוא או היא אינם מושלמים. כמו חלק חסר בפאזל, א-לוהים מספק לנו את מה שאנחנו צריכים כדי להשלים תמונה מקסימה – חלק שמשלים את הכוחות והחולשות שלנו, כך שעל ידי עבודה משותפת עם הבאשערט שלנו, נוכל למצוא את האושר והמימוש העצמי שלנו. המטרה של ההיכרויות היא למצוא את האדם האחד הזה, שלמרות כל חסרונותיו יגרום לנו להרגיש שלמים כשנחלוק יחד את חיינו.

שוחחתי עם אינספור רווקים שכולם הבטיחו לי שהם נורא רוצים להתחתן. "מה אם כן מעכב אתכם?" אני שואל. התשובה כמעט תמיד זהה. "אני עדיין לא בטוח שאני לא יכול למצוא משהו טוב יותר". חרדת המחויבות שלהם אינה מבוססת על חוסר שביעות רצון מאלה שהם הכירו עד כה. זהו פשוט הפחד שאחרי שהם יאמרו כן, הם לא יוכלו להמשיך ולחפש עוד את ה"ריבה הטובה ביותר" – אז הם ממשיכים לנהל חיי בדידות בלי המתיקות של קשר זוגי עמוק.

השיתוק שנובע מעודף אפשרויות הוא מחסום שאנחנו חייבים להתגבר עליו, על מנת לשמר את עקרונות הנישואין והמשפחה. כן, רווקים צריכים לבחור בחוכמה, אולם חשוב לא פחות – הם צריכים לבחור.