מחקרים סטטיסטיים מערביים מראים באופן עקבי שהגיל בו רווקים מתחתנים עולה בעוד שאחוז המתחתנים הולך ויורד. בארה"ב לדוגמא, בשנת 1960, כמעט 60% מהאנשים בגילאי 18-29 היו נשואים. היום מדובר רק ב-20%. גיל הנישואין הממוצע עומד על 26.5 לנשים ו-28.7 לגברים, בהשוואה ל-20.3 ו-22.8 ב-1960.
מה קרה?
האמת הפשוטה היא שאנשים לא מוכנים להחליט
יש התולים את הרתיעה מנישואים במצב הכלכלי. הם טוענים שאלו הן חלק מהשלכותיו הכואבות של השפל הכלכלי הגדול ברחבי העולם. אולם המגמות שבאות לידי ביטוי היום החלו לפני עשרות שנים, ומגמת הירידה לא השתנתה גם במעלות וגם במורדות הכלכליים.
נראה שהאמת הפשוטה היא שאנשים לא מוכנים להחליט. ולי יש תאוריה אישית על מצבו העגום של הנושא בימינו.
אני יודע שהמחקר שלי מבוסס על התרשמותי האישית בלבד, ושאין לי הוכחות כדי לגבות בהן את טענתי, אבל אני חושב שלא מדובר ברתיעה תרבותית חדשה ממצב הנישואין, אלא במשהו אחר. נישואין מאושרים הם עדיין אידיאל. גברים ונשים עדיין חולמים על משפחה ועל בן (בת) הזוג המושלם שהם ימצאו ושאתו הם יחיו באושר ועושר עד עולם. אבל מה שאנחנו רואים הוא תוצאה של יותר מדי אפשרויות – עיקרון שנגזר מממצאי מחקרה החשוב של פרופסור שינה איינגר מקולומביה, במחקר ששמו "כשהאפשרות מפחיתה מוטיבציה".
במשך 10 שנים, בחנה פרופסור איינגר את נושא קבלת ההחלטות. עבור מחקרה, היא והצוות שלה ערכו מבחן שבו הם הקימו בסופר דוכן טעימות, ובו 6 ריבות שונות. 40% מהצרכנים עצרו לטעום. 30% מהם קנו משהו.
עודף האפשרויות הקטין את הסיכויים שהם יקנו פי 10
שבוע לאחר מכן, הם הקימו את אותו הדוכן באותה החנות, אולם הפעם עם 24 סוגי ריבה שונים. 60% מהקונים עצרו לטעום. אבל רק 3% קנו משהו.
עודף האפשרויות הקטין את הסיכוי שהם יקנו פי 10.
למרות שבחברת הצריכה בה אנו חיים, כבר ברור לכולם שאין כזה דבר "יותר מדי אפשרויות", ככל שהפסיכולוגים והכלכלנים חוקרים את הנושא הם מסיקים שעודף אפשרויות עלול למעשה לשתק את האנשים או לדחוף אותם להחלטות המנוגדות לטובתם האישית. עודף אפשרויות גורם לנו לחשוש מלהגיע להחלטה שמא נצטרך להמשיך לחיות עם הידיעה שלא קיבלנו את ההחלטה הנכונה.
אחרי שאנחנו מחליטים ומתחייבים, אנחנו מאבדים את היכולת להתחשב בשיקולים נוספים – ויכולים רק לראות כמה אפשרויות השארנו על השולחן, שהיו יכולות להיות טובות יותר.
עודף האפשרויות משתק אותנו מתוך פחד, ושולל מאתנו את הביטחון בחוכמת הבחירה שלנו. בסופו של דבר אנחנו מעדיפים לא לעשות כלום, והעיקר לא לחיות עם נקיפות החרטה על החלטה שאולי הייתה שגויה. פרופסור איינגר מסכמת זאת כך: "האפשרות לבחור מתוך מבחר גדול אולי מושכת באופן תיאורטי, אולם במציאות אנשים עשויים לגלות שיותר ויותר אפשרויות למעשה מתישות".
אם הדבר נכון לדבר מינורי יחסית כמו בחירת סוג הריבה הרצוי, חשבו עד כמה זה עלול לפגוע ביכולת הבחירה בבן זוג לחיים. בעידן בו הנישואין היו נערכים על ידי שדכן, למועמד היו מוצעות אולי 6 אפשרויות מתאימות שנבחרו על בסיס התאמה בתחומי אופי המשפחה, רקע, השכלה ורמה דתית. בקהילות קרובות וסגורות, צעירים וצעירות יכלו לבחור מתוך אלה שהם הכירו מהשכונה. הנער או הנערה מהדירה ממול היו נראים כמועמד סביר מתוך מה שנחשב כשוק מוגבל.
היום, לטוב ולמוטב, העולם שונה. עידן הגלובליזציה, האינטרנט, שירותי ההיכרויות שמציעים גישה לאנשים מכל העולם – פשוטו כמשמעו – מציבים בפני הפנויים והפנויות אפשרויות בלתי מוגבלות. אנחנו לא מדברים רק על 24 סוגים שונים של ריבה; אנחנו מתמודדים עם האפשרות למצוא בסופו של דבר מישהו, מתוך מאות אלפי אנשים, שיכול להיות האדם המושלם שאנחנו מחפשים.
לורי גוטליב, מחברת רב המכר "הינשאי לו" שקוראת לנשים להפסיק לתור אחר גבר חלומותיהן ולהתפשר על הבחור ה“טוב מספיק“, מסכמת שנשים רבות מדי (הספר שלה עוסק בנשים אבל הדבר נכון באותה המידה גם לגברים) "חושבות, שהן צריכות לבחור בדיוק את האדם הנכון. במקום לשאול את עצמן, 'האם אני מאושרת' הן שואלות, 'האם זה הטוב ביותר שאני יכולה להשיג?' " ומכיוון שהן עדיין לא בדקו את כל שאר ה"ריבות" שאפשר להשיג, הן מרגישות שכדי להיות הוגנות עם עצמן הן חייבות לדחות כל החלטה. וכך הן ממשיכות לחכות ולחכות ולחכות, ולמשוך את החיפוש שלהן אחר הריבה המושלמת בה' הידיעה לפני שהן מרשות לעצמן להתחייב.
גישה שכזאת בוודאי תשאיר את הדוגלים בה מתוסכלים לנצח, משום שכמו שחכמת ההמונים אומרת "אין אנשים מושלמים".
הפחד להתחייב לבחירה מסוימת בשל האפשרויות הרבות האחרות, אינו רק בעל כוח פגיעה עצמית, אלא מנקודת מבט רוחנית מתעלם מאמת בסיסית ביחס למעורבות הא-לוהית במעשי האדם.
המסורת מלמדת אותנו שא-לוהים הוא השדכן הגדול בעולם. חכמים שואלים: במה עוסק א-לוהים מאז בריאת העולם? ועונים: הוא עוסק במשימה הקדושה של זיווג זיווגים. האושר האנושי הוא מטרה א-לוהית. התורה מלמדת אותנו שא-לוהים התכוון שהכל יהיה טוב, ו"לא טוב היות האדם לבדו."
ולכן התלמוד אומר שארבעים יום לפני יצירת הוולד יוצאת בת קול ומכריזה "בת פלוני לפלוני". קשרי נישואין נוצרים באמת בשמים. א-לוהים ברא מישהו מתאים לכל אדם בעולם.
ביידיש יש מילה נפלאה שמבטאת את המושג הזה של בן זוג שנועד משמים. המילה היא "באשערט". לכל אחד מאתנו יש באשערט, וא-לוהים בטובו האין סופי, ידאג להעמיד את האדם הזה בדרכנו בנקודה מתאימה כלשהי בחיינו.
והפרספקטיבה הזאת יכולה לעשות את כל השינוי בעולם כשאנחנו מתמודדים עם השיתוק שנובע מעודף אפשרויות.
בלי באשערט, הספק שמא אין אף אחד/ת שמתאים עבורי מפריע לנו לבחור. אנחנו מתפתים להמשיך לחפש בלי שום הבטחה שנמצא מישהו שאין טוב ממנו. יתכן שכבר פגשנו את הגבר או האישה שמתאימים לנו מבחינה שמימית, והתעלמנו מהם בגלל שבמקומם חיפשנו את מר או גברת מושלמים – וכמובן שהם לא קיימים (ואפילו אם הם קיימים מבחינה תיאורטית, למה שכל אחד מאתנו הבלתי-מושלמים נהייה ראויים עבורם?).
הידיעה שיש לנו באשערט מרגיעה אותנו שאנחנו בסך הכל אמורים להחליט, משום שא-לוהים כבר בחר את הבחירה הזאת עבורנו עוד לפני שנולדנו. חיפוש ההיכרויות שלנו אמור להדגיש את מציאת האחד שכבר יועד לנו, במקום למצוא סיבות לפסול את כל אלה שאינם עומדים בסטנדרטים הבלתי אפשריים שהמצאנו. במקום לדחות שוב ושוב את ההחלטה, אנחנו יכולים להיות בטוחים בידיעה שיש מישהו מושלם עבורנו, למרות העובדה שהוא או היא אינם מושלמים. כמו חלק חסר בפאזל, א-לוהים מספק לנו את מה שאנחנו צריכים כדי להשלים תמונה מקסימה – חלק שמשלים את הכוחות והחולשות שלנו, כך שעל ידי עבודה משותפת עם הבאשערט שלנו, נוכל למצוא את האושר והמימוש העצמי שלנו. המטרה של ההיכרויות היא למצוא את האדם האחד הזה, שלמרות כל חסרונותיו יגרום לנו להרגיש שלמים כשנחלוק יחד את חיינו.
שוחחתי עם אינספור רווקים שכולם הבטיחו לי שהם נורא רוצים להתחתן. "מה אם כן מעכב אתכם?" אני שואל. התשובה כמעט תמיד זהה. "אני עדיין לא בטוח שאני לא יכול למצוא משהו טוב יותר". חרדת המחויבות שלהם אינה מבוססת על חוסר שביעות רצון מאלה שהם הכירו עד כה. זהו פשוט הפחד שאחרי שהם יאמרו כן, הם לא יוכלו להמשיך ולחפש עוד את ה"ריבה הטובה ביותר" – אז הם ממשיכים לנהל חיי בדידות בלי המתיקות של קשר זוגי עמוק.
השיתוק שנובע מעודף אפשרויות הוא מחסום שאנחנו חייבים להתגבר עליו, על מנת לשמר את עקרונות הנישואין והמשפחה. כן, רווקים צריכים לבחור בחוכמה, אולם חשוב לא פחות – הם צריכים לבחור.
(7) מתמטיקה, 14/9/2017 15:06
רק לשם הדיוק
ארבעים אחוז עצרו לטעום ושלושים אחוז קנו, כלומר 12% מהעוברים בסופר. שישים אחוז עצרו ושלוש אחוז קנו, כלומר 1.8% מהעוברים בסופר. כלומר המבחר צמצם את כמות הקונים פי שש ושני שליש.
הגיון, 17/1/2018 19:38
ליתר דיוק
הרעיון של המחקר בא להוכיח שריבוי האפשרויות מקטין את היכולת להחליט, אם כן הנתונים החשובים הם מספר הקונים מבין הטועמים, ולא מכלל הקונים בחנות. אלה שלא טעמו אינם רלוונטיים לנסוי.
(6) אנונימי, 2/12/2013 17:07
השאלה מה המסקנה
יש כאלה שיטענו, שלכן כדאי לשמוע על אחת-אחת; לא לצפות למשהו אחר. אבל הרי אנחנו לא יכולים באמת לשכנע בשקר, וברור לכולם שהשוק לא כל כך מוגבל. אני חושב שההפך הוא הנכון. כמו שאז, שההצע היה של עשרות בודדות לכל היותר, והמשודך ידע שמציעים לו את האפשרות הטובה מבין כולם - או שלפחות אחוז גבוה מאד נלקח בחשבון - הרי שגם כאן, כיון שהשוק רחב כל כך, צריך שהמשודך ישתכנע שאכן נלקחו בחשבון אחוז גבוה מתוך האפשרות הקיימות אובייקטיבית. כך, יהיה לו אמון בשדכן שלא חיפש רק מתחת לפנס (או פחות מזה).
(5) עזר אלייה, 21/8/2013 10:57
אמרת הכל ועדיין יש פה פיספוס גדול של העיקר
הינה הציטוט - ''שוחחתי עם אינספור רווקים שכולם הבטיחו לי שהם נורא רוצים להתחתן. "מה אם כן מעכב אתכם?" אני שואל. התשובה כמעט תמיד זהה. "אני עדיין לא בטוח שאני לא יכול למצוא משהו טוב יותר". אתם מבינים מה באמת הולך פה ??? מרוב עיוותים אנו רואים בבן זוג רכוש ומנסים להשיג את הטוב ביותר במקום לקפוץ ראש אל מצוות האל שטומנת בחובה השקעה ונתינה ובנייה יחד עם שותף אנחנו עוצרים לכ''כ הרבה שנים ומתחילים זוגיות בגיל כ''כ מאוחר במקום בגיל 20 אין פה אחווה ואין תרבות וכל מאפייניה הכ''כ חשובים נהיינו ריקבון אנושי אחד גדול החברה הינה מכשלה גדולה מאוד עבור האדם כרינו לעצמנו בור גדול גדול מידי
(4) מיכל, 20/8/2013 15:11
הצגת הבעיה נכונה מאד בעיני.
בתור רווקה אני מסכימה לחלוטין: עודף האפשרויות מונע מאיתנו להחליט. יש תמיד פחד שאולי עדיף ההוא, ועוד לא פגשתי את ההוא. ההצעה לחשוב על כך שהקב"ה כבר החליט בשבילנו לא נראית לי מועילה בכלל. הרי אנחנו לא יודעים מה ייעדה לנו ההשגחה ויש לנו בחירה מלאה. בעיה יש, פיתרון אין. ואם היה כנראה לא היו כל כך הרבה רווקים. נראה לי שיותר מועיל להדגיש את היתרון של זוגיות, והצער של החיים בבדידות ובחיפוש. וגם את זה שככל שמתבגרים ההצעות נעשות פחות ופחות מתאימות והרווקים נראים פחות מושכים.
מיכל, 31/8/2017 20:37
גם מה שאמרת וגם כתוב בכתבה
את הפתרון (מעבר להשגחה) שהמיקוד צריך להיות בזה שאני מאושר *עכשיו*! ואם אני מאושר עכשיו אני בוחר את בן הזוג עכשיו! מתוך האושר שלי. וזהו!
זאת אומרת כשמדובר בנושא כל כך חשוב כמו בחירת שותף לחיות איתו את החיים חובה להתמקד בעצמך ובשמחה שלך ולא בהבלים (כמו לא ראיתי את ההוא ולא טעמתי את הריבה הזאת)
(3) יהודה, 19/8/2013 03:36
ובכן, מה עושים?
הניסוי עם הריבה - מרתק. וההשוואה לנושא של נישואין, אף הוא מעולה, והגיוני להניח שזו סיבה משמעותית למשבר של רווקים/רווקות הקיים. האם יש מה לעשות? האם יש פתרון כלשהו לבעיה מעיקה זו?
(2) יעקב, 18/8/2013 14:15
ניתוח מדהים לבעיה אקטואלית
(1) תמר, 18/8/2013 12:58
באשערט
פעם ראשונה שאני שומעת את המושג.הבחירה היא של אלוקים וההחלטה היא של ו, בני האדם. אז איך מסבירים את אחוז הגירושין הגבוה. בעיני זה גורם מעכב בהחלטה. במובן של ״איך אדע שזו ההחלטה הנכונה״ גם מי שמתגרש חשב קודם לכן, שיהיה מאושר.
חיה, 20/8/2013 17:11
תגובה לתמר
ע"פ תורת החסידות אפשר להסביר את כל המתרחש בעולם הזה.לכן,חשוב ללמוד חסידות לא רק לשם לימוד אלא לשם יישום בחיי היומיום.הבעל שם טוב הקדוש אומר שיש לכל אדם את המראות שלו.הקב"ה חנן אותנו במראות על מנת שנדע שמה שמרגיז אותנו בבני האדם זה מה שאנו צריכים לתקן בנו.לכן אדם שמתחתן בוחר במראה שלו ובעידן של היום קשה לאדם לעבוד על עצמו ולהשתנות (אנו בדור של החד פעמי.הכל בקלי קלות מבלי להתאמץ) ולכן יש גירושין בד"כ(ואני לא מדברת על המקרים הקיצוניים).מה שהקב"ה מצפה מאיתנו שאנחנו נעבוד על המידות שלנו ונקבל את עצמנו ונאהב את עצמנו וממילא המראה שלנו מולנו תשתנה-חומר למחשבה!
אנונימי, 20/8/2013 20:20
כל מתנה אפשר להרוס...
תמר, אני לא בטוחה אם אני הבנתי את העניין לעומק, אבל נראה לי שפשוט לכולנו יש בחירה איך להשתמש במתנות ה'. יש לנו את הזיווג שלנו - אנחנו יכולים לעשות טעויות פתליות שיביאו לגירושין. בנוסף - אם מדובר בבני 17 נלהבים - יתכן ונער ונערה יחליטו להנשא על בסיס אהבה חולפת, למרות שזה לא הבאשערט שלהם... יש לנו יכולת בחירה למרות ההשגחה האלוקית. אילו לכאורה ניגודים - אבל השילוב מופלא, ומאפשר לנו להחליט החלטות באופן עצמאי, לשאת באחריויות ולהתקדם בחיים...
שירי, 21/8/2013 05:57
נכון, אבל...
כשאתה יודע שזה ה'באשרט' שלך, אתה מוכן לעשות את כל מה שביכולתך, ובאמת למצוא פתרונות. אחד השלבים החשובים בנישואין, זה להאמין שכמו שאין אדם מקבל מכה באצבעו כאן בארץ מבלי שיכריזו עליו משמים, כך ברור שהוא גם לא התחתן בטעות עם המישהו הלא נכון. אחרי שזה ברור לאדם, יש לו את כל המוטיבציה להצליח. כל עוד הוא חושב שמחכה לו 'אהבת חייו' באיזשהו מקום בעולם, הוא לא יוכל להשקיע את מירב כוחותיו בהבנה ובקבלת בן זוגו בכל ליבו וכוחותיו, ומימילא יהיה נישואיו כושלים. ברור שיש מצבים שמחייבים גירושים, אך הם אחוז קטן מכלל המקרים