אני חיה בקהילה שמעודדת סגנון חיים משפחתי מסור. זה מקום מגורים נפלא, אבל הוא יכול להכאיב מאוד למי שאינו נשוי ומגדל ילדים. לפעמים מתקבל הרושם כאילו אתה לא ממש בן אדם, אם אין לך טבעת על האצבע. אנשים מופתעים לגלות שאני יודעת לבשל, ומתפלאים שאני מארחת ויוצאת לבלות, כאילו שברגע שיוצאים מהחופה לומדים בדרך נס כיצד לבשל, לנקות, ליהנות מחברה ולעשות מגוון דברים אחרים.

זאת אחת הסיבות שבגללה כל כך קשה לי 'לשבור' קשר, ובכל פעם הקושי והאכזבה רק מתגברים. לא האמנתי שאני מסוגלת לשרוד את ההיכרות הכושלת האחרונה שלי כאדם שפוי. סוף כל סוף, אחרי שנפגשתי עם כל כך הרבה אנשים, הגיע מישהו שיכולתי לדמיין את עצמי חיה איתו.

הרגשתי שיכול להיות שבסוף יום העבודה אחזור למקום שאינו מיועד רק לאדם אחד, אלא לבית מלא אהבה, אולי ילדים ותחושת עתיד, ולא סתם אכסניה יוקרתית עם מיטה. אולי יהיה לי מישהו לשתף אותו ביום שעבר עליי, ולהחיות איתו חלומות ותקוות. לבנות בית יהודי. אולי אוכל להציג מישהו לחברים ולמשפחה, ולראות כיצד הם מסתכלים עליי במבט מלא הנאה ושמחה, במקום אותו חיוך רגיל, עם סימני עצב ורחמים בשוליו: אוי היא עדיין לבד.

נראה פתאום כאילו כל החלומות של כל השנים יכולים באמת להתגשם... אבל הנה אני שוב כאן, אחרי אחת הפרידות היותר מאכזבות בחיי, שואלת את עצמי אם אי פעם אזכה לכל הדברים הללו, ומנסה להבין מה רוצה ממני אלוקים.

לפני שאני משתגעת באמת, עולה על הבמה "שבוע הפינוק"

יצרתי לעצמי תוכנית בת 5 שלבים, אותה אני עוברת אחרי כל פרידה. בימים הראשונים אני כמעט חסרת תחושה, ואני לא רוצה לשוחח עם איש או לדבר על "מה קרה?" כל מה שאני רוצה הוא לזחול למיטה, ולחשוב מה השתבש הפעם.

אחר כך אני הופכת להיות רגשית - למה שוב? למה אני? מה אלוקים באמת רוצה ממני? אם הוא רוצה שאני אשאר שפויה, אז למה הוא עושה לי את זה? למה כל כך חשוב להיות עם מישהו? לא הגעתי לעולם הזה כדי להתחתן אלא כדי להתקרב לאלוקים, להועיל בעולם הזה. אז למה אני צריכה לעבור את זה שוב ושוב?!

עם הכעס מגיע ה"אני בחיים לא יוצאת שוב. בשביל מה?! זה כמו לצפות בסרט טלוויזיה גרוע – מההתחלה כבר יודעים מה יהיה הסוף. אז בשביל מה להמשיך להסתכל?"

לפני שאני משתגעת באמת, עולה על הבמה "שבוע הפינוק". אני יכולה לקנות כל דבר או לפנק את עצמי בכל מה שבא לי, במשך שבוע. גלידה בסתם יום שלישי? בוצע. מניקור? בטח. תיק חדש או זוג נעליים יוקרתי? אין בעיה. אני יודעת שאני מאבדת שליטה כשאני רוצה לקנות מכונית חדשה. "שבוע הפינוק" נמשך רק שבוע.

אני מבינה שאם אני רוצה לשמור על שפיות אני חייבת לצאת מזה, החיים חייבים להימשך. אני יודעת שאני צריכה לצמוח מתוך הכאב ולהמשיך להתקדם בכוחות מחודשים. האנשים המדהימים ביותר שאני מכירה חוו כולם קשיים בחייהם. מגיע זמן שבו עלינו להחליט, "האם לתת לזה להרוג אותי או לחשל אותי?" הדבר שהכי מפחיד אותי הוא להפוך להיות רווקה מבוגרת ומרירה, אישה כל כך מרירה ואנוכית עד שהיא לא מעוניינת להעניק עוד. אחרי הפרידה האחרונה, רציתי לקנות לעצמי כלב – שלפחות מישהו יאהב אותי. ואני שונאת כלבים!

הייתה לי נפילה קשה, אבל אם לא אקום, אשאר תקועה לנצח באותו המקום

הייתה לי נפילה קשה, אבל אם לא אקום, אשאר תקועה לנצח באותו המקום. חוץ ממני, אין אף אדם בעולם שיכול להרים אותי. אילצתי את עצמי להתחיל שוב ללמוד, להקשיב לשיעורים במכונית, לפתוח ספר עם סיפורים מעוררים. התבוננתי גם באנשים אחרים שעוברים קשיים נוראיים - חברה שלי עם שלושה ילדים קטנים מקבלת טיפולים, שבכל פעם משכיבים אותה במיטה למספר חודשים; חברה אחרת שמנסה ללדת ילדים כבר שנים ולא מצליחה להיכנס להיריון. אני מכירה משפחות כל כך עניות שאין להן אוכל להניח על השולחן. כל כך הרבה כאב! ואני מתלוננת על כך שאלוקים מוצא בי פוטנציאל רב כל כך לצמיחה, ולכן ממשיך לשלוח לי את ההיכרויות הכושלות האלה, כדי לנסות אותי. אני צריכה להיות שמחה!

אני ממש לא מתנגדת שהניסיון הזה יסתיים, ואני אפילו מודה שכבר כמה פעמים ביקשתי מאלוקים לציין אפס גדול על המבחן שלי, ולהניח לי להמשיך הלאה. אמנם, כל אדם מקבל צער במינון שהוא יכול לסבול, במידה שנתפרה במיוחד עבורו, ולא הייתי רוצה להחליף את הקשיים שלי באחרים, אבל כשאני רואה את צער הזולת, פתאום הכאב שלי נראה הרבה פחות משמעותי.

התורה אומרת שכשיעקב המתין שבע שנים כדי להינשא לרחל, הן נראו בעיניו "כימים אחדים". אפשר להבין, שהזמן עבר עליו במהירות, ואפשר גם להבין שיעקב פשוט התמודד עם ההמתנה הקשה, כל יום בנפרד. ההמתנה שלי לבן זוגי חייבת להיות יום אחד בכל פעם, להתרכז לנצל את הימים האלה לצמיחה ולא לכאב.

אני צריכה להפוך את החיים שיש לי למשמעותיים, ולמרות שאני מרגישה שמשהו ענק חסר בהם, יש כל כך הרבה דברים שאני יכולה לעשות. לא הניחו אותי בעולם הזה רק כדי להתחתן, אלא כדי שיהיה לי קשר עם אלוקים, ועל הקשר הזה אני עובדת. אני מנסה לאפשר לו לאהוב אותי ולהראות לי את הדרך. אני רוצה להתמקד בכל הטוב שהוא עושה למעני בכל רגע ביום.

כשאני מצליחה סוף-סוף לצאת מהבור, המצב ברור יותר. אני אפילו יכולה לראות את עצמי יוצאת לדייט נוסף. ואם גם הבא לא יהיה המיועד לי, אולי הוא לפחות יתאים למישהי אחרת שאני מכירה...