רוזי ושרי היקרות,

לפני כחודשיים התחלתי לצאת עם בחור שהיה ידיד שלי במשך 5 שנים. תמיד נהניתי איתו בתור ידיד, אבל מעולם לא חשבתי לצאת איתו, אם משום שכל אחד מאיתנו יצא עם מישהו אחר, ואם משום שלא היינו מעוניינים זה בזה באותו זמן.

לפני למעלה משנה, הוא אמר לי שהוא היה רוצה שנהיה יותר מידידים, ושנצא ביחד בלי כל החברים המשותפים. בהתחלה קצת חששתי, לא רציתי להרוס את הידידות שלנו, ולא הייתי בטוחה אם הרגשות שלי כלפיו חזקים מספיק כדי להיכנס לקשר זוגי. יצאנו לפגישה, ויומיים אחר כך התקשרתי אליו לומר שנראה לי שיהיה לנו טוב יותר אם נישאר ידידים.

הסיבה שלא יצאתי לפגישה שנייה או נתתי לו סיכויים אמיתיים היא משום שחששתי לחזור על טעות שעשיתי עם שני גברים שונים עמם יצאתי בעבר. בכל פעם, לא הייתי בטוחה ברגשותיי, אבל המשכתי לצאת איתם משום שאני מצאתי מאוד חן בעיניהם. חלפו חודשים, עד שבסופו של דבר הפעלתי עליהם לחץ, כדי שהם ירצו להיפרד ממני - ואני לא רציתי להגיע למצב כזה עם הידיד המדובר.

אפילו אחרי שאמרתי לו שאני לא מעוניינת לצאת איתו, המשכנו לראות אחד את השני במשך השנה. יש לנו מטרות זהות ואנחנו באים מרקע דתי זהה. ברור לי שאני מחבבת אותו, וכשהוא ביקש לא מזמן שנצא שוב, התגברתי על חוסר הביטחון שלי. מאז, יצאנו מספר פעמים והרגשות שלי כלפיו התחזקו במידה ניכרת.

נראה שהקול שלו מפריע לי ואני לא יודעת למה

אבל חוסר הביטחון שלי לא נעלם. מסיבה כלשהי, כשאנחנו משוחחים בטלפון אני נכנסת ללחץ ומטילה ספק ביכולתו של הקשר הזה להצליח. נראה שהקול שלו מפריע לי ואני לא יודעת למה (אני באמת לא חושבת שהקול של מישהו אמור להיות סיבה לוותר על הכל).

השאלה שלי היא: איך מתגברים על חוסר הביטחון הזה? אני רוצה לחוש נרגשת, חופשייה מדאגות, ונטולת ספקות. אני מרגישה שאולי יש מישהו שאני יכולה להכיר ולהרגיש שאני כל כולי מיועדת לו כבר מההתחלה, ולא לחוש ספקות לגבי הקשר. האם יש בכך סימן שהוא לא בשבילי, ושאני מנסה להצליח בדבר שאינו אמור להצליח?

ד.

ד. היקרה,

שאלת שאלה שאנו מקבלות מאנשים רבים המצויים בשלב ההיכרויות. את מנסה להחליט אם להמשיך בהיכרות, כשאת מתבססת בראש ובראשונה על רגשותייך, במקום על איכותה הכוללת של מערכת היחסים בינך ובין הגבר עמו את יוצאת. בעוד שרגשות אכן משחקים תפקיד בשלב ההיכרויות, קיימים שיקולים רבים אחרים כאשר ניגשים להחליט אם הידיד מתאים לך. מעבר לכך: למעשה, התאהבות מהירה מכף רגל עד ראש עלולה להפחית את סיכוייכם להגיע בסופו של דבר לחופה.

ללא יסודות איתנים, אנרגיה חשובה מתבזבזת

ראשית, הבה נברר מדוע מערכת יחסים טובה שמובילה לנישואים ארוכי טווח, מוגדרת על ידי הרבה יותר מאשר רגשותיהם ההדדיים של שני בני הזוג. נישואים משמעותם בניית חיים יחד, ולשם כך דרושים יסודות איתנים, כשרגשות הם רק חלק אחד מהם. מרכיב חיוני אחר ביסודות הוא התאמה בערכיהם, מטרותיהם וניסיון חייהם של שני בני הזוג. ללא מרכיב חיוני זה, חייהם המשותפים של בני הזוג יעמדו כל הזמן מול אתגרים לא פשוטים, שימצו את האנרגיה הרגשית שהייתה יכולה לשמש אותם כדי לקדם את חייהם.

בנוסף, כל אחד מבני הזוג צריך להרגיש שהשני מסוגל להיות שותף טוב לנישואים – אדם שעמו יוכלו לבנות חיים יציבים והרמוניים. גם אם שני בני זוג מאוד מוצאים חן זה בעיני זה, עדיין שותף טוב לנישואים לא יכול להיות אדם חסר יציבות רגשית, בעל נטיות אלימות, שתלטן בצורה מוגזמת, מעורב בהתמכרות כלשהי, לא מסוגל לקבל אחריות, מסרב להתפשר, אנוכי וקמצן וכו'.

המכתב שלך לא מספק הרבה נתונים לגבי המרכיבים שתיארנו זה עתה, ויתכן שזה נובע מכך שעדיין לא בחנת את המשתנים האלה.

אחת הדרכים לעשות זאת היא לקחת זמן כדי לחשוב מי את באמת:

• מהן הסגולות האישיות שלך ומהם כישרונותייך?

• מה הטעם שלך, מה את אוהבת ומה לא?

• אילו ערכים חשובים לך?

• מה הגישה שלך לחיים, וכיצד הרוחניות משתלבת בתפיסת העולם שלך?

• כיצד את מבטאת את מחשבותייך ורגשותייך?

• כיצד את מבטאת את הפן היצירתי שבך?

• כיצד את מגדירה את האישיות שלך – האם את עצמאית וחיונית, גמישה, עקשנית, צומחת, נאמנה...?

טוב יהיה אם תיקחי לעצמך ערב, תחשבי על השאלות הללו ותעלי את הגיגייך ותחושותייך על הכתב. המתיני מספר ימים, חזרי וקראי מה שכתבת, ואחר כך נסי לנסח תשובות ברורות עוד יותר לשאלות הנ"ל.

חשוב גם שתרכשי תחושת כיוון כללית, לאן היית רוצה שחייך יפנו:

• מהי מגמת פנייך מבחינה דתית ורוחנית?

• מה השכלתך ושאיפותייך המקצועיות?

• איפה את רואה את עצמך בעוד שנה... ובעוד חמש שנים?

• איך היית רוצה שיראו הנישואים שלך – כיצד בעלך ואת תתקשרו, תחלקו תחומי אחריות, תגדלו ילדים?

• לאיזה סגנון חיים ומצב כלכלי את מצפה?

אנו ממליצות שתכתבי גם את תשובותייך לשאלות אלה, ותחזרי אליהן מספר ימים אחר כך כדי לעבד אותן.

אל תחששי מכך שהמחשבות שלך היום עלולות להשתנות עם הזמן; זהו חלק מתהליך הצמיחה האנושי. אם את זקוקה ליותר ממספר ימים כדי להגיע לבהירות הנחוצה למילוי תרגיל זה, ודאי שאינך בשלה עדיין לנישואים. טוב יהיה אם תתני לעצמך פסק זמן של מספר חודשים או אפילו יותר, כדי לבחון את עולמך וללמוד יותר על עצמך.

גם בחברת ה"אינסטנט" שלנו, דרוש זמן כדי לבנות מערכת יחסים

בעוד שחשוב לרווקים ורווקות להכיר את עצמם היטב, חשוב גם שהם יכירו את תהליך בניית מערכות היחסים. מילת המפתח כאן היא "תהליך". בניית מערכת יחסים, והבנה אם אדם מתאים לך או לא, דורשות זמן, אולם העובדה שאנחנו חיים בחברת "אינסטנט" מקשה עלינו להכיר בכך. אנחנו מקבלים בלי סוף מסרים של "כאן ועכשיו", מקבלים משימות בעבודה שהיו אמרות להתבצע "אתמול", שומעים "אני רוצה את זה עכשיו" בטלוויזיה, ורואים איך אנשים מתאהבים מייד בסרטים. לכן, כשאנחנו מגיעים לשלב ההיכרויות, אנחנו רוצים להתאהב מייד, להיות מאושרים ו"חופשיים מדאגות".

האמת היא שגישת ה'להתאהב עד מעל לאוזניים' עובדת רק לתקופות קצרות. כדי לבנות מערכת יחסים שמובילה לנישואים טובים דרוש זמן – וזה נכון גם אם בני הזוג "מתאהבים" כבר מההתחלה, וגם אם רגשותיהם מתפתחים בהדרגה. חשוב לזכור את הרכיבים החיוניים שחייבים להתפתח בין שני בני אדם כדי שיוכלו לבנות יסודות מוצלחים:

• משיכה גופנית – שיכולה להתעורר מיד או רק לאחר מספר פגישות.

• הערכה, קבלה וחיבה – להעריך חלק מתכונותיו של בן/בת הזוג, לדעת שהוא לא מושלם ולקבל אותו כמו שהוא, ולחבב אותו מאוד.

• קרבה – הקרבה הרגשית שמגדירה חברות קרובה ונותנת אמון.

• כבוד הדדי.

במקרה שלך, נראה שאת יותר מידי מתמקדת ברגשותייך ומפספסת את התמונה השלמה. אנחנו ממליצות לך לחשוב אם את והוא מפתחים את היסודות למערכת יחסים בת קיימא – ערכים ומטרות תואמים, אמונה הדדית שבן הזוג השני יכול להיות שותף מוצלח לנישואים, ואת האלמנטים המצוינים לעיל. זכרי: בניית יסודות היא תהליך שאינו מתרחש בין לילה.

מה שמביא אותנו לנקודה נוספת שהעלית, אשר דורשת התייחסות: מה אם את מקבלת את ההנחה שכדי לחבב – או לאהוב – מישהו מספיק כדי להתחתן איתו דרוש זמן... אבל בן הזוג שלך זקוק ליותר או לפחות זמן ממך כדי להגיע לאותה הנקודה?

יש אנשים שמתחילים להיכנס ללחץ, בדיוק כמו שקורה אצלך (את פתאום לא אוהבת את הקול שלו – משהו שבוודאי לא הטריד אותך כשהייתם רק ידידים – מה שמהווה כפי הנראה ביטוי ממוקד לאותה עצבנות). את חושבת שמשהו אולי לא בסדר, משום שאת מניחה שאנשים שאמורים לחיות יחד צריכים להרגיש אותו הדבר זה כלפי זה, באותו זמן. אבל זה לא נכון - כל אחד מאיתנו ייחודי, ואנחנו מעבדים רגשות, התנסויות, מחשבות ומידע במהירויות שונות. נפוץ מאוד שבן זוג אחד מחליט ש"זהו זה" מספר שבועות, ולפעמים אף חודשים, לפני שבן הזוג השני מגיע לאותה מסקנה. כל עוד מערכת היחסים מתקדמת, לא כל כך משנה מה משך הזמן הדרוש לתהליך עבור כל אחד מבני הזוג.

אנו מקוות שרעיונות אלה יסייעו לך להסיר מעט לחץ מעצמך, לגבי מה שאת "אמורה" להרגיש בשלב זה. בנוסף, אנחנו מציעות לך לבחון את המרכיבים עליהם שוחחנו, אשר מהם נבנים יסודות מערכת היחסים. אם הם מתחילים להתפתח, נסי לעבור את החודש הבא פחות או יותר, רק בליהנות זו מחברתו של זה, ולבחון טוב יותר כיצד כל אחד מכם רואה את החיים ולמה אתם מצפים מהם.

אנו מציעות להיפגש לא יותר מפעמיים בשבוע. יתכן שאינכם מודעים למתח הרגשי ששלב זה בהיכרויות עלול לעורר, ורווח של מספר ימים בין הפגישות, יאפשר לכל אחד מכם לעבד טוב יותר את התנסויותיו ורגשותיו. לסיום, לא מוצלח לבחון כל הזמן את רגשותייך – מרוב עצים את לא מצליחה לראות את היער, ויתכן שלעולם לא תוכלי להגיע כך להחלטה.

עם הזמן תהיי מוכנה יותר לחשוב על רגשותייך, ולקבוע אם האלמנטים הנוספים הדרושים להתאמה קיימים. בינתיים, נסי להיות "חופשייה מדאגות" בכך שתתני לעצמך את הזמן ליהנות מלהיות יחד ולהכיר זה את זה.

בהצלחה רבה!

רוזי ושרי