רוזי ושרי היקרות,

חברה שלי ואני עברנו המון יחד. היא התחתנה והתחילה להקים משפחה, ואני עדיין רווקה. אין דבר שהיא רוצה יותר מלראות אותי "חוצה את הקווים" ומצטרפת אליה לעולם בו אהיה רעיה ואם. ותאמינו לי, גם אני מאוד רוצה.

לחברה שלי יש כוונות טובות והיא מנסה למצוא לי גבר מתאים. לאחרונה, היא הפגישה אותי עם גבר בן 30 בעל אופי מקסים והתנהגות אדיבה. מובן שאלה תכונות שאני מחפשת בבעל לעתיד, אולם עם זאת, גיליתי דרך מספר שיחות טלפון וכמה פגישות, שחסר לו ביטחון עצמי. הוא גם לא בטוח איפה הוא רואה את עצמו מבחינה מקצועית. הוא יציב מאוד בהתנהלות שלו בחיים, אבל אני דואגת שהוא לא מבין באמת מה דרוש כדי לפרנס משפחה בימינו. נראה שהוא טיפוס של אידיאליסט.

אני גדלתי במשפחה גדולה, והתחלתי לדאוג להוצאות של עצמי כבר בגיל צעיר במיוחד, כדי לעזור להוריי. סיפרתי על דאגותיי לחברתי, אולם היא פטרה אותן. אני יודעת שהיא רוצה רק את הטוב ביותר עבורי, אבל לפעמים היא פשוט רוצה לראות אותי כבר נשואה.

כמו שאמרתי לחברתי, אני לא מחפשת גבר עם הכנסות בשמיים, אלא פשוט מישהו עם הכנסה יציבה וריאלית. האם אני טועה שאני לא מרגישה נוח עם גבר בן 30 שעדיין אינו יודע לאיזה כיוון מקצועי ברצונו לפנות?

ש.

ש. היקרה

מכתבך מעלה סוגיה שרבים מתלבטים בה בשלב ההיכרויות – מה לעשות כשאתם יוצאים עם מישהו בעל יתרונות רבים שאתם מעריכים ומוקירים, אבל נראה שחסר לו "משהו" שלדעתכם חשוב. ה"משהו" הזה יכול להיות תכונה, מטרה בחיים, ערכים או אפילו תכונה פיזית. כמה משקל מניחים על ה"משהו" החסר? האם תוכלו להיות מרוצים למרות הדבר החסר ולהתקדם לבניית נישואין יציבים וממומשים? מה ההבדל בין היכולת לקבל בן(בת) זוג למרות חוסר שלמותו, לבין להתפשר עד כדי בחירה באדם שבאמת אינו מתאים לכם? האם תהיו יותר מדי בררנים אם תחליטו שלא תוכלו להסתדר בלי המעלה החסרה?

נוכל לנסח את שאלתך בצורה קצת שונה: אם מישהו טוב, אבל פחות ממושלם, איך אפשר לדעת אם הוא "מספיק טוב" כדי להמשיך לצאת איתו למטרת נישואין?

הביטוי "מספיק טוב" לא אומר "תשלימו ודי". אלא, "אנחנו לא צריכים שהכל יהיה מושלם כדי להגיע לנישואין טובים מאוד. יש בבן-הזוג כל כך הרבה מעלות שאנחנו אוהבים – ואנחנו מסתדרים היטב עם מה שאנחנו לא אוהבים. מה שיש בו, מספיק כדי שנרצה לבלות איתו כל חיינו, שנהיה מאושרים, ושנרצה לגרום לו אושר". תאמיני או לא, זהו שיפוט ערכי שנעשה כמעט על ידי כל מי שמחליט להתחתן.

אנשים בעלי טבע אנליטי נתפשים לעתים לפרטים הקטנים ומתקשים לראות את התמונה השלמה

יש אנשים שתהליך קבלת ההחלטות קל להם יותר מאשר לאחרים. אנו רואות ממכתבך שאת אנליטית בטבעך. אנשים בעלי אישיות כזאת נתפשים לעתים לפרטים הקטנים, ומתקשים לראות את התמונה השלמה. היינו רוצות להציע לך לראות את התמונה הגדולה במקום להתמקד רק בחלק מן הקנבס.

את מתארת גבר שהטמפרמנט שלו שונה משלך. בילדותך ראית כיצד הורייך עובדים קשה כדי לענות על צרכיה החומריים של משפחה גדולה, והחלטת לעבוד כדי לממן את הוצאותייך ולהסיר מעט מהעול הכלכלי שעל כתפי אמך ואביך. כך פיתחת למעשה אוריינטציה פרקטית. הגבר עמו את יוצאת לא רכש אותה תפיסה של "התבססות". יתכן שהוא מגיע מרקע כלכלי חסון יותר, ואולי הוא לא היה צריך לשלם עבור צרכיו. יתכן שהחינוך שלו היה יותר אידיאליסטי, ואולי הוא ויתר על החופש לקנות את חלומותיו בלי דאגה כלכלית. העובדה שהאוריינטציות שלכם שונות עדיין לא אומרת שאינכם יכולים למצוא דרך לשלב את השתיים ולבנות נישואין טובים.

אנו חושבות שיועיל לשניכם לשוחח על ציפיותיכם מבחינה כלכלית בפרט ומחיי הנישואין בכלל. איזו רמת חיים כל אחד מכם היה רוצה? היכן הייתם רוצים לגור, בכמה ילדים אתם מעוניינים, כיצד הם יתחנכו? איזה סוג של הכנסה יידרש כדי לנהל צורת חיים כזאת? איזה סוג של תרומה כלכלית אתם מצפים שכל אחד מבני הזוג יתרום? כיצד כל אחד מבני הזוג ישלב את עבודתו עם הזמן המוקדש להורות, לתפקוד הבית, להעשרה אישית ולמעורבות חברתית?

אנשים רבים אינם נותנים את דעתם לסוגיות אלה – משום שמעולם לא נדרש מהם לעשות זאת. וכן, אפילו אם הם כבר בני 30. האמת היא שבימינו האנשים 'מסתדרים' מבחינה כלכלית בגיל הרבה יותר מבוגר מכפי שהיה לפני דור או שניים. לפעמים הם גם מתחילים קריירה מאוחר יותר. השאלה הבאה היא האם הגבר עמו את יוצאת מוכן להחלטות ולשינויים הדרושים כדי לבנות מערכת יחסים מהסוג שהוא רוצה עם אשתו לעתיד, ולסוג הסביבה בה הוא היה רוצה לגדל את משפחתו. אם הוא אומר שהוא מוכן, האם תשובותיו וציפיותיו מציאותיות? האם הוא לומד להבין כמה עולה לגדל משפחה ולנהל את החיים אליהם הוא שואף? האם דעותיו בנושא שוק העבודה הגיוניות, והאם סביר לצפות ממנו לממש אותן? באיזו מהירות הוא מתכוון להתחיל לעשות את השינויים האלה, וכיצד הוא מתקדם בכך?

עליו להיזהר שלא להניח לגישה המעשית החדשה שלו לחנוק את סגנונו החופשי

בכל אופן, עליו להיזהר שלא להניח לגישה המעשית החדשה שלו לחנוק את סגנונו החופשי. כיצד האידיאלים שלו מתאימים לתמונה? האם הם מסוגלים להמשיך להתקיים או שעליו לפתח מתודות שונות לסיפוק אישי, שיאפשרו לו להיות אב ובעל אחראי? אולי הוא יכול למצוא דרך יצירתית לפתח תחביב או לחפש אחר עניין שיעניק לו תחושת הישגיות ומימוש?

דרך אגב, כל זוג שרוצה להינשא צריך לדון בסוגיות אלה. פעמים רבות בני זוג פשוט מניחים שהם רואים את החיים באותו האופן, ובסופו של דבר מגלים שהציפיות שלהם מהנישואין וכיצד להתקדם לעבר מטרותיהם, שונות מאוד. כך שחברתך בעלת הכוונות הטובות טועה כשהיא מתעקשת שהנושא הזה לא צריך להטריד אותך. זהו נושא שכל זוג ששוקל נישואין אמור להתייחס אליו.

יתכן שכאשר תשוחחו על מחויבות כלכלית, תגלו שלך ולבן זוגך יש ציפיות שונות מאוד או רעיונות לא תואמים כיצד לספק את צרכיה הכלכליים של המשפחה. זוהי אינדיקציה אמיתית שאינכם מתאימים זה לזה, ולא משנה כמה את מעריצה את אופיו ואישיותו. נישואין מוצלחים נבנים על מטרות, ערכים וציפיות לסגנון חיים תואמים, וחסרונם של אלה במערכת היחסים הוא מתכון בטוח להתנגשויות.

מצד שני, אם אתם מגלים שיש ביניכם הסכמה על הנושאים העיקריים, ואתם מצפים להתקדם במסלולים דומים כדי להשיג את מטרותיכם, עדיין נותרת שאלה חשובה: איזה תפקיד משחק חוסר הביטחון שלכאורה יש לו? האם באמת חסר לו ביטחון עצמי, ואם כן, האם זה בא לידי ביטוי רק בבחירת המקצוע שלו, או שזה מתפרש על היבטים שונים בחייו? האם הוא יכול להתקדם למרות זאת, או שחוסר הביטחון מונע ממנו לשאוף להשיג מטרות או לפתח את האמביציה הדרושה? האם הוא מעוניין לטפל בנושא, וכיצד? האם הוא יזדקק לעידוד ממך מפעם לפעם, והאם את מעוניינת לספק אותו?

אנו מבינות שנתנו לך המון חומר למחשבה ולשיחה. אלו אינן שאלות שאפשר לדון בהן, לקבל עליהן תשובה וליישב אותן בין לילה. בכל אופן, הן גם לא נושאים שצריכים להישאר 'פתוחים' לתקופת זמן מתמשכת. על פי ניסיוננו, אם אי אפשר להתייחס אליהם, לעבוד וליישב אותם בתוך מספר שבועות, הם לעולם לא ייושבו. זאת אומרת שבמשך השבועות הקרובים עליך להגיע לנקודה בה תוכלי להגיד, "אני מבינה מהיכן הגיע כל אחד מאיתנו, ואני יכולה להסתדר עם ההבדלים שיש בינינו בנושאים אלה", או להחליט שאינך יכולה לקבל או ליישב את ההבדלים ביניכם, ושהגיע זמן לסיים את הקשר.

אם את זקוקה לעזרה כדי ליישב את תחושותייך לגבי המצב, החברה ששידכה ביניכם אינה האדם הנכון לפנות אליו לעזרה. אנחנו חושבות שבמקרה הזה, קשה לה להיות אובייקטיבית, משום שהיא רוצה שתתחתני, ורוצה שהשידוך שהיא הציעה יצליח. חברה קרובה אחרת (נשואה, לא רווקה) תוכל להיות בחירה טובה יותר לחלוק עמה את מחשבותייך.

אנו מאחלות לך דרך צלחה במבוך ההיכרויות.

רוזי ושרי