רוזי ושרי היקרות

אני רווקה בת 29 ואקדמאית. אני יודעת שרוב האנשים שפונים אליכן אינם שמחים להיות רווקים, ורוצים להכיר בני זוג במטרה להינשא. אני לא. יש לי עניין מועט מאוד בהיכרויות, ולא יצאתי עם גברים מזה זמן רב (במשך חמש או שש שנים). אני ידידותית ובעלת מראה סביר, ולא נראה לי שהייתה לי בעיה לצאת להיכרויות אם רק הייתי רוצה. זה לא שאני אף פעם לא מרגישה בודדה, או שיש לי התנגדות גורפת לרעיון של "למצוא בעל ולהתמסד". זה פשוט לא בסדר העדיפויות שלי.

נראה שחיי מלאים בדברים אחרים: לימודים, חברים, משפחה, התנדבות וכו'. אני באמת אוהבת את החיים שלי כמו שהם, ואני מתלהבת להיות אני. הבעיה היא שאני יודעת שאני שוברת להורים שלי את הלב. אני משוכנעת שהם בסך הכל רוצים שאני אהיה מאושרת כמו שהם מאושרים יחד, אבל פשוט לא נראה לי שאני מתאימה לחיי נישואין. אני לא 'טיפוס מתבודד'; יש לי חברים טובים, ואני נהנית לבלות בחברה. אבל לא נראה שיש לי כמיהה פנימית לבן זוג כמו שיש לאחרים. אני ממש נהנית לחזור לבית ריק ושקט משלי בסוף היום.

משהו אצלי לא בסדר?

ל.

ל. היקרה,

העלית שאלה מצוינת: מדוע אישה צעירה, נורמאלית, בריאה ומעורה בחברה אינה מעוניינת למצוא שותף לחיים ולהינשא? בחברה המערבית זה די נפוץ. יש אנשים שחייהם מספקים, והם לא מרגישים שחסר להם משהו בזה שאין להם בן זוג. הם לא מרגישים שחשוב להם להפוך להורים ולהקים משפחה, והם מרוצים מחייהם כפי שהם.

חלק מאנשים אלה יוצאים בכל אופן לדייטים, בגלל ההנאה החברתית שבהם, בעוד שאחרים חשים שחיי החברה שלהם מושלמים גם בלי היכרויות. רבים מאנשים אלה ישקלו להינשא אם הנסיבות המתאימות יתעוררו מאליהן, אולם הם אינם מחפשים באופן פעיל אחר בן זוג, והם לא במיוחד מודאגים שמא הוא לא יגיע לעולם.

בחברה בת זמננו, הדבר נחשב לנורמאלי משום שהוא משקף את ערכי התרבות. החברה אומרת לנו שאדם מתפקד יכול למצוא חברים, תמיכה רגשית, מימוש עצמי וסיפוק בכל מיני צורות חיים – כשנישואים הם רק אחת מהן.

אנחנו מושפעים מאוד מהתרבות המערבית המקיפה אותנו, וערכיה מסתננים ומתחרים בשלנו

עם זאת, היהדות מעודדת נישואין כמטרה חשובה בחיים. עידוד זה מתחיל כבר כשתינוק נולד והוריו מבורכים שיזכו לגדל את בנם או בתם "לתורה, לחופה ולמעשים טובים." באופן מסורתי ההורים היהודים גידלו את ילדיהם בציפייה שיינשאו ויקימו משפחה משל עצמם. עד לתקופה האחרונה, זאת הייתה הציפייה עליה גדלה גם כלל האוכלוסיה. אולם החברה היהודית לא פועלת בואקום. אנחנו מושפעים מאוד מהתרבות המערבית המקיפה אותנו, וערכיה מסתננים ומתחרים בשלנו. זו אחת הסיבות לכך שבוגרים רבים כל כך היום, אינם מעוניינים במיוחד להינשא.

קיימת סיבה נוספת מדוע מבוגרים רבים אינם מעוניינים להכיר במטרה להינשא: הם פשוט מאחרים להתבגר או לפרוח. הם שקועים מאוד בחייהם האישיים, אולם בשלב כלשהו הם מתעוררים, "היי, אני רוצה גם להינשא באיזשהו שלב. אולי הגיע זמן לעבוד על זה." אם אדם נחשב מה"מאחרים לפרוח" או לא, זה עניין יחסי. במבט המסורת היהודית, 29 נחשב גיל מאוחר להתחיל לחשוב על נישואין, בעוד שבעיני החברה המערבית מי שמתחיל לצאת למטרת נישואים בגילאי 33 או 35 נמצא בדיוק במקום הנכון.

יש אנשים שאדישים לנישואים משום שאין להם משיכה חזקה לבני המין השני. קיים גם מספר משמעותי של אנשים שנמנעים מלצאת, או שיוצאים בצורה לא מהוגנת, משום שקיימת בתוכם חרדה משמעותית כלשהי. חלק מהחרדות היותר נפוצות כוללות חשש מלעזוב את הקן המשפחתי המוכר, פחד שחיי הנשואים שלהם יהיו אומללים כמו של הוריהם, חשש שלא ידעו להיות בני זוג אוהבים, חשש מבגידה של אדם שהם אוהבים ובוטחים בו, חשש להיפתח בפני אדם אחר, חשש לשנות את החיים מחיי יחיד לחלק משותפות, חשש מלהפוך להורה, חשש שהנישואין הם מלכודת, חשש שמא הנישואים ייכשלו, חשש מפגיעה רגשית או כלכלית בעקבות גירושין, חשש מקרבה רגשית או חשש מאינטימיות גופנית.

מי שחושש מרעיון ההורות יכול באופן מודע או בלתי מודע לדחות את רעיון הנישואין, עד שיהיה מבוגר מכדי להביא ילדים לעולם. חששות אחרים עלולים להיות כה עזים, עד שיגרמו לאדם לדכא את השתוקקותו הרגשית המנוגדת, להגיע למערכת יחסים קרובה עם בעל / אישה ו/או לגדל ילדים. יש אנשים שהופכים את חייהם לעמוסים ולבעלי משמעות כדי להתחמק מהצורך לטפל בקונפליקט הזה. הם יכולים להרגיש שחייהם עשירים ומספקים אך כמעט תמיד מתלווה אליהם טעם של משהו חסר. פעמים אחרות, אנשים נהיים כל כך מתוסכלים מהמאבק הפנימי בין חששותיהם לבין תשוקתם להינשא, שהם מחליטים להגיע לטיפול כדי לאפשר לעצמם להתמודד עם השניים.

מובן שהיינו רוצות שתינשאי אבל המניע לרצות להינשא חייב לבוא ממך

מובן שהיינו רוצות שתינשאי ושתהפכי זאת לאחת משאיפות חייך. וזאת משום שאנו מעוניינות לקדם את מוסד הנישואים ולעזור לזוגות לקיים מערכות יחסים בריאות ומספקות. אבל המניע לרצות להינשא צריך לבוא ממך.

כרגע, אין לך רצון חזק להינשא, אבל לא נראה גם שיש לך רגשות שליליים כלשהם לגבי הנושא; למעשה, ראית מערכת חיי נישואין מאושרת יחסית אצל הוריך. האמביוולנטיות הזאת עשויה להשתנות בעתיד הלא כל כך רחוק. פעמים רבות אנו רואות אנשים שנפתחים לרעיון הנישואין, לאחר שהם מתבססים בקריירות שלהם ומחליטים שהם רוצים לממש את עצמם בתחום נוסף, דרך בניית חיי נישואים ומשפחה.

אולם כאן טמון המוקש: בשלב זה, יתכן שיהיה לך קשה יותר לפתח מערכת יחסים שתוביל לנישואים, משום שכבר תהיי מקובעת יותר בהרגליך ופחות מוכנה לשינוי. בנוסף, השעון הביולוגי המתקתק יכול להפוך את החיפוש אחר בן זוג למלחיץ יותר. והמציאות היא שנשים רבות שמתחילות לצאת מאוחר, נותרות מאחור, ומסיימות בתחושת מרירות על החיים.

היינו רוצות שגברים ונשים שבסופו של דבר רוצים להתחתן, יתכווננו על מטרת חיים חשובה זאת בשלב מוקדם יותר בחייהם. הם יכולים לעשות זאת על ידי מאמץ מודע לשנות את צורת חשיבתם בעזרת חלק מהעצות הבאות:

• טפחי ידידויות עם נשים נשואות וזוגות נשואים שנראים שמחים במערכת היחסים שלהם. אנו מציעות גם שתבלי זמן עם ילדים קטנים, או בבתי חברותייך או בהתנדבות לעזור בתוכניות קהילתיות לילדי-גנים וילדים צעירים. שינוי סביבת החיים שלך, כך שהיא תכלול גם נשים נשואות, זוגות וילדים, יאפשר לך לראות את החיים מנקודת מבט נוספת.

• דמייני את עצמך בתור אישה נשואה, במערכת יחסים מספקת עם בעלך, לאורך זמן. דמייני איך זה להיות כלה טרייה, וכיצד הידידות והקשר ביניכם הולכים ומתפתחים עם הזמן. ציירי אתכם כזוג הורים טריים, כיצד אתם מגדלים משפחה גדלה והולכת, ונהנים מחייכם יחד כשאתם מחנכים את ילדיכם להיות בני אדם טובים ומועילים. חשבי על הדרכים בהן את יכולה לכלול את הקריירה ואת העניינים החיצוניים שלך עם תפקידים חדשים אלה (כן, אפשר לעשות זאת היטב ובהנאה – בתוספת כמה אתגרים).

• דמייני את חייך בעוד 20 שנה אם תמשיכי על המסלול עליו מתקדמים חייך היום. האם תהייה מרוצה מהחלטותיך?

אם מגיע זמן בו את מחליטה להתחיל לצאת למטרת נישואין, אנו ממליצות להציב את נושא ההיכרויות בין המטרות המועדפות שלך. חשבי מחוץ לקופסה ואל תפסלי גברים פיקחים בעלי רבות מהתכונות שאת מחפשת, שאולי זקוקים למעט מירוק חברתי. רבים מהם הם גברים נפלאים והם פשוט האנשים הנכונים להקמת בית אוהב לאורך ימים.

אם את מחליטה להתחיל לצאת למטרת נישואין, החלק האחרון בעצתנו הוא לרתום אדם ישר והגון, הנשוי באושר, להיות המדריך שלך. כניסה לעולם ההיכרויות בסוף שנות העשרים או תחילת שנות השלושים לחייך יכולה להוות אתגר, אבל מאמן/יועץ שכבר עבר את תהליך ההיכרויות ויש לו את יתרון הפרספקטיבה של אדם נשוי, יכולה להיות אמצעי רב ערך כדי להגיע להצלחה.

אנו מקוות שכל זה ייתן לך חומר רב למחשבה.