רוזי ושרי היקרות,

אני גרוש בן 49 ויש לי משמורת משותפת עם אשתי לשעבר על בתנו בת ה-15. הייתי נשוי 15 שנה ובשלוש השנים האחרונות מאז הגירושין אני יוצא עם מישהי. למרות שאשתי לשעבר נישאה מחדש ואנחנו עדיין מנומסים זה לזו למען בתנו, מבחינה כלכלית יצאתי מהגירושין בשן ועין.

התאוששתי באיטיות מבחינה כלכלית, אך עדיין לא הגעתי לרמה שאליה הייתי רוצה להגיע. תמיד שילמתי על הארוחות, הבידור והבילויים שלי עם חברתי. עם זאת, מכיוון שאני יודע שאדם יכול להיות מאוד פגיע מבחינה כלכלית בנישואין, במקרה שאנשא שוב הייתי רוצה לחתום על הסכם טרום-נישואין. בשלב זה בחיים, הגענו גם אני וגם חברתי לכמות מסוימת של נכסים, שאת חלקם אנו רוצים לשמור למען ילדינו, או למען ביטחוננו שלנו. זה עלול להישמע אנוכי, אך אני בטוח שגם חברתי הייתה רוצה להגן על נכסיה. לא אוכל להתאושש מאסון כלכלי נוסף בשלב זה בחיי.

אמנם הסכמי טרום-נישואין עלולים לפגוע ברומנטיקה, וחלק אולי חושבים שהגישה שלי שלילית מלכתחילה, אך אני חייב גם להיות מעשי.

מה דעתכן?

ר.

ר. היקר,

כשאנשים צעירים מחליטים להינשא, הם בדרך כלל לא מודאגים מההבדלים בהכנסותיהם היחסיות. פעמים רבות הם מתחילים את חייהם המשותפים עם נכסים מועטים והם מצפים שכל אחד מהם יתרום כפי יכולתו לבניית חייהם המשותפים.

הם מבינים שהתרומה של כל אחד מהם כרוכה ביותר מאשר השכר וההטבות שהם מרוויחים מעבודה מחוץ לבית. תחומי האחריות של נישואין כוללים גם ניהול כספים, ניהול בית, גידול וחינוך ילדים, השתתפות בקהילה ותיאום בין הזמן הפנוי לחיי חברה.

אפילו הזוג השוויוני ביותר מבין שלא ניתן לחלק את תחומי האחריות האלה בצורה שווה, כך שכל אחד מבני הזוג יבצע בדיוק חצי מכל משימה. חלוקת כל משימה באמצע היא דרך לא יעילה לנהל נישואין. במקום זאת, עדיף להקצות תחומי אחריות בהתאם לכישורים ולתחומים החזקים של כל אחד מבני הזוג.

חוזה הנישואין מעניק לבני הזוג את הביטחון הדרוש להם כדי להתמחות ולהשקיע זו בזה לאורך זמן

הסוציולוגיות לינדה ג'. וייט ומגי גלאגר, מסבירות כי חוזה הנישואין מעניק לבני הזוג את הביטחון הדרוש להם כדי להתמחות ולהשקיע זו בזה לאורך זמן. כל אחד מהם יכול לפתח מיומנויות מסוימות על חשבון מיומנויות אחרות, מכיוון שכל אחד מהם יכול לסמוך על השני שייקח אחריות על חלק מהעבודה הכרוכה בבניית חיים משותפים.

וייט וגלאגר מציינות כי ההתמחות משפרת את יעילות הנישואין, כפי שקורה בשותפויות כלכליות אחרות. רווקים חייבים להשיג את כל משימות החיים בעצמם; אבל בנישואין, כל אחד מבני הזוג יכול לבחור מבין מכלול הדברים שיש לעשות, בהתאם למה שהוא אוהב במיוחד לעשות או עושה טוב יותר. על-ידי התמחות זו, יכולים בעלים ונשים להתמקד במספר קטן יותר של משימות וכך להצליח בעבודת צוות, יותר מכפי שכל אחד מהם היה מצליח לבדו.

הבעל יכול להיות מצוין בניהול כספים בשעה שהאישה יכולה להיות טבחית מעולה; האישה יכולה להרוויח יותר כסף, בשעה שהבעל ידאג לתקינות המכוניות, הבית והמכשירים החשמליים.

בדרך כלל, זוגות צעירים מודאגים פחות בעניין שוויון כלכלי, אך זוגות מבוגרים יותר מוטרדים מהבדלים משמעותיים בנכסים שכל אחד מהם מביא לנישואין ומההכנסה שכל אחד מהם יתרום למפעל הנישואין המשותף. סיבה אחת לכך היא, שכששני אנשים שכבר בנו את חייהם באופן עצמאי מחליטים להינשא, אין להם אותן ציפיות מ"המפעל המשותף" כמו בעל ואישה שמתכננים לבנות את הקריירות, הרווחה הכלכלית והמעמד שלהם באותו שלב שבו הם בונים קשר רגשי קרוב ומקימים משפחה.

אנו מבינות דינמיקה זו, ולמרות זאת סבורות כי הדרך הטובה ביותר לאנשים שמתחתנים לאחר שפיתחו את הקריירות ואת המשאבים הכלכליים שלהם, היא להתייחס לנישואיהם כאל מפעל משותף. מפעל שבו מקדיש כל אחד מבני הזוג את מירב המאמצים לבניית חיים משותפים מספקים עבור שני הצדדים. אין פירוש הדבר שנכסים שנצברו לפני הנישואין הופכים להיות בבעלות משותפת (עו"ד מומחה לענייני משפחה יכול לייעץ לכם מה באפשרותכם לעשות בנוגע לנכסים אלה). מפעל משותף פירושו ששני בני הזוג מכירים בכך שהכנסותיהם עשויות להיות שונות, מכיוון שהקריירות שלהם שונות וההיסטוריה שלהם שונה - ובה בעת הם מכירים בכך שכל אחד מצפה להשקיע בנישואין אנרגיות שאינן מסתכמות רק בתרומה כספית.

זוגות צריכים גם להתייחס לנושאים נוספים: איזה חלק מהכנסותיהם לחסוך, שימוש בכרטיסי אשראי ותשלום חשבונות, חלוקת התקציב בין הוצאות יומיומיות, חופשות וקניות גדולות, אילו החלטות כלכליות יתקבלו במשותף ואילו יתקבלו בנפרד, כיצד להתמודד עם חובות וכן הלאה. נושאים כלכליים הם מקור לחילוקי דעות בנישואין רבים, אך רוב הזוגות מסוגלים להגיע להסכמה על מספיק נושאים שיאפשרו להם לחיות ב"הרמוניה כלכלית".

אנו סבורות שכדאי מאוד לזוגות ששוקלים להינשא – בלי קשר לגילם – לדון בגישתם לגבי כספים ולהגיע להסכמה על נקודות רבות ככל האפשר, לפני שהם מחליטים לבנות חיים משותפים ביחד.

כל טוב,

רוזי ושרי