רוזי ושרי היקרות,

אני בשנות ה-30 לחיי ואני יוצאת עם מישהו מזה שלוש שנים. הוא בחור נהדר. מאז שהתחלנו לצאת, סיפרתי לו על רצוני להינשא ולהקים משפחה, והוא תמיד הביע הזדהות. אבל נראה שהוא מעולם לא היה משוכנע בנושא כמוני. לא פעם ולא פעמיים העליתי את החשש שהקצב שלו אטי משלי. לפני ששה חודשים הוא הבטיח לי שהדברים יתחילו להתקדם.

ציפיתי להצעת נישואין, אך הוא לא עשה דבר. הוא אמר שהוא נבהל וחש מין "שיתוק" וחוסר ביטחון. נפגעתי מאוד והחלטתי שאיני יכולה להתמודד יותר עם אי הוודאות, או להמשיך לחכות למחויבות אמיתית. אז נפרדתי ממנו.

תוך מספר ימים הוא התקשר אליי ואמר שטעה, שברור לו שהוא רוצה להיות אתי ושהוא תכנן להציע לי נישואין בסתיו הקרוב. אמרתי לו שעליו להציע לי נישואין תוך חודשיים. כעת אני חוששת שמא לחצתי עליו לעשות משהו שהוא לא מוכן עדיין לעשות או לא רוצה לעשות, וכל יום אני דואגת שמא הוא ישנה את דעתו. האם הכרחתי אותו לקבל החלטה שתסתיים באסון?

כמו כן, הוא העלה רעיון שנגור ביחד לפני החתונה, כדי להקל את המעבר לקראת נישואין. האם זה רעיון טוב?

ט.

ט. היקרה,

אין זו טעות להציב בפני בן הזוג אולטימטום, בשלב שבו אתם נמצאים. אם הוא לא מוכן לקבל על עצמו מחויבות אחרי שלוש שנות חברות ולאחר שביטא את אמונתו שאתם מתאימים, מתן זמן נוסף להסתגל לרעיון לא ישנה הרבה. אנו אומרות זאת לאור שנות ניסיון רבות שבהן סייענו לאחרים להתמודד עם אותה בעיה.

הפחד מ"לקפוץ למים" הוא תוצר של התקופה בה אנו חיים, יותר מאשר של איכות מערכת היחסים

אנשים רבים מתקשים "לקפוץ למים" ולעשות את הצעד של אירוסין ונישואין. זהו תוצר של התקופה שבה אנו חיים, יותר מאשר של איכות מערכת היחסים. חלק מאותם אנשים מתקשים מכיוון שמתחת לפני השטח הם מרגישים שבן/בת הזוג לא מתאים להם. עם זאת, לעתים קרובות יותר, מדובר בקשר זוגי איכותי שניתן לבנות עליו חיים מאושרים ומספקים, ולמרות שהצד ה'סרבן' מבין זאת, קיים פחד או מעצור שמעכב אותו. עבור אדם כזה, נדרש כוח פנימי לומר, "אני זקוק לעזרה כדי להבין מדוע יש לי בעיה זו וכדי להתמודד עמה". למרבה המזל, רוב האנשים המודים בבעיה זו פונים לטיפול ומסוגלים לחגוג את אירוסיהם ונישואיהם.

נראה שגבר זה זקוק ל"דחיפה" קלה, ולא רק ממך. עליו לשוחח עם מישהו שיוכל לסייע לו להתמודד עם הפחדים והעניינים הלא-פתורים שיש לו, שמונעים ממנו להציע לך נישואין ולהתחיל את חייכם המשותפים. אבל תחילה עליו להכיר בכך שהוא יפיק תועלת מסוג כזה של עזרה ולהחליט שהוא רוצה לקבלה.

אנו מציעות לך לשוחח עמו על הצעתנו ולשאול אם הוא מוכן ללכת לטיפול. עליו לחפש מטפל המתמחה בטיפול קצר-מועד הממוקד במטרה, או מטפל המתמחה בטיפול קוגניטיבי-התנהגותי.

אנו מציעות גם לבן זוגך למצוא אדם נשוי שהוא סומך על כושר השיפוט שלו – אדם שישמש לו אוזן קשבת ומדריך, שילווה אותו בשלב זה של ההיכרות וגם בהמשך – כשתגיעו, בע"ה, לשלב האירוסין. אנשים רבים העומדים בפני אירוסין או נישואין סובלים מ'התקפי חרדה', למרות העובדה שרוב הזמן הם נלהבים לקראת חתונה ולקראת חייהם המשותפים כזוג נשוי. למעשה, רוב המאורסים בשנות ה-30 לחייהם חווים חרדה כזו לפחות פעם אחת! הם זקוקים להרגעה ולעידוד, ועליהם להבין שחרדה כזו היא חלק טבעי מהאירוסין ובדרך כלל אין פירושה שמשהו לא בסדר. אדם שישמש מדריך ו"מחזיק יד" יכול לספק תמיכה ועידוד אלה.

מגורים משותפים לפני הנישואין

כעת ברצוננו להתייחס לרעיון שתגורו יחד לפני הנישואין. תחילה, ברור שההלכה היהודית דורשת מבני הזוג לחכות עד הנישואין כדי לחיות ביחד. מעבר לכך, ישנן סיבות פרקטיות מדוע לא מומלץ לגור ביחד לפני הנישואין. הסיבה העיקרית היא שבעל ואישה תופסים את חייהם ביחד כשותפות כבר מן הרגע הראשון והם מחלקים ביניהם את תחומי האחריות, מסדירים את ענייני הכספים, בונים חיי חברה ומקבלים החלטות, כשההתייחסות לנישואין היא כאל פרויקט משותף. בפניהם עומדים אתגרים רבים, הקשורים לאיזון בין חייהם החדשים כזוג לבין החברים, תחומי העניין, הקריירה והמשפחה של כל אחד מהם. על כל אחד מהם ללמוד להתפשר בדברים שאולי לא היו מתפשרים לגביהם במצבים אחרים, אך כעת הם עושים זאת כדי לקדם את מטרתם המשותפת – הקמת בית ומשפחה.

על כל אחד מבני הזוג ללמוד להתפשר בדברים שאולי לא היו מתפשרים לגביהם במצבים אחרים

שנת הנישואין הראשונה היא תערובת של הדברים הנפלאים הכרוכים בחיים עם אדם אחר, עם האתגרים של הסתגלות לחיים עם אדם אחר, ושנה זו היא מלאה עליות ומורדות. לעתים, כשהם מתמודדים עם תקופת הסתגלות מאתגרת, מה שעוזר לבני הזוג להחזיק מעמד הוא ההתמקדות בתמונה הרחבה יותר, של המחויבות שיש להם זה כלפי זו.

בני זוג שגרים ביחד מבלי לקבל על עצמם מחויבות זו עומדים בפני שתי מגבלות. האחת היא שאף אחד מהם לא משקיע באופן מלא בהנחת היסודות לבניית חיים משותפים. ההחלטות שהם מקבלים, הדרך שבה הם מחלקים את תחומי האחריות בבית, הדרך שבה הם מטפלים בכספים ואפילו הדרך שבה הם מאזנים את חיי החברה שלהם – דרכים אלה שונות מהדרכים שבהן הם היו פועלים אילו היו נשואים. בתוך תוכו, כל אחד מהם עשוי להתייחס למצב כאל "תקופת ניסיון", ואם זה לא יסתדר יהיה להם "מוצא". כך שהם לא מרגישים מחויבים לעשות את הפשרות שהיו עושים אילו הייתה להם מטרה לטווח ארוך.

לפעמים, חוסר המחויבות הזה גורם למידה רבה של אי שביעות רצון, מכיוון שכל אחד מהצדדים מרוכז יותר בעצמו מאשר בחיים המשותפים כזוג.

לחילופין, כשבני זוג גרים ביחד ומאושרים במצב הזה, הם מחליטים לבסוף להינשא, ופעמים רבות מגלים שמה שהיה להם בעבר לא עובד יותר. זאת מכיוון שברגע שהם מתחתנים, גישתם כלפי מערכת היחסים בדרך כלל משתנה. המעבר אינו מעבר קל ולעתים הוא עלול שלא להצליח. בהתבסס על הסטטיסטיקות ועל עבודתה של שרי כעו"ד לענייני גירושין, לזוגות שגרו ביחד לפני הנישואין יש סיכויים גבוהים יותר להתגרש.

אנו מקוות שאת ובן זוגך תטפלו בקשיים שיש ביניכם בנושא המחויבות, כך שאם תתארסו, תוכלו להתמקד בהנחת היסודות לחיים משותפים כבעל ואישה.

אם הוא לא יכול או לא מוכן לנקוט את הצעדים הדרושים כדי לקבל על עצמו את המחויבות במסגרת הזמן שציינת, אנו מקוות שיהיה לך האומץ להמשיך הלאה.

רוזי ושרי