רוזי ושרי היקרות,

לפני זמן לא רב הפסקתי קשר שנמשך קרוב לשנתיים. נהיינו חברים הכי טובים ויכולתי לדמיין אותנו מבלים את שארית חיינו ביחד.

עם זאת, הרגשתי ששנינו הפכנו להיות תלויים מדי זו בזה. הגענו לשלב שבו כמעט בלתי אפשרי היה להתפתח בכיוונים הדרושים לנו מבחינה אינדיבידואלית. העצמאות שלו יכולה להתפתח טוב יותר אם הוא יהיה פחות קשור אליי. באותה מידה, אני זקוקה לזמן כדי להתמודד עם בעיות אישיות ולהתגבר עליהן בעצמי.

הסיבה הנוספת לכך שרציתי שנצא להפסקה היא לוודא שאני אכן מרגישה שהוא "האחד והיחיד" שעמו אני רוצה לבלות את שארית חיי, בלי ספקות או היסוסים.

לאור סיבות אלו, העברתי את הדברים למצב המתנה, והחלטנו שלא לשמור על קשר. האם זה נכון שלא נדבר עד שארגיש מוכנה לחלוטין להתחייב? או שאולי עלינו לשמור על קשר בעודנו מסכימים להציב גבולות?

אני מרגישה מבולבלת וחצויה בנושא.

מ.

מ. היקרה,

אנו סבורות שהיו לך סיבות מצוינות לפרידה. כל אחד מכם צריך להרגיש בנוח עם רמת ההתפתחות האישית שלו לפני שתהיו מוכנים להתחייב זה לזו. בה בעת, נשמע שלשניכם אכפת זו מזה ושאתם מקווים לחזור להיות ביחד לאחר שכל אחד מכם יבהיר לעצמו מספר נושאים. מסיבה זו, ייתכן שהפסקה מוחלטת אינה הדבר היעיל ביותר.

לא פעם אנו ממליצות על "דיאטת פגישות" לזוגות שסובלים מ"מנת-יתר" של פגישות ואינם מרשים לעצמם לבלות מספיק זמן בנפרד

לא פעם אנו ממליצות על "דיאטת פגישות" לזוגות שסובלים מ"מנת-יתר" של פגישות ואינם מרשים לעצמם לבלות מספיק זמן בנפרד. ה"דיאטה" כרוכה בהפחתת תדירוּת הפגישות לפעם בשבוע עד פעמיים לכל היותר, והגבלת שיחות הטלפון והאימיילים במהלך השבוע, בין הפגישות. הדבר מאפשר לכל אחד מהצדדים לעסוק בתחומי העניין שלו, לפתח חברויות, לטפל בענייני היום-יום ולשמור על עצמאות. ה"דיאטה" יכולה להימשך מספר חודשים ולאחר מכן תוכלו להעריך מחדש את המצב.

כשאנו ממליצות לאנשים על דרך פעולה זו, הם שואלים אותנו, "אם בסופו של דבר נתחתן, הרי ממילא נהיה ביחד כל הזמן. אז מה התועלת בהצעה הזו?"

תשובתנו מחולקת לשני חלקים. ראשית כל, זוגות נשואים לא נמצאים ביחד 24 שעות ביממה, 7 ימים בשבוע. חלק גדול משנת הנישואין הראשונה כרוך בלמידה כיצד לאזן בין העצמאות של כל אחד מבני הזוג לבין זהותם החדשה כזוג נשוי.

שנית, תהליך החיזור הקודם לנישואין הוא אינטנסיבי מאוד מבחינה רגשית ושני הצדדים זקוקים לזמן ולמרחב אישי רב כדי לאפשר לעצמם לעבד את מה שקורה ביניהם. כשהם מבלים זמן רב מדי זו בחברתו של זה, הם לא מאפשרים לתהליך העיבוד להתרחש.

בנוסף, במקרה שלך, כמו עם זוגות רבים אחרים, יש מרכיב נוסף: כל אחד מכם צריך להיות בטוח שאתם נאמנים לערכים שלכם ולשאיפותיכם לעתיד. על כל אחד מכם לוודא שאתם מתאימים זה לזו ולא לשנות את הערכים או המטרות כדי להתאים את עצמכם לצד השני – ולהתחרט על כך בעתיד.

אם אינך סבורה שהצעתנו בת-יישום (אולי משום שהמשיכה הרגשית ביניכם תקשה עליכם לשמור על הכללים), אנו ממליצות על פרידה מוחלטת. אפשרו לעצמכם להתנסות בהתפתחות נפרדת והיפגשו בעוד חצי שנה כדי לברר היכן כל אחד מכם נמצא. באותה נקודה תוכלו להחליט אם לחדש את הקשר ביניכם, לקחת לעצמכם זמן נוסף או להמשיך לכיוונים שונים בחייכם.

כל טוב,

רוזי ושרי