רוזי ושרי היקרות,

יש לי בעיה. התארסתי לפני ששה חודשים, קניתי לה טבעת יהלום ענקית וכעת אנו בונים בית חדש.

הבעיה היא שאני מאוד לא מאושר ולא מסופק ממערכת היחסים שלנו. אנחנו בקושי עושים משהו לבד וכשאנו עושים זאת, זה לא בגלל שהיא רוצה. היא תמיד רוצה להיות עם המשפחה והחברים שלה. היא בת 36 ועדיין גרה בבית עם אמא, אבא ושני אחים!

אני אוהב אותה, אבל משהו אומר לי שאם נינשא, הנישואין האלה יהיו קצרים וכואבים. אני צופה בעיות משמעותיות לאורך הדרך. בינתיים, היא ומשפחתה איבדו את הצפון בתכנון חתונה גדולה תוך מספר חודשים.

אם לא היינו מאורסים, הייתי בורח מזמן מהקשר הזה! אבל זה לא כל כך פשוט. מה עליי לעשות?

ג.

ג. היקר,

אנו מסכימות שיש לך בעיה גדולה ושכדי להתמודד עמה עליך להבין שאהבה אינה הכל. למרבה המזל, לא יהיה עלינו לעבוד קשה כדי לשכנע אותך בכך. אמנם אתה אוהב את ארוסתך, אולם אתה מכיר בכך שקיימים מכשולים רציניים לחייכם המשותפים בעתיד.

נראה כי שורש הבעיות שתיארת בפנינו הוא בכך שארוסתך עדיין לא גיבשה לעצמה זהות עצמאית, בנפרד מהוריה. איננו אומרות זאת רק בגלל שהיא עדיין גרה עמם בגיל 36 – יש תרבויות בהן מצפים מרווקים לגור בבית עד שהם נישאים. אנו רואות סימנים לכך שהיא לא נפרדה מהוריה כיוון שהיא לעולם לא רוצה לעשות שום דבר בנפרד ממשפחתה, אלא אם כן היא מוקפת חברים. קיימת סבירות גבוהה לכך שהיא לא רוצה להיות לבד, כיוון שהיא לא יודעת כיצד לתפקד באופן עצמאי. על אף שהיא אוהבת אותך, ייתכן שהיא מתכוונת להינשא לך רק כיוון שהוריה אומרים לה שהיא חייבת לעשות זאת. בהחלט ייתכן שהיא אחוזת אימה מהמחשבה על עזיבת הקן.

אנשים שלא גיבשו לעצמם זהות עצמאית מתקשים לראות את עצמם כבני אדם נפרדים מהוריהם. הם מגדירים את עצמם דרך העיניים של הוריהם, מתקשים לגבש דעות משלהם ומסתמכים על הוריהם כדי לקבל את רוב ההחלטות המשמעותיות בחייהם. מישהו שלא עומד בזכות עצמו יכול להיות משכיל ובעל קריירה, ואף על פי כן להסתמך על הוריו בהתמודדות עם חיי היומיום – בתחומים כגון תעסוקה בשעות הפנאי, בחירת בגדים, ניהול כספים, קביעת פגישות אצל הרופא וכן הלאה.

תהליך גיבוש הזהות העצמאית מתחיל כאשר הילד הוא פעוט, ממשיך בגיל ההתבגרות ולרוב מגיע לסיומו בבגרות הצעירה. מבוגרים שלא השלימו תהליך זה מסוגלים להדביק את הפער בעזרת מטפל מוסמך שיכול לסייע להם לעשות זאת תוך זמן סביר.

תהליך גיבוש הזהות העצמאית מתחיל כאשר הילד הוא פעוט, ממשיך בגיל ההתבגרות ולרוב מגיע לסיומו בבגרות הצעירה.

עם זאת, זהו תהליך שיש להשלימו לפני הנישואין. נשואים טריים צריכים להסתגל לדברים כה רבים כדי ללמוד לחיות יחד – ויהיה זה קשה מאוד, אם לא בלתי אפשרי, אם אחד מבני הזוג לא יכול לעמוד על רגליו שלו. בנוסף, איש אינו יכול לקוות שהנישואין יהפכו לאמצעי המאפשר פרידה רגשית מההורים. זה פשוט לא קורה.

אם ארוסתך רוצה להתמודד עם בעיה זו, שניכם חייבים להבין שעליה לעשות זאת בעצמה, ללא המעורבות של הוריה או שלך. מובן שאתה יכול להעניק לה תמיכה רגשית, אולם יהיה עליה להתחיל בטיפול בלעדיך ובלי הוריה, ולבצע בעצמה את התרגילים או "שיעורי הבית" עליהם ימליץ המטפל. השגת עצמאות היא תהליך אינדיבידואלי.

ככל שהיא תתקדם בטיפול, טיב הקשר ביניכם עשוי להשתנות. אנו מקוות שהוא ישתנה לטובה, כך שתחליטו כי בידכם לפתח את המיומנויות הדרושות לנישואים מוצלחים. כמובן, ייתכן שתחליטו ההפך ותפרו את האירוסין.

אם ארוסתך אינה רוצה להתמודד עם נושא זה על-ידי פנייה לטיפול, איננו מאמינות שכדאי לך להינשא. כמובן שמטרתנו אינה לבטל נישואין קרבים. אולם, איננו יכולות לעודד מישהו להתחתן כאשר רוב הסיכויים הם שנישואים אלה יסתיימו באסון.

אתה צריך להפגין בגרות. בגרות פירושה להתאמץ עכשיו כדי להרוויח אחר כך. אם יהיה עליך להפר את האירוסין, פירוש הדבר יהיה לבלוע את הגלולה המרה ולהיות אמיץ, כדי לחסוך לעצמך צרות גדולות הרבה יותר בעתיד.

אנו מקוות שדברינו סייעו לך ומאחלות לך הצלחה.

רוזי ושרי