רוזי ושרי היקרות,

אני גרוש מזה 6 שנים, ומתאושש, הן מבחינה כלכלית והן מבחינה רגשית. יש לי כוונות רציניות לגבי אישה שגרה בחלק אחר של הארץ. נפגשנו ובילינו שעות בשיחות טלפון. לשנינו יש ילדים, אבל שלי בעיקר בוגרים או מתבגרים והסתגלו יפה לגירושין. אני מאמין שהם ישמחו מאוד אם אמצא לי אישה ומקום אמיתי משלי שאוכל לקרוא לו "בית".

לאישה שפגשתי כעת (לצורך העניין אקרא לה נועה) יש ילדים קטנים ובעל לשעבר שגר באותה עיר ומעורב בצורה מינימלית בגידול הילדים. למרות שמערכת היחסים עדיין בתחילתה, נועה ואני כבר דנו בכמה מהמכשולים האפשריים שעלולים לעמוד בדרכנו לנישואין.

נושא הבעל-לשעבר משחק בכמה רמות. לפי הבנתי כאב גרוש, גם אם האב אינו מעורב לחלוטין בחיי ילדיו, ההתערבות במערכת היחסים של ילד עם אביו היא משחק מסוכן – מסוכן מכיוון שכל ילד זקוק לקבל ככל שיוכל מאביו. אחד הדברים שעליהם התעקשתי אני בגירושין שלי, היה משמורת משותפת על ילדיי והזכות להטיל וטו על כך שאשתי תעבור לגור במקום מרוחק. (מנקודת המבט שלי, ילדיי שרדו את טראומת הגירושין עם מינימום צלקות רגשיות, בעיקר משום שהייתי מוכן לכך ונמצאתי בקרבת מקום, ומכיוון שגרושתי ואני הכרחנו את עצמנו להסכים על דרך הגידול של הילדים מבלי "לעקור" זו את עיניו של זה בבית משפט.)

עכשיו, אני מדבר על נישואין שיכולים להצליח רק על ידי הרחקת כמה ילדים מאביהם ברמה הפיזית.

נועה רואה את הדברים מנקודת מבט שונה. ילדיה מקבלים מעט מאוד מאביהם. הם ישנים אצלו פעם בשבוע ומחלקים את הזמן בין שני ההורים בסופי שבוע. לעתים תכופות למדי, מבטל האב את הערב השבועי שלו והילדים נשארים אצלה. מבחינתה, הילדים רעבים לתשומת לב גברית – תשומת לב שהם אינם מקבלים מבעלה לשעבר.

מלבד כל זאת, קיים כמובן ההסכם הקיים ביניהם שאומר שעליה להמשיך לגור עם הילדים באיזור בו הם גרים כעת. מכיוון שהעבודה שלי היא בעיר אחרת – וכך גם ילדיי המתבגרים – אינני נוטה להחליף מקום עבודה או מגורים. אם הקשר יוביל לנישואין, אנו נתגורר באזור שלי.

לפי נועה ניתן להתמודד עם העניין בכמה צורות. הדרך הקלה תהיה "לקנות" את הסכמתו של בעלה. מכיוון שבעלה לשעבר אינו מסוגל לעמוד בתשלומי המזונות כפי שהם, הסכמה על הסרת מגבלת המגורים יכולה להתבצע בתמורה להפחתת תשלומי המזונות. דרך אחרת תהיה אם נועה תוכיח בבית המשפט שהאב אינו כשיר לקבל משמורת כלשהי. היא מאמינה שניתן לעשות זאת ואומרת שתיעדה את כל הבעיות במהלך תקופת הגירושין.

בשביל שניים שהכירו זה את זו זמן קצר, ייתכן שזה נראה כאילו דיברנו על הרבה דברים. אבל לפני שאנחנו ממשיכים הלאה, שנינו מודעים לכך שחבל לבזבז אנרגיה רגשית רק כדי לגלות שהמחסום הבלתי-עביר היה לעינינו לאורך כל הדרך.

במשך הזמן, נועה ואני נצטרך להתקדם מעבר לסיפורי החיים ולבלות ביחד זמנים מהנים. השאלה היא, האם אכן יש לנו עתיד משותף? יש בינינו קשר רגשי, אבל לשנינו יש תחושה שעניין האב הוא העניין הגדול שעמו יהיה עלינו להתמודד.

אעריך את עצתכן.

ג.

ג. היקר,

אתה צודק בגישתך לשקול את עניין האב בשלב מוקדם בקשר. אם מעבר דירה אינו מעשי עבור אף אחד מכם, אין זה חכם שתמשיכו להתראות.

כעורכת דין לענייני משפחה, לשרי יש נקודת מבט קצת שונה על תפקיד בעלה לשעבר של נועה בחיי ילדיו. אבות רבים אינם יודעים כיצד לשמור על קשר עם ילדיהם. ייתכן שהפגישות המעטות במהלך השבוע והשעות בסופי שבוע הן כל האנרגיה הרגשית שגבר זה מסוגל להשקיע בילדיו, ואי אפשר להאשימו על כך. למעשה, ייתכן שהוא חושב שהוא עושה עבודה טובה בתור הורה גרוש, מכיוון שהתנהגותו קרובה מאוד לדפוס ה"מסורתי" של ביקורים של הורה שהמשמורת לא בידיו. ייתכן אפילו שהוא משקיע כעת יותר אנרגיה רגשית בילדיו ממה שהיה עושה אילו הוא ונועה היו עדיין נשואים!

בה בעת, אנו מבינות שנועה לא רואה את בעלה לשעבר כמושקע-רגשית בילדיהם כפי שהיא חושבת שזה צריך להיות. ייתכן שאיכות הזמן שהוא מבלה עם הילדים לא גבוהה, ייתכן שהוא מתעלם מצרכיהם או פשוט עושה את הדברים מן השפה ולחוץ, ללא כוונה אמיתית. מצד שני, יש סבירות גבוהה לכך שלמרות שהסגנון שלו שונה מאוד מזה של נועה, או מכפי שהיא חושבת שאב טוב צריך להתנהג, הוא אוהב את ילדיו ומעריך את הזמן שהוא מבלה עמם.

אנו ממליצות בחום לנועה שלא תזלזל במידת המחויבות של בעלה-לשעבר לילדיהם, ובמקום זאת תיתן לו ליהנות מהספק.

אנו ממליצות בחום לנועה שלא תזלזל במידת המחויבות של בעלה-לשעבר לילדיהם, ובמקום זאת תיתן לו ליהנות מהספק. תמיד חשוב לראות אחרים בצורה חיובית, וגישה חיובית טומנת בחובה אף יתרונות נוספים כשההורים גרושים. אם היא תנסה להאמין שהוא עושה כמיטב יכולתו בנסיבות הקיימות, קרוב לוודאי שהדבר יהיה נכון. קל מאוד לאם שאינה מקבלת מזונות קבועים לילדיה או תמיכה רגשית מספקת מאבי-ילדיה, להרגיש כעס וטינה – ולאפשר לילדים להרגיש את גישתה השלילית כלפי אביהם. בטווח הארוך, הדבר יגבה מחיר פסיכולוגי מהילדים וישפיע עליהם בנישואיהם.

נדרשת שליטה עצמית רבה ורצון עז מאם במצבה של נועה להקרין לילדיה גישה חיובית יותר ואפילו השקפה מלאת כבוד כלפי בעלה לשעבר. אבל זהו הדבר הטוב ביותר עבור הילדים.

מכיוון שאתה מחפש פתרון לשאלת מעבר הדירה, נראה שהפתרון יהיה פשרה ומשא ומתן, יותר מאשר אילוץ. שרי גילתה שגישה חיובית כלפי בן זוג לשעבר היא יקרת ערך, הן כשמדובר במשא ומתן והן, במקרה שהמשא ומתן נכשל, כשמדובר בפנייה לערכאות. אם נועה תנקוט גישה לפיה היא יודעת כמה בעלה לשעבר אוהב את ילדיו ורוצה להיות מעורב בחייהם, ותעלה פתרונות יצירתיים כיצד ניתן יהיה להגביר את מעורבותו אם היא תעבור דירה, הסיכויים להצלחת המשא ומתן גבוהים יותר מאשר אם תאמר לו, "אתה הורה לא אוהב ולא אכפתי ולי מגיע לקבל את הילדים יותר ממך".

אולי זה ייראה קצת חסר טקט מצדנו, אבל כשמביאים בחשבון מעבר דירה וילדים, משחק הכסף תפקיד חשוב. כדאי לבדוק: האם יש מספיק כסף כדי לקיים ביקורים תכופים? האם הילדים יוכלו לבלות לפחות סוף שבוע ארוך אחד מדי חודש עם אביהם, מחצית מהחגים וחלק מכל חופשות ביה"ס? האם יש מספיק כסף כדי לאפשר לו לבקר אותם בביתם החדש מספר פעמים בשנה? מה לגבי שיחות טלפון, גישה לאינטרנט ודרכים אחרות לשמור על מערכת היחסים?

(נכון, הצעת הנחה בתשלומי המזונות או פסילת אזורים מרוחקים מדי עשויה לעזור כחלק מהמשא ומתן, אך זה אינו שיקול משמעותי עבור רוב האבות, גם אם הם מתקשים לעמוד בתשלומי המזונות. איננו ממליצות להעלות נקודה זו ב"סיבוב הפתיחה" של המשא ומתן, כיוון שהתגובות המתקבלות הן בדרך כלל שליליות.)

שאלות נוספות שיש לשקול הן: האם הילדים מספיק גדולים – האם כבר הספיקו ליצור קשר חזק עם אביהם, עליו יוכלו לשמור גם אם יעברו למקום מרוחק? האם נועה מוכנה לעודד אותם להתקשר לאביהם מספר פעמים בשבוע, לשלוח לו דואר אלקטרוני לעתים קרובות ולהמשיך לערב אותו בחייהם? האם היא יכולה בכנות לתת לו ערבויות אלה?

כל אלה הם גורמים שאתה ונועה צריכים להביא בחשבון לפני שתחליטו אם להמשיך בקשר ביניכם. אם אתם סבורים שקיימים פתרונות שניתן לעבוד עליהם, אנו מציעות לנועה להיפגש עם עו"ד לענייני משפחה, כדי לבדוק מהן האפשרויות העומדות בפניה במצבה.

אנו מקוות שדברינו עזרו לך ומאחלות לך הצלחה רבה.

רוזי ושרי