רוזי ושרי היקרות,

נתקלתי לאחרונה בתשובה שלכן בנושא נשים בשנות השלושים לחייהן, שדוחות את הנישואין והקמת המשפחה למען הקריירה. תשובתכן עניינה אותי, משום שבתור אישה בת 25, סטודנטית שנה רביעית לרפואת שיניים, נישאתי - במהלך השנה הקשה ביותר בלימודים - ושרדתי. אני מסכימה עם מה שאמרתן לגבי העובדה שניתן לעבור את הלימודים עם בעל אוהב ותומך, ושזה אפילו קל יותר מאשר לעבור אותם לבד. כמובן שלא לכל אחד מתמזל המזל למצוא מישהו שיהיה מספיק מבין כדי לעבור את החיים עם סטודנטית מטורפת לרפואת שיניים! זכיתי לביקורת רבה מחבריי ללימודים על כך שנישאתי במהלך הלימודים, אבל שרדתי... ואפילו הצלחתי!

כעת, לאחר שנה של נישואין, בעלי ואני חושבים ברצינות על הקמת משפחה – שזה הדבר ששנינו באמת רוצים. אני בתהליך של הגשת מועמדות להתמחות ברפואת שיניים לילדים ויש לי חששות בקשר להבאת ילדים במהלך ההתמחות. כמעט כל מי שאני מדברת עמו על כך אומר לי לחכות לתקופה "פחות עמוסה".

כנשות קריירה בעצמכן, אני בטוחה שאתן מבינות כי ייתכן שלא יהיה זמן "פחות עמוס" בחיי. כיצד אדע מהו הזמן הטוב ביותר? האם זאת שטות מצדי לשקול ללדת את ילדי הראשון בעודי בתהליך ההכשרה המקצועית שלי? אשמח לשמוע את דעתכן, כיוון שנראה שכל מכריי סוברים שחייהן של נשים אמורים להיות ממוקדים בקריירה או במשפחה... אבל לא בשני התחומים!

ו.

ו. היקרה,

האבחנה שלך ש"ייתכן שלא יהיה זמן 'פחות עמוס' בחיים" קולעת למטרה – ומדויקת אף יותר כשהיא מגיעה מפיה של אישה שנמצאת במקצוע תובעני. מסיבה זו, חשוב שאישה שמשקיעה רבות בקריירה שלה ומעוניינת גם בהקמת משפחה, תבדוק מפעם לפעם את סדר העדיפויות שלה, ותחשוב - ביחד עם בעלה - כיצד תוכל ליישם אותו בשלבים השונים בחייה.

שתינו ילדנו את ילדינו הראשונים בתקופה שבה הכריזה תנועת הנשים שאנו יכולות "לקבל הכל" במונחים של אמהות, קריירה וחיי משפחה. למדנו במהרה שאכן, נשים יכולות לקבל הכל, אך לא בו-זמנית. אפילו אלה מאתנו שהן "סופר-וומן" - מאוד מאורגנות ומסוגלות לתמרן בין תחומי אחריות רבים - אינן יכולות להיות בו-זמנית בשיא השגשוג המקצועי, מעורבות מאוד בגידול הקטנים וגם מקדישות אנרגיה רבה לחיי הנישואים שלהן. הן חייבות לוותר על משהו.

כאשר הפכנו לאמהות, למדנו במהרה שגידול משפחה הוא משימה מאתגרת, צורכת זמן ודורשת הקרבה עצמית יותר מכפי שדמיינו.

כאשר הפכנו לאמהות, למדנו במהרה שגידול משפחה הוא משימה מאתגרת, צורכת זמן ודורשת הקרבה עצמית יותר מכפי שדמיינו. כמו כן, לא היה לנו מושג קודם, עד כמה מתגמלת ומעשירה תהיה ההורות עבורנו. אמנם, לא הרגשנו שנהיה מאושרות אם נישאר בבית תמיד: אהבנו את המקצועות שבהם בחרנו ורצינו לעבוד בתחום. אבל החלטנו שהקריירה שלנו תהיה במקום השני - לאחר חיי המשפחה.

עבורנו, בזמנים שונים במהלך הקריירות שלנו, פירוש הדבר היה לבחור עבודה שהיא פחות תובענית (ופחות יוקרתית ורווחית), עבודה במשרה חלקית; השקענו זמן רב יותר בחיפוש משרה שתאפשר גמישות אם הילד חולה (או שיש לו חוג או טיול שאליו רצינו להצטרף), ובחיפוש עבודות שהיו קרובות לבית או לבתי הספר של הילדים. זמן רב יותר נדרש לנו כדי לקבל את הרישיון, דחינו את המעורבות בארגונים מקצועיים עד שהילדים גדלו, ויתרנו על ועידות או קורסים מקצועיים וכדומה. כמו כן, פירוש הדבר היה שלעתים לא ישנו מספיק או שהרגשנו את עצמנו כורעות תחת העומס של כל תחומי אחריותנו.

אף על פי כן, שתינו מרוצות מהבחירות שעשינו. רכשנו מיומנות בתחומינו וזכינו לכבוד מלקוחותינו ועמיתינו. כעת, כשילדינו גדולים יותר, אנו יכולות לנסוע במסגרת עבודתנו וכן לכתוב ספרים ומאמרים. חשוב מכך, התאפשר לנו להיות אמהות קרובות, מעורבות ופעילות - כפי שרצינו - וילדינו גדלו להיות שמחים ומסתגלים. כמו כן, התברכנו בבעלים תומכים ועבדנו קשה כדי שחיי הנישואין שלנו ימשיכו להיות קרובים ומלאי אהבה.

אנו מתארות את ניסיוננו, כדי להדגיש את העובדה שעבור אותן נשים שרוצות לשלב אמהות עם קריירה - הדבר אפשרי. אנו מציעות לך לשוחח עם נשים אחרות שעשו את מה שאת רוצה לעשות – לשלב אמהות עם התמחות ברפואה או רפואת שיניים. כיוון שהן שותפות לשאיפתך - להקים משפחה וגם לבנות קריירה - נקודת המבט שלהן תהיה הרבה יותר מועילה מאשר דעות חברייך ללימודים, שבשלב זה בחייהם אינם חושבים אפילו על רעיון הנישואין, שלא לדבר על הבאת ילדים לעולם.

להלן מספר שאלות שתוכלי לשאול אותן: איך הן הצליחו לאזן בין תביעות העבודה לבין תביעות המשפחה? כיצד הן טיפלו בילדים? האם היו בעליהן מוכנים להשקיע מאמץ נוסף כדי לעזור בבית? אילו מקומות התמחות היו הגמישים ביותר עבור מתמחים שהם גם הורים? אילו הצעות יש להן כדי להקל על חלק זה בחייך? את יכולה ללמוד מהניסיון החיובי שלהן ולהתאימו אלייך.

אנו מקוות שתשובתנו תסייע לך לעשות את הדבר הנכון.

רוזי ושרי.