רוזי ושרי היקרות,

אני בת 31, לומדת לתואר שני בעבודה סוציאלית. לאחרונה, הכרתי גבר בן 47 שמתגורר בארה"ב ועומד לעלות לארץ. שוחחנו ארוכות בטלפון, נפגשנו פעם אחת (ושנינו מסכימים כי הפגישה הייתה נפלאה) ובשבועות שלאחר מכן הוא נסע לצורך סידורים והמשכנו להכיר זה את זו דרך הטלפון. במהלך זמן זה, דיברנו על נושאים חשובים רבים, כגון נישואין, ילדים, מטרות עתידיות וכו'.

בדיוק אתמול הוא הבהיר לי, ש"הבדל הגילאים" בינינו מהווה בעיה עבורו. הוא ממהר להתחתן ולהקים משפחה – ואני לא. הסברתי לו, שאלה דברים שאני אכן רוצה, אך העדיפות הראשונה שלי כרגע היא לסיים את הלימודים שלי.

הוא לא הסכים עמי וסיים את הקשר.

אני מרגישה שכיוון שהוא בן 47, ייתכן שהוא נואש במידה מסוימת "למהר" ולהקים משפחה. האם אתן סבורות שנהגתי בפזיזות?

מ.

מ. היקרה,

איננו בטוחות אם הגבר שאת מתארת נלחץ או מיהר, אולם בתשובה לשאלתך, ברצוננו לקחת צעד אחד אחורה ולנסות לעזור לך לראות את התמונה הכוללת.

מדי שבוע, אנו מקבלות מכתבים מנשים באמצע שנות השלושים לחייהן, שמחפשות נואשות אחר בן זוג. כמעט כל הנשים האלה נשמעות נהדרות: יש להן עבודות מוצלחות, הן פעילות בקהילה, הן "מחוברות" או מאוזנות מבחינה רגשית, הן בבריאות טובה ומצבן הכלכלי אף הוא טוב. הבעיה היא, שכולן גילו, שככל שהן מבלות זמן רב יותר בקבוצת הגיל של "שלושים פלוס", כך גדלים הסיכויים לכך שהן לא יינשאו.

ישנן סיבות שונות לכך. ראשית, גברים רבים בגילאי "שלושים פלוס" רוצים ילדים והם מבינים כי נשים באותה קבוצת גיל כמוהם, עלולות לסבול תכופות מבעיות פוריות. לכן, הם מחפשים נשים שצעירות מהם במספר שנים.

שנית, יש הרבה יותר נשים "כשירות" לנישואין בקבוצת גיל זו מאשר גברים "כשירים" לנישואין. על כל אישה מושכת, מעניינת ו"מאוזנת" שרוצה להינשא, יש כמה גברים שלא יכולים להתחייב, אינם מספיק בוגרים רגשית כדי להינשא, אינם מתפקדים, החליטו שהם רוצים לחכות עוד כמה שנים לפני שיתמסדו או שצריכים לעשות עבודה רצינית על עצמם, לפני שיוכלו להיכנס למערכת יחסים מחייבת כגון נישואין.

אנו מבטיחות לך, שאם היית שואלת כל אחת מנשים אלה שכותבות אלינו, מה הן היו עושות אם הן היו יכולות לחזור לגיל 31, כל אחת מהן הייתה עונה, שהיא הייתה מנסה ככל יכולתה למצוא בן זוג מתאים לנישואין ומתחתנת עמו.

מסיבה זו אנו מקוות, שתיקחי את הזמן כדי לשקול מחדש את העתיד שציירת לעצמך. אם היה עלייך לבחור בין לימודים (וכתוצאה מכך אולי ויתור על ההזדמנות להינשא, למצוא בן זוג לחיים ולהקים משפחה כיוון שחיכית זמן רב מדי), לבין בניית מערכת יחסים טובה, נישואין מוקדמים מכפי שציפית והשקעת מאמץ רב יותר בשילוב לימודים עם חיי נישואין וקריירה, מה היית בוחרת?

במציאות, אין זה כה קשה להתחתן לפני שאת מסיימת את לימודי התואר השני שלך – ייתכן שזה רק נשמע קשה יותר, מכפי שזה באמת. שתינו למדנו לתארים מתקדמים וסיימנו את לימודינו בזמן שהיינו נשואות. אחת מאתנו אפילו ילדה ילד אחד, בשעה שהייתה בבית הספר למשפטים והשניה ילדה שני ילדים בזמן שהייתה בהתמחות, לצורך רכישת הניסיון שהיה דרוש לה לקבלת ההסמכה הקלינית שלה.

כמעט כל אישה נשואה, שנחושה בדעתה להשלים את השכלתה וזוכה לתמיכה רגשית מבעלה, יכולה להשיג את מטרתה.

כמובן שישנם גורמים רבים שמשחקים כאן תפקיד ואין בכוונתנו לדון אותך לחיי בדידות! אולם, אנו דואגות למה שעלול לקרות למטרותייך, אם תדחי את נושא הנישואין לעוד מספר שנים. מבחינתנו, אם התמזל מזלך ופגשת מישהו עמו תוכלי לבנות קשר שיוביל לנישואין, תהיה זו טעות גדולה לזנוח, את מה שעשויה להיות הזדמנות של פעם בחיים. אנא הקדישי זמן נוסף לחשוב על סדר העדיפויות שלך ומטרותייך לטווח הארוך ולטווח הקצר.

אנו מקוות שדברינו סייעו לך ומאחלות לך הצלחה רבה.

רוזי ושרי