רוזי ושרי היקרות,

אני חושבת שייתכן ומצאתי את "האחד והיחיד". אבל... הוא גר בארץ אחרת. נראה שכל אחד מאתנו מתאים ל"פרופיל" של השני. אבל בניית מערכת יחסים היא דבר קשה, בעיקר כשנחוץ דרכון כדי לפגוש את האדם השני.

נפגשנו באינטרנט, בצ'אט היכרויות ליהודים ומיד נוצר בינינו "קליק". לא הפסקנו לדבר (מדי לילה במשך שעות וחודש לאחר מכן נפגשנו פנים אל פנים) והחלטנו להתחיל "לצאת". בארבעת החודשים האחרונים, לא עובר יום בלי דואר אלקטרוני או בלי שעתיים של שיחה בטלפון או דרך האינטרנט.

הפעמים שבילינו ביחד פנים מול פנים היו מדהימות והן רק אששו את רגשותיי: אני יכולה לראות את עצמי נשואה לגבר זה. בגלל המרחק, אנחנו מתקדמים בקצב איטי ביותר. איננו רוצים לעשות את הצעד מהר מדי ולהסתכן בכך שמישהו ייאלץ לעזוב הכל, רק כדי לגלות בהמשך שזה לא עובד.

שאלתי אם כך, כיצד נוכל לדעת מתי אנחנו מוכנים להתקדם בקצב מהיר יותר? זה בסדר להיות זהירים, אבל איננו רוצים לשמור לנצח על מערכת יחסים בשלט רחוק.

אני בת 31, הוא בן 33 ואיש מאתנו מעולם לא היה נשוי בעבר. אף אחד מאתנו אינו פוחד מנישואין ודיברנו על כך, אפילו על החינוך של ילדינו. נראה לי כי עיקר הבעיה היא לא פחד ממחויבות, אלא פחד מהשינוי העצום, שאחד מאתנו יהיה חייב לעשות – לעזוב את החברים והעבודה מאחור ולהתחיל מחדש. וברגע שאחד מאתנו יעשה את הצעד... מה אם זה לא יעבוד?

איננו רוצים למתוח את הקשר יותר מדי (להתקדם לאט מדי) בגלל הפחד שמא נתקדם מהר מדי. אם כן, כמה זמן עלינו להמתין עד שנחליט שאיננו יכולים לחיות עוד בנפרד? מתי יגיע הזמן לומר, "עד כאן"?

ק.

ק. היקרה,

קוראים רבים מבקשים "מבחן", שיסייע להם להחליט אם הם מוכנים להתקדם לשלב הבא בתהליך החיזור – כלומר, "הקפיצה למים", לשלבי האירוסין והנישואין. אמנם אין באפשרותנו לספק "מבחן" מוחלט שתקף בכל המצבים, אולם במהלך השנים זיהינו מספר גורמים, שאנו מאמינות כי הם מהווים את היסודות לחיי נישואים מאושרים, יציבים ואוהבים. אם גבר ואישה מסוגלים לזהות יסודות אלה במערכת היחסים ביניהם, קרוב לוודאי שהם מוכנים להתחיל בחיים משותפים ביחד.

הזכרנו גורמים אלה בעבר, אולם נפרט אותם שוב:

  1. ערכים דומים ומטרות תואמות.

  2. כבוד הדדי ואמונה שבן/בת הזוג הוא אדם טוב.

  3. הערכה לתכונות מסוימות שיש לבן/בת הזוג.

  4. משיכה גופנית.

  5. פוטנציאל לאינטימיות רגשית.

גם אם בני הזוג מרגישים, שכל הגורמים המופיעים ברשימה זו מאפיינים את הקשר ביניהם, זה טבעי להרגיש מעט חשש לגבי התחייבות, שאמורה להמשך כל החיים.

גם אם בני הזוג מרגישים, שכל הגורמים המופיעים ברשימה זו מאפיינים את הקשר ביניהם, זה טבעי להרגיש מעט חשש לגבי התחייבות, שאמורה להמשך כל החיים. במקרה שלכם, החששות מתגברים כתוצאה מהעובדה, שאם תחליטו להינשא, אחד מכם ייאלץ לערוך שינוי גדול בחייו, שאינו כרוך רק בשינוי מקום המגורים. העובדה שאחד מכם יצטרך להתרגל לארץ חדשה, למצוא עבודה חדשה ולבנות לעצמו רשת חברתית חדשה, תהפוך, ללא ספק, את שנת המעבר הראשונה של חייכם המשותפים למאתגרת יותר.

אנו סבורות כי אם תנהגו על פי הנקודות הבאות, צפויה לכם התמודדות קלה יותר, כשתקבלו את ההחלטה. למען האמת, נקודות אלה הן עצות טובות עבור כל הזוגות הנשואים הטריים.

  • שנת הנישואין הראשונה תהיה מאתגרת.

    לא משנה עד כמה גבר ואישה חושבים שהם מכירים זה את זה, שניהם יופתעו לגלות את מידת ההסתגלות הנדרשת והמשא ומתן הכרוכים, בהתחלת חייהם המשותפים ביחד כזוג נשוי. בנוסף, כל אחד מהם יהפוך לפתע להיות מודע, למספר מאפיינים ייחודיים בהם מעולם לא הבחין בבן/בת הזוג (ובעצמו!) ובשעה שחלק ממאפיינים אלה יעוררו חיבה, חלקם עלולים להיות מעט מוזרים יותר ולדרוש יותר הסתגלות. בנוסף תידרש גם הסתגלות להבדלים בדפוסי השינה, הרגלי האכילה, ניהול הכספים, התמודדות עם הורים, התמודדות עם מתחים ועוד.

    למרות שהדבר נשמע מרתיע, העובדה היא שרוב הזוגות שיש להם את חמש אבני הבניין שתיארנו, מסוגלים להתמודד מבחינה רגשית עם האתגר של שנות הנישואין הראשונות. יחד עם זאת, גברים ונשים הנוקשים יותר באופיים, יתקשו יותר להסתגל. לכן, שאלי את עצמך: האם בן הזוג העתידי שלך גמיש דיו, כדי להתמודד היטב עם שינויים אלה?

    בנוסף, נשואים טריים שאינם מודעים לקושי הכרוך במעבר מחיי רווקות לחיים משותפים, עלולים להיבהל ולחשוב שנישואיהם בצרות – כאשר מדובר פשוט ב"כאבי הגדילה" שעובר כל זוג נשוי טרי.

  • בססו קשרים חברתיים מראש.

    בהקדם האפשרי עוד בטרם תינשאו, רצוי ששניכם תנקטו צעדים שיקלו על המעבר. לדוגמה, אם את זו שתעברי, מומלץ שתפגשי את חבריו ובני משפחתו של בחיר לבך ותקדישי זמן להיכרות מעמיקה יותר עמם. אם את מסתדרת טוב במיוחד עם חברה מסוימת או קרובת משפחה, השקיעי זמן בטיפוח היחסים, לפני שאת עוברת.

    חברויות עם בני אותו המין יכולות ממש להציל חיים בזמן מעבר למקום חדש, כיוון שבן זוגך לא יוכל לענות על כל הצרכים החברתיים והאישיים שלך, ויהיה זה בלתי הוגן לצפות לכך מצדו (חשוב לציין כי חברויות עם בני המין השני עלולות להזיק לנישואין, אם הן גוזלות ממך אנרגיה רגשית).

    דרך נוספת ליצירת קשרים חברתיים, היא להחליט על בית הכנסת אליו תרצו להשתייך. בית הכנסת מהווה בדרך כלל סביבה חמה המסבירה פנים לזוגות – סביבה שתסייע למילוי הצרכים החברתיים והרוחניים שלכם. אחר כך, היפגשו עם רב הקהילה, משפחתו וחברים אחרים בקהילה.

    לפני המעבר, מומלץ גם לנסות ליצור קשרים בתחום העבודה. ייתכן גם שתרצי לחשוב על פעילות כלשהי, כגון קורס או התנדבות בקהילה, שתסייע לך להרגיש מועילה בזמן שאת מחפשת עבודה חדשה.

  • זכרו את התמונה הכוללת.

    התמונה הכוללת – נישואיכם – צריכה להיות תמיד הדבר החשוב ביותר בחייכם, חשובה אפילו יותר מהקריירה, משפע חומרי, מחברים ובני משפחה. פירוש הדבר שיהיה עליכם להשקיע ללא הרף בשמירה על האינטימיות הרגשית ביניכם – על ידי בילוי זמן משותף ב"פגישה" לפחות אחת לשבוע, על ידי שיחות טלפון לעבודה מדי יום, רק כדי לשאול מה נשמע, או לספר על משהו שעניין, הטריד או שעשע אתכם. יהיה עליכם גם למצוא את הזמן לדבר על דברים שמטרידים אתכם, במקום להניח לכעס לבעבע בתוככם וכן יהיה עליכם לבטא באופן קבוע את הערכתכם וחיבתכם זה לזה.

  • קיימות דרכים רבות נוספות לטפח את יחסיכם ולשמור על נישואים יציבים ומאושרים. הספר, "הבית היהודי" מאת הרב שמחה כהן, יכול לסייע בכך לכל זוג יהודי נשוי, טרי או מאורס.

    בהצלחה עם ההחלטה. אנו מקוות שהכל יסתדר על הצד הטוב ביותר.

    רוזי ושרי.