רוזי ושרי היקרות,

אני ממש מדוכאת. לא דיכאון אמיתי אבל הנה שוב זרקו אותי. בני היה בחור ממש נחמד שניחן בכל התכונות שחיפשתי: הוא היה אתלטי, נאה, נחוש, מצחיק ואפילו מסודר כלכלית. מאוד נהניתי לצאת אתו – בסך הכול, ארבע פגישות. הרגשתי נח במחיצתו, והתחלתי להיפתח בפניו. עתיד הקשר נראה נפלא. למרות זאת, הוא לא טלפן אליי אחרי הפגישה הרביעית.

למה הפגישות שלי תמיד מסתיימות בלא כלום? למה אני תמיד מגיעה לשלב מסוים בתהליך ואז זה פשוט נגמר, תמיד מצדם ולא מצדי? האם משהו לא בסדר בגברים שאני פוגשת או אולי אני לא בסדר?

הצילו!

ל. היקרה,

מזל טוב! כרגע עשית צעד שרבים אינם מסוגלים לעשות. זיהית דפוס קבוע של אי הצלחה. הפגישות שלך מעולם לא עוברות את שלב ההיכרות. מדוע?

אפשר למצוא רמז במשהו שאמרת על הקשר שלך עם בני. "התחלתי להיפתח בפניו". יכול להיות שנפתחת קצת יותר מדי, קצת מהר מדי. וזו הסיבה שמבריחה את בן הזוג שלך.

לטקס החיזור, קצב משלו. במהלך הפגישות הראשונות, השיחות הן פתח להיכרות הדדית, רקע, שאיפות, סגנון החיים ואופי. אין לגלוש מעבר למה שהיית חושפת לנוסע שיושב לצדך, בטיסה ארוכה. גם אם מרגישים נינוחים, אין צורך לחשוף את הנפש בשלב זה. עדיין לא יצרתם את האמון ההדדי הנדרש כדי לחשוף נקודות פגיעות.

נסי להיזכר מה אמרת לבני כשפתחת את לבך. האם גילית לו פרטים אישיים מדי או אולי משהו שמוטב היה שלא לספר?

מישהו שאת בקושי מכירה לא ירגיש נוח להאזין לתולדות הכישלונות הרומנטיים שלך, או לשמוע על השכן שהתעלל בך כשהיית ילדה או על ההפלה שעשית בתיכון או פרטים אפלים אחרים.

אנחנו מגזימות אבל את בוודאי מבינה למה התכוונו.

אם זה נשמע לך מוכר, נסי לזכור אם חווית מסלול דומה עם גברים אחרים שהתרחקו ממך. להבא, לאחר שאת ובן זוגך תיהנו מן הפגישות הראשונות, נסי לנצל את השבועות שלאחר מכן להיכרות הדדית. נסי לצעוד בקצב שלו. נצלי את הפגישות לכל מיני פעילויות משותפות וכך תלמדו להכיר זה את האישיות של זו. תהליך איטי הוא רק טבעי יותר. את הסודות האישיים שלך שמרי לשלב רציני יותר.

כל מי שמבחין בדפוס חוזר ונשנה של פגישות כושלות, חייב לעצור לרגע, לבדוק את אותו הדפוס ואת הסיבות שגורמות לו. לפעמים עזרה מחבר נאמן או יועץ מקצועי יכולה לתרום לעניין.

נראה שלא נותר לך אלא לשנות את אופי הפגישות הראשוניות שלך בכדי למנוע שזה יקרה שוב.

בהצלחה.