רוזי ושרי היקרות,

בתור רווקה מבוגרת יחסית, אני בקושי מקבלת הצעות להיכרויות. זה קשה לי, אבל קיבלתי על עצמי את האתגר לחיות הכי טוב שאני יכולה ולהתגבר על הניסיונות שנשלחים אליי. רוב האנשים מעריכים אותי על ההחלטה הנחושה הזאת.

לרוע המזל, חלק מההצעות שאני מקבלת הן, במילים עדינות, "לא ממש מתאימות". לכן, כשגבר התקשר אליי לא מזמן בהמלצת ידיד משותף, יצאתי מנקודת הנחה שכל גבר פנוי בגיל זה ראוי לחשד מסוים. בסופו של דבר התברר שאני הרבה יותר צודקת ממה שיכולתי להעלות על הדעת. למרות שהוא היה איש שיחה נעים, הוא היה מבוגר ממני בקרוב לעשר שנים, שקל כפליים ממני, ולמרות שלא נעים לומר זאת, הוא הסריח כמו הומלס בתחנת הרכבת (ואני לא מדברת על משהו שקורה לבנאדם ביום חם. המכונית שלו – שהתיאור המתאים לה ביותר הוא דיר חזירים – העידה על רמת ההיגיינה הכללית העלובה שלו).

האם עלי להעיר למי שהכיר בינינו, ולו רק כדי לחסוך מאישה נוספת את החוויה הזאת בעתיד?

המסר האמיתי שלי הוא שאם רוצים לשדך בין שני אנשים, אפשר גם להזיק יותר מאשר להועיל. חשבו: אם לא הייתם רוצים את האדם הזה עבור בתכם, אז בבקשה אל תנסו להלביש אותו עליי!

מה אתן אומרות על כל הסיטואציה הזאת?

ס.

ס. היקרה,

הצטערנו לשמוע על החוויה הלא נעימה שעברת בפגישה העיוורת. יחד עם זה, אנחנו מעריכות את העובדה ששיתפת בה אותנו, ובאותה הזדמנות גם את הקוראים. את בהחלט צודקת שיש אנשים שאינם מתאימים כרגע לנישואין, ושחברים או מכרים בעלי כוונות טובות שמסדרים להם פגישה עיוורת, לפעמים גורמים ליותר נזק מאשר תועלת, בכך שהם מורידים את המורל של בת (בן) הזוג התמימה ופוגעים באמינותם האישית בתור "שדכנים".

לאדם בעל היגיינה עלובה יש בעיה כלשהי, ואין לארגן לו פגישות. עליו לטפל קודם הן בהופעתו המרושלת והן בגורם לה, לפני שאישה תוכל בכלל לחשוב עליו כעל בן זוג להיכרות, שלא נדבר על שותף לנישואין. ואת זה צריכים לומר למכר ששידך ביניכם בצורה מתחשבת, אם כי ברורה.

מצד שני, טוב לנסות להבין את הסיבות השגויות שאולי הנחו את האדם שסידר את הפגישה ביניכם. סביר להניח שהוא רואה מעלות באופיו של האדם אותו הוא רצה להכיר לך, והוא קיווה שמישהי, שלא כל כך הולך לה בהיכרויות, תהיה מוכנה להעמיק להתבונן מעבר לבעיה החיצונית, ולגלות את "היהלום שטמון בבוץ" שהוא עצמו ודאי רואה.

הוא האמין שאישה בעלת תפקוד גבוה תוכל לעורר באיש הזה מוטיבציה לאסוף את עצמו

זה מה שקרה כשאחד השכנים שלנו פנה אלינו כדי לעזור לו למצוא שידוך לחבר שלו, אותו הוא תיאר בתור בחור "באמת נחמד אבל חסר מזל". התברר שמדובר בחבר בגיל הביניים שלא עבד (או חיפש עבודה) למעלה מעשר שנים, ומימן את צרכיו הזעומים על ידי קיבוץ נדבות בעת הצורך. השכן שלנו באמת האמין שאישה נמרצת בעלת תפקוד גבוה תוכל לעורר באיש הזה מוטיבציה לאסוף את עצמו, ובמיוחד רווקה "מבוגרת" יותר שמתקשה למצוא לעצמה בני זוג מתאימים להיכרויות, ותסכים לחשוב עליו כעל שידוך אפשרי.

השכן בעל הכוונות הטובות שלנו הופתע כשסירבנו לעזור לו, והסברנו שאנחנו מאמינות שזה גם לא הוגן וגם לא מציאותי לצפות ממישהי להתחתן עם האיש הזה כדי "לתקן" אותו.

הרבה פעמים שמענו את הרציונאל הזה כשמנסים לשדך אנשים בעלי תפקוד לקוי שחסרים את היכולת לטפל בבעיה הנפשית שלהם: "הם פשוט צריכים מישהו (או מישהי) שיעזור להם ליישר את הראש", מסביר השדכן לעתיד בטעות. מתוך הרצון העז לעזור לקרוב/חבר/מכר להתחתן, הוא מתעלם לחלוטין מהעובדה שנישואין אמורים להתבסס על אהבה הדדית, והם מערכת יחסים המבוססת על נתינה הדדית. זה לא 'פרויקט חסד' שבו תפקידו הנתון מראש של אחד הצדדים הוא לטפח, לתמוך, לייעץ או לתקן מישהו, שאינו מסוגל להחזיר הרבה בתמורה.

אנחנו לא אומרות שאנשים עם בעיות נפשיות אינם יכולים להתחתן. גברים ונשים רבים בעלי סוגים שונים של בעיות מצאו דרכים לטפל במצבם, לחיות חיים בריאים ומועילים, ולהיות בני זוג טובים.

אבל המפתח כאן הוא "טיפול". אם מישהו אינו יציב מבחינה רגשית, או שתפקודו לקוי, או שהוא אינו פרודוקטיבי, אם אין לו את היכולת להיות בן זוג בריא ונותן, אז אל תשדכו אותו. אם אתם רוצים לעזור, אז תעודדו אותו לקבל את העזרה המקצועית אשר לה הוא זקוק כדי להתחיל לתפקד ולהתאים לנישואין. אל תשכחו שלא כל האנשים יתייחסו לעצתכם, ושיהיו כאלה שלרוע המזל לעולם לא יוכלו להינשא.

ואנחנו מאמינות שאת צודקת: דרך מצוינת לבחון אם ראוי להציע שידוך היא לחשוב: האם הייתי רוצה שהילד שלי יתחתן איתו/איתה?

תודה שעזרת לנו להעלות את הנושא, מאחלות לך הצלחה בהמשך דרכך.

רוזי ושרי